חידושי הרי"מ על התורה, פרקי אבות ב׳Chiddushei HaRim on Torah, Pirkei Avot 2
א׳כל שהוא תפארת לעושי' כו' פשוט כי יהי' כוונתו לטובה לאפוקי שיהי' תוכו לא טוב כמו שנראה מבחוץ ח"ו וגם לאחרים יהי' נראה טוב כי על בינתך אל תשען. והאדם נוגע ואינו רואה חובה לעצמו והשוחד יעור. ולזאת צריך לראות שיהי' נראה יפה גם בעיני אחרים:
1
ב׳והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כו' וי"ל כי אף שלמצוה גדולה אפשר יש שכר יותר אבל בהבנת הענין כי אין הקב"ה עושה קנאה כו' ונמצא כל אחד כפי יגיעו נוטל וכל המצוה כפי היגיעה והשלימות רצון העושה ואף כי עצם השכר המצוה גדולה גדול אבל עדיין אין אדם שעושה המצוה קטנה כ"כ בטוב משיג שכרה הגבוה ואחר השכר הגבוה יש הפרש בין קטנות המצוה וגדולות כו' ובמ"א כ' בזה דברים נפלאים בעזה"י:
2
ג׳יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון כו' במ"א הארכנו וכלל דברנו כי זה אחר החטא וז"ש משכחת עון. אבל אם לא הי' חוטא כלל הי' מקבל עליו עול תורה וע"ז אי' לקמן שמעבירין עול ד"א ע"ש גם י"ל שאינו סתירה כי יפה כן וכמו במקום שבע"ת עומדין כו' וזה יותר פאר. אבל בלא עון תורה אינו צריך לסדר הזה כנ"ל:
3
ד׳הוו זהירין ברשות פרשנו בדבר הרשות כד' הרמב"ן ז"ל קדושים כו' ובשעת הנאתן השוחד יעור ונראה שכוונתו לשמים והוא שקר וצריך יותר שמירה מדבר איסור שנבדל ממנו כנ"ל:
4
ה׳הוו זהירין ברשות היינו דבר הרשות שזה צריך שמירה גדולה כי היצה"ר מסתיר בתאוות האדם אכילה ושתי' כו' שיהי' נראה כמעורב בתוך הקדושה ונראין כאוהבין היינו שמדובקין בהקדושה ובאמת שאין מקרבין עצמן להקדושה רק לצורך עצמן לגנוב. שנתדבק האדם בהתאוות וכמ"ש בס' כתר ש"ט על ק"ק שחיטתן בצפון ע"ש והוא כנ"ל:
5
ו׳דע מה למעלה ממך כי האדם מעלה במעשיו כל סדר העליות העולמות גם הפי' דע ממך מה שלמעלה כמ"ש מבשרי אחזה אלוקי כי האדם השלם יכול ליקח מוסר מעצם נפשו. בראותו שחרה לו על המכעיס אותו מי שעשה לו טובה ואינו מכיר בטובו וכדומה הרבה כפי זה יבין הדרך להכיר טובת הבורא ית"ש שגם למעלה בוודאי כך הוא כמ"ש רז"ל הקריבהו נא לפחתך כו' גם הפי' כי הלימוד ד' לידע סודות התורה אם הוא בדרך חקירה בלבד אינו כלום אבל אם בא ע"י עבודת האדם הוא טוב:
6
ז׳ואל תאמין בעצמך עד יום מותך לכאו' מיותר ודוחק לומר כי ביום מותו מותר להאמין שיצה"ר הוסר ממנו:
7
ח׳ואל תדין כו' שלא ירד להתבונן בדבר שנראה גרוע ממנו כי א"י ענינו ואם הי' מסתירין לו כיוצא בזה אם הי' טוב ממנו:
8
ט׳ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ולדעתי הוא מקצתן מחכימין גם מאי קמ"ל וי"ל מרבה בסחורה אף בתורה שרוצה להמשיך מרחוק כמ"ד ממרחק תביא לחמה וז"ש הרע"ב ולא מעבר לים כמ"ש בעבר הנהר ישבו כו' והבן היטב כ"ז:
9
י׳ואל תעש תפלתך קבע כו' י"ל תפלתך דוקא רק עיקר תחנונים יהי' לצורך המקום והבן:
10
י״אהיום קצר פרשנו כי העבודה המיועדת לכל רגע היום קצר ומצומצם עשי' לכך צריך להיות זריז. ולשון הרע"ב קשה שאין עליך המלאכה לגמור כדלקמן:
11
י״בהוי זהיר במצוה קלה כו' שאינך יודע מתן שכרן כו' לפע"ד להמשיל משל המסדד חפצים זע"ז עד אלפים ורבבות כל שלמעלה יותר חשוב ואם רוצה להגביהם לפעמים נוטל הסולם ועולה ומגביה מה שלמעלה שהיא עיקר החשיבות ולפעמים ע"י שמניח מתחת דבר מה ומגביה התחתון נמצא זה מגביה למה שלמעלה ואח"כ יותר ויותר עד שלמעלה עליות גדולות כמו במצוה גדולה וגבוה בעצם וזה פי' תרי"ג מצוות התלויים בה וזה פי' מצוה גוררת מצוה רק ההפרש בעצם שחשוב וגבוה יותר אבל כלם אחת והמשל הזה נוקב ויורד. והמשכיל יכול לתרץ בזה כמה ענינים:
12
י״גיפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר ברא עולמו בחסד וברחמים והכין הדרך לפני האדם להיות הבחירה בידו והיא כדי לתקן העירוב כידוע והנה זה מבחי' עה"ד טו"ר ונק' ד"א תורה שבע"פ קרינן לה שבא עפ"י שכל האדם ומידותיו ות"ת הוא עץ החיים וע"ז אנו מברכין אשר נתן לנו תורתו היינו שבכתב וחיי עולם נטע בתוכינו היינו החיות תוך ההעלם שעש"ז נקרא ג"כ עולם כידוע כדי שיהי' הרגשה תוך ההעלם ג"כ וזה נטע בתוכינו ע"י מעשינו עם השכל עצמינו וגם זה מהשי"ת כנודע וזה עיקר הת"ת להיות היראה ופחד מהשי"ת כמו שהוא נסתר וזה ירא שמים בסתר ובגלוי וזה יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם היינו יגיעת חיבור שניהם שזהו עיקר יגיעת האדם בעוה"ז משכחת עון כי הוא תקנת עוונות ובירור הקדושה וזהו ענין סור מרע כנודע וכל תורה שאין עמה מלאכה היינו שאין מכניס אור התורה בעניני מעשיו א"כ אין תיקון העשי' והאדם הוא תוך הטבע והעשי' והאיך יהי' קיום לעד בהתורה וזה עיקר המצוות שמחברין אור התורה בהציווי במעשה המצוה ולכן אם אין מלאכה שהיא מלאכת ו' ימי המעשה עבודת כו' סופה בטלה וגוררת עון כי כפי גדלות האדם מתגברים עליו המחטיאים כנודע והבן כ"ז:
13
י״דאם למדת תורה הרבה כו' כתיב יברכך כו' וישמרך כו' שלפי הברכה צריך יותר שמירה וכ' יש עושר שמור כו' לרעתו כעשרו של קרח אם הפי' וודאי ג"כ בדעת אם אדם נשאר דל ואביון ותאב לכל דבר אחר כל העשירות זה טוב. אבל שח"ו ע"י העשירות והרבה ידיעות מתגאה ח"ו ומתרשל עי"ז בעבודה רבה כמקודם סופה לבטל מעוני ולהיפך טוב המקיים כו' אף בעוני שאין יודע מה יעבוד בתפלות ובקשות והכנעות סופו לקיים בעושר והבן:
14