חשבון הנפש קט״זCheshbon HaNefesh 116
א׳ואשרי לאדם זהיר שזהירתו נעשית לו הרגל תמידי למצוא כל פגימה במדותיו ולתקנה בזריזות, כי המדות הן הן עיקר מצערי גבר ועלילותיו, וכל זמן שהמקורות מתוקנין ומנקיותיהן ערוכות כהוגן, יכולין בעליה לבטוח למצוא מים טהורים תמיד כשהם באים ממקור לא אכזב, אבל אוי לו לעצל שאינו מכיר במעינות ומנקיות אלא משעה שהבאישו מימיהן, בשכבר קשה אפילו למצוא מקום הקלקול מכל שכן לתקנו. שמתוך שהוא טורח ושוהה בתיקון האחד הוא נותן פנאי לקלקול אחר כנגדו, ונמצא מכלה את חייו בתקונים וקלקולים תמיד, ולפי שהאדם ילוד אשה עלול לפגעים ולשגיאות קטנות בכל עת, וכל שגיאה גורמת עיכוב וכל עיכוב תקלה. הרי השהיות מצטרפין והקללות מוסיפין, המלאכה הולכת וגוברת בעוד שכחותיו הולכים וחסרים עד שהוא נופל בלי תקוה לתקומה עוד, ומה גם בעלי תשובה שהם מחויבים לדקדק ביותר למצוא מקורות החטאים שנכשלו בהן לשעבר, לפי שכל חטא יש לו אחיזה במדה רעה או באיזו גרמא פרטית, ושורש מר אחד מזומן לעשות פירות באושים הרבה, ע"כ צריך לבדוק אחריו לבערו, או למחקו בשרשו, מדות הרעות יכולין ליהפך לטובה ע"י מלאכת החינוך כמו שיתבאר לקמן בארוכה, והגרמות יש להם ג"כ גרמות וגרמי גרמות (עיין לעיל) קלושות כקורי עכביש בתחלתן ואינו צריך אלא לזהירות קטנה והן מתנתקין מאליהן, (עיין הקדמה):
1