פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ג:ט״ו
א׳את חג המצות על אודות חג זה כבר דובר מיד עם יציאת מצרים (למעלה הפרקים יב־יג), ועל כן אפשר לומר כאן "כאשר ציויתיך" כרומז לאמור שם70למעלה יב, יד, כ ועוד שם ופרק יג (המ').. כאן מודגש במיוחד שכל חג ייחגג בעונה מסוימת של השנה, ושיש בכך גם משום משמעות חקלאית. כל עת שמגיעה עונה חשובה לטבע, על ישראל להתאסף סביב אלוהיו במקום אשר בו ייקרא שמו ית', כדי להכיר בו כבורא הטבע ואדוניו.ב׳כי בו יצאת אך בחג זה יש לזכור גם את יציאת מצרים, היא הולדת עם ישראל כעם ה'. טבע והיסטוריה גם יחד צריכים לקבוע את מועד החג, כי אותו הא־ל אשר ברא את הטבע, המפעיל את כוחותיו על פיחוקים נצחיים, הוא גם זה המכוון את גורל יושבי תבל, האחראי להתרחשויות המגוונות של ההיסטוריה וכבר הרחבנו את הדיבור באשר להשערות השונות שנקשרו לפרשת המועדים בביאורנו לס' ויקרא פרק כג.ג׳ולא ייראו. מצוות ראייה זו שנאמרה אצל החג הראשון, חובה היא בכל הרגלים; השוה דברים טז, טז. אך צריך להדגיש במיוחד שגם בחג המצות אשר בו עדיין לא נקצר מאומה מתבואת השדה, אין להיראות ריקם במקום העלייה לרגל.