דבר בעתו י״בDavar BeItto 12
א׳בפרק זה יבואר גודל החיוב להשתדל בענין זה מקודם.
1
ב׳והנה לפי מה שביארנו עד כה את גודל האיסור של מאכלות אסורות יתבונן כל איש ישראל כמה מחוייב לעשות כל השתדלות שיכול כדי להנצל מן האיסור ההוא [ובלבד שלא יהיה מתנגד לחוקי הקיר״ה] ובעז״ה אנו רואין לרוב אנשים שאין משימין לב לזה ובאמת מחוייב כל איש ישראל שיודע בנפשו שמוכן להיות מתנודד להשתדל בעודו עדיין בביתו להכין איזה סך כסף שיהיה לו במה להחיות נפשו בזמן נידודו ויהיה שמור אצלו שלא להוציאם כדי שלא יצטרך אח״כ לאכול מאכלות אסורות מפני חסרון כסף כי מי יודע אם יוכל לעמוד בנסיון. וכבר אחז״ל איזהו חכם הרואה את הנולד. והנה זה הענין דומה לאחד שמוכרח לנסוע לדרך רחוקה על הימים משך איזה ירחים היתכן שיתעצל מהכין לו מזון שיספיק לו על כל משך הזמן ההוא ואם הוא משער שבזמן האחרון קודם הנסיעה לא ישיג המזון הנצרך לו לנסוע על הים בודאי יזדרז עצמו זמן רב מקודם לזה להכין צידה לדרכו כדי שלא ימות ברעב ח״ו כי שנוסע על הים א״א להשיג מזון אם לא הכין מקודם. כן הוא בעניננו אם לא ירחם על עצמו להכין מתחלה כסף לצורך מזונותיו הכשרים למשך הזמן ההיא הרי הוא בעצמו מכניס נפשו לסכנת האבדון ח״ו. ומה יענה אח״כ ליום הדין כשישאלוהו למה עברת על כמה מאות איסורים בהיותך מתגורר וטמאת את גופך ונשמתך. ולא יטעה בנפשו לומר שישיב אנוס הייתי על כל זה? הכזה אונס יקרא (אפילו לפי דבריו שאינו יכול לחיות בלתי מרק ובשר) הלא הוא בעצמו סיבב את האונס הזה? האם במשך שנים עד העת ההיא לא היה יכול להכין איזה סך קצוב בשביל מאכל כשר. והא למה זה דומה לאחד שהלך במדבר והתעצל ולא ראה בכל ימי השבועה להכין לעצמו שום מזון לנפשו עד כי דחקהו הרעב מאוד והוצרך לעשות מלאכה בשבת בשביל סכנת נפש היוכל לפטור עצמו מן העון לומר אנוס הייתי הלא הוא בעצמו סיבב דבר זה האם לא היה יודע שבלא מזון א״א לו לאדם לחיות ויוכרח לבוא לבסוף לאיסורין גדולים עי״ז. כן הוא ממש בעניננו ואנו צריכין ללמוד מנמלה שהיא בריה קטנה מאוד וימיה קצרים שאינה מתקיימת אפילו שנה אחת תמימה וכמו שאחז״ל (בחולין נ״ח ע״ב) ואפ״ה היא מכינה לעצמה מזון בימי הקיץ על ימי החורף וכמו שכתוב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם תכין בקיץ לחמה וגו׳ ובעו״ה אנו רואין בעניננו היפך כל זה שכמעט אין אדם שיתבונן בזה להכין לעצמו מזון מתחלה שלא יצטרך אח״כ לעבור על התורה לא מיבעי אנשים הפשוטים שלא נגה עליהם אור התורה ואינם יודעים את חומר כל איסור ואיסור אף האנשים יודעי התורה אינם נותנים לב מתחלה להתבונן בזה. והנה כל זה בא מסיבת היצר שהוא מתהפך בתחבולותיו וכמאמר חז״ל יצה״ר דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב ור״ל שהוא אינו יושב רק לשמאלו להסית את האדם לעבירה לבד וכענין שנאמר לב כסיל לשמאלו דא״כ היה האדם מכיר בו אלא שלפעמים בערמתו הוא פונה עצמו לצד ימין לחזק את לב האדם לאיזה מדה טוב בהפרזה גדולה הרבה יתר מכפי כחו כדי לתפסו עי״ז אח״כ ולהסירו מן המדה ההיא לגמרי (כגון בלימוד התורה כשהוא רואה לאיש שנפשו חשקה בתורה וא״א לו לפתותו שיבטל מלימודו הרי הוא מפתהו שיתחזק עוד יותר ויותר יומם ולילה ממש ולא לשמור את נפשו כלל עד שהוא מחליש כחו ואינו יכול אח״כ כלל ללמוד וכן כה״ג בשארי מדות קדושות. ובאמת דרך התורה הוא דרך הממוצע כמו שכתב הרמב״ם ז״ל בהלכות דיעות) וכן בעניננו בכל השנים הקודמים הוא מחזק את לב האדם בבטחון יתירה אף שאין דרכו לזה מעולם*)וכעין זה היו אבותינו קודם החורבן בוטחים ולא היו שומעין לדברי הנביא שהיה מיעצם שיכינו להם כלים ללוש בהם (עיין ביחזקאל י״ב) בעת שיהיו מתנודדים בגלות. ומחזק את רעיונותיו לומר שהוא לא יצטרך לזה. וכונתו בכל זה כדי לתפוש את האדם אח״כ בעונות היותר חמורים והיא עון של מאכלות האסורות כי פתאום כשנפל גורלו להיות מתנודד והוא לא הכין לעצמו מתחלה סך איזה כסף למזון כשר מצא אח״כ היצר מקום לפתותו שבעת הוא מוכרח לזה אבל האיש המשכיל צריך להתבונן כ״ז מתחלה ועל כיוצא נאמר בכתוב אשרי אדם מפחד תמיד ופירשו חז״ל ההוא בדברי תורה כתיב ר״ל שלדבר הנוגע לדברי תורה צריך האדם להיות מתפחד ולעשות כל השתדלות כדי שלא יבוא לעבור על התורה וההשתדלות בעניננו נחלקים לשתי אופנים אחד קודם הזמן שיודע שיוצרך להיות מתנודד. ואחד בתוך הזמן וקודם הזמן הוא דהיינו לא מיבעי אם הוא בעל מלאכה או סוחר וכה״ג שיכול להרויח בעצמו בודאי מחויב להשתדל בזה [ולא להתעצל] בשנים הקודמים להגעת הזמן להרויח איזה סך כסף שיספיק לו על הכנת הזמן לזמן ההוא ומחוייב לצמצם שלא להוציא על מותרות מאומה כדי שישאר לו המעות על הזמן ההוא [ושלא להתנהג כיתר רעיו הסכלים שמוציאים מעות ההרוחה על מלבושי כבוד ליפות עצמם לפני בני אדם וכשמגיע עת הצורך עניים המה ממש שאין להם אפילו לעשות מנעלים לרגליהם] ואפילו אם אינו יכול להרויח בעצמו מאומה צריך להשתדל אצל בית אביו ושאר קרוביו [שעליהם יש חיוב מצד הדין לעזרו בזה וכאשר נבאר לקמן בפרקים הבאים אי״ה] שיעזרהו באיזה סך כסף על הזמן ההוא וליתן לו בידו כדי שיוכל להנצל מכל האיסורים הגדולים שעלולים לו להכשל בם. ואם הם עניים שאינם יכולים לעזרו או שאינם רוצים צריך להשתדל לבקש משאר בני אדם ולא יהיה ביישן בענין זה ובפרט אם ימצא מי שירצה להשתדך עמו וליתן לו איזה סך כסף לנדוניא אף שמעות הנתינה אין לפי ערכו בודאי לא ימנע מזה כי כשיהיה לו מעות של עצמו בודאי יהיה זה לתועלת על להבא שלא יכשל כ״כ באיסורים חמורים [מלבד מה שביררנו מכבר לדינא שלאנשים כאלו מצוה להקדים הנשואין ולא לאחר עד כמה שנים כשיבוא לביתו] כ״ז דברנו בהזמנה קודם הזמן.
2
ג׳ועתה נדבר בענין הזמנה בתוך הזמן כשהוא מתנודד ראשון לכל אם יש לו מעות מזומן בביתו בודאי אין רשאי להניחם בביתו ויסמוך על הנס שיזדמן לו תמיד סיוע על מאכל כשר מהמקום אשר משכנו שם כי לא בכל שעתא מתרחיש ניסא. ואפילו אם אין לו מעות של עצמו כלל יראה תמיד לזרז עכ״פ במכתבים לאנשי ביתו ומשפחתו שהם יסייעיהו בענין זה [גם אפי׳ אם אין לבית אביו שום עצה ג״כ בענין זה ומוכרחים למכור ע״ז מלבושיו ונכסיו שהניח בביתו לא ירע בעיניו דבר זה ויקח מוסר ממה שאנו רואין לאנשים שכדי להנצל מאיזה דבר עינוי בעולם הגשמי הם מוכרין כל מלבושיהן ותכשיטיהם ואין חוששין כלל ומצפים שיזמין להם הקב״ה אחרים תחתיהם עאכ״ו כדי להנצל מעונש הכבד של איסור מאכלות אסורות שהוא מר לנפש עד מאוד ואין לשער גודל הצער והעינוי שיסבול לבסוף עבור מה ששיקץ את נפשו ברצונו באכילה אחת וכאשר הערכנו למעלה בפרקים הראשונים מכמה פסוקים ומאמרי חז״ל בודאי שאין לו לחוש להפסד נכסיו כלל ויצפה להקב״ה שבודאי יזמין לו בצאתו נכסים ומלבושים אחרים כפלים תחתיהם וכמו שמבואר ביו״ד סימן קנ״ז שצריך אדם ליתן כל אשר לו ולא לעבור על לאו של תורה. ובאמת נכלל כל זה במה שאנו אומרין בבל יום בפרשת ק״ש ואהבת את ה׳ אלהיך וגו׳ ובכל מאודך דהיינו בכל ממונך כמו שפירשו חז״ל]. גם באשר שאין לו מעות של עצמו אל יתעצל בכל מקום שהוא מתנודד שם לילך אצל יהודים הנמצאים בעיר ההיא לבקשם ולזרזם ע״ד הכנת מאכלות כשרות. והעיקר שיבקשם בדברים רכים שירחמו עליו שלא יצטרך לטמא את נפשו. ואפילו אם פעם אחת ושתים דחוהו. כלך ושוב אעפ״כ אל יתרשל מזה ויחזור וילך אל אנשים הידועים בעיר לגומלי חסד ובעלי טובה [אף שאינן עשירים] וישתטח לפניהם שיראו לעזרו בענין זה [ובענינים אלו אף אם ימצאו אנשים סכלים שילעגו עליו עבור רוב השתדלותו בענין זה אל יחוש ללעגם כלל וכדאיתא בשו״ע או״ח סימן א׳ שאל יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש״י ואחז״ל מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום] ומצוה על האדם שלא להיות עצל ולא ביישן בענינים אלו וע״ז נאמר בתורה הוי עז כנמר וכו׳ לעשות רצון אביך שבשמים ובודאי יזמין לו ה׳ בעיר אנשי חסד שיסייעו אותו בענין זה כיון שהוא עשה כל מה שמוטל עליו וכמאמרם הבא לטהר מסייעין אותו. והעיקר שיהיה בדברי תחנונים ובדברים רכים ובודאי יתקבלו דבריו כי הקב״ה נטע נטיעה גדולה של חסד בעם ה׳ ואם זה יאמץ היצר את לבו נגד הטבע שהטביע הקב״ה בנפשו ולא יאבה לשמוע אל דבריו ימצאו הרבה אנשים שיסכימו עמו ויקבלו דבריו ברוב חן [וכדאיתא במדרש הפסוק מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום שא״ל דוד לדואג מה אתה סבור דואג שאם אין אחימלך מקבלני אין אדם מישראל מקבלני הרבה גומלי חסד יש בישראל אם אין אחימלך מקבלני אדם אחר מקבלני]. ואפילו אם בשביל עצמו אין צריך לזה כלל כגון שהוא איש עשיר אעפ״כ מצוה רבה שישתתף עם חביריו העניים וילך עמהם לאנשי העיר לבקשם אודות זה והליכתו בענין זה תועיל הרבה והרבה יותר משאר אנשים כיון שהוא בעצמו אין צריך לזה.
3
ד׳נחזור לעניננו שההשתדלות בענין הכנת מאכל בשר הוא דבר גדול מאור מאוד שהוא העיקר הגורם לקיום התורה. ואפילו אם בא לו זה בעמל רב קודם שהגיע לו מעט מעות מקרוביו או קודם שהשיג מאנשי העיר שהוא מתגורר שם מ״מ אל יפול לבו עי״ז וידע כי כל זה הוא נסיון שמנסין אותו מן השמים כדי שיודע כחותיו הפנימיות אם הוא מהרהר אחר הנהגתו ית׳ ואם יעמוד בנסיון יהיה לע״ל לנס ותפארת וכאשר ביארנו זה באורך בפרק אחד עשר דכל הזמן הזה הוא בא רק לנסיון. ואפי׳ אם יקרה שאיזה אנשים סכלים יחרפוהו ויגדפוהו עבור השתדלותו בענין זה אל יתן ללבו כלל וכלל ויהיה מהנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתם ואינם משיבין וידע כי עבור שסבל רוב עמל ובזיון בשביל מצותו של הקב״ה יגדל שכרו עבור זה יותר ויותר לבסוף וכמו שביררנו לעיל בפרק שמיני ותשיעי מכמה כתובים ומאמרי חז״ל כי כל מצוה ומצוה התשלום גמול יהיה לפי ערך הצער שהשיגו ע״י קיומה וכה״ג מצינו בתורה לענין קרבן שכתוב ונפש כי תקריב מנחה וגו׳ שאמר הקב״ה מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו והכל הוא מטעם כי הקב״ה מביט על קיום המצוה באיזה אופן קיימה אם מתוך הריוח או מתוך הדחק ועוני או שאר מיני בזיון וכל שיתגדל הצער בעת קיומה יתגדל הריוח בעת תשלומה וכמאמר הכתוב הזורעים בדמעה ברנה יקצורו.
4