פירושי רד"צ הופמן על שמות ה׳:ג׳
א׳ויאמרו וגו'. רק עתה, משסירב פרעה סירוב מוחלט להיענות לציווי האלוהי, רק עתה פותחים משה ואהרן בבקשה בשם העם. אין קוראים לו עוד בשם ישראל אלא בשם "העברים" השגור בפי המצרים, ובשם זה הם מקבלים עתה חופשה בת שלושה ימים למסע במדבר, כדי להקריב שם את הקרבנות שהם חבים לאלוהיהם, פן יענישם. קרבנות אלה היו צריכים לפייס את האל על חטאים שאולי חטאו, והסירוב להניח להם להקריבם יגרום אחריו את עונשו של האל אף לפי תפישתם של המצרים עובדי האלילים. ואולם יש לשאול, מדוע לא אמרו משה ואהרן מיד את הדברים שבפסוק ג, והרי לומר אותם נצטוו מפי ה' (למעלה ג, יח)? ונראה, שאלו אמנם באו יחד עם הזקנים, כי אז לא היה משה - כמי שעומד בראשה של משלחת העם - יכול לומר אלא דברים אלה. אך מכיוון שבא בלעדיהם, הרי הוא מופיע כנביא ה', ואהרן הוא דברו, הרי שעליו לקיים תחילה את שליחות ה', ורק משסירב פרעה להיענות לצו ה', הוא מגיש את בקשת העם, ושליחות זו אמנם הוטלה עליו כאמור למעלה ד, כג־כד.