פירושי רד"צ הופמן על שמות ד׳:כ״ד
א׳המאורע המסופר כאן נראה לנו מעורפל רק משום שחסרה לנו ידיעת אשר קדם לו. שומה עלינו אפוא לשחזר ידיעה זו. אנו רואים שציפורה חשה תיכף ומיד, כי כריתת ערלת בנה תושיע את בעלה, ומכאן שכבר אמר לה משה קודם לכן, שחובה זו מוטלת עליו, אלא שהיא התנגדה, יחד עם אביה, לדבר זה, ומשה לא היה חזק דיו כדי לעשות את מצוות ה' בלי להתחשב בהתנגדות זו156ראה תרגום יונתן בן עוזיאל לפסוק כד (המ').; עתה כאלו מוקדש הבן לה' על ידי כריתת ערלתו. עובדי אלילים היו לעתים מקריבים בן אחד לאלילים, כדי לפייס אותו, כדי להתגונן ולגונן על בני משפחתם מפני זעמו. אלהי ישראל דורש רק את דם המילה, אבל הוא דורש אותו מכל בן ובן, ובכך יובטח שלא להניח לו לבן ללכת אחר תאוות לבו אלא להנחותו לחיות ולפעול ככהן ה', כמי ששייך לו ית'. והנה משה התעלם מדבר זה, וחובתו האישית מוזכרת לו כאשר הוא בדדך להקדיש עם שלם לעבודת ה', להיות ממלכת כהנים.ב׳ויפגשהו... המיתו. כאשר יש לאדם התגלות אלוהית והוא שרוי במצב של טומאה, הרי הוא ירא, ובדין, שדבר זה יביא למותו; השוה התבטאותו של ישעיה "אוי־לי כי־נדמיתי"157ישעיה ו, ה (המ').. והנה הערלה היא טומאה, וערלת הבן משפיעה כמטמאת אף את האב158השוה: 'כשם שמילת עצמו מעכבתו מלעשות פסח, כן מילת בניו הקטנים... מעכבת אותו' (רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ה ה"ה, והוא על פי יבמות ע, ב (המ').. בקירבת הבן הערל משפיעה אפוא התגלות ה' כך, שחיי משה נתונים בסכנה. ואולם ר' שמואל בר חפני מבקש להסב את "המיתו" על הבן, אליעזר, שכן "חלילה להיות ה' מבקש להמית את משה שהולך בשליחותו להוציא עמו"159מובא אצל ראב"ע לפסוקנו. ותמיהני מדוע מובאת דעה זו בשם ר' שמואל בן חפני, שהיה מגאוני בבל ולא בשם רבן שמעון בן גמליאל שאמר (נדרים לב, א) "לא למשה רבנו ביקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר 'כי חתן דמים אתה לי'. צא וראה מי קרוי חתן הוי אומר זה תינוק" (המ').. אך גם אפשר לפרש "ויבקש המיתו" שרק נראה היה כאלו ה' מבקש להמית את משה, משום שעקב התגלות ה' הוא חלה במחלה מסוכנת.