חיים וחסד תרנ״חChayyim VaChesed 658
א׳כתיב (מיכה ה, ח) תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו. פירוש דאיתא (איוב כב, כה) והיה שדי בצריך, ואיתא בגמרא (חגיגה יב.) למה נקרא שד"י, שאמר לעולמו די, כי זה ידוע כשאדם מדובק בחכמת הבורא אז הצירוף י"ד, כי זה העולם נקרא דלי"ת - דלית לה מגרמה כלום, ונמצא כשאדם מדובק בחכמת הבורא אזי נעשה הצירוף י"ד. וכשחס ושלום החומר מתגבר על החיות, אזי נעשה הצירוף ד"י, שד' רוכב על י', דהיינו על החכמה שהוא החיות. ואצל הבורא ית' כשרצונו היה להמשיך החיות בעולם, אזי כביכול צמצם חכמתו בכדי כח האדם להשיג, ולכן נקרא הצמצום שד"י כי זה ידוע (עי' זהר ח"ג רנז.) שהשי"ן מרמז על החכמה, ונמצא כשרצה להשפיע השי"ן לעולם צמצם עצמו כביכול ונעשה דל בכדי שיוכל העולם להשיג נקודת החכמה, ונמצא אצלו כביכול הצירוף שד"י, וממילא אם אדם מזכך עצמו ויכול להשיג החכמה ברחבות בלי צמצום אזי אין צריך השי"ת להמשיך בשם שד"י להיות מצמצם עצמו.
1
ב׳וזהו פירוש הפסוק 'והיה שד"י', פירוש מה שנתהוה שם שד"י, 'בצריך', מחמת שהאדם במיצרים, שהם מחובר להחומר הנקרא מיצר, לכך הוכרח כביכול לימשך בשם שד"י. וזה גם כן ידוע שישראל מחוברים ביד ימין של הבורא דהיינו בחסד, וזהו פירוש הפסוק 'תרום ידך על צריך', דהיינו שתרומם 'ידך' - יד הידוע, דהיינו מדת החסד, פירוש שתהיו מחוברים במדת החסד אזי 'וכל אויביך יכרתו', כל המצירים יהיו נכרתין, מחמת שתהיו מחוברים בחסד ממילא כל הגבורות נמתקין בשרשם:
2