פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ב:כ״ד
א׳הדבר הזה, כלומר קרבן הפסח, וכפי שמוכיח פסוק כז. אין כאן משום ציווי לחגוג את פסח דורות אף הוא בבית. אדרבה, חגיגה זו תהיה תלויה בנסיבות הזמן. כל עוד הותרו הבמות, הקריבו את הפסח על גבי הבמות, ואולי אף נהגו לזרוק מדמו על סף בתיהם. מאוחר יותר הקריבו בירושלם. ומכל מקום ברור, שכבר בשנה השניה ליציאת מצרים, בהיותם במדבר, לא הקריבו את הפסח בבתיהם־אהליהם, שהרי נאסר עליהם בעונש כרת לשחוט שלא בפתח אוהל־מועד195ויקרא יז, ג־ד. וראה מאמרנו ב-Magazin, בפרק על עבודת ה'..ב׳לחק לך ולבניך. בציווי ה' נאמר "לדרתיכם חוקת עולם"196פסוק יז (המ')., ואלו משה מדבר אל העם בשפה פשוטה יותר.