חיים וחסד תקכ״אChayyim VaChesed 521
א׳הנה כתיב (ישעיה מד, יג) כתפארת אדם לשבת בית. פירוש כי כתיב (בראשית לו, לד) וימלוך יובב בן זרח מבצרה, פירוש כי הנה הזריחה אינו יכול לבוא לאדם רק ע"י הגבורה, נמצא הגבורה צריכה להיות אצל האדם מאוד כשהוא עדיין בקטנות השכל, כי עיקר הזריחה בא לו מהגבורה. וזהו שמתמיה הכתוב 'וימלוך יובב', מלשון יבבא הוא הגבורה (ספר הליקוטים פ' ויצא פל"ו), מפני מה מולכת מדת הגבורה, מחמת 'בן זרח', פירוש מחמת שההולדה מהגבורה היא הזריחה, וזהו 'מבצרה', מחמת שעדיין בציר אצלו גדלות הבורא ואין בו חשיבות הגדלות ועל כן הגבורה מולכת אצלו. והנה (בראשית שם, לה) 'חושם' נקרא התפארת (מגיד מישרים פ' אחרי), מה שמקטין עצמו ומשפיל לזה העולם הוא 'מה', אבל אצלינו ההתפארות הוא יש, ואף שהאדם באמת הוא 'מה', זהו הגוף שהוא כלא נגד הבורא, אבל החיות שלו הוא יש, כי אנו צריכין להשיג גדלות הבורא. והנה הקב"ה עושה מאין יש, ואנו עושין מיש אין, כי אנו צריכין לקרב עצמינו לגדלות הבורא ואז נשאר הגוף לאין, ואז הקב"ה עושה מזה יש שנותן לו חיות, אבל כשלוקח התפארות לעצמו פי' לגופו אז נקרא אצלו תמהון כי הוא נפסק מהחיות. וזהו 'וימלוך חושם', פירוש כשההתפארות מולך אל עצמו, אז 'מארץ התימני', פירוש שהוא תמהון לגוף.
1
ב׳וזהו תפארת אדם לשבת בית, פירוש להשיג להקב"ה היה ראוי, אבל לא שיהיה ההתפארות להאדם לשבת בית, פירוש להתפאר חס ושלום בזה העולם:
2