דרכי משה (עמיאל), הקדמהDarkhei Moshe (Amiel), Introduction

א׳מעין הקדמה

ב׳בשנת תרפ"ב הוצאתי לאור בעזהי"ת את החלק הראשון מספרנו זה.

ג׳לא הרביתי עליו לא הקדמות ולא הסכמות, אם כי ידעתי שזהו חסרון מורגש, באשר שיש הרבה שבבוא ספר חדש לידם המה מעלעלים רק את דפי ההקדמות וההסכמות ובזה יוצאים ידי חובתם וחסל... ואם גם אלו אינן אין להם כלום, ובכ"ז לא באו כאלה בחלקנו הראשון, פשוט, מפני - האמת נתנה להגיד - שאינני בעל יכולת בכך.

ד׳העבודה, שיותר נקל לי לחבר חיבור שלם מלכתוב הקדמה עליו, ולמרות כל עמלי בזה לא עלתה לי הדבר, ממש נעתקו מלים מפי...

ה׳ההקדמות, כרגיל, מתחילות בגנות ונגמרות בשבח, כשם שההסכמות מתחילות בשבח ונגמרת בגנות.

ו׳המחבר, כנהוג, רוצה להראות ענוות יתרה, והוא מקטין את עצמו בהקדמתו בכל שמות הקטנה שבעולם, הוא הקטן שבקטנים, צעיר הצעירים באלפי יהודה, המתאבק בעפר של תלמידי חכמים, האסקופה הנדרסת וכו' וכו', אכן דרך אגב הוא מפליט דברים בשבחו של החיבור שאין דוגמתו, שזכה לזה עפ"י זכות אבות וסיעתא דשמיא, כי סוף סוף "טוב טוב יאמר המוכר", וסוף סוף מתוך גנותו הוא בא לידי שבחו.

ז׳וההסכמות, להיפך, מתחילות בשבחו של המחבר, שמרימות אותו במעלה היותר עליונה, מכתירים אותו בכל התוארים שבעולם שרק ישנם, או שהיו לפנים במציאות, כי בנ"י הלא רחמנים בני רחמנים המה מעולם ומה גם גדולי התורה, ומפני הרחמנות על המחבר, שהוא באמת נפש עלובה ואסקופה הנדרסת, אינם מקמצים כלל בתוארים ומפזרים זאת ברוח נדיבה כיד ה' הטובה עליהם. אכן לא ימלט ג"כ שלא יבואו מתוך שבחו של המחבר לידי גנותו של החיבור, כי מתוך השיטין של ההסכמות, אפשר לקרוא גם איזה דברים המגלים את הסוד, כי בגופא דעובדא לא ראה ה"שר המסכים" כלל את החבור, שהוא מעיד עליו, וכי באמת אין דעתו ושעתו כלל פנויות לזה, טרדותיו רבו מאד ויש ענינים יותר גבוהים מאלה, אלא שחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן והוא מאמין להמחבר על דברתו צדק, כי אכן גדולות ונצורות יש בחבורו וכו' וכו'.

ח׳ואני לא אכחד, והנני מביע את צערי ברבים, שיש לי קצת ממדת אניני הדעת, ונפשי סולדת גם מהגנות וגם מהשבח הנ"ל.

ט׳וע"כ נסתבב הדבר שהחלק הראשון יצא בלי שתיהן יחד, בלי הקדמות ובלי הסכמות, ורק הבעתי את תקותי בראש הספר, כי אע"פ שפתגם ישן נושן הוא "כל ספר בלי הקדמה כגוף בלי נשמה" בכ"ז אקוה, כי אלה בעלי נפש המעטים יבינו גם בלי שום הקדמה את נפש המחבר והחבור יחד.

י׳וברוך השם, שתקותי זו לא נכזבה ועוד יותר מאשר פללתי ראיתי, כי החבור מצא קהל מבינים רבים, שידעו להעריך את ערכו אולי עוד יותר מכפי שהוא ראוי לזה באמת.

י״אעדות המה המאמרי בקורת שנדפסו עליו בהעתונים העבריים והלועזיים והמכתבי תודה לעשרות שקבלתי מגדולי דורנו, שכמעט כלם מכירים אותו ל"הופעה" בספרות התלמודית, גם בתכנו וגם בסדורו ובסגנונו, אלא שלא אוכל להעתיק מדבריהם אף משהו מן המשהו כדי שלא אהי' כמתהלל.

י״באמנם, "אין למדין מן הכללות" וגם בזה יש יוצא מן הכלל, אחד מן המבקרים, בעתון יהודי אמריקני, ששאל שאלת תם, וכי בעת כזאת, שיש הרבה שאלות עגונות לפותרן וכדומה שאלות החיים, הכי כדאי להתעסק בעניני קדשים והלכתא למשיחא?

י״גאמנם יש מבקרים אצלנו שמסתפקים במועט לקרוא את השער של הספר לבד וכבר יש בידם להוציא משפט אם לשבט ואם לחסד ובודאות כל כך, כאילו היה זה הלכה למשה בסיני...

י״דומבקר כזה בראותו על שער הספר שם "דרך הקודש" שהוא "חקר הלכה בעניני קדשים" זה כבר די לפניו לעורר רוגז.

ט״וברם, מי שמעיין גם בפנים הספר אם גם מעט מזעיר, יראה תיכף, כי הספר הזה אמנם אינו עוסק באופן ישר בהלכה למעשה, אבל "סוף מעשה במחשבה תחילה". והמחשבה תחילה היא הסבה והבית-אב ל"הסוף מעשה", ובברור המחשבה ההלכית עוסק הספר הזה, שממילא בא מזה גם ה"סוף מעשה".

ט״זכי באמת ההלכות התלמודיות, אע"פ שמימי רבי ואילך נקבעו כששה סדרים, סדר זרעים, מועד וכו' הנה באמת "אין סדר למשנה", כל סדר איננו תחום מיוחד בפני עצמו, כי תורת חיים היא, וככל בע"ח "ינקי תחומין מהדדי (עי' ביצה לז, ב) ואותם יסודות ההגיון של סדרי קדשים וטהרות, למשל, משמשים ליסודות גם בסדרי מועד ונשים, כשם שלהיפך אנו יכולים להשתמש ביסודות ההגיון של מועד ונשים בעניני קדשים וטהרות, בעניני נגעים ואהלות. וכבר אמרו ע"ז חז"ל "דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה).

י״זאכן בעלי התלמוד בעצמם הדגישו כי סדר קדשים הוא העמוק ביותר מכל הסדרים האחרים, ולא פעם אחת אמרו "כי מטית לשחיטת קדשים" (ב"מ קט, ב) שהביטו על למוד זה ברגש כבוד מיוחד, כי אמנם תורת כהנים עשירה יותר ביסודות רבי הגוונים, שבה גם "מקרא מרובה" וגם "הלכות מרובות" וממילא יש מקום לבנינים רבים, בניני המחשבה והעיון, להשען עליהם.

י״חוכבר אמרו חז"ל על הכתוב והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת חכמת זהו סדר קדשים (שבת לא, א) כי ראו בסדר הזה יותר חכמה מכל שאר הסדרים.

י״טוזו היא שהמריצתני לתת את משפט הקדימה לחדושי בסדר הזה, וחדושי בהסדרים האחרים, המרובים ג"כ בכמותם ואיכותם יבואו בעזה"י אח"כ.

כ׳וגם זאת יראה בנקל המעיין, כי אע"פ שהספר נערך בדרך כלל בטעם וסגנון הרגיל של הספרות הפלפולית, שעוסקת ביחוד בקושיות ותירוצם ומדלגת בשביל זה מענין לענין, עוקרת הרים וטוחנת זה בזה בסברא, אבל בעיקר אין זה לבד מטרת הספר.

כ״אמטרתי היא לתת דרכים ונתיבות מקוריים איך למצוא בהתלי תלים של הלכות את הנקודה המרכזית שבהן, ואיך להוציא מתוך אלפי אלפים של פרטים את הכללים, המושגים והגדרים המאחדים אותם, ולהראות על היסודות שמהן הורכבו אלה.

כ״בוכבר אמרו חז"ל ע"ז בירושלמי "ר' זעירא בשם ר"א כל תורה שאין לה בית-אב אינה תורה" (שבת פי"ט ה"א) ובמדרש רבה (שיר השירים פרשה ב ד"ה א(ה) סמכוני) "א"ר יצחק, לשעבר היתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, עכשיו שאין התורה כלל, וכו'"; ולהחזיר את העטרה ליושנה לבקש את הבית-אב ולעשות את התורה כלל עד כמה שידי, יד כהה מגעת, זו היא מטרתי.

כ״גאכן כל אלו אינם באים באופן ערטילאי, וכל שמעתתא ושמעתתא, וגם כל פרק ופרק הם דוגמאות, להראות כי ע"י זה אנו מוציאים בים-התלמוד דרך ובמים עזים נתיבה איך לישר את ההדורים.

כ״דכי יש בפלפול, כמו בכל עבודה מדעית שבעולם, עבודת יצירה ועבודה סרסורית.

כ״העבודת יצירה אני קורא למי שמחדש ומוציא נופך משלו בעצם היסודות של הענינים שהוא עוסק בהם, ועבודה סרסורית, הוא כאותו הסרסור, שאין לו מגרמיה כלום, אך הוא מזווג רק את הקונה והמוכר יחד שיבואו במשא ומתן, כך הוא הפלפול שעוסק בזה לזווג איזה ענינים הנמצאים במקומות נפרדים, המראה, למשל, כי בסברא של ראשון או אחרון פלוני זה אפשר לתרץ קושיתו של אלמוני זה.

כ״ובאמת אמרו, כשם שאי אפשר לעולם בלי עובדים ויוצרים, כך אי אפשר לעולם בלי סרסורים, אלא שההבדל הוא בזה, אם זווגו של הסרסור לא עלה לו יפה והמשא ומתן בין המוכר והקונה לא הביאו לידי תוצאות-חיוביות, שוב כל עמלו בזה הוא לבטלה, לא כן בעבודת יצירה אם לא מצאה לה קופצים עכשיו בזמנו ובמקומו, הנה אין ראיה שאין לה מקום במקום אחר ואין לה שעה בשעה אחרת.

כ״זוהנמשל מובן מאליו, כי הפלפול ממין האחרון אם אינו עולה לגמרי אל נקודת האמת במקום שהוא דן בו, שוב כל טרחתו לבטלה, לא כן הפלפול ממין הראשון, אם גם המקומות בתלמוד ובראשונים שמשתמש בהם כדי לבסס את הנחותיו אינם מתאימים לגמרי אל האמת, אבל כיון שההנחות בעצמן מיוסדות על ההגיון האמת, סוף סוף ימצאו להן מקומות אחרים, ששם יתאימו היטב.

כ״חאת תמצית היצירה שבספר זה אפשר לראות מ"המדריך" שבא בראש, המוסר בקצור נמרץ מאד את כל הכללים המושגים, הגדרים, ההנחות והחקירות שנתחדשו בו עפ"י סדר א"ב.

כ״טואמנם בדעתי היה מראש לתת בתור פתיחה להספר הזה מאמר בשם "מבוא לתורת הפלפול התלמודי" בכלל, לבאר בו את השתלשלותו והתפתחותו של הפלפול מדור דור, מזמן הגמ' עד היום, אולם כשהתחלתי לעסוק בזה ראיתי ונוכחתי כי לא יצומצם הדבר במבוא, זהו ענין לספר גדול רב הכמות והאיכות, וגם הוא כמעט שנגמר אצלי בכת"י ויופיע אי"ה במהרה.

ל׳ואני תפילה לנורא עלילה, כי יתקבלו מלי בבי מדרשא, וישוחו בהם בשערים המצוינים בהלכה, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ואגורה באהלך עולמים.

ל״אהמחבר.