חיים וחסד תפ״בChayyim VaChesed 482
א׳הנה ענין בדיקת חמץ, כי יש י' כתרי דמסאבותא ונקרא דם ועל כן אנו מפררים י' פירורים (פע"ח המצות סוף פ"ד), שאנו מפררים מהם החיות. אך אין צריך לגמרי ביעור, כי אחר הפסח אנו רשאין לאכול חמץ, כי כבר נתחזק הדעת, וזהו (פסחים לא:) חמץ שנפלה עליו מפולת, לשון נפילה, הרי הוא כמבוער. והנה בפסח נמשך אצלינו התענוג בדיבורים ונסתלק, וזהו ספירה, שאנו חוזרין ורואין להשיג התענוג הזה, וזהו 'מסובין', שאנו מסובין בהתענוג, ואחר כך אין אנו יכולים להשיג זה התענוג רק ע"י מרירות עד שעת מתן תורה עד שנתחזק הדעת. וגם שלעת עתה אחר מתן תורה הרי כבר יש לנו דעת, ומזה הטעם נדמה להם בשעת מתן תורה כזקן (מכילתא שמות כ, ב), שהשיגו הדעת, אלא הענין שהיציאת מצרים הראשון היה בכלל ישראל, ועתה יש בחינת יציאת מצרים בפרטות אצל כל אחד מישראל, שצריך ליצא מהמיצר ולהשיג מדרגה עליונה. וזהו פירוש (שה"ש ז, ח) 'זאת קומתך דמתה לתמר', פירוש לכך נמשך לך בתחילה התענוג כדי 'דמתה לתמר', כדי שתוכל אח"כ לחזור ולדמות את עצמה לזה התענוג אפילו ע"י המרירות, שאם לא היה אצלו מתחילה התענוג לא היה יכול אח"כ להשיגו מחמת חסרון ידיעה:
1