חכמת אדם נ״דChokhmat Adam 54

א׳דין נטל"פ (סי' ק"ג):
כל איסורין שבתורה שנסרחו עד שאינן ראוין עוד לאכילת אדם מותר שנאמר לא תאכלו כל נבלה לגר כו' וקבלו חז"ל דר"ל אם ראויי' לגר קרוי' נבלה ושאינו ראויי' לא קרוי נבלה:

ב׳בד"א בנבלה וכיוצא בו שמתחלה היה משובח ונפגם אבל זבובים ונמלים ושאר שרצים הפגומים מתחלת ברייתן י"א דאפי' נסרחו חייב עליהן שהרי גם מתחלה היה כעפרא בעלמא ואפ"ה אסרה תורה וא"כ ה"ה אם נסרחו (פ"ח סי' ק"ג) וי"א דגם הם אם נסרחו מותר מ"מ בהלכות מ"א פ"ב עיין פ"ח) ולכ"ע אין אוסרין התבשיל אם נטל"פ כדלקמן סי' י"ב:

ג׳ומאחר שמצינו שהתירה התורה נטל"פ ולכן אפי' איסור שהוא מוטעם ומשובח מצד עצמו אלא שפוגם את תערובתו כגון חומץ של יי"נ שנפל לגריסין שהחומץ מעצמו הוא משובח אלא שפוגם הגריסין מותר שהרי מה שאנו אוסרים איסור שנתערב בהיתר הוא מחמת שהאיסור נותן טעם בהיתר וכיון שטעם זה האיסור הוא פוגם אינו חשוב טעם ומותר ואפי' אינו פוגם לגמרי עד שיהא קץ לאכלו אלא שפוגם קצת מותר דעכ"פ טעם זה הוא לפגם ואין חילוק בין שההיתר מרובה על האיסור או שהאיסור רבה על ההיתר:

ד׳אבל דבר שיש לו טעם ובתבשיל זה אינו לא לשבח ולא לפגם אסור דמ"מ נותן טעם שאינו פוגם אבל דבר שנתייבש ואין לו טעם כלל ה"ז כעץ בעלמא ואינו אוסר אפי' אם נימוח גוף האיסור חוץ מגיד הנשה שאעפ"י שהוא כעץ בעלמא ואינו נ"ט כלל אוסר אם נימוח מגז"הכ (עיין בפ"ח באורך דלא כש"ך):

ה׳בד"א בשאין שם אלא טעמו לבד כגון שהכיר את האיסור והסירו אבל אם האיסור נשאר ונתערב עם ההיתר בין שנמחה שם או לא נמחה אם ההיחר מרובה על האיסור מותר שהרי מה"ת יבש ביבש אפי' מין בשא"מ בטל ברוב כמבואר כלל נ"א אלא שאסור משום שאם יבשלם יתן טעם והכא שהטעם אינו אוסר אפי' לא נמחה גופו אלא שנתערב בענין שאין מכירו מותר אבל כשהאיסור מרובה על ההיתר או אפי' מחצה על מחצה דלאו משום טעם לבד אוסר אלא שהוא עצמו אסור וא"כ אינו מותר עד שתפסול מאכילת אדם כנבלה וציר של איסור דינו כגופו של איסור ואינו נידון כטעם (ת"ח כלל פ"ה סי' כ"ד ובש"ך סי' ק"ג):

ו׳וי"א דאם נתערב גופו של איסור אע"ג שההיתר רבה עליו אסור אם הגדיל האיסור מדתו כ"כ עד שהוא נהנה יותר מזה שנתרבה המאכל ממה שהוא מפסיד ע"י טעמו שפגם דאז דינו כנבלה ממש וצריך עד שתפסול מאכילת אדם (סי' ק"ג):

ז׳במד"א שאפילו אם האיסור משובח רק שנטל"פ בטל ברוב דוקא בדבר דמדינא בטל ברוב רק משום טעמא אוסר וא"כ כיון שנטל"פ אינו אוסר כדלעיל סי' ג' אבל דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו כגון בריה וחהר"ל דאפילו באלף לא בטיל אע"ג שאינו נ"ט ולכן דוקא אם מוסרח בענין שבטל חשיבותו אזי בטל אבל לא בלא"ה (שם ברמ"א):

ח׳בד"א שכל שטעמו פוגם קצת מותר דוקא שפוגם מתחלתו ועד סופו אבל אם משביח בתחלה כגון חומץ של יין נסך שנפלו לגריסין דטבעו הוא דבגריסין צוננין הוא משביח וברותחין הוא פוגם וא"כ אם נפל לצוננין והשביחו ונאסר אע"ג שאחר כן הרתיחו ונפגם על ידו מ"מ אסור שכיון שכבר נאסר ה"ז ככל איסורין שאינו חוזר להיתר עד שיפסל מאכילת אדם וכ"ש אם מתחלה נפל לגריסין רותחין ונפגמו ואח"כ נצטננו והשביחו פשיטא דאסור דהשתא בהשביח ולבסוף פוגם דאותו שבח אינו עומד להתקיים ואינו אלא ע"מ לפגום ואפ"ה אסור כ"ש בעומד ע"מ להשביח דאסור (שם):

ט׳מיהו י"א דדוקא כשכבר משובח אז אסור אבל כ"ז שהוא פוגם מותר (ש"ך ס"ק ז') וי"א כיון דעומד שישבח אסור אפי' בפגום (פ"ח וכן משמע מלשון הש"ע בסי' צ"ח סעיף א'):

י׳ספק אם פוגם או משביח אם הוא איסור תורה אסור ואם הוא איסור דרבנן או מין במינו דמה"ת בטל ברובא כיון שיש בו רוב ה"ל ספק דרבנן ולקולא (פ"ח סס"ק ח') ונ"ל דוקא אם נפל בו איסור ולא ידעינן מה היה האיסור דאפשר שהיה לפגם בתבשיל זה ובזה שפיר י"ל דמותר בדרבנן אבל אינו ידוע אם דבר זה פוגם או משביח הוי ספק מחמת חסרון ידיעה ולא נקרא ספק (עיין בי"ד סי' צ"ח):

י״אאפי' אין כח באיסור לבדו לפגום אלא ע"י דבר אחר שמסייעו כגון שנפל איסור לקדרה שיש בה מלח או תבלין ואלמלא המלח והתבלין שבה לא היה כח באיסור לפגום מ"מ כיון דעכ"פ השתא פגום מותר וכן איפכא אלמלא היו שם מלח ותבלין כראוי לא היה פוגם כיון דהשתא מיהו פוגם מותר (ק"ג):

י״באע"ג דהמאכל מותר מ"מ הקדרה אסורה דחיישינן שמא יבשל בו דבר שהאיסור נותן בו טעם לשבח ואם בתוך מעת לעת בשלו בו תבשיל שהאיסור הראשון היה בו לשבח נאסר התבשיל השני דלא יהא כתחלתו לפגם וסופו לשבח. ומיהו כשיש בתבשיל ס' נגד איסור הראשון מותר אפי' לדעת רמ"א וא"צ ס' נגד כל התבשיל הראשון שהרי לא נ"נ:

י״גואם נערו התבשיל הראשון בכף וחזר ותחב אותו אפילו תיכף לתבשיל ב' שהוא ג"כ פוגם בו לא נאסרה הקדרה השני אפי' לדעת רמ"א שיש כאן ג' נ"ט האיסור בכף והכף בתבשיל והתבשיל בקדרה ועדיין הוא היתר כיון דהוא פוגם (עיין פ"ח) וכן דבר שאין לו טעם כלל כגון היורה שמתיכין בו דבש אעפ"י שיש שם דבורים לא נאסרה היורה וכן כל כיוצא בזה (שם):

י״דדבש דבורים אעפ"י שגופי הדבורים מעורבים בו ומחממין ומרתיחין אותן עמהן מותר משום שגופי הדבורים עצמן פוגמין הדבש (סי' פ"א סעיף ח') וכן נמלים וזבובים ויתושים שכל אדם בודל מהם למיאוסן אפי' נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכן אם ההיתר רבה עליו מותרים. ומ"מ כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן ומיהו בחומץ ושכר אסור כמו בעכבר לקמן סי' כ"א ונ"ל דה"ה ביין שרף (סי' ק"ד) ולכן זבובים וכיוצא בהן שנפלו ליין שרף או לחומץ אם שהו כדי לתנם על האור וירתיח אסור אם לא שיש במשקה ס' נגד האיסור ובשכר אם שהה בתוכו מע"ל או שמצאו בקדרה אע"ג שבש"ע כתב דנוהגין להיתר מ"מ רוב פוסקים אוסרים ולכן אין להתיר אלא במקום הפסד מרובה (ש"ך ססי' ק"ז) (וע' במנ"י כלל נ"א ס"ק כ"ז כתב בפשיטות דבמאכל שהוא בעצמו פגום מתחלת ברייתו אין חילוק בין דבר חריף או לא דלעולם היא בפגומתו ולא אמרינן חורפי' מחלי' לשבח רק בכלי שאינו ב"י שהיה מתחלה לשבח ואח"כ נפגם ע"ש וא"כ אין לאסור בזבוב שנפל לחומץ או ליי"ש אפי' באין בו ס'):

ט״ושמן זית אם ידוע שנתבשל בכלי איסור ב"י אסור דבשר ושמנונית בשמן נ"ט לשבח בין שהוא חי בין שהוא מבושל ומ"מ סתם שמן זית מותר דסתם כלי אב"י ולא חיישינן למה שאומרים שמערבין בו בשר חזיר דזה ודאי נטל"פ בו ועוד כמה היתרים (קי"ד ובסי' ק"ג בש"ך ס"ק י"ד ועיין בתשו' רמ"א סי' נ"ד):

ט״זי"א דבשר בדבש פוגם ומסריחו וי"א דדוקא במשקה הנעשה מדבש אבל לא הדבש עצמו ובהפסד גדול יש להתיר (שם בססי' צ"ד):

י״זבשר או חלב (דהיינו תרבא) ביין הוי לפגם (שם) אבל חלב נ"ט לשבח ולכן יין שבשלו בקדרה ב"י ותחבו בו כף חלב ב"י היין מותר שהרי הבשר נטל"פ והכלים צ"ע עיין בתשובת אמ"ו נ"ב שאוסר הכלים כמש"כ סי' י"ב (ובתשו' צ"צ סי' פ' כתב דחָלָב ביין הוי נטל"פ ולכן נ"ל דבין חָלָב ובין חֵלֶב דינו כדין ספק אם נטל"פ או לשבח לעיל סי' י'):

י״חקולינרי קונפיטי אעפ"י שנותנין בחומץ מותר דהוי נטל"פ (סי' קכ"ג):

י״טיי"נ שנפל על גבי תאנים מותר שהיין פוגם בטעם התאנים (קל"ד סעיף ט'):

כ׳צבע שנתנו בהם חומץ או מלח שמבשלים נכרים ונותנים בו יין או דם ללבנו או דיו של נכרים מותר וה"ה בכל כיוצא בזה ויש מחמירין בדיו של נכרי מפני שלפעמים נותן קולמסו לתוך פיו והדיו עליו והמיקל לא הפסיד (סי' קל"ד):

כ״אעכברא דדברא נ"ט לשבח שהרי עולה על שולחן מלכים אבל עכברא דמתא ביין ושמן ודבש שצריכין להיות מבושמים ודאי נטל"פ ואין צריך ס' לבטל פליטתו וי"א דה"ה בכל משקין נטל"פ ומכל הפוסקים משמע דאין חילוק כלל בין עכברא דדברא ובין עכברא דמתא וזו"ז שוין הם בכל דיניהם (ק"ד בש"ך ס"ק א') ועכבר שנמצא בשומן וחמאה וכיוצא בו מבואר כלל נ"ח ואם נמצא בשכר וחומץ מספקא לן אם הוא לפגם או לשבח ולפיכך אם נפל לצונן והסירו שלם אם לא שהה בתוכו מע"ל מותר ועיין לקמן בדין כבוש אם בעינן בחומץ מע"ל ואם היה רותח או אפילו צונן ושהה בתוכו מע"ל בין שהסירו שלם בין שנחתך חתיכות דקות ויכול לסננו במסננת בענין שלא ישאר ממנו בתוכו כלום בין שנמוח בתוכו לגמרי ונעשה כולו משקה ולא נשתייר ממנו שום ממשות ניתר ע"י ס' נגד העכבר ואם נחתך לחתיכות דקות והוא בענין שא"א לסננו כגון שנתערב השכר או החומץ במאכל עב הכל אסור ואין שם ביטול דחיישינן שמא יפגם בממשו של איסור ולא ירגיש (סי' ק"ד סעיף א' ועיין כלל נ"א לענין שאר איסורים):