פירושי רד"צ הופמן על שמות ה׳
א׳אל־פרעה. מוסב גם על "באו" וגם על "ויאמרו".ב׳ויאמרו. אבל הזקנים לא באו עמהם, אף־על־פי שנצטוו על כך (ג, יח).ג׳ה' אלהי ישראל. תחילה דיברו בלשון עמם, קוראים את שם ה' ומשתמשים בשם "ישראל", אף כי בפי המצרים נקראו ישראל בשם "עברים"165השוה בראשית מא, יב; מג, לב; שמות א, טז; ב, ו (המ').. ישראל היה שם גאה, ציון לעם עצמאי, והדרישה היא שלח. כלומר שחרור מוחלט, ולפחות שילוח בלי קביעת מועד מסוים לשיבה. ועוד, הדברים נמסרים לפרעה בתור ציווי אלוהי. אין האחים מופיעים פה כמבקשים, אלא כשלוחי אלוהים ובידם ציוויו - כדי לבחון, כיצד יגיב פרעה על ציווי אלוהי כזה. והנה פרעה משיב "מי ה' אשר אשמע בקולו", אין אני מכיר את ה' ואין אני חש כל חובה לציית לדברו, ומה גם לדרישה לשלח את ישראל.ד׳את־ישראל לא אשלח. בתור ישראל לא אשלח אותם אפילו אם יבקשו רק חופשה לזמן מוגבל. דומה שהשם ישראל עורר אצלו התנגדות, מפני ששם זה מזכיר לו לעם את עברו המפואר, והוא עשוי לעורר גאוה לאומית ושאיפה לחירות. ישראל, אומר פרעה, לא אשלח, שהרי ישראל לא ישובו.ה׳ויאמרו וגו'. רק עתה, משסירב פרעה סירוב מוחלט להיענות לציווי האלוהי, רק עתה פותחים משה ואהרן בבקשה בשם העם. אין קוראים לו עוד בשם ישראל אלא בשם "העברים" השגור בפי המצרים, ובשם זה הם מקבלים עתה חופשה בת שלושה ימים למסע במדבר, כדי להקריב שם את הקרבנות שהם חבים לאלוהיהם, פן יענישם. קרבנות אלה היו צריכים לפייס את האל על חטאים שאולי חטאו, והסירוב להניח להם להקריבם יגרום אחריו את עונשו של האל אף לפי תפישתם של המצרים עובדי האלילים. ואולם יש לשאול, מדוע לא אמרו משה ואהרן מיד את הדברים שבפסוק ג, והרי לומר אותם נצטוו מפי ה' (למעלה ג, יח)? ונראה, שאלו אמנם באו יחד עם הזקנים, כי אז לא היה משה - כמי שעומד בראשה של משלחת העם - יכול לומר אלא דברים אלה. אך מכיוון שבא בלעדיהם, הרי הוא מופיע כנביא ה', ואהרן הוא דברו, הרי שעליו לקיים תחילה את שליחות ה', ורק משסירב פרעה להיענות לצו ה', הוא מגיש את בקשת העם, ושליחות זו אמנם הוטלה עליו כאמור למעלה ד, כג־כד.ו׳ויאמר... ויאמר. מפסוק ד משתמע, שציבור גדול מבני ישראל נתלוה למשה ולאהרן בהליכתם לארמון המלך, ופרעה מדבר כאן לפני כל הנאספים. בשל כך היה צריך לקרוא את משה ואת אהרן בשמם. פסוק זה של דברי פרעה מופנה אל משה ואהרן בנוכחות הנלווים עליהם, ועל כן הוא אומר "למה משה ואהרן".ז׳תפריעו. מלשון פר"ע, כלומר להתיר קשר. ותוכן דבריו - כבר עתה, על ידי עצם הופעתכם, השבתתם את העם מעבודתו.ח׳לכו לסבלתיכם. הרי זו פנייה אל העם הנלווים על משה ואהרן, שלהם הוא מצוה "לכו לסבלתיכם", והללו אכן נחפזים לדרכם חפויי־ראש.ט׳ויאמר פרעה. ועכשיו, כשהם לבדם, שוב פונה פרעה אל משה ואהרן. - הן. הוא מבקש להסביר להם את העוול שעשו - הן ראיתם בהופעת המון העם שנלוו עליכם, מה רב הוא מספר "עם־הארץ" שנמצא במצרים, ואת כל אלה אתם רוצים להשבית ממלאכתם על ידי חגיגת קרבנות במדבר.י׳והשבתם אתם. בעוד שבפסוק ד מדובר בהפרעה קצרה בעבודה עקב התלוות ציבור גדול אל משה ואהרן, מדובר כאן בהשבתה ממושכת של העבודה עקב היציאה למדבר כדי להקריב קרבנות166ביאורם של מבקרי־המקרא את כפל־הלשון "ויאמר... ויאמר" על ידי ייחוסם של שני הפסוקים לשני מקורות שונים אין בו ממש, שהרי יכול היה "העורך" לפתור בעיה זו על ידי השמטת "ויאמר" השני., ובמקום תשובה לבקשה המוגשת באה גזירה חמורה.י״אפרעה רואה בדברי משה "דברי שקר"167פסוק ט (המ')., דברים שהעם מוכנים להאמין להם ברצון, מתוך נטייתם לעצלות, והוא רוצה למנוע זאת על ידי הכבדת עול העבודה.י״בהנגשים. אלה הם שרי המסים המוזכרים למעלה א, יא.י״גשטריו. משגיחים, סדרנים (שט"ר = סד"ר). הנוגשים היו ממונים על השוטרים אשר היו אחראים כלפיהם לביצוען המדויק של העבודות שנעשו על ידי העם. מובן מאליו, שלשוטרים של תקופת העצמאות168דברים א, טו; טז, יח ועוד (המ'). היו תפקידים אחרים.י״דתבן. בתבן לא השתמשו לשריפת הלבנים כי אם לערבובו בחומר. מתערובת זו עשו את הלבנים שאותן ייבשו בשמש. כפי שמעידים שרידי מבנים עתיקים עוד היום, היה זה חומר הבנייה השכיח במצרים העתיקה. ואין תבן זה אלא גבעולי תבואה יבשים כשהם מקוצצים, השוה איוב כא, יח.ט״וללבן. פועל מלשון "לבנה".ט״זוקששו. מלשון "קש" - ויאספו את קצוות הגבעולים הנשארים בשדה בשעת הקצירה.י״זמתכנת. מלשון "תכן" שבפסוק יח, ואונקלוס תרגם "סכום", כלומר הכמות אשר הם עשים בדרך כלל, כרגיל.י״חנרפים. כמו להלן יז, מתבטלים.י״טעל־כן הם צעקים. מסתבר, שההמון שהתאסף ליד הארמון, אף עורר את אי־רצונו של פרעה בצעקותיו.כ׳תכבד העבדה. זוהי הוראה מיוחדת־נפרדת, לעשות להם את העבודה כבדה ככל האפשר, כדי שלא יהיה להם פנאי לשעות ל"דברי שקר".כ״אויצאו וגו'. הם יוצאים מן הארמון אל העם.כ״בכי אין נגרע. מסתבר, שלשון "כי" שבכאן הוא נימוק בשביל "מאשר תמצאו" - אל תרבו לחפש, אלא קחו את התבן בכל אשר תמצאוהו, שהרי לא נגרע ממתכונת הלבנים, מן הכמות שנקבעה לכם עוד קודם לכן, ורש"י מוסיף, "וצריכים אתם לילך בזריזות".כ״גויפץ. כאן פועל עומד, כמו שמואל א' ג, יח169ראה 332 c) Ewald)., ואלו בבראשית יא, ח - פועל יוצא.כ״דבכל־ארץ מצרים. אפילו עד קצה גבול הארץ היו צריכים ללכת כדי למצוא קש.כ״הקש לתבן. קצוות הגבעולים שבשדה, כדי לקצצם לתבן.כ״וכאשר בהיות התבן. אונקלוס מתרגם "כד אתיהב לכון תבנא", כלומר כאשר ניתן לכם התבן, והוא משלים בזה לפי הענין170ובדומה מתרגם גם יב"ע, ואין זה משום שהיתה לפניהם גרסה "בהיות ניתן לכם התבן", כפי שסובר Dillmann..כ״זויכו... לאמר. הוכו תוך שנאמר להם, והרי זה מבנה נדיר.כ״חנגשי פרעה לאמר. טעמי־המקרא מחברים מלים אלה, אולי כדי לרמוז שהיו אלה הנוגשים אשר אמרו את הדברים. ברם, אם אכן כך, היה מתאים יותר לכתוב, "ויכו" בבנין קל.כ״טחקכם ללבן. מחובר על ידי טעמי־המקרא.ל׳גם־תמל וגו'. לדעת ראב"ע "תמול" הרי הוא היום שעשה משה את האותות לעיני העם ולא התעסקו בעבודתם.ל״אגם־היום שבאו משה ואהרן אל פרעה171ראב"ע ד"ה ויכו וכו' עליהם (המ').. ברם, לדעתנו מוטב לבאר שדבר זה התרחש רק למחרת היום.ל״בולבנים אמרים לנו עשו. כמו "ואומרים לנו - עשו לבנים". תיבת "ולבנים" המודגשת, הוקדמה.ל״גוחטאת. כמו וחטאה, והשוה בראשית לג, יא; דברים לא, כט172ראב"ע פסוק טו ד"ה למה תעשה (המ')..ל״דוחטאת עמך. כאן בלשון נקבה, כמו שופטים יח, ז; ירמיה ח, ה173שם (המ').. מכיוון שמן הנמנע הוא לעשות כמצווה, הרי העם נאלץ לעבור על מצוותך ולחטוא לה, וכיוון שיחטא פעם, בנקל יתפתה לחטאים חמורים יותר. ולפי ראב"ע174שם (המ'). יש כאן משום לשון נקיה, כלומר שינוי משום כבוד המלכות - "וכנו דרך מוסר, כי החטא יהיה על עמו, וכמוהו 'והייתי אני ובני שלמה חטאים' (מלכים א' א, כו); 'ואויבינו ילעגו־למו' (תהלים פ, ז); 'וימירו את־כבודם' (שם קו, כ). ואונקלוס תרגם "וחטן עליהון עמך", כלומר "עמך יחטא להם", ויונתן בן עוזיאל - וחובתהון דעמך תקפא וסלקא", כלומר חטא עמך הולך וגדל, ומעין זה גם רש"י175והשוה גם שיר השירים רבה ב, יח (המ')..ל״הנרפים אתם. גם אתם, השוטרים, המעודדים את הבטלה.ל״ונזבחה לה'. יונתן בן עוזיאל תירגם. "קדם אלהנא"176וכן גם מתרגמים השבעים.. אמנם למעלה אמר פרעה, "לא ידעתי את־ה'177פסוק ב (המ'). וגם אמר "הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו" (פסוק ח). ואולם ייתכן גם ייתכן, שאמנם דייק פרעה לאמר כאן "ה' ", כדי להדגיש שעצם העובדה שהם מבקשים לזבוח לה', לאלהים בלתי־ידוע לחלוטין, מוכיחה כי שאיפתם אינה אלא להיבטל ממלאכתם.ל״זאתם. "כמו נפשם, עצמם, כמו 'וירעו הרועים אתם' (יחזקאל לד, ח); 'ויקבר אתו בגיא' (דברים לד, ו), כך ראב"ע178ד"ה ויראו (המ')., והשוה גם במדבר ו, יג179ראב"ע שם בשם יהודה בן בלעם (המ')..ל״חברע. כמו "ברעה". השוטרים ראו עצמם בצרה, השוה תהלים קז, כו; משלי יז, כ; כד, טז.ל״טלאמר. לפי ראב"ע180מסתבר שכוונת המחבר ז"ל לאמור למעלה, לפסוק יג (המ'). מוסב על פרעה, כלומר השוטרים ראו־חשו עצמם בצרה באמור פרעה להם "לא תגרעו" וגו', וכמו למעלה פסוק יד. אך דומה, שמוטב להסיבו על השוטרים, כלומר הם ראו עצמם במצב רע על שום שעליהם לומר וגו'.מ׳ויפגעו וגו'. חסר הנושא, ורש"י משלים נושא בלתי־מיודע - אנשים מישראל, והמלה "בצאתם" מוסבת על משה ואהרן, כלומר בצאת משה ואהרן מאת פרעה פגעו אותם אחדים מבני ישראל. ולפי המדרש181שמות רבה פרשה ה, כד (המ'). היו אלה דתן ואבירם אשר התייצבו כנגד משה ואהרן, כאשר אלה יצאו מארמון פרעה. והם קבלו והתריעו, כאמור בפסוק הבא. ואולם לפי זה צריך לומר, שכבר בתחילת הענין, טרם יכריז פרעה על הגזירה החדשה, חשו אנשים אחדים שמעשה משה ואהרן יביא להרעת המצב של בני ישראל, ולא יובן, מדוע נמסר על אירוע זה רק עתה. מוטב אפוא לבאר שהמלים "ויפגעו" ו"בצאתם מאת פרעה" מוסבות על השוטרים 182וכן גם בשמות רבה שם (המ').. משה ואהרן הלכו לקראת השוטרים כאשר הללו יצאו מאת פרעה, כדי להיוודע על תוצאות שיחתם עם המלך. מסתבר, שההתרחשויות המסורות כאן אירעו תוך תקופה ממושכת, ורק כעבור זמן־מה הגישו השוטרים את קובלנתם אל פרעה. לפי המדרש183שם, שם, כג (המ'). הביא משה בינתיים את אשתו ואת בניו חזרה למדין ועשה שם שישה חודשים, וכיוון שחזר, רבו עמו.מ״אהבאשתם את־ריחנו. כמו היפוכו - למצוא הן - בא גם ביטוי זה בצירוף "בעיני", ומשמעו - השנאתם אותנו, והשוה בראשית לד, ל.מ״בלתת חרב. כלומר סיפקתם להם אמתלה להרע עמנו עוד יותר. בצערם על אי־הצלחתם השוטרים קוראים "ירא ה' עליכם וישפט", אף כי האמינו שמשה שליחו של ה' הוא, שהרי ראו את האותות שעשה. ואפשר שרק ביקרו את העובדה, שהעם נסחב אל תוך עניין זה. האחים צריכים היו לכלכל מעשיהם כך, שגם במקרה של אי־הצלחה לא תגדל צרת העם.מ״גאם אמנם כבר עברו כמה חודשים מאז הופעתו הראשונה של משה לפני פרעה, כאמור, כי אז יובן נאום זה הרבה יותר. אין משה רואה כל סימן לגאולה המתקרבת, אבל הוא רואה הכבדת העול על העם.מ״דוישב. לפי רשב"ם שב משה "אל המקום שהיה מדבר עמו". אין המדובר בהר סיני. גם במצרים נתגלתה למשה השכינה במקומות מסוימים, קבועים. ואולי בא הביטוי "וישב" במקום "ויפן", משום שבמלים אלה אמנם השיב משה תשובה על שליחותו, והיא - "מאז באתי" וגו', ואף כי ה' אמר לו למשה "ואני ידעתי כי לא־יתן אתכם מלך מצרים להלך"184ג, יט (המ')., ועוד פעם "ואני אחזק את־לבו ולא ישלח את־העם"185ד, כא (המ'). - אף־על־פי־כן "חשבתי שיחל פרעה להקל מעליהם ותחל להצילם"186ראב"ע לפסוק כג., ומכאן תמיהתו "הרע... והצל לא הצלת" וגו'.