פירושי רד"צ הופמן על שמות ג׳:י״ב

א׳וזה־לך האות. וגו'. במלים אלה ממשיך ה' את דבריו שבפסוק י - זה יהיה האות ששלחתיך, כלומר שלא לקחת על עצמך את מעשה השחרור ביוזמתך; השוה במדבר טז, כח.ב׳בהוציאך את־העם... תעבדון את־האלהים על ההר הזה, פירוש, אז תעבדו את האלהים, ואני אתגלה לכל העם ואאמת את האלוהיות של שליחותך (השוה ישעיה לז, ל), אלא שכאן ה' רק רומז לאותה ההתגלות הכללית הגדולה. אם כלל ישראל יעבוד את ה' כאן, בהר הזה, מסתבר לו למשה מיד, כי אז יתגלה ה' לכל העם באותה הדרך המופלאה שבה נתגלה לו עצמו, כי הרי ההר הוא המקום הקדוש שבו ה' מראה את תפארתו. דומה, שביאור זה הוא הקרוב ביותר לפשוטו של מקרא. משאר הביאורים נזכיר תחילה את זה של רשב"ם, לפיו "משה השיב על שני דברים שאמר לו הקב"ה - ללכת אל פרעה וגם להוציא את בני ישראל על ידי מצוות פרעה. ומשה השיב על ידי שתי שאלות), על ראשון ראשון. (הראשונה) - 'מי אנכי כי אלך אל פרעה' אפילו להביא לו מנחה ודורון? וכי ראוי אני ליכנס בחצר המלך, איש נכרי כמוני? (והשניה) - 'וכי אוציא את בני ישראל ממצרים', כלומר ואפילו ראוי אני ליכנס לפני פרעה, שוטה אני לשער¹⁰¹במהדורת דוד ראזין - "לשאר" (המ'). דברים, איזה דבר המתקבל לפרעה שאומר לו. וכי שוטה הוא פרעה לשמוע לי לשלוח עם רב שהם עבדיו חופשי מארצו? ואיזה דבר המתקבל על פרעה אומר לו, שעל־ידי אותו הדיבור אוציאם ממצרים ברשות פרעה. והקב"ה השיב לו על ראשון ראשון ואמר, כי אהיה עמך ואתן חנך בעיני המלך ותלך אל פרעה ולא תירא. 'וזה לך האות', ומה שאתה ירא לפני פרעה, כי אנכי שלחתיך, הלא אתה רואה בתבערת הסנה, כי שלוחו של הקב"ה אני וזה האות לך הוא להיות בטוח שאהיה עמך... ועל מה שאתה אומר, 'וכי אוציא את־בני ישראל ממצרים', כלומר באיזו טענה אומר לפרעה שישמע אלי להוציאם? 'בהוציאך את־העם ממצרים' אני מצווה לך עכשיו שתעבדו את האלהים על ההר הזה, ותקריבו עולות. וטענה זו תוכל לומר, 'כי לזבוח לאלהים' ויניחם ללכת" וגו'. ברם, על פירוש זה קשיים שניים. האחד, לאמור כאן "על ההר הזה" אין בהקשר זה שום משמעות. והאחר, אך בדוחק אפשר להסב את השאלה "וכי אוציא" על הטענה־האמתלה. לפי רש"י, ראב"ע ואחרים כלולה כל התשובה במלים "כי אהיה עמך", ואלו "וזה־לך האות" מוסב על מראה הסנה אשר בו, כך אומר ה', נתתי לך אות שאמנם אני שלחתיך. לפי זה הרי "בהוציאך" וגו' הוא משפט נפרד הקובע את תכליתה של יציאת מצרם¹⁰²ודומה לכך, או כמו רשב"ם, הבינו גם בעלי טעמי המקרא., וזה קשה. עוד פחות סביר הוא פירושו של רשר"ה¹⁰³ראה ספר שמות עם פירוש הגאון הרב שמשון בן הר"ר רפאל הירש זצ"ל, בהוצאת מוסד יצחק ברויאר, ירושלים ת"ו תשל"ד (המ').
כאשר משה שואל מה אומר אליהם" (ג, יג - המ'), כלומר, איזה שם משמותיו של הקב"ה עליו לומר לבני ישראל, ודאי שלא היתה כוונתו למשמע המילולי של השם בלבד. וכי מה איכפת לו לעם, מה שם אלוהי אבותיהם? מה שמשה ביקש, היה לומר לעם את השם על משמעותו העמוקה, כדי שיוכלו לצפות מתוך אמונה לישועת ה'. לכן מבואר ראשית לכל השם הקדוש ביותר בפסוק יד, כשה' מודיע לישראל לראשונה את שמו במשמעות המתאימה למצבם הנוכחי; השוה ביאורי לויקרא (עמ' 60 ואילך במהדורה העברית - המ'). כאן מדבר ה' על עצמו בגוף ראשון. רק אחר כך צריך להיאמר להם לבני ישראל, איך יכנו את אלהי אבותיהם וכיצד יקראו אליו, והוא הנאמר בפסוק טו. על פי רי"צ מעקלענבורג "הכתב והקבלה" (ע"א) מתפרש הכתוב "ואנכי לא אהיה לכם" (הושע א, ט) - אני לכם לא־אלהים, כלומר אין אתם בוטחים עוד בעזרתי וברחמיי (השוה שם פסוק ו), ולכך גם רומז המקף המחבר "לא־אהיה".
עוד יש להעיר, שפרק ג מתחבר אל סופו של פרק ב ומניח אותו כידוע, שכן, כאשר נאמר כאן (פסוק ז) "ראה ראיתי את־עני עמי... ואת־צעקתם שמעתי"' הרי שצריך, שיתואר, כי אמנם היה עוני והיתה צעקה, וזה נמצא רק שם בפרק ב, כג, ואמנם גם הולם "ראיתי" (ג, ז) את "וירא" (ב, כה) כשם ש"שמעתי" (ג, ז) רומז ל"וישמע" (ב, כד) ו"ידעתי" אל "וידע" (שם, כה). (מתוך "ישורון" 1917, עמ' 180)".ג׳תעבדון. עבודת ה' זו מתבטאת בקבלת התורה ובכריתת הברית החגיגית בסיני.