פירושי רד"צ הופמן על שמות א׳:ה׳
א׳ויהי. בא בתחילת המשפט בלשון יחיד גם כאשר הנושא שאחריו דורש לשון רבים.ב׳ויהי... שבעים נפש. הרי זה מאמר מוסגר שבא כהערה מבארת. כאשר מדלגים עליו על מאמר זה, מובן הסיפא של הכתוב - "ויוסף היה במצרים". שנים־עשר בנים היו לו ליעקב. אחד־עשר מהם באו עמו למצרים, ואלו יוסף היה שם כבר קודם לכן. בכך גם נאמר, שגירות בני ישראל במצרים מתחילה רק עם ירידתם של יעקב ובניו, וכי בשהותו של יוסף במצרים שקדמה לירידת המשפחה אליה, אין לראות משום תחילת התגשמותה של אותה הנבואה שנאמרה לו לאברהם2בראשית טו, יג. וראה שם ברמב"ן באשר למשך תקופת השיעבוד (המ').. הערה זו שבמאמר המוסגר, שיוצאי ירך יעקב שבאו מצרימה, היו שבעים נפש, בעצם לא היתה צריכה לבוא אלא אחר הסיפא "ויוסף היה במצרים" 3וכפי שבאמת בא בתרגום השבעים., אלא שהכתוב לא רצה להפריד בין סיפא זה והכתוב שלאחריו - "וימת יוסף" וגו'. - באשר לשאלה, מדוע חוזר הכתוב למנות כאן את בני יעקב על־פי שמותיהם, כבר ענה רמב"ן ולימדנו בכך כלל חשוב ביותר בדרך כתיבת ההיסטוריה של המקרא4בפירושו לפסוק א (המ').. "כי הכתוב ירצה למנות ענין הגלות מעת רדתם למצרים, כי אז גלו בראש גולים... ולפיכך יחזור אל תחילת הענין שהוא מפסוק וכל־זרעו הביא אתו מצרימה5בראשית מו, ז (המ')., ושם כתוב אחריו6שם שם, ח (המ'). - 'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו", ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן" וכו'. פירוש, תחילתו של ספר שמות היא חזרה מתומצתת על האמור בבראשית מו, ח־כז. כמו שם כן נאמר גם כאן "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". אמנם אין הכתוב מונה כאן את בני יעקב באותו הסדר שבו מנאם שם, שכן כאן הסדר הוא - תחילה בניה של לאה, אחריהם בני רחל (אלא שהכתוב מונה את בנימין בלבד לפי שיוסף כבר היה במצרים), ואחרי כן בני השפחות (ומהם בני בלהה תחילה, כי הם נולדו ראשונים), וזהו הסדר שבו נמנים בני יעקב גם בבראשית לה, כג־כו (אלא ששם קודם יוסף לבנימין). ואלו שם מו, ח ואילך נמנים תחילה בני לאח, אחריהם בני שפחתה זלפה, אחרי כן בני רחל ולבסוף בניה של בלהה. וגם לסדר זה טעם משלו, שכן במקום זה מוסר לנו הכתוב את מספר צאצאיה של כל אחת מנשי יעקב, ולפיכך נקבע הסדר על פי מספר הנפשות שיצאו מכל אחת מהן - תחילה לאה עם שלושים־ושניים צאצאים, אחריה זלפה עם שישה־עשר, רחל עם ארבעה־עשר ובלהה עם שבעה. מכל מקום, היטב ניכר שפסוקינו הם מעין מובאה מתומצתת של הפרשה שבבראשית מו, ח ואילך, כאמור. במקום מנייתם של בני־בניו של יעקב שם בא כאן בקיצור "איש וביתו באו", ואלו "ויהי כל נפש... שבעים נפש" שבכאן הוא קיצורו של הנאמר שם, מו, כו־כז7ובלשונו של רמב"ן בפירושו כאן א, א: "וכאשר הזכיר בני יעקב קיצר בבני בניו וכל זרעו והחזיר הכלל, כאשר אמר שם (בראשית מו, כז) 'כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים'" (המ')., משם גם נלקח הביטוי הנדיר "יוצאי ירך". ולפי שהכתוב רוצה לספר כאן, בספר שמות, את גאולתם של בני ישראל ממצרים, הרי הוא צריך להתחיל סיפור זה עם בואם של יעקב ובניו לשם, מאורע שעליו כבר מסופר בספר בראשית, ועל כן יצטט כאן, בקיצור, קטע מספר בראשית שבו מוזכרים גם שמותיהם של בני יעקב ובניהם וגם מספרם. בנוסח סופר בן־ימינו דברי הכתוב מתפרשים כך - כבר סופר בפרק... דלעיל, כיצד הגיעו יעקב ובניו מצרימה, אבל דרכו של מקרא היא לצטט בקצרה את הקטע המתאים, וכדברי רמב"ן בפירושו.