פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ג:י״ג
א׳וכל־פטר חמר. הטעם שמבין כל הבהמות הלא־טהורות רק את פטר החמור צריך לפדות, הוא מן הסתם בכך שהחמור הוא הבהמה הלא־טהורה היחידה, ששימשה את אבותינו לרכיבה ולהובלת משאות, וכפי שיש להבין את האמור בכתוב "ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" (במדבר יח, טו) כמוסב על החמור בלבד. זה שהכתוב משתמש שם בביטוי הכולל "בכור הבהמה הטמאה" הוא שבכך מנומקת חובת הפדיון.ב׳בשה. מסתבר שתחילה, כלומר לפני בחירת הלויים, ניתן השה למיקדש, כמו פדיון ערכו של אדם שקידשוהו, ורק מאוחר יותר ניתן לכהן, כאמור בס' במדבר (שם).ג׳וערפתו, השוה דברים כד, א255דהיינו, שאי־אפשר להקדישו (המ').. לכאורה יש מקום לטעון שאין השה שווה־ערך לחמור, אך דומה שאין בכך כלום, כי מאחר שהיה צריך ליתן תמורת החמור בהמה הקרבה קרבן, שוב אין ערכה של זו חשוב, ובדומה לפרשת ערכין שבס' ויקרא (פרק כז), שם אין מביאין בחשבון את ערכו הממשי של האיש המסוים, שאותו הקדיש המקדש.