פירושי רד"צ הופמן על שמות ט״ז:כ״ט
א׳ראו כי־ה' וגו'. בכך שביום השישי ירד לחם־משנה, אפשר לראות כי ה' הוא שנתן את השבת. ואולי יש לבאר כאן "השבת" - המנוחה, כי בדרך כלל נקרא היום השביעי "יום השבת", אלא אם כן מוסבת המלה "שבת" על "יום השבת" שקדם.ב׳אל־יצא. בכמה מקומות20אך לא מצאתי כן, אף כי בדיוק כך כתב גם בעל 'תורה תמימה' ע"א (אות מה). ועיין ערובין יז ע"ב תוספות ד"ה לאו שניתן (המ'). מסמיכה הגמרא לפסוק זה את איסור ההוצאה מרשות לרשות, וכאלו כתוב "אל יוציא", כי אכן משמע מן הכתוב. אל יצא בשבת עם כליו ללקוט את המן, כדרך שעושה בימות החול, אך מכיוון שהכתוב מציין את עצם היציאה כדבר אסור, מסמיכים לפסוק זה דווקא את עניין אלפיים האמה של תחום שבת21מכילתא, וראה רש"י ע"א..