חשבון הנפש קע״חCheshbon HaNefesh 178
א׳ואגב אורחא יש לדקדק עוד במשל דבעל הגן הנ"ל (ובסי' קעה) שמתענג לזון עופות השמים ולהבריח שונאיהם בלי שום תוחלת הנאה אחרת אלא ללמדם לבטוח באמונתו תחלה כנ"ל, וע"כ אין דעתו נוחה מהן, כל זמן שהן מנסין אותו עדיין וקריבין אליו ברעדה, אכן כשרואה צפור דרור יושבת לו על כתפו ומנקרת בשערו, הוא סובלה בשמחה רבה, שמתוך כך ברור לו שכבר נסתלקו כל שיורי יראה של פחד מלבה ונמשכת אהבה תחתיהן, אלא שאז הוא מתיירא עדיין להזיז את גופו שלא להבעית את אהובתו, וזוהי מן יראת אהבה של חלש על הגבור, לפי שאין תועלת בגבורה כלל אצל מי שמתיירא שמא יגרום במעשיו מורת רוח לאהובו, אלא שאח"כ הוא מתחיל להרגיל אותה בסבלנות קטנות (נוטלה לתוך חיקו, מניף ידו עליה, או מיסרה בנחת וכיוצא בזה) עד שהוא מלמדה לסבול מצדה ולירוא אותו יראה של אהבה, שזוהי תכלית העונג שהוא יכול לקוות ממחונניו, כשיראת אהבתן נעשית עזה לעמוד בנסיונותיו של חונן. וכך גם היא יוצאת ומשתבחה בפני צפורת כרמים זולתה, שגם הן ניזונות מחסד רבונן. אלא שלא הכירו את פניו ולא טעמו אהבתו בפרטות אליהם מימיהם:
1
ב׳ובאמת אותו התענוג הוא מעין ההנאה העליונה דכתיב בה פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ואין לו להקב"ה בעולמו תחלה אלא האמונה והבטחון של בריותיו בלבד, דהיינו מדרגה א' של סילוק היראה הנמוכה דאימת גבור על החלש כנ"ל, אבל אח"כ התחיל ית' לחנך את עם קרובו, לגאלם לגמלם חסדים טובים ולנסותם ברדיפת מצרים ובכניסה לים וכו', עד שלמדם יראת אהבתו הפרטית אליהם, כמש"ה וייראו העם את ה' ויאמינו בה' וכו', והנה נתעלו משה וישראל בהשגה זו הרבה יותר מכל אשר היו לפניהם, שכל חסידי עולם לא הכירו עדיין אלא אל שדי, דהיינו חכם עליון, כל יכול, אל נקמות, אלהי הצדק והמשפט וכו', אבל לא זכו להעמיק כ"כ בדרכי טובו, ר"ל להכיר שכל כמה שהוא מרומם בחכמתו ובשולטנותו הבב"ת כך הוא ית' נורא ונשגב מאד בחסדו ואמונתו כנ"ל, וכבר נת"ל במקום אחר שההפלגה בכח ובחכמה נקרא תעצומות ועוז, אבל ההפלגה בהוד וטוהר ונועם ורוח נדיבה וכו' נקרא קודש, ואם תעלה בדעתך, ענק גדול בכח ובקומה נוקם ובעל חמה ותחבולה במלחמה (והיינו מרומם בעוז כנ"ל בלבד), הרי הבריות בורחין משמו ומזכרו, ואילו נגלה לעינינו מלאך מעופף ומבהיק בזיוו ועושה נפלאות גדולות במדותיו חנון ועניו סניגור סלחן ורחמן וכו', דהיינו נאדר בקודש, תיכף הכל נכספין להתקרב תחת רגליו, ולהתחנך באורו לפי שאין זה יראוי אלא יראת הרוממות של תהלות והיא יראת אהבה הנ"ל, כי הנה המדות היקרות כל כמה שהן מתרוממין כך הן מאהבין יותר את בעליהן וכך יותר הבריות יראות מהן שלא להקניטם, ומכאן תבין, שכשנסתכלו דור עולי הים והשכילו נפלאות רבות בענין השגה החדשה ההיא, אזי נחה עליהם רוח אלהים וענו כולם שירה ואמרו מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא:
2