פירושי רד"צ הופמן על שמות ב׳:י׳
א׳ויגדל. כלומר ויגמל; השוה בראשית כא, ח.ב׳לבן. במקום בן, השוה להלן ד, טז ותקרא. רק עתה, משהיא מאמצת אותו, נותנת לה בת־המלך למשה שם. אך איך זה שבת־מלך־מצרים קוראת לילד בשם עברי, שהרי מדברי הכתוב משמע, שהשם נגזר מן השורש העברי מש"ה (לכאורה קיצור של 'ממושה') אלמלא ידענו תשובה אחרת לשאלה זו, יכולנו לומר - וזאת מבלי להתנגש במדע החדיש - שאכן מצרית זו נתנה לבנה המאומץ שם עברי. סמך לדברים אלה נמצא במימצאים האחרונים - כתבות על גבי אנדרטות מצריות מן הזמן הנדון62לפי Brugsch,Geschichte,P. 280 אהבו המצרים, ולא רק בימי ההיקסוס אלא גם תחת שלטונן של שושלות המלוכה שאחריהם' לכנות בניהם בשמות שמיים טהורים., בהן מצויים כל כך הרבה שמות שמיים, עד שכלל לא יהיה מקום לתמוה על כך, שבת־המלך תתן שם עברי דווקא לילד עברי. ברם, יש תשובה נוספת לקושי זה. כבר יוסף בן מתתיהו63קדמוניות היהודים ב' ט, ה. כתב, כי 'מואי' במצרית פירושו מים, ואלו 'אסיס' פירושו ניצל מן המים. ואכן גם בשפה הקופטית mou פירושו מים, ואלו udsche - ניצל. זה שניצל מן המים נקרא אפוא במצרית בערך moudsche. הכתוב המספר לנו על מתן השם בעברית, בוחר משום כך בפועל מש"ה שצלילו כמו משח ואשר משקף את הוראתו של השם המצרי. וגם לפי פילון פירושו של השם - להוציא מן המים64ברם, חוקרי המקרא וחוקרי מצרים החדשים רוצים לדעת את הדברים טוב מן הכתוב. לפיהם נגזר השם משה מן המלה מס או מסו, מלה שהוראתה היא בן, והיא מופיעה גם בשמות טוטמוסיס (בנו של טוט), רמסו ועוד. ואמנם אפשר למצוא בדוחק את סיבת השם משה בדברי הכתוב "ויהי לה לבן" ולהבין את הסיפא של הפסוק "כי מן המים משיתיהו" כהנמקה שבגינה ראתה עצמה בת־פרעה זכאית לראות במשה את בנה שלה. אך נראה, שכוונת הפסוק בסיפא זו היא להסביר את השם משה.; וראה ראב"ע לפסוקנו.