פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ג:ב׳
א׳לא תהיה אחרי רבים, כלומר אל תצטרף אליהם, אל תסור למשמעתם; השוה שמואל־ב ב, י; מלכים א, טז, כא.ב׳לרעות. אין זה לשון רבים של "רעה", כי אם משורש רע"ע, השוה שמות־הפועל חנות, דמות, ופירושו להזיק. איסור זה מזהיר מפני הצטרפות להמון עם כאשר זה בא לעשות שפטים באדם שנואי. מכיוון שפסוקנו פונה גם אל הדיינים, הסמיכו חכמינו ז"ל לכאן את ההלכה, שהסנהדרין אינה גוזרת מיתה אלא ברוב של לפחות שניים (ראה מכילתא ע"א וסנהדרין ב ע"א).ג׳ולא תענה על ריב. גם בריב המתנהל לפני בית- הדין, מקום שבו קובעת הכרעת הרוב, ומחאתו של המיעוט אינה מועלת כלום, גם שם אל תצטרף אל הרוב כאשר דעתך שונה מזו שלו. כך משתמע מביאורו של רש"י, ואילו תרגומו של אונקלוס אינו בהיר46ולא ידעתי מה לא בהיר, וראה ניתנה לגר (המ'). ודומה שגרסתו השתבשה, והכוונה כמו אצל יונתן בן עוזיאל, "ולא תתמנע חד מנכון למלפא זכו על חבריה בדינא למימר הא בתר סגיאי דינא סטי". לפי זה פירושו דומה לזה של רש"י.ד׳להיות. לפי כל האמור פירושו - להטות את המשפט. מכיוון שהוא סובר שדעת הרוב שגויה היא, הרי הוא יטה את המשפט, אם יצטרף אל הרוב. עם זאת מוכח מכאן בעקיפין שבבית־הדין קובעת הכרעתו של הרוב, שהרי רק משום כך יסבור הדיין היחיד שיהיה משום הטיית המשפט אם יצטרף לרוב. אולם בתלמוד47חולין יא ע"א (המ'). מובא ההיגד "אחרי רבים להטות" - כאילו הוא משפט עצמאי - "מכאן דאזלינן בתר רובא". אך אין להסיק מכאן שהתלמוד כך מפרש את הפסוק, הוא מזכירו שם רק משום שהכלל דאזלינן בתר רובא מוכח מכאן בעקיפין, כאמור. במס' סנהדרין (לו ע"א) מסיקים מפסוקנו, כי "בדיני נפשות מתחילין מן הצד", דהיינו מן המקום שבו יושבים צעירי הדיינים, ודורשים כן משום שנאמר כאן רִב (בלי יו"ד), ראה רש"י שם. ואולי ביארו חכמינו ז"ל את "רבים" שבפסוקנו במשמע "גדולים", משמע שכיח למדי; השוה איוב לט, ט. שיעור הכתוב יהיה לפי זה. בריב שלפני בית־דין אל תצביעו כך שיטו אחר הגדולים כדי להטות (מן הדעה האישית שנדאית נכונה). התיבה רִב (בלי יו"ד) רומזת למלה "רב" (=גדול), וכן מפרשים אפוא את לשון הרבים "רבים" - גדולים. אולם השוה ביאורו של רש"ר הירש וזה של ר"נ וסלי המובא ב"הכתב והקבלה".