חסד לאברהם, בריכת אברהם ד׳Chesed LeAvraham, Breichat Avraham 4
א׳לשארית נחלתו
1
ב׳הנה הקב"ה מתנהג עם ישראל בדרך זו, אומר מה אעשה לישראל והם קרובי, שאר בשר יש לי עמהם, כדפירשו רז"ל לאומי אמי וגו', ונאמר ישראל עם קרובו ממש קורבה יש לו עמהם, בניו כתיב, כדפירשו רז"ל והיינו לשארית לשון שאר בשר, נחלתו סוף סוף הם נחלתו. ומה אומר אם אענישם הרי כאב עלי בכל צרתם לו צר כתיב, ותקצר נפשו בעמל ישראל וכיוצא, א"כ למה אכם ואינו סובל צערם ולא קלונם, אלא מפני שהם שארית נחלתו:
2
ג׳כך האדם עם חבירו כל ישראל הם שאר בשר הם אלו עם אלו, מפני שהנשמות כלולות יחד יש בזה חלק זה ובזה חלק זה, ולכך אינו דומה מרובים העושים את המצוה וגו' מפני כלולותם, וכן פירשו רז"ל אפילו מאה באים אחריו מקבל שכר כנגד כולם ממש [כנגד] מאה כמשמעו, מפני שהעשרה הם כלולים אלו באלו הרי הם עשרה פעמים עשרה הם מאה, וכל אחד מהם כלול ממאה אם כן אפילו יבואו מאה הוא יש לו שכר מאה, וכן מטעם זה ישראל ערבים זה לזה מפני שממש יש בו חלק אבר ממנו, וכשחוטא חבירו פוגם את עצמו ופוגם החלק אשר לו עם חבירו, אם כן מצד החלק ההוא אתה ערב עליו, אם כן הם שאר זה לזה, ולכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חבירו ועינו טובה על חבירו כשלו וכבודו חביב עליו ככבודו, שהרי הוא ממש, ומטעם זה ואהבת לרעך כמוך, ומטעם זה היה ראוי שירצה בכשרות חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה בו כדרך שאין הקב"ה רוצה בגנותינו מטעם הקורבה הזאת ולא בצערנו מטעם הקורבה, אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא בצערו ולא בקלקולו, וירע לו ממנו כאלו הוא ממש היה שרוי באותו צער או באותה טובה. וזמש"ל:
3