חשבון הנפש פ״בCheshbon HaNefesh 82
א׳וכמו כן האדם בקטנותו, בעוד שלא התחילה הנפש המשכלת להתנוצץ בו כלל, הוא לומד והולך ג"כ ע"פ הנסיון של מהלך הרעיונות כנ"ל, ואמנם כשהולך ובא בימים, עד שביכרה נפשו המשכלת והבשילה כל צרכה, הרי הוא בן חורין לעכב מהלך הנפש הבהמית, וליקח לו פנאי להמלכה, בעצת בינתו הרואה את הנולד, אבל רובא דרובא א"א להוציא דבר מתוך דבר (ובפרט בעסקים שבין אדם לחברו) בכדי להבחין בין טוב לרע בבירור גמור, אלא ע"פ רוב צריכין אנו להסתפק בסברא בעלמא, ולפסוק הדין ע"פ מה דמסתבר טפי, ולא זו אף זו, אלא שצריך להיות מהיר מאד להוציא הכרע הסברות בזמן קצר, לפי שרוב העסקים צריכין מהירות בכדי שלא תעבור השעה המוכשרת לכך, וצריכין עקשנות לנצח את המונעים, ומשנפסק הדין כמשפט הנפש המשכלת, אזי חוזרין ומוסרין את העסק הגופני לנפש הבהמית, להיות פועל אותו בכל תוקף הרוח הבהמי החזק, והנה אותה המדה הממוצעת המכונה חריצות או עקשנות עלולה לחלאים והפלגות לסור אילך ואילך מדרך הנכונה:
1