חיים וחסד תנ״טChayyim VaChesed 459
א׳הנה כתיב צלי אש ומצות וגו' ראשו על כרעיו ועל קרבו (שמות יב, ט). פירוש כשהיו ישראל במצרים לא היה להם רק אמונה שהוא קטנות השכל, ולא היה להם אפילו דיבור שלהם (זהר ח"ב כה:). והנה הקטן אין לו רק אמונה, ששומר מה שאומרים לו, ואין לו רק כח בגבורה שמתגבר תמיד מחמת שאין לו טעם בדבר, וזהו כח האש שבו ונקרא גבורות, והם נשארים אצלו גם בגדלות ששומר בהם השי"ת. והנה הקב"ה נקרא צל שלנו, כי אותו הפנים שיש לנו אליו כך אנו בעיניו וכך משפיע לנו, וז"ש (תהלים קכא, ה) ה' צילך. וז"ש 'צלי אש', פירוש שבמצרים היה להם צל של בחינת אש לבד הוא הגבורה. 'ראשו על כרעיו', פירוש שהראש הוא החכמה היא מונחת עדיין בכרעים, באמונה לבד.
1
ב׳והנה בתחלה אין לאדם רק אמונה שהוא בלא טעם, וכשרוצה להשיג צריך להגביה את עצמו מהאמונה להטעם, וזהו (עי' ע"ח שער כח) תלת כלילין בתלת, כי בעת האמונה לא היה לו רק נצחון והודיות והאמונה שהוא יסוד, ואחר כך בא להטעם ויש לו גדולה גבורה תפארת. והתפארות מלשון פארות, כי כיון שמבין הטעם מהדברים יכול להמציא לו עובדות אחרות לפי הטעם שיש לו. וז"ש (בתפילת שמו"ע) אלהי אברהם וכו', פירוש אחר שהגביה את עצמו אל הטעם אז נקרא אלהי אברהם, שהבין הטעם בעצמו וזהו תענוגו, וכן יצחק וכן יעקב:
2