פירושי רד"צ הופמן על שמות כ״ג:כ׳
א׳(ה) הבטחות לכניסה לארץ, תנאיה וכריתת בריתב׳(א) הבטחה ותנאיהג׳אחר שהביאו בספר הברית עד כאן חוקים ומשפטים שעל ישראל לקיימם, מוצגות עתה ההבטחות שקיומן יהיה שכרם על ציותם. אם העם ישמעו לקול ה' כי אז יירשו את ארץ הקודש ויחיו בה באושר ובאין מפריע. אך מכיוון שעם ירושת הארץ עלולות לצוף לישראל סכנות חדשות - שמא יתפתו לכרות בריתות עם העמים המושחתים תושבי הארץ ועם אלוהיהם, מתווספות אל ההבטחות חלל גם אזהרות אשר צריך להישמע להן, כאשר ההבטחות יתקיימו. אך אזהרות אלה הן בפרשה זו רק טפל. עיקרה הוא הבטחות הברית שלו ית', והפסוקים הללו הם אפוא סיום הולם לספר הברית שבתחילתו באות תביעות־מצוות אל ישראל, ואחר כך הוא מציין את השכר שהקב"ה מבטיח בעבור קיום מצוותיו. בדומה מסתיים גם ספר הברית השני, זה שבספר דברים, שנכון לכנותו ספר הברית של ערבות מואב, בבשורה על העונש על קיום או אי־קיום המצוות; השוה ביאורנו שם בסוף פ' כח.ד׳מלאך. דעות שונות יש באשר לטיבו של מלאך ה'1השוה גם Genesis 284 ,Delitzsch' Geschichte I, 550 .Kurz והכתבים המובאים שם.. דומה שכאן יהיה נכון ביותר להבין "מלאך" כגילוי־שכינה בקרב ישראל אשר הנהיג־כיוון את העם לאורך כל הזמן עד לכניסתם לארץ הקודש ואף הודיעם את רצון האלוהים. אכן האמצעי שדרכו הגיע ביטוי רצון הבורא אל ישראל היה משה רבנו, אבל גילוי השכינה שהיה לחלקם התגשם על ידי עמוד־האש הנראה לכל ושבתוכו שכנה תפארת ה'. עמוד־אש מנהיג־מכוון זה מתואר כאן כמלאך שבתוכו שמו ית'; והשוה רמב"ן כאן ובריש פ' וירא. גם להלן (לג, ב) אומר ה"'ושלחתי לפניך מלאך" אך מוסיף (שם ג) שבשל קשיות ערפם של ישראל "לא אעלה בקרבך... פן אכלך בדרך". נראה שההבדל בין ההבטחה שבכאן ובין זו הבאה הוא רק בכך, שאחרי חטא העגל לא נאמר עוד "כי שמי בקרבו". כלומר, בעוד שלפני חטא זה היה ב"מלאך" משום תפארת ה', לא היה זה עוד כך אחריו. ואולם תפילת משה הועילה שעוד בחייו התקיימה ההבטחה הראשונה, אך רק בימי הכיבוש בא המלאך שהלך לפני ישראל כשחרב שלופה בידו ודיבר אל יהושע2יהושע ה, יג (המ').. והשוה רמב"ן. מלאך הוא בעצם שליח, ובמיוחד שלוחו של הקב"ה. ואם ה' מביע עצמו בצורה כלשהי ופועל, הרי זה (לרוב) על ידי "מלאך ה"'. אך יש להבדיל, כפי שגם נראה מדברי רמב"ן, בין מלאך שה' שוכן בתוכו ("כי שמי בקרבו") לבין זה הפועל על פי ציווי של ה' כמו על כוח־טבע רגיל.ה׳המקום וגו'. אין זה בית המקדש, כפי שאחדים רוצים להגיד3לא מצאתי מי שאמר כן (המ')., אבל זה ארץ ישראל כולה. באורו של פסוק זה בא להלן פסוק כג, ואילו הפסוקים כא־כב הם מאמר מוסגר שבו משננים לעם, שעליהם להישמר מחטא ואי־קדושה במיוחד כאשר המלאך שה' בקרבו מצוי ביניהם, מכיוון שאז ייענשו על כל חטא בעונש חמור יותר, כי שם־שמיים מתחלל על ידי כך.