חשבון הנפש קל״בCheshbon HaNefesh 132
א׳כי הנה הדבר ידוע שהצמאון והשביעה היתרה, יכולין להפוך רוחות הנפש הבהמית מצער לעונג ומעונג לצער, כמש"ה נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק, וכן ההרגל הארוך משקיע אף הרוחות הללו ומוליד תאוות מלומדות אפילו לדברים שנפשו של אדם קצה בהם בתחלה, ואח"כ הוא מרגיש אליה רעב עצום בחסרונן כמו שמצינו בתאוות הי"ש והטיטון, כ"ש לדברים של מה בכך, כ"ש לדברים ערבים מצד עצמם: ד"מ מי שמתחיל לרדוף אחר איזו הנאה גופנית והוא מוצא שיכולין לקנותה בכסף, אינו זז מלעמול ומלהרויח עד כדי דמיה, וכשהוא מתגלגל לרדוף אחר איזו הנאה אחרת מחר, ועוד אחרת למחרתו, ועוד אחרת, ועוד אחרת ועוד אחרת וכו', והוא מוצא שהכל נקנה בכסף, אזי פשוט הדבר שע"י הרגלו לחזור אחר הממונות מיום ליום, יכול הוא להשתקע במדת הכילות, דהיינו להעשות רודף אחר הבצע שלא בשביל שום הנאה במחירה, אלא חי כחמור למשאוי ההון בלבד, ולהיפוך מחנכין התינוקות בשכר הפרוטות לקבל עליהם טורח מיני מלאכות הגוף והנפש בקטנותן, עד שאותה מלאכה שאינה צריכה לגופה אצלן, נעשית הרגל להם, והן רצין אחריה אפילו בהיסח הדעת מן הכוונה לקבל פרס, ועד שבאים בשנים להכיר בטובת מי שחנכם בדברים יקרים אלו ע"י שוחד של ענינים טפלים ושפלים, ואמרו חז"ל מתוך שלא לשמה וכו':
1