שו"ת חידושי הרי"מ, יורה דעה י״בChiddushei HaRim Responsa, Yoreh De'ah 12

א׳הנה במרגשת כאב בשעת תשמיש מבואר בש"ע בהג"ה סימן קפ"ז ס"ג דלכ"ע יש לסמוך אבדיקה בבעל הא' אולם לסמוך על הבדיקה בלי שפופרת שהמציא גדול א' הובא באמונת שמואל סי' נ"ז וז"ל שבתחלה בדק שלא בשפופרת ע"י מוך ועץ כעובי ואורך האבר אולי יהיה הדם מן הצד ואז א"צ תו לבדוק בשפופרת ובאם נמצא הדם בראש המוך אז לא תועיל הבדיקה לחומרא וחזר ובדק בשפופרת וישר בעיני והגון כדי שלא תאסור האשה הנ"ל לעולם ח"ו ע"י הבדיקת שפופרת ופן ואולי תמצא לה עזר ותרופה קודם בדיקת שפופרת ע"ש. וא"כ לכאורה גם בלא נמצא כלל יועיל דמאי חילוק כיון דלשון הש"ס ורמב"ם וש"ע והסכימו האחרונים דגם בלא נמצא כלל מותרת דנתרפאה. גם בבדיקה הנ"ל כן וכן הסכים בס' ס"ט סי' קפ"ז ס"ק ז' רק דכתב דדבר קשה הוא להכניס בעומק כ"כ עד מקום השמש דש דבר רך כו' אבל הסכים להתיר גם בלא נמצא כלל אף במוך לחוד דעכ"פ אפשר להכניס עד מקום שהשמש דש ע"ש:

ב׳והנה דברי אמונת שמואל תמוהים דהא לתוס' ופוסקים המתירין בדיקה בבעל ראשון מפרשים דמאי דתני בברייתא תתגרש ולא הוזכר שתבדוק דעצה טובה כדי שלא תתקלקל בבדיקה כשתמצא על ראשו שתאסור לכל העולם שלא הי' ס"ס כמבואר בפוסקים ספר התרומה והר"ן וסמ"ג. ולדברי אמונת שמואל הנ"ל תבדוק בלי שפופרת ויועיל להתיר לבעל ראשון ולא תפסיד כלום כשתמצא על ראשו דניתלי שנתקנח מן הצד והוא על ראשו. ותהיה מותרת לב' וג' משום ס"ס. וע"כ להפוסקים הנ"ל לא מהני בדיקה זו בלי שפופרת. או משום דא"א להכניס דבר רך בעומק כ"כ. וממילא גם בנמצא מן הצד אפשר דאינו מועיל דדם הנמצא בפרוזדור חזקתו מן המקור ורק ברואה מחמת תשמיש הוי בירור כיש בצד משום דעכ"פ הא אין בראשו ולא יצא מן המקור ע"י השפופרת שהוא כתשמיש. והוי כלא נמצא כלל כמבואר בפוסקים וממילא אי לא מהני בדיקה זו בלא נמצא כלל לא מהני גם בנמצא מן הצד כיון שא"א להכניס בעומק אין כאן הוכחה שלא תראה. או דאפשר אין פועל כלל דבר רק שנדע מזה שבאם היה דם שמחמת תשמיש מהמקור היה יוצא גם ע"י בדיקה זו דאולי דוקא דבר קשה כשפופרת פועל כמו התשמיש או איזה טעם אחר. עכ"פ מוכח דלא מהני בדיקה כמו שתועיל ולא תפסיד כנ"ל. ואיך סמך בעל אמונת שמואל להתיר בבעל ראשון ע"י בדיקה זו. הא להפוסקים דמהני בדיקה בראשון ע"כ בדיקה זו לא מהני כנ"ל והוי תרתי דסתרי:

ג׳אולם נראה א' מב'. או דכמו דכ"פ ורמ"א בש"ע. דמכאב אף לדעת רש"י מהני הבדיקה אף דלא סמכינן שתהיה הבדיקה כראוי בלי כאב מ"מ ע"י כאב רגלים לדבר ע"ש וכן בדיקה זו בלי שפופרת דלא מבעיא לדעת רש"י דאין לנו הכרח שלא תועיל בדיקה הנ"ל וממילא בכאב מהני. רק בהא אין לסמוך לקולא דאנו תופסין עיקר דעת תוס' לקולא מכ"ש לחומרא. אך דכמו דלרש"י דלא מהני בדיקת שפופרת בבעל ראשון ומ"מ בכאב מהני כן לתוס' אף דמוך לחוד לא מהני מ"מ י"ל דמרגשת כאב מהני הרגלים לדבר לסמוך על מוך לחוד כנ"ל. ולכך פסק שפיר אמונת שמואל בעובדא דידיה שהיתה מרגשת כאב בשעת תשמיש דיש לסמוך אבדיקה הנ"ל בלי שפופרת כנ"ל:

ד׳או די"ל דאין זו סברא מוכרחת במוך לחוד בנמצא על ראשו שתהיה מותרת לינשא לאחר דמנ"ל הא אף שיש אפשרות שהיה מן הצד ונתקנח והוא על ראשו מ"מ דבר רחוק הוא כיון שהוא כעובי האבר כו' וי"ל דאין זה ספק השקול להצטרף לס"ס לינשא לאחר. רק שמועיל אח"ז בדיקת שפופרת ג"כ דכשתבדוק אחר בדיקה הנ"ל בשפופרת ויהיה מן הצד איגלאי מילתא שמה שנמצא בהמוך על ראשו היה ג"כ מהצד ונתקנח כנ"ל. ויועיל להתירה אף לבעל ראשון לדידן וכן אם לא תמצא כלל ג"כ תהיה מותרת דהמוך לא גרע מאלו שמשה ד' פעמים ורמ"ת דהיה מועיל אח"כ בדיקת שפופרת כנ"ל. אבל בבדיקת המוך לחוד ונמצא על ראשו שתהיה מותרת לאחר בלי בדיקה אין לנו. דאם אמרו לכתחילה שטוב לבדוק ע"י שפופרת ולא במוך לחוד דאינו בירור גמור דהא אפשר שיתקנח ויהיה על ראשו ובאמת הוא מהצד ולכך תבדוק בשפופרת אבל לסמוך להקל לא. וכתב שפיר אמונת שמואל דמקודם תבדוק כנ"ל כיון שרוצית להיות תחת בעלה ראשון ויהיה תועלת אם לא תמצא כלל או מהצד תהיה מותרת ולא תצטרך בדיקת שפופרת. ואם יהיה על ראשו לא תפסיד ותעשה אח"כ בדיקת שפופרת וג"כ תהיה מותרת לבעל הא'. וכתב שתעסוק ברפואות קודם בדיקת שפופרת כו' היינו דאף שנמצא על ראש המוך ותעסוק ברפואות ואח"כ לא תמצא בבדיקת שפופרת או מן הצד שפיר תהיה מותרת וא"כ נגד זה אין הוכחה וקושיא כלל לשיטת תוס' למה תתגרש תבדוק בלי שפופרת הא עדיין עצה טובה קמ"ל שמותרת לינשא לאחר בלי בדיקה. ואם תבדוק אף בלי שפופרת אצל בעל הראשון ותמצא על ראשו תאסור גם לאחר עד שתבדוק בשפופרת ואם תמצא ג"כ על ראשו תאסור לכל:

ה׳אך י"ל עוד דהא מבואר בדברי אמונת שמואל שהתועלת באם ימצא מן הצד ואז א"צ תו לבדוק בשפופרת ע"ש וא"כ י"ל שסובר שבאמת א"א כלל להכניס דבר רך בעומק כמ"ש בס"ט ולכך לענין אם לא נמצא כלל אינו בירור כלל שאין המקור מוצא דם ע"י תשמיש כיון שלא נכנס בעומק כנ"ל. רק אם ימצא מהצד דיש הוכחה שהצדדין מוציאין דם דמהני אף שלא הכניס בעומק כ"כ. וע"ז לא קשה כלל משיטת התוס'. דמזה לא מיירי הברייתא כלל שתוכל לברר שהצדדין מוציאין דם כיון דתני ואם יש לה מכה תולה כו' ונאמנת כו' ומכ"ש כשנתברר שהצדדין מוציאין דם ולא מיירי רק מהבירור בלא נמצא כלל כנ"ל. וא"כ בנידן דידן לסמוך על בדיקת מוך לחוד בלי שפופרת בלא נמצא כלל הוי תרתי דסתרי כנ"ל דע"כ לשיטת תוס' עכ"פ מוכח כנ"ל דאין באפשרי להכניס בעומק כ"כ שיהיה בירור כנ"ל:

ו׳אך לפי משמעות הפוסקים והש"ס דלא מצינו כלל בדיקה זו של שפופרת לברר שיש בצדדים דבר המוצא דם לטהרה במכה הידוע שמוציאה דם. ורק ברואה מחמת תשמיש. והיינו משום דמה בכך שנמצא בצדדין ע"י השפופרת הא מ"מ דם הנמצא כו' חזקתו מהמקור וירד מן המקור לצדדין קודם שהכניסה השפופרת. ורק ברואה מחמת תשמיש דעכ"פ הבירור שאין המקור מוצא דם ע"י השפופרת ולא תראה מחמת תשמיש ג"כ. וע"ש בנודע ביהודה ובשאר אחרונים וא"כ אי אפשר לסמוך בלי שפופרת גם בנמצא מהצדדין כיון דבלא נמצא כלל לא יועיל דא"א להכניסו בעומק כנ"ל. שוב לא מהני גם בנמצא מהצד דאמרינן שהיה מקודם והוי כלא נמצא ואין ראיה שלא תראה מחמת תשמיש כיון שלא הכניסה בעומק. וע"כ מה שסמך אמונת שמואל על בדיקה הנ"ל. יכולין לסמוך גם בלא נמצא כלל:

ז׳אך י"ל דבעל אמונת שמואל סבר דלדידן כותלי בית הרחם לא מוקמי דם כלל וע"ש בתשו' נודע ביהודה סי' מ"ג שהאריך בזה וא"א דהוי דם הוי אתי מעיקרא ושפיר בנמצא מהצד מהני. או דאי קודם שהכניסה ליכא למיתלי בהרגשת עד והא חזקת דם המקור שבא בהרגשה כמ"ש הרמב"ם. וא"כ ממ"נ מורה שמן הצדדין אי בשעת הבדיקה ע"כ מן הצדדין שאין בראש המוך. ואי קודם שהכניסה היה לה להרגיש אי מן המקור. וע"כ או שבשעת הבדיקה מן הצדדין או קודם ג"כ מהצדדין. והא דדם הנמצא בפרוזדור כו' באמת מיירי ע"י בדיקה ואף דארגשה אימא הרגשת עד וכשכבר הכניסה העד לפרוזדור אז הרגישה ובאמת מהמקור יצא ונמצא על ראש העד. אבל בלא נמצא על ראש המוך רק מהצד דע"כ או בשעה שכבר הכניסה על ראשו איבעי לאשתכוחי. וע"כ אי מקודם היה בלא הרגשה. ותלינן שהמצדדין ומה"ט חשיב ליה בכסף משנה ס"ס בכתמים אי מהצד כיון דבלא הרגשה ע"ש ובפו'. וכן משמע דבנמצא בצד השפופרת דמתירין אותה בבעל ג' אף שרואות אח"כ מ"ת ג"כ. וע"כ מההוכחה דצדדין מוציאין דם כנ"ל וע"כ עדיין י"ל שלא סמך אמונת שמואל רק בנמצא מהצד כנ"ל:

ח׳אך עכ"פ אף אי סבר בעל אמונת שמואל כן מ"מ לא ניצול מקושיא הנ"ל לתוס' ורוב הפוסקים תבדוק לבעלה ראשון בלי שפופרת ויועיל ולא יזיק דעכ"פ יועיל כשתמצא מן הצד. דמ"ש לעיל דהברייתא לא מיירי כשתוכל לברר שהצדדין מוציאין דם רק כשלא נמצא כלל זה דוחק גדול דאף דתני נאמנת מכה כו' אבל במה שמוצאת דם בצדדין עכ"פ אינו פשוט והיה ליה להשמיענו דתבדוק ויכולין לסמוך בבעל ראשון ע"ז:

ט׳ולפי המבואר בתוס' ס"ו ד"ה ותבדוק לא הזכירו כלל הא דעצה טובה שאם יהיה על ראשו תהיה אסורה לכל כו' רק דמיירי שאינה רוצה לטרוח או א"י לבדוק ע"ש וכן הרא"ש שהזכיר עצה טובה מ"מ לא הזכיר הטעם שתהיה אסורה לכל. וכן בטור סי' קפ"ז הביא ג"כ דברי תוס' ורא"ש דאם רוצה לבדוק תחת בעלה הראשון רשות בידה שלא אמרו שתתגרש אלא להקל עליה להתירה לב' וג' לכל א' ג"פ בלי בדיקה כו' ע"ש ולמה לא כתב דין זה דכשבודקת תחת הראשון ונמצא על ראשו שאסורה לכל העולם ולא מהני סברא דאין כל האצבעות שוות לחוד בלי ס"ס להתיר. ונראה לענ"ד משמעות תוס' ורא"ש וטור. דגם בנמצא על ראשו אפשר שמותרת מטעם לא כל אצבעות שוות. רק דלא מיירי הברייתא רק בהיתר שמותרת לב' וג' בלי בדיקה. אבל רשות בידה לבדוק אצל הראשון ג"כ. דהא גם הר"ב בס' התרומה לא ברירא ליה כ"כ ע"ש בסוף שכתב דאפשר לפרש דמותרת מטעם אין כל אצבעות שוות לחוד והעצה טובה שתנשא לב' וג' שהוא בהיתר יותר מבורר ופשוט. רק כתב שדוחק לפרש כן. אבל פוסקים הנ"ל נראה שסוברים כנ"ל. ובש"ע כ' ג"כ סתם ולא הזכירו כלל שתהיה אסורה רק הש"ך ז"ל כתב ס"ק י"ג מיהו אם נמצא על ראש המוך אסורה לכל כ"כ הפוסקים עכ"ל. ולענ"ד מסתימת דבריהם משמע להיפוך. וכן הרמב"ן בהל' נדה ורשב"א בתורת הבית כתב סתם דהברייתא להקל שמותרת לב' וג' בלי בדיקה אבל אם תרצה כו'.

י׳אך מי ירים ראש להקל ח"ו בדבר שבפוסקים הנ"ל דבריהם סתומים והר"י בעל התוס' ובספר התרומה והסמ"ג וחי' הר"ן פירשו דבריהם דאסורה בנמצא על ראשו לכל העולם כנ"ל:

י״אוהגם די"ל דספר התרומה ותוס' לטעמייהו דאזהרה דוהזרת' כו' דאורייתא כמבואר בספר התרומה סי' צ"ג ולכך בנמצא על ראשו דליכא רק חד ספק דאין כל אצבעות שוות הוי ספק דאורייתא. משא"כ לרוב הפוסקים דלמאי דקי"ל ווסתות דרבנן דוהזרתם הוי אסמכתא י"ל דמהני הך ספק אין כל אצבעות שוות לחוד דהוי ספק דרבנן אי נקבע ווסת לבעל אחר אי לא:

י״בוהנה בתשובת נודע ביהודה סי' מ"ג שלא ראה תשובת אמונת שמואל הנ"ל. הוכיח מזה דלא כב"י שמועיל בדיקת שפופרת גם להתירה לבעל ראשון אף בלא נמצא כלל משום דלחומרא לא אמרינן אין כל אצבעות שוות ע"ש ודחה דא"כ תבדוק עצמה בלי שפופרת כנ"ל ויועיל להתירה בלא נמצא כלל וכשתמצא אף על ראשו מ"מ תהיה מותרת לב' מס"ס שמא נתקנח כנ"ל והוכיח מזה דבלא נמצא כלל אסורה לבעל א' דאין כל אצבעות שוות רק בנמצא מן הצד ואם תבדוק במכחול לחוד זה ודאי שאף אם הוא בצדדים יתקנח ראש המכחול ויהיה על ראשו ולכך אין תועלת ע"ש שדחה דברי ב"י:

י״גואח"כ ישב סברתו דכשבודק בשפופרת שעיקר הבדיקה אולי תמצא מהצד שפיר מותר גם בלא נמצא מטעם ספק דרבנן לקולא אבל בלי שפופרת שהבדיקה רק אם לא תמצא כלל וההיתר משום ספק דרבנן אסור לעשות ספק דרבנן לכתחלה ע"ש והוא דרך פלפול. דאף בספק דרבנן גמור כתב הטור א"ח סי' תמ"ב בשם בעה"ע והרא"ש בב' חצאי זיתים כו' שמבטלו בלבו כו' ונשאר ספק דרבנן ולקולא וכן מסיק הב"י סי' תל"ח ואף דעכשיו ספק דאורייתא רשאי לסלק הדאורייתא שישאר ספק דרבנן לקולא. וכן בה' כלאים סי' ש"ב כתב הטור באבד חוט אחד שמנתקו ותולין שניתן החוט פשתן מטעם ספק דרבנן לקולא ואף דעכשיו ודאי דרבנן מותר לסלק הודאי שישאר ספק דרבנן לקולא. אך הא סי' ק"י בדבר חשוב שנתערב ונפל א' לים דמותר ואסור להפיל ואף דיעבד אסור והט"ז וסי' ש"ב ס"ק א' הקשה זה וחילק דשם אינו הפסד כ"כ שמותר למכרו משא"כ כלאים שאבד שאסור למכרו והוי הפסד מרובה מותר ע"ש. ולדבריו ודאי דלהתגרש מבעלה חשיב כמו שם הפסד מרובה. וא"ל כיון שיש לפנינו ב' בדיקות צריכה לבדוק בשפופרת שיהיה אפשר להיות היתר ברור במן הצד. ז"א דגם שם אפשר לצבוע ויהיה ניכר כמ"ש הרמב"ם פרק י' מהל' כלאים ואף דאפשר שלא היה ניכר ויהיה מותר ג"כ מטעם ספק דרבנן כמ"ש הרמב"ם מ"מ הוי ממש כמו כאן דגם בשפופרת אפשר שלא תמצא כלל ויהיה ההיתר מטעם ספק דרבנן. ואעפ"כ מותר לנתק שם חוט וכן כאן:

י״דאך באמת תירוץ הט"ז דחוק דלא מצינו כלל להתיר בה"מ להפיל א' לים בדבר חשוב וכה"ג. ולענ"ד החילוק פשוט דהא ודאי בנפל א' לים אין מתירין משום דנחזוק באמת שמסתמא האיסור נפל דהא כל דפריש מרובא פריש ואיסורא ברובא איתא רק דחכמים הקילו כיון שיש צד לתלות אף שרחוק שיהיה מותר מאחר דמה"ת נתבטל. וא"כ כיון שאין מבטלין איסור לכתחלה וכן להוסיף ולבטל. וא"כ מה שהוא דבר חשוב שמדרבנן לא בטל והוא מפיל א' לים שבאמת נשאר האיסור דיש רוב רק שיסתלק התקנת חכמים מה שתיקנו דלא בטל וישאר ביטול דאורייתא דלענין הדאורייתא ודאי שמחזיקין שעדיין יש האיסור מטעם רוב. רק שבטל מה"ת וממילא הוי מבטל איסור לכתחלה דמבטל האיסור שיש בתערובות ומתירו מטעם ביטול כנ"ל. משא"כ חוט כלאים בגמ' שמיירי שניתקו וא"י אם ניתקו שפיר דההיתר מטעם ספק דרבנן שהוא ספק שקול שמא אין כאן כלאים דרבנן שפיר מותר לכתחלה דאמרינן בדרבנן שלא יהיה שם שום איסור:

ט״ואולם הט"ז הקשה שפיר לפי לשון הטור שמנתק חוט א' כו' ומשמע שא"י כלל איזה מנתק ואעפ"כ תולין שזה שניתק היה הפשתן וע"ז קשה כמו בדבר חשוב דגם בזה מחזיקין דפריש מרובא. אבל בש"ס ורא"ש איתא ונתקי' שניתק זה החוט רק שמסופק אם ניתקו לגמרי שלא נשאר ממנו. וזה ספק כשאר ספיקות. ותמוה איך שינה הטור לשון הגמ' ע"כ נראה כפי' הב"ח. והיינו דהך או ינתק שכ' הטור קאי על כשצבעו כמו שהתחיל באבד בו חוט יצבענו ויהיה ניכר כו' היינו כשיהיה ניכר יסירנו. וכתב או ינתק חוט אחד היינו כשאינו ניכר אחר הצביעה דבזה מדינא מותר כמ"ש הרמב"ם דתולין שנשמט מעצמו דאל"ה היה ניכר ע"י הצביעה. והטור החמיר שינתק אח"כ חוט א' לתלות בו כיון דבמדינא בל"ז מותר והרי זה כחומרא שהחמיר מהר"מ בחד בתרי ביבש להשליך א' ואינו ענין כלל לדבר חשוב ונפל א' לים דמדינא אסור בלא"ה. ויש לתמוה על הט"ז איך כפי פירושו בהטור עירב עם דברי הגמ' דמפורש שניתק החוט ולא אבד כלל כמו שהביא בעצמו ואין לזה דמיון עם דברי הטור בלא טעם דאין מבטלין איסור לכתחלה ע"ש:

ט״זוא"כ לפי' הנ"ל אין הוכחה לנידן דידן דמן הצביעה אין ראיה דדומה להבדיקה שכתב הנודע ביהודה שצובעין אולי יהיה ניכר ויסירנו. ואח"כ כשאינו ניכר מותר מטעם ספק דרבנן:

י״זאולם בל"ז אינו דומה כלל לעושה ספק דרבנן לכתחילה דהבדיקה רק בירור רק שאינו בירור גמור ואם הי' וסתות דאורייתא לא הי' סומכין על בדיקה זו ובדרבנן סומכין וכמו בודקין למיאונין שמבואר ברי"ף ורא"ש פ' בא סימן דאף שאינו בדיקה גמורה כשאין שערות דחיישינן שמא נשרו ובדאורייתא לא מהני מ"מ בלא בעל שאינו רק ספק דרבנן מהני בדיקה זו שאין שערות דאפשר שנשרו חשש רחוק הוא ולא חיישינן ליה בדרבנן ע"ש וכן ממש כאן דודאי דהא דאין כל אצבעות שוות לפי' הב"י אינו ספק שקול דא"כ לא הי' מוצא מחזקת איסור שהוחזקה לבעל הראשון ברמ"ת רק דלא שכיח ומ"מ מתרמי שאין שוות. ולבעל אחר שרינן לה דלא הוחזקה רק לזה כיון דרוב נשים אינן רמ"ת. ולכך אף שיצאה מהרוב לגבי בעל זה מ"מ לגבי אצבע אחר לא יצאה מהרוב ותלינן שאצבע של בעל זה גרם ולכ"ע עדיין בכלל רוב נשים היא. ומ"מ מהני הבדיקה לבעל ראשון דתלינן שנתרפאה. ואף דבמועד לשורים או לשבתות כו' לא הוי חזרה לתמות רק בדבר שנתייעד. היינו דהתם הוי חזקה דאורייתא כשנתייעד ג' פעמים כו' משא"כ כאן דחזקה דוסתות דרבנן. ובזה גרע משאר וסת דלא צריך למיעקרה ג' פעמים כמ"ש הפוסקים דהוי כוסת דאונס דאינה קובעת רק למיחש חוששת ונעקרה בפעם א' דתולין שהיה במקרה כל הג' פעמים כן מהני ב"ש אף שאפשר שאין אצבעות שוות: