דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, המדריךDarkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Glossary
א׳מורה דרך להכללים, המושגים, הגדרים, ההנחות והחקירות שנתחדשו ב"דרך הקודש" בשני חלקיו עפ"י סדר א"ב
1
ב׳איסור
האיסורים מתחלקים לארבעה גדרים: איסור חפצא ואיסור גברא, איסור גופו גרם לו ואיסור דבר אחר גרם לו, הראשונים מחלקים את מהות האיסור והאחרונים את סיבתם (ש"א פ"א).
האיסורים מתחלקים לארבעה גדרים: איסור חפצא ואיסור גברא, איסור גופו גרם לו ואיסור דבר אחר גרם לו, הראשונים מחלקים את מהות האיסור והאחרונים את סיבתם (ש"א פ"א).
2
ג׳איסור עשה נקרא איסור דבר אחר (ש"א פ"ב).
3
ד׳חקירה באיסור חדש אם הוא בכלל איסור גופו או בכלל איסור דבר אחר (שם).
4
ה׳חקירה בדברים שאסורים רק לחלק ידוע של בני אדם, אם הוא בכלל איסור גופו או בכלל דבר אחר (שם).
5
ו׳ההבדל בין איסור דאורייתא ובין איסור דרבנן הוא כאותו ההבדל שבין קדושה הבאה מאליה לקדושה הבאה בידי אדם (ש"א פ"ט).
6
ז׳באיסור דבר אחר גרם לו אי אפשר לחלק בין העצם ובין המקרה, כלומר, דבמקום שיש יוצא מן הכלל להתירו, אין כאן כלל השם איסור אף בעצם (ש"א פ"י).
7
ח׳בדבר שאיסור דבר אחר גרם לו הנה כל רגע ורגע הוא סבה חדשה (ש"ט פ"י).
8
ט׳באיסורים הבאים ע"י עצמו אין אנו צריכים כלל למשפטי התנאים (ש"ג פ"ד).
9
י׳איסור בשר בחלב הוא דבר שלם שלא ניתן להתחלק (ש"ג פ"ט).
10
י״אאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
אף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא בעינן שיהי' שלו ממש רק שלא יהי' ע"ז קפידא דבעלים (ש"ו פי"ב).
אף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא בעינן שיהי' שלו ממש רק שלא יהי' ע"ז קפידא דבעלים (ש"ו פי"ב).
11
י״בדבר שהוא שלו ואינו ברשותו יכול לאסור (ש"ח פ"ח).
12
י״גטעם הרא"ה דבשוחט בהמת חבירו לע"ז נאסר באכילה הוא משום דה"לא אסר לו" הוא סבה לה"לא שרי לו" וממילא דיו לבא מן הדין להיות כנדון (ש"י כ"ד).
13
י״דוביתר ביאור, דדעת הרא"ה דנהי שאינו בעל הבהמה, אבל הוא בכלל בעל הפעולה (שם).
14
ט״ואיסורי הנאה.
מחלוקת הראשונים אם ע"י איסוה"נ נעשה הדבר להפקר (ש"ה פ"ב).
מחלוקת הראשונים אם ע"י איסוה"נ נעשה הדבר להפקר (ש"ה פ"ב).
15
ט״זגם אם נימא דהוה הפקר הוא עד דאתי לרשות זוכה (ש"ה פ"ג).
16
י״זההבדל בין הגדר דעד דאתי לרשות זוכה לר' יוסי ובין הגדר דעד דאתי לרשות זוכה באיסה"נ (שם).
17
י״חבאיסוה"נ הנה בזמן האיסור גם בכח לא הוי ממון ואע"ג דאח"כ מותר, הנה פנים חדשות באו לכאן (ש"ח פי"ג).
18
י״טאין איסור חל על איסור
הגדר הזה נאמר רק לענין עונש (ש"ב פי"ב).
הגדר הזה נאמר רק לענין עונש (ש"ב פי"ב).
19
כ׳הגדר הנ"ל נאמר רק באיסורים שהם בחפצא, אבל במקום דכל עצמותו של האיסור הוא בגברא לא שייך זאת (ש"ב פי"ד).
20
כ״אהגדר דאין הנ"ל הוא לא בגוף העבירות אך בהאדם העובר (ש"ט פ"ב).
21
כ״ברק אז אמרינן אין איסור חל על איסור, כשהאיסור קמא יומשך גם אחרי התחדשות סבת האיסור החדש (שט פ"א).
22
כ״גכשעצם האיסור אחד הוא, אך משתנה בפרטיו שם לא שייך הגדר דאין אחע"א (ש"ט פ"ז).
23
כ״דאי עביד לא מהני.
הגדר הנ"ל נאמר ביחוד לענין חלות המעשה, ולא כמו מצוה הבאה בעבירה הנאמר רק לענין קיום המצוה (ש"א פט"ז).
הגדר הנ"ל נאמר ביחוד לענין חלות המעשה, ולא כמו מצוה הבאה בעבירה הנאמר רק לענין קיום המצוה (ש"א פט"ז).
24
כ״הולכן לא שייך הגדר הזה רק במקום דהפעולה מביאה לידי איזה חלות (ש"א פי"ט).
25
כ״והגדר דאי עביד לא מהני הוא רק במקום דדרושים גם מעשה וגם מחשבה (שי"ג פ"ט ופכ"ב).
26
כ״זבקרבנות דכשרים שלא לשמן לא שייך הגדר הנ"ל (שם).
27
כ״חלפ"ד השער המלך בקדשים אין כלל הגדר דאי עביד לא מהני (שי"ג פ"י).
28
כ״טהגדר דלא מהני הוא רק דהמעשה שנעשה בעבירה אינו פועל התחדשות, אבל היכא שהוא רק סבה למעשה אחר לא שייך הגדר הנ"ל (שי"ג פי"ב).
29
ל׳הגדר הנ"ל הוא הגבלה בזכות הבעלות של האדם, וממילא לא שייך הגדר הנ"ל באלה הדברים שהמעשה בעצמו פועל מבלי ענין כלל לבעלותו של האדם (שי"ג פי"ג).
30
ל״אאיגלאי מלתא למפרע.
חקירה אם שייך הגדר דאיגלאי מלתא למפרע בדבר הדרוש לנו ידיעת האדם (ש"ג פמ"ג וש"ד פ"ז).
חקירה אם שייך הגדר דאיגלאי מלתא למפרע בדבר הדרוש לנו ידיעת האדם (ש"ג פמ"ג וש"ד פ"ז).
31
ל״בהגדר הזה הוא רק בדינא אבל לא במציאות (ש"ד פ"ז).
32
ל״גאין בשר אין דם.
חקירה כשהאין בשר יתהוה בב"א עם הרצאת הזריקה (ש"ט פ"ד).
חקירה כשהאין בשר יתהוה בב"א עם הרצאת הזריקה (ש"ט פ"ד).
33
ל״דחקירה בהא דאין בשר אין דם אם הוא שם פסול בפני עצמו או לא (ש"ט פ"ה).
34
ל״המצד חסרון זריקה לא נחשב ל"אין בשר" (ש"ט פ"ו).
35
ל״ואינו זבוח.
האיסור אינו זבוח זהו בכלל איסור דבר אחר גרם לו, וממילא לא שייך בזה חזקה (ש"י פי"א).
האיסור אינו זבוח זהו בכלל איסור דבר אחר גרם לו, וממילא לא שייך בזה חזקה (ש"י פי"א).
36
ל״זאתנן.
באתנן מסתעף האיסור מהקנין ולא להיפך (ש"ח פ"ב).
באתנן מסתעף האיסור מהקנין ולא להיפך (ש"ח פ"ב).
37
ל״חאוכל נפש.
חקירה בגדר דמלאכת אוכל נפש מותר ביו"ט אם הוא מצד דלא הוי מלאכת עבודה, או מצד הנאה (ש"ח פי"ב).
חקירה בגדר דמלאכת אוכל נפש מותר ביו"ט אם הוא מצד דלא הוי מלאכת עבודה, או מצד הנאה (ש"ח פי"ב).
38
ל״טאכילת מזבח.
ההבדל בין אכילת מזבח לאכילת אדם, דשם אין כלל המושג של לכתחילה ובדיעבד (ש"ט פ"ז).
ההבדל בין אכילת מזבח לאכילת אדם, דשם אין כלל המושג של לכתחילה ובדיעבד (ש"ט פ"ז).
39
מ׳בל יחל.
חקירה בהגדר דבל יחל אם הוא מצד הקבלה או מצד הקיום (ש"ב פ"ט, י וי"א).
חקירה בהגדר דבל יחל אם הוא מצד הקבלה או מצד הקיום (ש"ב פ"ט, י וי"א).
40
מ״אהבל יחל דנדרים והבל יחל דנזירות אינם מגדר אחד (ש"ג פ"א).
41
מ״בבל יחל לא שייך רק במקום דהדבור נשאר בלי שום תוצאות (ש"ג פ"ו).
42
מ״גבל תאחר.
חקירה במקום דמקבל עליו חיוב להתחייב באיזה דבר לד' אם יש בזה הבל תאחר (ש"ג פ"ג).
חקירה במקום דמקבל עליו חיוב להתחייב באיזה דבר לד' אם יש בזה הבל תאחר (ש"ג פ"ג).
43
מ״דבל תאחר בנזיר איננו לאו בפני עצמו אך הוא דבר המסתעף (ש"ג פ"ל ושי"א פי"ב).
44
מ״הבגדי כהונה.
חקירה בהא דאמרינן בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם מהו בזה הסבה החיובית ומהו העדר הסבה (ש"י פ"ב).
חקירה בהא דאמרינן בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם מהו בזה הסבה החיובית ומהו העדר הסבה (ש"י פ"ב).
45
מ״וראה זה דבר חדש, דפעמים כהונתם עליהם גם בלי בגדי כהונה (ש"י פ"ה).
46
מ״זגם בנשים אם היו כשרים לעבודה היתה מצות ההלבשה עליהן בכח, אלא שבפועל אי אפשר להן למלאות זאת (ש"ד פ"ה).
47
מ״חבכח ובפועל.
בדבר שבמקרה אין סוג ה"בכח" דבזה ה"בכח" מתהוה יחד עם ה"בפועל" (ש"ח פי"ב).
בדבר שבמקרה אין סוג ה"בכח" דבזה ה"בכח" מתהוה יחד עם ה"בפועל" (ש"ח פי"ב).
48
מ״טאי אפשר שמסבה חיובית יולד דבר שלילי, הבכח הוא סבה לה"בפועל" וממילא אי אפשר שה"בכח" יהיה סבה לשלילת הדבר (שי"א פ"ה).
49
נ׳גט.
למדס"ל דעדי מסירה כרת הנה לפני המסירה לא רק שלא הוה הגירושין אך גם השם גט על הניר לא הוקבע כלל (שי"ג פי"ב).
למדס"ל דעדי מסירה כרת הנה לפני המסירה לא רק שלא הוה הגירושין אך גם השם גט על הניר לא הוקבע כלל (שי"ג פי"ב).
50
נ״אדברים שבלב.
דברים שבלב לא הוי דברים נאמר רק בביטול, דדברים שבלב אין ביכולת לבטל איזה חלות שנתהוה מפעולה או מדיבור (ש"ז פ"א).
דברים שבלב לא הוי דברים נאמר רק בביטול, דדברים שבלב אין ביכולת לבטל איזה חלות שנתהוה מפעולה או מדיבור (ש"ז פ"א).
51
נ״בהגדר הנ"ל אנו מוצאים רק באלו הדברים שקיומם מתהוה רק ע"י מעשה או דיבור (שם).
52
נ״גוא"כ במקום דהקיום מתהוה ע"י לב, שם לא נאמר הגדר הנ"ל, כי מהמושכלות הראשונות שהביטול נקל יותר מהקיום (שם).
53
נ״דדבר המסתעף.
ההבדל בין חצי דבר ודבר המסתעף, וזהו ההבדל בין חציך מקודשת למקדש לזמן (ש"ג פכ"ב).
ההבדל בין חצי דבר ודבר המסתעף, וזהו ההבדל בין חציך מקודשת למקדש לזמן (ש"ג פכ"ב).
54
נ״הוזהו ההבדל מה דמועיל תנאי בדיני שומרים ולא הוה מתנה ע"מ שכ' בתורה (ש"ג פכ"ג).
55
נ״ווזהו הטעם מה דגם לר"ש דאית לי' דאין נזירות לחצאין, מודה בכ"ז באומר הריני נזיר ליום אחד דהוה נזיר לשלשים יום, משום דהאחרון הוא דבר המסתעף (ש"ג פכ"ז).
56
נ״זההבדל בין קדושין לנדרים, דבקידושין האיסור מסתעף מהממון ובנדרים הוא להיפך (ש"ה פ"ח).
57
נ״חבסוטה הממון מסתעף מהאיסור (שם).
58
נ״טבממון האיסור דלא תגזול הוא דבר המסתעף, ובאיסורים להיפך הממון הוא דבר המסתעף, וזהו ההבדל שבממונא ספיקא לקולא ובאיסורים לחומרא (ש"ה פ"ט).
59
ס׳מחלוקת התוס' והרמב"ם, אם יש הבדל לענין נאמנות בין הדבר העיקרי ובין הדבר המסתעף (שי"ד פ"ו).
60
ס״אהפקר.
חקירה בהגדר הפקר אם הוא רק סלוק רשות או דזהו גופא מהות ורשות בפני עצמו (ש"ה פט"ו).
חקירה בהגדר הפקר אם הוא רק סלוק רשות או דזהו גופא מהות ורשות בפני עצמו (ש"ה פט"ו).
61
ס״בהפקר ע"י שליח לא מהני לפ"ד ס' ברית אברהם משום כיון דהשליח לא הוי בכלל רשות הפקר הוי כמו הפקר חוץ לאחד (ש"ו פ"ה).
62
ס״גבכל הפקר יש גם גדר יאוש (ש"ח פ"ג).
63
ס״דחקירה בהגדר דעד דאתי לרשות זוכה לר' יוסי אם גם ההתהוות ההפקר נעשה רק אז, או רק דעד אז יוכל לחזור (ש"ה פי"ב).
64
ס״הלר' יוסי הנ"ל, הנה קודם דאתי לרשות זוכה הוה גם בגדר שלו וגם בגדר ברשותו (ש"ה פי"ג).
65
ס״וההבדל בהגדר הפקר לענין נדר ולענין מעשר (ש"ה פי"ג).
66
ס״זלשיטת הרא"ש לר' יוסי נחשב ברשותו של המפקיר אך לא בכלל שלו (ש"ה פי"ד).
67
ס״חמדברי השטה מקובצת נראה דגם גדר הפקר הוא מעין גדר שותפות לכל העולם, ואם כל העולם אינם יכולים לזכות בזה רק אחד, הנה אותו האחד אינו דרוש כלל לזכיה (ש"ח פי"ז).
68
ס״טהפקר בית דין.
חקירה בהפקר ב"ד אם כוחם יפה רק בשלילה או דאף בחיוב (ש"ח פט"ז).
חקירה בהפקר ב"ד אם כוחם יפה רק בשלילה או דאף בחיוב (ש"ח פט"ז).
69
ע׳חקירה אם להפקר ב"ד יש גם ה"בכח" של הפקר (ש"ח פי"ז).
70
ע״אגם בקרבנות לפני השחיטה שייך הגדר דהפקר ב"ד הפקר (ש"ט פי"ט).
71
ע״באין כח ב"ד יפה להפקיר למפרע, דלא עדיף כח ב"ד מכח הבעלים בעצמם (שם).
72
ע״גכחם של ב"ד יפה להפקיע לא רק על העתיד אך גם בהוה (ש"ט פכ"א).
73
ע״דהקדש.
בכל הקדש יש שני דברים קנין ואיסור, ויש גם יוצא מן הכלל בזה: מיני הקדש שיש בהם רק אחד משני הדברים האלה (ש"ח פ"א).
בכל הקדש יש שני דברים קנין ואיסור, ויש גם יוצא מן הכלל בזה: מיני הקדש שיש בהם רק אחד משני הדברים האלה (ש"ח פ"א).
74
ע״הגם החיוב להקדש הוא בסוג הקדש, דשייך לב"ש לומר אין שאלה בהקדש (ש"ד פי"ג).
75
ע״וחיוב הקרבן הוא בכלל הקדש אבל הסבה להחיוב דבר אין לזה עם ההקדש המסתעף ממנה (שם).
76
ע״זחידוש החתם סופר דבקדושת הגוף יכול להקדיש אף באינו שלו ע"י מעשה (ש"ו פי"ב).
77
ע״חגמר בלבו פועל בהקדש רק חיוב הבאה ולא החלטה (ש"ז פ"ב).
78
ע״טשלשה גדרים יש בהתהות הקדש א) גמר בלבו ב) מוציא בשפתיו, דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ג) מסירה ממש (ש"ז פ"ג).
79
פ׳בהג') לא שייך כלל הגדר דשמא לא מסרו יפה, בהב') יש מחלוקת ובהראשון כ"ע מודים דחיישינן (שם).
80
פ״אבכל הקדש יש גם חיוב מצד גמר הלב (ש"ז פ"ד).
81
פ״בקדשים קלים לר' יוסי הגלילי המה בגדר שלו ואינם ברשותו (ש"ח פ"א).
82
פ״גסתירות רבות יש בש"ס לענין קדשי מזבח, אם נקראו הבעלים - בעלים לאחר ההקדש (ש"ח פ"ח).
83
פ״דהאמת דנקראו בעלים על הקרבן, אך לא בעלים על הבע"ח גופא (שם).
84
פ״הבקדשי בדק הבית הנה נהי דעצם הדבר לא הוי שלו, אבל השיווי הממוני ברשותו הוא (שם).
85
פ״ובקדשים עלינו לבקש סבות להיתר ובחולין להיפך עלינו לבקש סבות לאיסור (ש"ט פ"ט).
86
פ״זההבדל בין איסור קדשים ובין איסור קודש (שם).
87
פ״חמזבח שנפגם לענין אכילת קדשים זהו רק איסור בקדשים ולא איסור קודש (שם).
88
פ״טהולכה בקרבנות ומנחות.
מנחות שאני מזבחים, דבמנחות יש שני מיני הולכה, הולכה דהקטרה והולכה דמתן כלי (ש"י פי"ט).
מנחות שאני מזבחים, דבמנחות יש שני מיני הולכה, הולכה דהקטרה והולכה דמתן כלי (ש"י פי"ט).
89
צ׳האי דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה שייך רק על הולכה דהקטרה ולא על הולכה דמתן כלי (שם).
90
צ״אנ"ל דהא דאומר "הולכה בזר פסולה אפילו לר' שמעון" לא על הזבח קאי אך על העבודה (ש"י פכ"א).
91
צ״בלכאורה משמע, דהולכה אינה עבודה תכליתית רק עבודת סביית, אבל באמת לא כן, וכל החילוק מהולכה לשאר העבודות הוא בזה דאפשר לקצרה (שי"ג פי"ח).
92
צ״גוע"כ דברי ר"ש דאמר "אבל אפשר בלא הילוך" לא יתכן רק בלשמן ושלא לשמן (שם).
93
צ״דוא"ש דלא נמצא מחלוקת ר"ש בפיגול משום דאין מפגלין בחצי מתיר (שם).
94
צ״ההרצאת פסול.
ספק בהא דאמרינן לענין פיגול כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, אם הוא רק לענין כרת או דלא נפסל כלל קודם הקרבת המתירים (שי"ב פ"א).
ספק בהא דאמרינן לענין פיגול כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, אם הוא רק לענין כרת או דלא נפסל כלל קודם הקרבת המתירים (שי"ב פ"א).
95
צ״וחקירה במקום דאיך שנימא נסתור את עצמנו, דע"י הפיגול לא יהי' קרבו כל מתיריו ולהיפך ע"י שלילת הפיגול יהיה קרבו כל מתיריו, איך נורה בזה (שי"ב פ"ב).
96
צ״זספיקא בגוונא דע"י התהוות היפגול יהיה קרבו כל מתיריו, איך נורה בזה (שי"ב פ"ה).
97
צ״חבעצם הספק הנ"ל אם נפסלו קודם הקרבת המתירים נ"ל, דעל זה מועיל הק"ו דשלא לשמה, דהעבודה שעבד במחשבת פיגול דאינה מועלת (שי"ב פ"ו).
98
צ״טולפ"ז חלוקים פסח וחטאת משאר הקרבנות גם לענין חוץ לזמנו וחוץ למקומו, דבהראשונים נעשה הפסול גם קודם הקרבת המתירים (שי"ב פ"ד).
99
ק׳הרמב"ם סובר דכל המיעוטים מפיגול הוא רק לענין כרת, והא דקודם הקרבת המתירים אין גם פסול הוא מפני שאין פסול חל על פסול (שי"ב פ"ט).
100
ק״אויש חילוק להרמב"ם בין חסרון בעצם הדבר ובין חסרון בפרטי הדבר (שם).
101
ק״בהתראה.
התראה צריכה להיות על פעולת האיסור ולא על נושא האיסור (ש"ג פל"ו).
התראה צריכה להיות על פעולת האיסור ולא על נושא האיסור (ש"ג פל"ו).
102
ק״גזכיה.
ההבדל בין זכיה מצד קנין ובין זכיה מצד ירושה (ש"ה פ"ו).
ההבדל בין זכיה מצד קנין ובין זכיה מצד ירושה (ש"ה פ"ו).
103
ק״דחדש.
חקירה אם איסור חדש הוא איסור גופו גרם לו או איסור דבר אחר גרם לו (ש"א פ"ב).
חקירה אם איסור חדש הוא איסור גופו גרם לו או איסור דבר אחר גרם לו (ש"א פ"ב).
104
ק״החזקה.
חזקה באיסורים לא שייך רק כשהספק הוא בגופא דהאדם או בחפצא ולא בדבר שאיסור דבר אחר גרם לו (ש"ג פי"ז).
חזקה באיסורים לא שייך רק כשהספק הוא בגופא דהאדם או בחפצא ולא בדבר שאיסור דבר אחר גרם לו (ש"ג פי"ז).
105
ק״ובגדר חזקה בכ"מ, הוא לא כפשוטו שאנו מניחים את הדבר כדאתמול, אך טעם הגיוני יש בדבר דכיון דהוא ספק השקול, ממילא נשאר הצד של העדר הסבה (ש"י פ"ח).
106
ק״זחטאות המתות.
חקירה בהא דאין חטאת מתה אלא כשנמצאת אחר שכפרו הבעלים אם הכפרה בכאן הוא בגדר סבה או בגדר העדר הסבה (שי"א פ"ד).
חקירה בהא דאין חטאת מתה אלא כשנמצאת אחר שכפרו הבעלים אם הכפרה בכאן הוא בגדר סבה או בגדר העדר הסבה (שי"א פ"ד).
107
ק״חחצי שיעור.
חקירה בהא דחצי שיעור אסור מן התורה, אם הוא מצד דסתם אכילה הוי גם בכל שהוא אלא דאתי הלכתא ואוקמא אכזית לעונשין, או דסתם אכילה היא בכזית, אלא דגזירת הכתוב הוא שיאסר אף בפחות מכזית משום דחזי לאיצטרופי (ש"ד פ"א).
חקירה בהא דחצי שיעור אסור מן התורה, אם הוא מצד דסתם אכילה הוי גם בכל שהוא אלא דאתי הלכתא ואוקמא אכזית לעונשין, או דסתם אכילה היא בכזית, אלא דגזירת הכתוב הוא שיאסר אף בפחות מכזית משום דחזי לאיצטרופי (ש"ד פ"א).
108
ק״טחכם עוקר את הגדר מעיקרו.
אין הגדר בזה כמו איגלאי מלתא למפרע, דשם אמרינן דלא נתהוה כלל הדבר, אבל בכאן הפירוש דחכם עוקר את מה שכבר נתהוה (ש"ד פ"ח).
אין הגדר בזה כמו איגלאי מלתא למפרע, דשם אמרינן דלא נתהוה כלל הדבר, אבל בכאן הפירוש דחכם עוקר את מה שכבר נתהוה (ש"ד פ"ח).
109
ק״יחולין בעזרה.
בפסח גם בפסול מדרבנן לא הוי חולין בעזרה מדאורייתא (ש"ט פ"כ).
בפסח גם בפסול מדרבנן לא הוי חולין בעזרה מדאורייתא (ש"ט פ"כ).
110
קי״אטעה בדבר מצוה.
מחלוקת רש"י ותוס' בהא דטועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור מחטאת, אם בעינן מצוה גם אחרי העבירה או אלמלא העבירה (ש"א פכ"א).
מחלוקת רש"י ותוס' בהא דטועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור מחטאת, אם בעינן מצוה גם אחרי העבירה או אלמלא העבירה (ש"א פכ"א).
111
קי״בטומאה והכשר טומאה.
חקירה בטומאה שיש בזה גם טומאת עצמן וגם טומאת אחרים, אם הם שני מושגים או מושג אחד (ש"א פ"ז).
חקירה בטומאה שיש בזה גם טומאת עצמן וגם טומאת אחרים, אם הם שני מושגים או מושג אחד (ש"א פ"ז).
112
קי״גחקירה בגדר טומאה דמחוסר כפורים אם הוא בשלילה או בחיוב (ש"ג פל"ב).
113
קי״דחקירה בטומאת משקים אם שאין בהם כלל דינא דהכשר, או מפני שהם מכשירים את עצמם (ש"י פי"ד).
114
קי״החקירה אם הנשפך כמים הוא סבה לההכשר או להיפוך דהאינו נשפך כמים הוא סבה למנוע את ההכשר (שם).
115
קי״וטבל.
חקירה במהות האיסור טבל, אם הוא איסור מצד עצמו או דהוא מצד התרומה ומעשרות שבו (ש"ז פי"א).
חקירה במהות האיסור טבל, אם הוא איסור מצד עצמו או דהוא מצד התרומה ומעשרות שבו (ש"ז פי"א).
116
קי״זהערה חדשה, במקום שעדיין לא הוקבע השם תרומה אבל כבר נתברר החלק שיקרא בשם תרומה אם יש בזה איסור טבל (שם).
117
קי״חבכל האופנים באופן זה אין בזה קדושת תרומה, כי בתרומה יש תמיד גם איסור וגם קדושה (שם).
118
קי״טלפ"ז יש מציאות שיופקע האיסור טבל קודם שיוקבע השם תרומה (ש"ז פי"ג).
119
ק״כלא נקרא טבל אלא כשלא הוציא את מה שצריך להוציא (ש"ז פי"ד).
120
קכ״אטריפה.
חקירה בהא ד"כל שאין כמוה חיה" אם הוא בגדר סבה ומסובב או בגדר סימן (שי"א פ"ב).
חקירה בהא ד"כל שאין כמוה חיה" אם הוא בגדר סבה ומסובב או בגדר סימן (שי"א פ"ב).
121
קכ״ביאוש.
חקירה בהגדר דעד דאתי לרשות זוכה ביאוש במה יבדל מהפקר אם הוא במושג או רק בזמן (ש"ח פ"ג).
חקירה בהגדר דעד דאתי לרשות זוכה ביאוש במה יבדל מהפקר אם הוא במושג או רק בזמן (ש"ח פ"ג).
122
קכ״גחקירה אם היד זוכה ביאוש הוא בגדר סבה או בגדר דבר המעכב (ש"ח פ"ה).
123
קכ״דכשם שבכל הפקר איכא יאוש, כך בכל יאוש איכא הפקר (שם).
124
קכ״הההבדל בין יאוש להפקר לאו בלשון תליא מלתא אך הבדל המושגים יש כאן (שם).
125
קכ״וכולל.
הגדר כולל הוא לא מצד סבה ומסובב, אך נעשה בבת אחת (ש"ב פט"ז).
הגדר כולל הוא לא מצד סבה ומסובב, אך נעשה בבת אחת (ש"ב פט"ז).
126
קכ״זכח בית דין.
אף שאין כח ב"ד יפה לבטל מעשה איסור דאורייתא, אבל איסור המתהוה ע"י מחשבה שפיר אפשר להם לבטל (שי"ג פ"א).
אף שאין כח ב"ד יפה לבטל מעשה איסור דאורייתא, אבל איסור המתהוה ע"י מחשבה שפיר אפשר להם לבטל (שי"ג פ"א).
127
קכ״חאף דכח ב"ד יפה לענין מחשבה הוא רק בשלילה, אבל לא בחיוב (שם).
128
קכ״טכלל ופרט.
ההבדל בין כלל המצורף מפרטים ובין כלל שהפרטים מסתעפים ממנו (ש"ג פי"ח).
ההבדל בין כלל המצורף מפרטים ובין כלל שהפרטים מסתעפים ממנו (ש"ג פי"ח).
129
ק״לוזהו ההבדל בין נדרים לנזירות, ולכן אמרינן בנזירות מקצת היום ככולו משא"כ בנדרים (שם).
130
קל״אבנדרים ושבועות כל רגע ורגע הוא איסור חדש, אבל בנזירות הזמן הוא דבר הנמשך ולא דבר הנפרד (ש"ד פ"ד).
131
קל״בבאיסור חמץ הזמן הוא דבר הנמשך (ש"ד פ"ו).
132
קל״גכשאנו למדים דבר מדבר, הנה לא על הפרטים אנו דנים, אך על הכלל היוצא מזה (ש"ט פ"ג).
133
קל״דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו.
הכלל הזה לא שייך רק היכא דאיכא למימר שבטל הכל, אבל באיסור הבא מאליו שא"א לעשות היתר גמור לא שייך זאת (ש"ד פ"ה).
הכלל הזה לא שייך רק היכא דאיכא למימר שבטל הכל, אבל באיסור הבא מאליו שא"א לעשות היתר גמור לא שייך זאת (ש"ד פ"ה).
134
קל״האי אפשר להשתמש בהכלל הזה רק במקום דהאינו בזה אחר זה הוא רק לסימן, אבל במקום דהוא מצד סבה, שם אי אפשר להשתמש בכלל זה (שם).
135
קל״וכל העומד.
מה דנטמא הבשר לפני זריקה לא יזרוק את הדם הוא משום הגדר ד"כל העומד" (ש"ט פ"ג).
מה דנטמא הבשר לפני זריקה לא יזרוק את הדם הוא משום הגדר ד"כל העומד" (ש"ט פ"ג).
136
קל״זחקירה בהגדר ד"כל העומד" אם הוא במציאות או רק בדינא (שי"א פ"א).
137
קל״חספק ב"כל העומד" איננו ספק כלל (שי"א פ"ב).
138
קל״טהגדר ד"כל העומד" הוא מה שקוראים בעלי ההגיון בכח ולא בפועל, ולכן לא שייך הגדר הנ"ל במקום דדרוש לנו הבפועל (שי"א פ"ג).
139
ק״מכלאים.
כלאים הוא בגדר מעשה ורצון, ולכן אמרינן בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא דמי לפיגול, דשם הוא בגדר מחשבה במעשה (שי"ד פי"א).
כלאים הוא בגדר מעשה ורצון, ולכן אמרינן בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא דמי לפיגול, דשם הוא בגדר מחשבה במעשה (שי"ד פי"א).
140
קמ״אכהונה.
שקלא וטריא אם אפשר שלכתחילה נבעי כהונה, אך בדיעבד יוכשר בזר (ש"י פ"א).
שקלא וטריא אם אפשר שלכתחילה נבעי כהונה, אך בדיעבד יוכשר בזר (ש"י פ"א).
141
קמ״בחקירה אם המיתה בכל אלה דאין כהונתם עליהם אם הוא דבר המסתעף או יסוד חדש (ש"י פ"ג).
142
קמ״גאי אפשר שיהיו הכהנים כשרים לעבודה ולא יהיו מצווים ע"ז, דאז חסרה השליחות דרחמנא (ש"י פ"ד).
143
קמ״דהא דהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים לא בעינן אכילה ממש, אך חזי לאכלה בכח לבד (שי"א פ"ה).
144
קמ״הכלי שרת.
חקירה בהא דכלי שרת מקדשין את הפסול, אם הוא משום דהם מסלקים את הפסול לגמרי, או משום דדינא הוא דיוקרבו בפסולן (ש"י פט"ז).
חקירה בהא דכלי שרת מקדשין את הפסול, אם הוא משום דהם מסלקים את הפסול לגמרי, או משום דדינא הוא דיוקרבו בפסולן (ש"י פט"ז).
145
קמ״וכולה בפנים.
מצד עד שתהיו כולה בפנים אי אפשר לבוא כשאין לה רגלים כלל, דהא מה שיש לה הוי שפיר בפנים (ש"י פי"ז).
מצד עד שתהיו כולה בפנים אי אפשר לבוא כשאין לה רגלים כלל, דהא מה שיש לה הוי שפיר בפנים (ש"י פי"ז).
146
קמ״זכיור.
חקירה בהא דכיור שאין בו כדי לקדש ארבע כהנים דאין מקדשין, אם החסרון הוא בהמים, או בהאדם המתקדש (ש"י פ"ו).
חקירה בהא דכיור שאין בו כדי לקדש ארבע כהנים דאין מקדשין, אם החסרון הוא בהמים, או בהאדם המתקדש (ש"י פ"ו).
147
קמ״חלא תסור.
חקירה בהגדר ד"לא תסור" אם הוא רק ענין כיבוד כללי או דהא כאילו הן כתובין בהתורה גופא (ש"א פ"ד).
חקירה בהגדר ד"לא תסור" אם הוא רק ענין כיבוד כללי או דהא כאילו הן כתובין בהתורה גופא (ש"א פ"ד).
148
קמ״טלהצד הראשון נחשבים כל איסורי דרבנן לראויים בכח אך לאינם ראויים בפועל (ש"א פ"ה).
149
ק״נלאו שאין בו מעשה.
דעת הרבה ראשונים, דאף דעצם הלאו אין בו מעשה אכן אם בא לידי עבירתו ע"י מעשה לוקח (ש"ג פל"א).
דעת הרבה ראשונים, דאף דעצם הלאו אין בו מעשה אכן אם בא לידי עבירתו ע"י מעשה לוקח (ש"ג פל"א).
150
קנ״אההבדל אם המעשה הוא בתור סבה להעברת הלאו, ובין אם המעשה הוא רק בתור תנאי, דבהראשון לוקה ובהשני אינו לוקה (ש"ג פל"א).
151
קנ״בשיטת הרמב"ם דבמקום שיצויר הלאו ע"י מעשה לוקין עליו אף כשעבר עליו בלי מעשה (ש"ז פ"ו).
152
קנ״גלאו שיש בו מעשה נקרא רק אז כשסבת העבירה הוא במעשה (ש"ז פ"ט).
153
קנ״דלאו הניתק לעשה.
חקירה לדעת הרמב"ם דבמקום דהלאו כולל יותר מן העשה אין זה בכלל לאו הנתק לעשה, איך נורה במקום דעל הפרטים שאינם נתקים אין מלקות מצד אחר (ש"ז פ"ו).
חקירה לדעת הרמב"ם דבמקום דהלאו כולל יותר מן העשה אין זה בכלל לאו הנתק לעשה, איך נורה במקום דעל הפרטים שאינם נתקים אין מלקות מצד אחר (ש"ז פ"ו).
154
קנ״החקירה במקום שיהי' הא בהא תליא (שם).
155
קנ״ולא תוכל לאכול בשעריך.
הלאו הזה כולל כל הדברים שלא נעשו בהם כמצותם, וא"כ בפיגול קודם שקרבו כל מתיריו לא שייך כלל הלאו הזה (ש"ט פ"א).
הלאו הזה כולל כל הדברים שלא נעשו בהם כמצותם, וא"כ בפיגול קודם שקרבו כל מתיריו לא שייך כלל הלאו הזה (ש"ט פ"א).
156
קנ״זולפ"ז בבשר קדשים שנטמאו לפני זריקה אין כאן מלקות כלל דאורייתא (שם).
157
קנ״חמחשבה בקדשים.
אי אפשר לבוא במחשבה בקדשים מצד ל"ת כל תועבה, דאין התיעוב שבהמחשבה יכול לפעול יותר מהמחשבה כשהיא לעצמה (שי"ב פ"ה).
אי אפשר לבוא במחשבה בקדשים מצד ל"ת כל תועבה, דאין התיעוב שבהמחשבה יכול לפעול יותר מהמחשבה כשהיא לעצמה (שי"ב פ"ה).
158
קנ״טחקירה בהא דא"ר יהודה מחשבה כמעשה אם הוא בעצמותה או רק בהשפעתה (שי"ב פ"י).
159
ק״סולפ"ז מחשבה כמעשה ועדיפא ממעשה, וממילא אע"פ דכשהניח אימוריו למחר לא נפסל הקרבן לגמרי, ע"י מחשבתו שפיר נפסל (שם).
160
קס״אחקירה בהא דאין מחשבה מועלת אלא מי שראוי לעבודה, אם משום דמי שאינו ראוי, מחשבתו כמאן דליתא או דמחשבתו לא תביא לידי אותן התוצאות (שי"ב פי"ב).
161
קס״בהא דמחשבות מוציאות זו מידי זו בקדשים, הנה לשיטת הרמב"ם איננה זאת סבה להסתלקות הפיגול, אך סבה שיוכנס גם זאת תחת הגדר דלא קרבו כל מתיריו (שי"ד פ"ט).
162
קס״גחקירה בהא דמחשבות מוציאות זו מידי זו, אם משום דעצמותן של המחשבות שונות או משום דהפסולים שונים (שי"ד פ"י).
163
קס״דמחשבים מעבודה לעבודה.
חקירה בהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה, אם דהחידוש הוא בהמחשבה או דהחידוש הוא בהעבודה (שי"ד פי"ב).
חקירה בהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה, אם דהחידוש הוא בהמחשבה או דהחידוש הוא בהעבודה (שי"ד פי"ב).
164
קס״המחשבת אוכלים ומחשבת ערלים לשיטת הרמב"ם שני ענינים נפרדים הם (שי"ד פי"ז).
165
קס״ומצוה הבאה בעבירה.
מצהב"ע לא שייך רק באיסור גופו גרם לו ולא באיסור דבר אחר גרם לו (ש"א פי"ב).
מצהב"ע לא שייך רק באיסור גופו גרם לו ולא באיסור דבר אחר גרם לו (ש"א פי"ב).
166
קס״זיש הבדל בין מצות שהן בחפצא אם כי חיובן הן על האדם ובין מצות שכל מצותן הוא בגברא, דבהאחרונות שייך הגדר דמצוה הבאה בעבירה אף באיסורים שאיסור דבר אחר גרם לו (ש"א פט"ו).
167
קס״חאיסור דרבנן לא הוי בכלל מצוה הבאה בעבירה כיון דהוא רק בכלל איסור דבר אחר גרם לו (ש"א פט"ז).
168
קס״טהגדר שמצוה הבאה בעבירה איננו מונע רק את קיום המצוה של האדם העושה ולא את חלות המעשה גופא (שם).
169
ק״עהגדר הנ"ל שייך גם במקום דקיום המצוה מתהוה מפעולה לבד, ולא כהגדר דאי עביד לא מהני דשייך רק במקום דהפעולה מביאה לידי איזה חלות (ש"א פי"ט).
170
קע״אלשיטת התוס' אף במצוה הבאה בעבירה מצוה כל דהו מיהא יש בזה (ש"א פכ"א).
171
קע״במושבע ועומד מהר סיני.
ההבדל בין הגדר דמושב ועומד מהר סיני לבין אין איסור חל על איסור, דהראשון נאמר רק לענין עונש והשני נאמר לענין עצם החלות (ש"ב פי"ב).
ההבדל בין הגדר דמושב ועומד מהר סיני לבין אין איסור חל על איסור, דהראשון נאמר רק לענין עונש והשני נאמר לענין עצם החלות (ש"ב פי"ב).
172
קע״גמעילה.
חקירה אם המעילה הוא מצד המקדיש או מצד ההקדש (ש"ח פ"ז).
חקירה אם המעילה הוא מצד המקדיש או מצד ההקדש (ש"ח פ"ז).
173
קע״דגדר המעילה הוא לאו מצד איסור קודש אך מצד דמיוחדין לד' (ש"ט פ"ז).
174
קע״החילוק הנתיבות המשפט דבקדשי בדק הבית המעילה הוא מצד גזל ובקדשי מזבח הוא מצד כפרה אינו נכון, אלא הכל מצד דמיוחדין לד' (שם).
175
קע״וחקירה בהא דכשהיה לה שעת היתר לכהנים דאין מועלין, אם השעת היתר הוא בכח או דבעינן דוקא בפועל (שי"ד פ"ז).
176
קע״זמזיק.
מזיק בשלילה לא הוה אלא גרמי (שי"ד פ"א).
מזיק בשלילה לא הוה אלא גרמי (שי"ד פ"א).
177
קע״חנדר.
חקירה בגדר דרבנן אם יש בזה עשה ול"ת או ל"ת בלבד (ש"א פ"ח).
חקירה בגדר דרבנן אם יש בזה עשה ול"ת או ל"ת בלבד (ש"א פ"ח).
178
קע״טאותו ההבדל שיש בין נדר לשבועה באיסורא מחפצא אותו ההבדל יש ג"כ בין איסורים במעשה (ש"ב פ"א).
179
ק״פגם במקום ששניהם גם המצוה וגם הגדר הוא בחפצא נמי חייל הנדר (שם).
180
קפ״אהא דמתפיס בנדר נדר והא דהתפסת נדר הוי התפסה שני גדרים הם (ש"ב פ"ג).
181
קפ״בחקירה בנדר שיש בזה איסור חפצא ובל יחל אם הוא שני דברים נפרדים או דהוא דבר אחד (ש"ב פ"ג וי"ג).
182
קפ״גחקירה בהגדר דדבר הנדור אם מביטים אנו בזה על הסבה או על המסובב (ש"ב פ"ח).
183
קפ״דההבדל בין סבה ישרה ובין סבה בלתי ישרה (שם).
184
קפ״ההא דנדר שבטל מקצתו בטל כולו הוא בגדר סבה ומסובב, והסבה צריכה כמובן להיות קודם המסובב (ש"ב פט"ז).
185
קפ״וההבדל בין התפסה ובין תלה נדרו בנדרה (ש"ג פל"ט).
186
קפ״זההבדל בין נדר לשבועה, שאם שניהם הם בסוגי איסורי עצמו יבדלו בזה, דבנדר החלות נעשית מעצמו אבל החזקת האיסור נעשית מאליו לא כן בשבועות (ש"ד פ"ב).
187
קפ״חחקירה בהא דקי"ל דבהותר גוף הנדר דנתבטלה גם ההתפסה אם דזהו נעשה באופן ישר או לאו (ש"ד פ"ט).
188
קפ״טאם המדיר יאסור את הדבר על עצמו בקונם נעשה מזה היתר להמודר (ש"ה פ"ד).
189
ק״צגם מה דהוה בגדר ברשותו של המדיר ולא בגדר שלו אסור להמודר (ש"ה פי"ד).
190
קצ״אספק באומר קונם ככר זה לכו"ע אם יש עצה להתיר בהנאה ע"י הפקר (ש"ה פט"ו).
191
קצ״בנזירות.
חקירה במהות הנזירות אם הוא איסור חפצא, או איסור גברא, או דהוא שם תואר מיוחד (ש"ג פ"א ובעוד הרבה פרקים מש"ז).
חקירה במהות הנזירות אם הוא איסור חפצא, או איסור גברא, או דהוא שם תואר מיוחד (ש"ג פ"א ובעוד הרבה פרקים מש"ז).
192
קצ״גהמחלוקת בזבחים אם קרבנות דנזירות המה בכלל ישרות או בכלל חובות תלויה בהחקירה במהות הנזירות הנ"ל (ש"ג פ"א).
193
קצ״דמחלוקת הראשונים באומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר אם חלה עליו הנזירות תיכף או רק חיוב שיקבל עליו נזירות (שם).
194
קצ״האם תועיל שאלה לאחד מפרטי דיני הנזירות הדבר תלוי בהחקירה ע"ד מהות הנזירות (ש"ג פ"ד).
195
קצ״ואם מגלה בפירוש בעת קבלת הנזירות שאינו חפץ באיזה מהפרטים, אם יש באלו הפרטים העבירה דבל יחל, הדבר תלוי בחקירה ע"פ מהות הנזירות הנ"ל (ש"ג פ"ז).
196
קצ״זבאמת יש בנזירות שני הדברים יחד (ש"ג פ"ו).
197
קצ״חבכל האופנים הקבלה בנזירות הוא לא באופן ישר, אך באופן בלתי ישר (ש"ג פ"ז).
198
קצ״טבנדרים ושבועות סבת האיסור הוא רשותו, לא כן בנזירות דהוא דין דממילא (ש"ג פי"ג).
199
ר׳בעבד כיון דלא שייך בו קבלה אינו בבל יחל על נזירות (שם).
200
ר״אחקירה במהות הכפיה בעבד, אם הוא בגדר ביטול או בגדר עכוב (שם).
201
ר״בחקירה בטומאה דסותרת בנזירות אם דזהו הוי נזירות חדשה, או דהוא רק המשכת הנזירות (ש"ג פי"ט).
202
ר״גלצד השני יוסבר מה דאמרינן דבנחית לנזירות ספיקא להחמיר (שם).
203
ר״דאם תוכל נזירות לחול על פחות משלשים יום יש מחלוקת רש"י ותוס' בנזיר (ש"ג פכ"ח).
204
ר״החקירה בהגדר דאין נזירות לחצאין אם הוא בכוונתו או בהחלות (ש"ג פכ"ט).
205
ר״ונזיר שטמא את עצמו אינו עובר גם משום בל תאחר תגלחתו וקרבנותיו (ש"ג פ"ל).
206
ר״זבביטול עצם הנזירות אינו מועיל תנאי, אבל בביטול חיוב הקרבנות ע"ז שפיר מועיל תנאי (ש"ג פל"ד).
207
ר״חאפשר דאנו מבדילים בין איסור טומאה לשאר איסורי נזיר, דאיסור טומאה בא רק מצד הקבלה (ש"ג פל"ז).
208
ר״טבירושלמי משמע דנזירות שמשון הוא מצד הקבלה (שם).
209
ר״יחקירה בהגדר סתירה אם הוא מצד בטול המנין או מצד הפסק הנזירות (ש"ג פ"מ).
210
רי״אחקירה בהעשה דגדל פרע אם הוא מצוה תכליתית או מצוה אמצעית (ש"ג פמ"א).
211
רי״בשאני נזיר מצורע מנזיר סתם (ש"ג מ"ב).
212
רי״גספק אם בנזירות עולם תועיל שאלה לזמן (ש"ג פמ"ד).
213
רי״דההבדל בין נזיר עולם לנזיר לאלף שנה דאז תועיל שאלה (שם).
214
רי״הההבדל בין נזירות שמשון דאינה מועלת שאלה ובאומר הריני נזיר עולם דמועלת שאלה, משום דנזירות שמשון זהו תואר נזירות ממין אחר (ש"ד פ"י).
215
רי״וחקירה בהגדר ד"קדוש יהיה" אם בשביל קדושתו לכן הוא מחוייב בכל דיני הנזירות, או להיפך דיען שהוא מוזהר בדיני הנזירות לכן הוא קדוש (ש"ד פי"א).
216
רי״זאין הקדושה בנזירות סבה להתחייבות, אך להיפך, וא"א שהמסובב יהא טעם להסבה (ש"ד פט"ו).
217
רי״חמצד קבלה שבלב יהיה עליו רק חיוב קבלה אבל לא חלות נזירות (ש"ד פט"ו).
218
רי״טגם לב"ש דס"ל דאין שאלה בנזירות בכ"ז תועיל השאלה לענין זה דלא יעבור על בל יחל (ש"ד פט"ז).
219
ר״כבאומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר גם ר"ש מודה דיש שאלה (שם).
220
רכ״אנדחה.
חקירה בהגדר דאין נראה ונדחה, אם משום דנמשך מהות האיסור כמקדם, או דהדחוי גופא זהו סבה חדשה לפסול (ש"ט פ"ח).
חקירה בהגדר דאין נראה ונדחה, אם משום דנמשך מהות האיסור כמקדם, או דהדחוי גופא זהו סבה חדשה לפסול (ש"ט פ"ח).
221
רכ״בהכלל דאינו חוזר ונראה הוא רק באיסור קדשים ולא בשאר איסורים (ש"ט פ"ט).
222
רכ״גבכ"מ דאמרינן דחוי הוא לא מצד שורש האיסור אך מצד דחוי המתיר (שם).
223
רכ״דהדחוי הוא סבה להאינו חוזר ונראה וכל סבה צריכה להיות קודם המסובב (ש"ט פ"י).
224
רכ״הבכל המקומות דאנו מוצאים גדר דחוי הוא באופן דאף אם יהיו חוזרים ונראים בכ"ז לא יתוקן העבר על ידי זה, אבל כשהחוזר ונראה מתקן את העבר למפרע שם לא שייך הגדר הנ"ל (ש"ט פכ"ב).
225
רכ״ועל איסור חולין בעזרה לא שייך הגדר דחוי (שם).
226
רכ״זסמיכה.
חקירה דנשים שאינן מחויבות ואינן רשאות לסמוך מהו בזה הסיבה ומהו המסובב (ש"י פ"ז).
חקירה דנשים שאינן מחויבות ואינן רשאות לסמוך מהו בזה הסיבה ומהו המסובב (ש"י פ"ז).
227
רכ״חגם לר' יוסי דס"ל דנשים סומכות רשות יש לנסח את החקירה בסגנון אחר, אם הסבה הוא בהקרבן, או בנשים (שם).
228
רכ״טחקירה בהא דיורש סומך אם הוא מצד בעלים, או מצד פרט היוצאין מן הכלל (ש"ח פ"י).
229
ר״לספיקות.
ההבדל בין ספק נדרים להחמיר לספק הקדש דאוקי ממונא בחזקת מרא קמא (ש"ח פי"ט).
ההבדל בין ספק נדרים להחמיר לספק הקדש דאוקי ממונא בחזקת מרא קמא (ש"ח פי"ט).
230
רל״אבכל ספק ממונא יש גם ספק איסורא ובכל ספק איסורא יש גם ספק ממונא, אלא דמביטים אנו על עיקר הספק ולא על המסתעף (שם).
231
רל״בגם בהקדש כשיהיה ספק מצד כוונת אמירתו הרי הוא בכלל ספק נדרים להחמיר (שם).
232
רל״גחקירה בהגדר דספיקא דאורייתא לחומרא, אם החומרא הוא בגדר ודאי או בגדר ספק (ש"ט פי"ד).
233
רל״דאם ספק פסול בקדשים עושה דחוי ודאי מתלי תלוי בחקירתנו הכללית הנ"ל (שם).
234
רל״הגם אם נתפוס בהגדר דס"ד לחומרא כהצד הראשון, זה לא יתכן רק למד" דלא בעי אקבע איסורא באשם תלוי (ש"ט פט"ו).
235
רל״וונמצא דגם באיקבע איסורא יש הבדל בין המ"ד דס"ד מן התורה לחומרא ובין המ"ד דרק מדרבנן לחומרא (שם).
236
רל״זהא דפשיטא ליה להכ"מ דמספק אין לנו לפסול את העבודה מספקא לי טובא (ש"י פ"ח).
237
רל״חובאמת רק בשלשה מקומות פסק הרמב"ם דמספק כשירה העבודה, ובכולם העדר הסבה מביא לההכשר (שם).
238
רל״טעוד טעם מה דבספק עבודה כשר, משום דבאלה הפרטים שאנו מסופקים שאין כל צורך בהם, וגם המצוה שבהם אינה ברורה, ממילא זה ודאי שאין בזה השנה עליו הכתוב לעכב (ש"י פ"י).
239
ר״מעשה דוחה לא תעשה.
באיסור חפצא לא שייך הגדר דעשה דוחה ל"ת משום דהאיסור חפצא עושה את הדבר כאילו איננו (ש"א פי"א).
באיסור חפצא לא שייך הגדר דעשה דוחה ל"ת משום דהאיסור חפצא עושה את הדבר כאילו איננו (ש"א פי"א).
240
רמ״אכמו דבעינן בעידנא במציאות כן בעינן בעידנא בדין ובאיסור חפצא לא שייך זאת (שם).
241
רמ״בשיטת הריב"א בחולין לא משכחת רק בל"ת ועשה שאיסור דבר אחר גרם לו, דבדבר שאיסור גופו גרם לו יש בזה מצד מצוה הבאה בעבירה (ש"א פי"ג).
242
רמ״גבהקדש ומעשר לא שייך דהגדר דעשה דוחה ל"ת משום דהוי איסור חפצא (ש"א פי"ד).
243
רמ״דבמקום שסבת הל"ת זהו גופא סבת העשה אין אנו זקוקים להגדר דחוי, ובמקום שהעשה גופא זו היא סבת הל"ת אין שייך בזה הגדר דחוי (ש"ג פי"ב).
244
רמ״העבודת הקרבנות.
חקירה באלו העבודות בקרבנות שאינם רק לכתחילה, אם מקפידים אנחנו על אופני עשייתן (ש"י פכ"א).
חקירה באלו העבודות בקרבנות שאינם רק לכתחילה, אם מקפידים אנחנו על אופני עשייתן (ש"י פכ"א).
245
רמ״ועבודת הקרבנות פועלות שלשה דברים א) אכילה ב) הרצאה, ג) לצאת להבעלים ידי חובתם (שי"א פ"ח).
246
רמ״זשני הדברים הראשונים באים רק אחרי גמר העבודה, אכן על השלישי יש להסתפק, דאפשר כיון שהביא ליד כהן יצא ידי נדרו (שם).
247
רמ״חפחות משוה פרוטה.
חקירה בפחות משוה פרוטה בהקדש דיש בזה איסור הנאה דאורייתא אך מעילה ליכא, אם הוא מצד דסתם הנאה הוי בכל שהוא, אלא דאתי הלכתא ואוקמי אפרוטה לענין מעילה, או דסתם הנאה הוא בפרוטה, אלא דגזירת הכתוב, שאסר אף בפחות משום דחזי לאיצטרופי (ש"ד פ"א).
חקירה בפחות משוה פרוטה בהקדש דיש בזה איסור הנאה דאורייתא אך מעילה ליכא, אם הוא מצד דסתם הנאה הוי בכל שהוא, אלא דאתי הלכתא ואוקמי אפרוטה לענין מעילה, או דסתם הנאה הוא בפרוטה, אלא דגזירת הכתוב, שאסר אף בפחות משום דחזי לאיצטרופי (ש"ד פ"א).
248
רמ״טספק במקום דאיכא איסור מחודש מלבד האיסור הקדש אם שייך בזה פדיון (שי"ב פ"ה).
249
ר״נפדיון הקדש.
פסולין להקרבה.
פסולין להקרבה.
250
רנ״אחקירה בהפסולין לעבודה, אם הם פסולים בחיוב או רק בשלילה (ש"י פי"ח).
251
רנ״בואם כי פסול אינו עושה שיריים עדיין יש לחקור אם הדם שתחת ידו נפסל בחיוב (שם).
252
רנ״גפיגול.
חקירה אם הפסול והכרת בפיגול הוא מושג אחד או שני מושגים (שי"ב פ"ח).
חקירה אם הפסול והכרת בפיגול הוא מושג אחד או שני מושגים (שי"ב פ"ח).
253
רנ״דלכאורה מדוע אין אנו אומרים בחצי מתיר דהבעלים מתכפרים, אחרי דכל הפסול הוא רק מדרבנן (שי"ב פי"ד).
254
רנ״הבאמת יש למילף בחצי מתיר דפסול ק"ו משלא לשמן, אכן מהקל וחומר אי אפשר לדעת רק פסול בשלילה (שם).
255
רנ״ופיגול הוא פסול חיובי, ולא כשלא לשמן שנראה יותר דהוא רק פסול שלילי (שי"ד פ"א).
256
רנ״זבפיגול העבודה היא סבה להפסול, ולא כשלא לשמן דהוא רק מסובב, וע"כ בפיגול לא נוכל להוסיף מסברא עוד עבודות, כמו דאנו מוסיפין בשלא לשמן (שי"ד פ"ה).
257
רנ״חספיקא אם בפיגול נשאר מלבד הפסול החיובי עוד חסרון בעבודה (שי"ד פ"ז).
258
רנ״טפיגול הוא דבר האסור ולא כשלא לשמן דהוא דבר הנדור (שם).
259
ר״ספגול הוא מחשבה במעשה, ולכן לא שייך בזה לומר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ולא דמי לכלאים דשם הוא בגדר מעשה ורצון (שי"ד פי"א).
260
רס״אצבור.
חקירה בגדר דבר צבורי אם הוא מפרט לכלל או הוא מכלל לפרט (ש"ה פ"י וש"ח פי"ד).
חקירה בגדר דבר צבורי אם הוא מפרט לכלל או הוא מכלל לפרט (ש"ה פ"י וש"ח פי"ד).
261
רס״בהקנינים הצבוריים יתחלקו לשני גדרים, אלה שעומדים להשתמש לכל הצבור, ואלה שעומדים להשתמש לכל יחיד בפרט (ש"ה פ"י).
262
רס״גהחשש שמא לא מסרו לצבור יפה יפה נאמר רק במקום דהיחיד נותן את מה שעל הצבור לתת, אבל כשהיחיד נותן רק בתור יחיד, אף שפטור מזה מן הדין, שם אין החשש הנ"ל (ש"ח פט"ו).
263
רס״דקנינים.
חקירה במה שקנה עבד קנה רבו. אם הוא קונה ישר מהנותן או מהעבד (ש"ה פ"ז).
חקירה במה שקנה עבד קנה רבו. אם הוא קונה ישר מהנותן או מהעבד (ש"ה פ"ז).
264
רס״הואותה החקירה היא גם במה שקנתה אשה קנה בעלה (שם).
265
רס״וחזרה וקנין המה שני מושגים, יש שהוה קנין ובכ"ז יכולים הצדדים לחזור, ויש דלא הוה קנין ובכ"ז אינם יכולים לחזור (ש"ה פי"ב וש"ח פי"ט).
266
רס״זבמקום דיש יכולת להמוכר או להנותן לחזור הנה נחשוב להם הדבר בגדר ברשותו ואינו שלו, ולהלוקח והמקבל מתנה להיפך בגדר שלו ואינו ברשותו (ש"ה פי"ד).
267
רס״חהמושג קניני כלול משלשה דברים: הבעלות, הרשות, השיווי (ש"ח פ"א).
268
רס״טיש דברים שהמה בסוג שלו ואינם ברשותו ויש להיפך דברשותו ואינם שלו (שם).
269
ר״עההבדל בין דבר שיש בו מושג קניני ובין דבר שיש בו רק זכיה משולחן גבוה (ש"ח פי"א).
270
רע״אקרבנות.
חקירה אם שייך המושג ירושה בקרבנות (ש"ח פ"י).
חקירה אם שייך המושג ירושה בקרבנות (ש"ח פ"י).
271
רע״בההבדל בין ה"מקופיא" של יורש ובין ה"מקופיא" של עשה שבחטאת (שם).
272
רע״גחקירה בגדר המצוה של הקרבת המתירים, אם המצוה הוא בכל הקרבן או רק בחלק האכילת מזבח לבד (ש"ט פ"ז).
273
רע״דשחיטת הקרבנות הוא על הבעלים ושאר העבודות הן על הכהנים (ש"ט פי"ט).
274
רע״הבכל הקרבנות גם בלי שליחות כשרים, אלא דאינם מרצים (שם).
275
רע״ובקרבנות הבאים על חטא יש להסתפק אם הדבר ניתן להתחלק, דאע"ג דלא נתכפר בכ"ז יצא ידי חובתו (שי"א פ"ח).
276
רע״זהדבר מתלי תלי בזה, אם החטא הוא סבת החיוב, או דחסרון כפרה הוא הסבה (שם).
277
רע״חההבדל בין הלשון "אינו מרצה" ובין הלשון "אינו מכפר" בקרבנות (שי"א פ"ט).
278
רע״טחקירה אם תוכל להיות בקרבנות שיתכפרו ולא יעלו בכ"ז לשם חובה (שי"א פ"י).
279
ר״פראי' דאי אפשר להפריד בזה בין הדבקים (שם).
280
רפ״אבכל הקרבנות האכילה היא רק מצוה פרטית בהכפרה, לא כן בפסח, דהאכילה מסתעפת מעצם הכפרה (שי"ג פ"ה).
281
רפ״במיני הקרבנות המה ארבעה, אבל יתחלקו לשני סוגים לנידר ונידב ושאינו נידר ונידב, וע"י השלא לשמן יתהפך האשם מהסוג השני להסוג הא' (שי"ג פ"כ).
282
רפ״גהפסול מטעם חסרון שליחות בקרבנות איננו רק שלילי (שי"ד פ"ג).
283
רפ״דשבועה.
חקירה מהו איסור גברא בשבועה אם זהו האיסור דבל יחל או דיש עליו שני איסורים (ש"ב פ"ב).
חקירה מהו איסור גברא בשבועה אם זהו האיסור דבל יחל או דיש עליו שני איסורים (ש"ב פ"ב).
284
רפ״ההבדל בין המהות ובין הסבה, או בהסבר יותר רחב ההבדל בין תוצאות הדבר ובין עצמותו של הדבר לענין שבועה לביטול או לקיום מצוה (ש"ב פ"ו).
285
רפ״ושבועה אם כי היא איסור גברא אבל במפרש הוי האיסור גברא בחפצא לא כן בסתם (ש"ב פי"ד).
286
רפ״זהגדר מיגו בשבועה על שבועה הוא לאו מטעם כולל, אך מטעם דאנו עושים את כל הטצדקאות שבעולם שיתקיים הדבר ולא שיתבטל, וזה יתכן רק בדברים המסתעפים ע"י האדם, אבל לא במידי דממילא (ש"ב פי"ז).
287
רפ״חשחיטה.
המחלוקת אי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה או לא לאו בשמא תליא מלתא אך במושג, ועיקר המחלוקת הוא בהעדר התכלית מצד איזה סבה צדדית, אם מטילים אנו זאת בקולר השחיטה (ש"י פכ"ה).
המחלוקת אי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה או לא לאו בשמא תליא מלתא אך במושג, ועיקר המחלוקת הוא בהעדר התכלית מצד איזה סבה צדדית, אם מטילים אנו זאת בקולר השחיטה (ש"י פכ"ה).
288
רפ״טבעגלה ערופה אי נימא דעריפתה זו היא שחיטתה לא שייך כלל המחלוקת הנ"ל (שם).
289
ר״צשחיטה בקרבנות.
מחלוקת רש"י ותוס' בטעמו של דבר דשחיטה לאו עבודה, דלשיטת רש"י אם נמצא באיזה מקום דשחיטה בעי כהונה תו לא שייך האי תירוצא דשחיטה לאו עבודה, משא"כ לשיטת התוס' (ש"י פט"ו).
מחלוקת רש"י ותוס' בטעמו של דבר דשחיטה לאו עבודה, דלשיטת רש"י אם נמצא באיזה מקום דשחיטה בעי כהונה תו לא שייך האי תירוצא דשחיטה לאו עבודה, משא"כ לשיטת התוס' (ש"י פט"ו).
290
רצ״אהסתירה בש"ס אי בעינן שליחות בשחיטת קדשים, אמנם הכפרה בודאי דרושה לשליחות דהיא בעד הבעלים, ובהכשר הבשר יש הבדל בין הקרבנות שכשרים שלא לשמן ובין אלה דפסולים שלא לשמן (שי"ג פ"ו).
291
רצ״בבאמת רק בפסח לבד שייך הגדר שליחות (שי"ג פ"ז).
292
רצ״גשחוטי חוץ.
מצד כל שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד, אי אפשר לנו למעט רק במקום שמקודם השחיטה לא היה ראוי ולא במקום שנעשה אינו ראוי ע"י השחיטה גופא (ש"י פכ"ב).
מצד כל שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד, אי אפשר לנו למעט רק במקום שמקודם השחיטה לא היה ראוי ולא במקום שנעשה אינו ראוי ע"י השחיטה גופא (ש"י פכ"ב).
293
רצ״דעצם האיסור דשחוטי חוץ אינו ברור כלל (ש"י פכ"ג).
294
רצ״השליחות.
להרמב"ם גדר שליחות הוא דנעשה השליח במקומו של המשלח ולהטור הוא רק כמכונה (ש"ו פ"ב).
להרמב"ם גדר שליחות הוא דנעשה השליח במקומו של המשלח ולהטור הוא רק כמכונה (ש"ו פ"ב).
295
רצ״ואכן באמת גם להרמב"ם יש בשליחות שני הדברים (שם).
296
רצ״זההבדל בין שליחות לתפילין ובין שליחות לקבלה בגט (שם).
297
רצ״חאם נימא דמועלת שליחות בהקדש, הנה המקדש הוא לא המשלח אך השליח (שם).
298
רצ״טאם כי בנזירות לא שייך הגדר שליחות בכ"ז בנדר ושבועה שפיר שייך גדר שליחות (ש"ו פ"ג).
299
ש׳ספק בנדר ע"י שליח אם ישנו בשאלה או לא, אכן עכ"פ שניהם ביחד, המשלח עם השליח, מצי לישאל (ש"ו פ"ד).
300
ש״אכשיש גם פעולה וגם מילי, אך צורך השליחות הוא לא בפעולה אך במילי, אם זהו בכלל מילי לא מימסרי לשליח במחלוקת שנויה (ש"ו פ"ו).
301
ש״באף דעצם השליחות הוי במילי, אך כיון שדרושה לזה גם פעולה אין בזה הגדר דמילי לא מימסרי לשליח (ש"ו פ"ז).
302
ש״גכשעושה לשליח לתרום רק במחשבה, אף דהוה תרומה לא יקיים בכ"ז את המצוה (שם).
303
ש״דחקירה בעשה שליח לתבע את חובו מי נחשב להתובע המשלח או השליח (ש"ו פ"ט).
304
ש״הבעבד אי אפשר לבוא מצד הגדר השני בשליחות דהא מה שקנה עבד קנה רבו (שם).
305
ש״ובכל האופנים הקדש ע"י עבד מהני (ש"ו פ"י).
306
ש״זאם המשלח אומר בפירוש מה שיתרום הקטן יהי' תרומה שפיר דמי (ש"ו פ"א).
307
ש״חגדר שליחות לא יתכן רק היכא דהפעולה הוא בעד המשלח או מכח המשלח, והיכא דאין אחד משני האופנים הללו לא שייך שליחות (שי"ג פ"ו).
308
ש״טהמצות דבעינן בהן הגדר שליחות כו"ע מודי דמברכינן בל' (שי"ג פ"ז).
309
ש״ישלא לשמן.
שלא לשמן גרע מנשפך הדם וגם מפסול מגופו כמו פיגול (שי"א פ"ו).
שלא לשמן גרע מנשפך הדם וגם מפסול מגופו כמו פיגול (שי"א פ"ו).
310
שי״אחקירה בלשמן ושלא לשמן, מהו הסבה הגורמת ומהו הדבר המסתעף (שי"ג פ"ג).
311
שי״בשני מיני סתמא יש, סתמא דחשוב כלשמן ממש וסתמא דחסר השלא לשמן (שי"ג פ"ד).
312
שי״גבכל השלשה דברים "לשם זבח, לשם זובח, לשם חטא" יש שלשה גדרים (שם).
313
שי״דבפסח הלשמן הוא המכשיר, לא כן בחטאת דשלא לשמן הוא הפוסל (שם).
314
שי״האם אין ברירה לא הוברר הלשמן, אך ג"כ לא הוברר השלא לשמן (שי"ג פ"ח).
315
שי״וההבדל מגט למצה, דבגט הלשמה הוא המכשיר, לא כן במצה דשלא לשמה הוא הפוסל (שם).
316
שי״זחקירה בשינוי קודש, אם גם שינוי בסבת הקרבן נמי הוה בכלל זה (שי"ג פי"ד).
317
שי״חוזאת היא המחלוקת בחטאת חלב שנשחט לשם חטאת דם (שם).
318
שי״טכשם שיש הבדל הסבות בהנ"ל, כן יש הבדל הסבות בין חטאת חלב של ראובן וחטאת חלב של שמעון (שם).
319
ש״כולפ"ז בכל שינוי בעלים איכא גם שינוי קודש, והא דבעינן מקרא מיוחד לשינוי בעלים הוא משום דחשב בהכפרה, והא דאמרינן דשינוי בעלים הוא בהכפרה זהו בתור אע"פ (שם).
320
שכ״אחקירה אם בקרבן אחד יהיו דיני שני קרבנות ואחד מהם אינה פוסלת בו מחשבת שלא לשמן, ויעשה השינוי בדין הקרבן הנ"ל מהו הדין (שי"ג פט"ז).
321
שכ״בוהציור הזה יש לנו בחטאת דיש בו גם דין עולה דמכפרת על חייבי עשה, דשלא לשמן אינו פוסל בו (שם).
322
שכ״גחקירה בשינוי קודש דפסול, אם הוא בעד העבר או בעד ההוה (שי"ג פי"ז).
323
שכ״דספיקא אם ר"ש פליג גם בשינוי בעלים דאינו פוסל בהולכה (שי"ג פי"ט).
324
שכ״החקירה בהא דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרים, אם ההכשר הוא בשלילה או בחיוב (שי"ג פ"ב).
325
שכ״וחקירה באשם שלא לשמן דכשר והוי נדבה אם ההכשר הוא סבה להנדבה או להיפך (שם).
326
שכ״זחקירה בפסול דשלא לשמן אם הוא פסול בשלילה או בחיוב (שי"ד פ"א).
327
שכ״חבשלא לשמן העבודה אינה סבה להפסול אך מסובב, משא"כ בפיגול, וע"כ אם כי בפיגול לא נוכל להוסיף מסברא עוד עבודות, אבל בשלא לשמן אפשר שפיר להוסיף, דהא המסובב הרי הוא כבר מלתא דמסתבר (שי"ד פ"ה).
328
שכ״טשלא לשמן הוא דבר הנדור ולא כפיגול דהוא דבר האסור (שי"ד פ"ז).
329
ש״לשבעה נקיים.
חקירה בשבעה נקיים בזב וזבה אם הוא דבר המטהר או דבר המטמא (ש"ג פ"כ).
חקירה בשבעה נקיים בזב וזבה אם הוא דבר המטהר או דבר המטמא (ש"ג פ"כ).
330
של״אשותפות.
חקירה בגדר שותפות אם הוא חצי לזה וחצי לזה או כולו לזה וכולו לזה (ש"ח פי"ד).
חקירה בגדר שותפות אם הוא חצי לזה וחצי לזה או כולו לזה וכולו לזה (ש"ח פי"ד).
331
של״בגם להצד הראשון מהחקירה הנ"ל יש חילוק בין שותפות סתם לשותפות דירושה, דשם כו"ע מודים דכולו לזה וכולו לזה (שם).
332
של״גירושה מתהוה תמיד מסבה אחת לא כן בשותפים כדמספר השותפים כן מספר הסבות (ש"ח פי"ח).
333
של״דלשיטת הרמב"ם יש בכל שותפות דין מקח וממכר (שם).
334
של״השיעבוד.
חקירה בהגדר שיעבוד, אם הוא משום דלגבי המלוה לא נעשה כלל קנינו של הלוקח, או דאף דנעשה שלו לגמרי בכ"ז יכול לגבות ממנו (ש"ח פ"ג).
חקירה בהגדר שיעבוד, אם הוא משום דלגבי המלוה לא נעשה כלל קנינו של הלוקח, או דאף דנעשה שלו לגמרי בכ"ז יכול לגבות ממנו (ש"ח פ"ג).
335
של״ולשיטת רש"י בשיעבוד צריך להיות מדאורייתא להיפך, דיגבה מן הלקוחות ולא יגבה מן הירושין (ש"ח פ"ד).
336
של״זשכיב מרע.
חקירה בהא דשכ"מ יכול לחזור, אם מצד דכ"ז שהוא חי לא נתהוה כלל הקנין, או ע"י החזרה ישוב שוב הדבר לרשותו (ש"ח פי"ט).
חקירה בהא דשכ"מ יכול לחזור, אם מצד דכ"ז שהוא חי לא נתהוה כלל הקנין, או ע"י החזרה ישוב שוב הדבר לרשותו (ש"ח פי"ט).
337
של״חשינה עליו הכתוב לעכב.
אם עובר ל"ת בעבודה המעכבת, אז לא בעינן שינה לעיכובא, דמטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אנו באים בזה, ורק הא דבעינן שינה לעכובא הוא רק בדבר דאינו מעכב (שי"ג פי"א).
אם עובר ל"ת בעבודה המעכבת, אז לא בעינן שינה לעיכובא, דמטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אנו באים בזה, ורק הא דבעינן שינה לעכובא הוא רק בדבר דאינו מעכב (שי"ג פי"א).
338
של״טהתוס' סוברים דכל הגדר דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב הוא רק בפסול קדשים ולא כשאנו מדברים על עצם התהוות ההקדש (שם).
339
ש״מתנאי.
חקירה במקום דקיום המעשה יביא לידי ביטול התנאי ולהיפך בטול המעשה יביא לידי קיום התנאי (ש"ג פכ"א).
חקירה במקום דקיום המעשה יביא לידי ביטול התנאי ולהיפך בטול המעשה יביא לידי קיום התנאי (ש"ג פכ"א).
340
שמ״אבהגדר מתנה על מה שכתוב בתורה השתמשו גם לענין זה דהמעשה בטל במקום שהוא נגד התורה (ש"ג פכ"ה).
341
שמ״במתנה על מה שכתוב בתורה הוא רק כשקיום התנאי הוא נגד התורה ולא כשביטול התנאי הוא נגד התורה (ש"ג פל"ג).
342
שמ״גמעשמכב"ת הוא רק כשהתנאי הוא בדין ולא במציאות (ש"ג פל"ה).
343
שמ״דתרומה.
הקדושה שבתרומה הוא לא מצד גדר, אך מצד דין תורה (ש"ד פי"ד.
הקדושה שבתרומה הוא לא מצד גדר, אך מצד דין תורה (ש"ד פי"ד.
344
שמ״ההא דתרומה נטלת במחשבה, בכ"ז לא הוי כהפרשה ממש (ש"ז פ"י).
345
שמ״ותוך כדי דיבור.
חקירה בהגדר תוך כדי דבור אם הוא מצד חזרה, או דעצם החלות לא נעשה רק אחרי כ"ד (ש"ו פ"א).
חקירה בהגדר תוך כדי דבור אם הוא מצד חזרה, או דעצם החלות לא נעשה רק אחרי כ"ד (ש"ו פ"א).
346
שמ״זאת"ל כהצד השני שבחקירתנו הנ"ל עדיין יש לחקור אם הוא בדין או במציאות (שם).
347
שמ״חבהקדש יכול לחזור בתוכ"ד מצד אחר, מצד שאלה (שם).
348
שמ״טתמורה.
חקירה מהו עיקר האיסור בתמורה, אם הוא ברצונו או במעשהו (ש"ז פ"ט).
חקירה מהו עיקר האיסור בתמורה, אם הוא ברצונו או במעשהו (ש"ז פ"ט).
349
ש״נתקרובות עכו"ם.
פשיטא לי, דבכל תקרובות עכו"ם אין בזה טומאת נבילה (ש"י פכ"ד).
פשיטא לי, דבכל תקרובות עכו"ם אין בזה טומאת נבילה (ש"י פכ"ד).
350