חיים וחסד תרכ״טChayyim VaChesed 629
א׳כלל יש בעולם ב' רגילות, א' רגילות הגשמיות, שמורגל לעשות דברים גשמיים היינו אכילה ושתיה ודברים אחרים, ויש רגילות העובדות, כמו תפילין ותפלה ותורה ומצות שהוא זה מחמת ההרגל. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי, פירוש מכל הלמודים פירוש הרגילות, השכלתי, פירוש זרקתי את עצמי מן הרגילויות. כי זה ידוע כי השי"ת כביכול השפיל את עצמו עד לעקביים, עד סוף דרגין, וכשמגביה האדם את עצמו דהיינו מדותיו להשי"ת אז הוי כאלו הוא מגביה להשי"ת כביכול, וזהו פירוש (שם צט, ט) רוממו ה' אלהינו.
1
ב׳ודע כי כל השמות והכינוים הם באים מצד המקבלים, כי לפי המקבל כן בהירות שמו מתפשט בו ואז הוא נקרא שם וכינוי, וזה (חגיגה יב.) שדי - שאמר לעולמו די, ומשה בגימטריא אל שדי (לקוטי תורה ריש וארא), מחמת שהגביה את עצמו למקום גבוה מאוד ושידד כל המערכות על כן נקרא שדי - ששידד כל מערכת הקליפות, ונמצא שהשם שדי היה שייך אליו, ולפי הגבהת המקבל כך יפול השם או הכינוי עליו. וזהו 'רוממו', מלשון הגבהה, שלא יצטרך הקב"ה להשפיל שמותיו ומדותיו אל האדם למטה, אלא האדם יגביה עצמו למעלה ויפול שמו עליו. אבל לעצם השי"ת אין לו שם וכינוי, כי השם הוא הגבול, ומדותיו אין להם תכלית, ובשעת בריאת העולם היו רוצים מדותיו להתרחב עד אין תכלית, עד שגער הקב"ה כביכול ואמר לעולמו די, וזהו שדי שאמר לעולמו די:
2