פירושי רד"צ הופמן על שמות י״ד:כ״ב
א׳מימינם ומשמאלם. מכאן ומפסוקים דומים ברור, שבני ישראל הלכו בתוך הים כשמים מימינם ומשמאלם, ואין אפוא כל מקום לפרש את הנס על ידי שפל...283כאן הוסרו כשלושים עמודים מכתב־היד דברי הרב המחבר, עד פרק טז, ט־י. וראה מה שכתבתי "עם הספר" (המ')..*אנו מסיימים מאמר זה במילים על אודות השירה (טו, א־יח).
שירת - נצחון נהדרת זו הרמוזה גם בהושע ב, יז, חלקיה הראשים מתחילים ב - ה' איש מלחמה (פסוק ז) ומסתיימים ב - "ה' ימלוך לעולם ועד" (פסוק יז), מפארת תחילה את ה' כגיבור מלחמה המנתץ את אויביו, ואחר כך כמלך עליון אשר רוצה להקים ממלכה קדושה נידחית לעצמו באמצעות עמו. משה ידה מגילויו ית' (ג, ח; יז: ו, ח) שתכליתם של גאולת ישראל ושל מעשיו הנפלאים של ה' היא בעיקרה - הקמת מלכות ה' בארץ המובטחת. מלכות זו היא לו "הר נחלה" ו"מקדש ה'", שם אמור עם שלם להקדיש את כל חייו ושאיפותיו לעבודת ה'.
השירה מורכבת ממבוא (פס' א - ב) ושני חלקים ראשיים (ג - י ו - יא - יח). במבוא דורש המשורר מעצמו לשיר שיר שבח לתפארת אלוהיו ואלוהי אבותיו, החלק הראשי הראשון מתאר את ה' כאיש מלחמה המנצח אויביו בכוח נהדר ומשמידם. החלק הראשי השני מתאר את ה' כקדוש המפאר עצמו אשר מביא אחר השמדת אויביו את עמו אל הממלכה הקדושה העומדת להיווסד ואשר יוכרז שם למלך העולם יחיד לנצח, כשהעמים המתגוררים שם נחרדים ונבהלים מפניו. כל אחד משני החלקים הוא בן שלושה בתים, ועם הבית הפותח יש כאן אפוא שבעה בתים: (א) א /ב - ב; (ב) ג - ה; (ג) ו - ח; (ד) ט - י; (ה) יא - יג; (ו) יד - טז; (ז) יז - יח.
הטעמים שמעלים החדשים להטיל ספקות באותנטיות של שירה זו אינם אלא הבלים. טענו שבואם של ישראל לארץ מתואר כאן (פס' יג ואילך) כעילו כבר התרחש. ברם, כלל אין הכרח להבין את לשונות העבר "נחית" נהלת" כתיאור מעשים שכבר נעשו. אדרבה, לשון העבר בא לעיתים קרובות בקשר לפעולה העומדת להתבצע; השוה נתתי (בראשית כג, יג). במיוחד הנביאים נוהגים לתאר אירועים עתידיים, החזויים על ידיהם בלשון עבר, השוה "ראו" (ישעיה ט, א) "שרר" (שם טו, א) "אכל" 0יואל א, ד וכל הפרק). זאתועוד עצם התיאור מעורר את הרושם שהוא הושר בפי עד ראיה בהתלהבות קדושה מיד אחר שחוה בעצמה את ההתרחשות המופלאה... גם הזכרת שם הוי"ה עשר פעמים בשירה מעידה על אחדותה. ולבסוף הרי בוא ישראל לארץ כנען מתואר באורח כללי ביותר, בלא איזכור אירועים מיוחדים. והנה משורר מאוחר יותר לא היה יכול להימנע מלתאר את נפלאות ה' ונצחונות ישראל בבואם שמה. והנה כאן אנו שומעים רק על בהלתם של יושבי כנען בשומעם על מופתי מצרים וכי הן חוששים ממפלה דומכ. איה המשורר אשר יתאר אחר שחוה בעצמו נצחונות רק את פחדם ויראתם של האויבים? ברור ששירה זו לא יכלה להיווצר אלא בימי משה, כאשר היה מקום לתקוה שעמים אויבים רבים לא יעיזו מרוב פחד לצאת למלחמה, אבל עדיים לא היה מקום לדבר על המלחמה עצמה. (ישורון 1917, עמ' 511 ואילך)*
שירת - נצחון נהדרת זו הרמוזה גם בהושע ב, יז, חלקיה הראשים מתחילים ב - ה' איש מלחמה (פסוק ז) ומסתיימים ב - "ה' ימלוך לעולם ועד" (פסוק יז), מפארת תחילה את ה' כגיבור מלחמה המנתץ את אויביו, ואחר כך כמלך עליון אשר רוצה להקים ממלכה קדושה נידחית לעצמו באמצעות עמו. משה ידה מגילויו ית' (ג, ח; יז: ו, ח) שתכליתם של גאולת ישראל ושל מעשיו הנפלאים של ה' היא בעיקרה - הקמת מלכות ה' בארץ המובטחת. מלכות זו היא לו "הר נחלה" ו"מקדש ה'", שם אמור עם שלם להקדיש את כל חייו ושאיפותיו לעבודת ה'.
השירה מורכבת ממבוא (פס' א - ב) ושני חלקים ראשיים (ג - י ו - יא - יח). במבוא דורש המשורר מעצמו לשיר שיר שבח לתפארת אלוהיו ואלוהי אבותיו, החלק הראשי הראשון מתאר את ה' כאיש מלחמה המנצח אויביו בכוח נהדר ומשמידם. החלק הראשי השני מתאר את ה' כקדוש המפאר עצמו אשר מביא אחר השמדת אויביו את עמו אל הממלכה הקדושה העומדת להיווסד ואשר יוכרז שם למלך העולם יחיד לנצח, כשהעמים המתגוררים שם נחרדים ונבהלים מפניו. כל אחד משני החלקים הוא בן שלושה בתים, ועם הבית הפותח יש כאן אפוא שבעה בתים: (א) א /ב - ב; (ב) ג - ה; (ג) ו - ח; (ד) ט - י; (ה) יא - יג; (ו) יד - טז; (ז) יז - יח.
הטעמים שמעלים החדשים להטיל ספקות באותנטיות של שירה זו אינם אלא הבלים. טענו שבואם של ישראל לארץ מתואר כאן (פס' יג ואילך) כעילו כבר התרחש. ברם, כלל אין הכרח להבין את לשונות העבר "נחית" נהלת" כתיאור מעשים שכבר נעשו. אדרבה, לשון העבר בא לעיתים קרובות בקשר לפעולה העומדת להתבצע; השוה נתתי (בראשית כג, יג). במיוחד הנביאים נוהגים לתאר אירועים עתידיים, החזויים על ידיהם בלשון עבר, השוה "ראו" (ישעיה ט, א) "שרר" (שם טו, א) "אכל" 0יואל א, ד וכל הפרק). זאתועוד עצם התיאור מעורר את הרושם שהוא הושר בפי עד ראיה בהתלהבות קדושה מיד אחר שחוה בעצמה את ההתרחשות המופלאה... גם הזכרת שם הוי"ה עשר פעמים בשירה מעידה על אחדותה. ולבסוף הרי בוא ישראל לארץ כנען מתואר באורח כללי ביותר, בלא איזכור אירועים מיוחדים. והנה משורר מאוחר יותר לא היה יכול להימנע מלתאר את נפלאות ה' ונצחונות ישראל בבואם שמה. והנה כאן אנו שומעים רק על בהלתם של יושבי כנען בשומעם על מופתי מצרים וכי הן חוששים ממפלה דומכ. איה המשורר אשר יתאר אחר שחוה בעצמו נצחונות רק את פחדם ויראתם של האויבים? ברור ששירה זו לא יכלה להיווצר אלא בימי משה, כאשר היה מקום לתקוה שעמים אויבים רבים לא יעיזו מרוב פחד לצאת למלחמה, אבל עדיים לא היה מקום לדבר על המלחמה עצמה. (ישורון 1917, עמ' 511 ואילך)*