פירושי רד"צ הופמן על שמות ו׳:י״ג
א׳ואל־אהרן. בלא פירוט כלשהו, שהרי מיד באה רשימת היוחסין.ב׳אל־בני ישראל. בתרגום השבעים אינו, כנראה משום שהשליחות שמדובר בה להלן פסוק יא ולהלן ז, ח ואילך מופנית רק אל פרעה. ואולם גם אם אין רוצים לקבל את הנחתנו, שאהרן נדרש כאן לחזור ולדבר אל בני ישראל את הדברים שכבר נאמרו להם, הרי אפשר להבין את הלשון "אל־בני־ישראל" כמוסב על השליחות הראשונה (למעלה ד, יד־טז) שבה שוגר אהרן אל בני ישראל, או אפשר להסיבו על השליחויות המוזכרות להלן (כגון יא, י; יב, א ואילך)*יש שרוצים לראות סתירה במקראות המתארים את דרישת משה מפרעה, פעם יציאה סופית ומוחלטת ופעם יציאה לשם הקרבת קרבנות. את הדרישה ליציאה סופית הם רואים במסופר כאן (ו, יא): "בא אל פרעה מלך מצרים, וישלח את בני ישראל מארצו", אלא שכאן מוזכרת בקיצור נמרץ תכליתה של שליחות משה, כמו למעלה "... לכה ואשלחך אל פרעה, והוצא את עמי בני־ישראל ממצרים" (ג, י); וזה שעל משה לא רק לומר משפט קצר זה יוצא בדיבור מן האמור לו: "אתה תדבר את כל אשר אצוך" וגו' (ז. ב). תכניתו ית' מתגלה לו למשה במפורט כבר למעלה (ג, יח־כ): "...ועתה נלכה־נא דרך שלשת ימים במדבר" וג'. תחילה אמורה היתה להישמע רק דרישה לחופשה קצרה - "נלכה־נא". אך ה' יודע שמרצונו החפשי פרעה לא יסכים אפילו לכך - "לא יתן אתכם מלך מצרים להלך" (יט), ועל כן הוא לוקה מכות נפלאות עד שישלח את ישראל לחופש מוחלט - "ישלח אתכם" (כ). אלו נדרש היה פרעה מיד לשחרר את העם מעבודתו, בדין יכול היה לסרב לדרישה זו לא היה מגיע לו על כך כל עונש. היה אפוא להציג לו ראשית לכול דרישה פחותה, כדי שהסירוב המרושע והעיקש׃ לדרישה מוצדקת זו יוודע לעיני העולם כולו באורח בוטה וצדקתם של עונשי ה' יוכר ברבים. על כן אומר ה' גם בהזדמנויות אחרות (ו, א; יא, א) שפרעה ישלח את בני ישראל ואפילו יגרשם. אמנם אמר משה לפרעה עוד במכה הרביעית (ח, כג): "דרך שלשת ימים נלך במדבר", אך מכיוון שפרעה מסרב גם הפעם לדרישה זו, לא ידובר עוד במתן חופשה מוגבלת בזמן, אבל נאמר: "שלח את עמי ויעבדני" (ט, א; שם, יג; י, ג). ובוודאי אין לפרש את דבריו.
קומו צאו מתוך עמי" וגו' (יד, לא־לב) כאלו התכוון לחופשה מוגבלת. אדרבה, יש להבין ששובם ישראל למצרים בלתי־רצוי הוא לפרעה ולמצרים, ואכן לא מדובר עוד בשלושה ימים, בשיבה מהירה. שאיפתם של פרעה ועמו היא להיפטר מן הזרים הנוראים הללו מהר ככל האפשר, וכפי שמובן מאליו אחר קטסטרופה כזאת - בלי לראותם עוד.
שינוי דעתם של פרעה ועמו כמתואר להלן יד, ה "ויהפך לבב פרעה" וגו' יובן כמחשבה מחודשת, אחר שהתאוששו מן הבהלה עקב מות הבכורות ונתנו לבם להפסד העצום הכרוך בשילוחם של בני ישראל עבדיהם, כי אז ראו את יציאתם של ישראל משום בריחה והתחרטו על ותרנותם. רמז לכך ניתן למצוא בפסוק זה בהעדר המילה: לאמר, שהרי נאמר כאן "ויגד למלך מצרים כי" וגו', כלו' לא הודעה נמסרה לו אלא בעקבות הנסיבות התבהרה לו עובדה. כי זה שהמצרים אכן שחררו את ישראל שחרור מוחלט הרי הם אומרים בעצמם: "כי־שלחנו את־ישראל מעבדנו". ואכן לא כפליטים ברחו, שכן הכתוב מעיד "ממחרת הפסח יצאו בני־ישראל ביד רמה לעיני כל־מצרים" (במדבר לג, ג). ועוד. ההנחה שישראל יצאו ממצרים בלא הסכמתו של פרעה אינה סבירה גם משום שבמקרה זה לא היה כל צורך בחיזוק לב פרעה לרדוף אחר ישראל (יד, ד), שהרי כבודו של פרעה היה די בו שלא ליתן לעם עבדים שלו לברוח בלא עונש..
קומו צאו מתוך עמי" וגו' (יד, לא־לב) כאלו התכוון לחופשה מוגבלת. אדרבה, יש להבין ששובם ישראל למצרים בלתי־רצוי הוא לפרעה ולמצרים, ואכן לא מדובר עוד בשלושה ימים, בשיבה מהירה. שאיפתם של פרעה ועמו היא להיפטר מן הזרים הנוראים הללו מהר ככל האפשר, וכפי שמובן מאליו אחר קטסטרופה כזאת - בלי לראותם עוד.
שינוי דעתם של פרעה ועמו כמתואר להלן יד, ה "ויהפך לבב פרעה" וגו' יובן כמחשבה מחודשת, אחר שהתאוששו מן הבהלה עקב מות הבכורות ונתנו לבם להפסד העצום הכרוך בשילוחם של בני ישראל עבדיהם, כי אז ראו את יציאתם של ישראל משום בריחה והתחרטו על ותרנותם. רמז לכך ניתן למצוא בפסוק זה בהעדר המילה: לאמר, שהרי נאמר כאן "ויגד למלך מצרים כי" וגו', כלו' לא הודעה נמסרה לו אלא בעקבות הנסיבות התבהרה לו עובדה. כי זה שהמצרים אכן שחררו את ישראל שחרור מוחלט הרי הם אומרים בעצמם: "כי־שלחנו את־ישראל מעבדנו". ואכן לא כפליטים ברחו, שכן הכתוב מעיד "ממחרת הפסח יצאו בני־ישראל ביד רמה לעיני כל־מצרים" (במדבר לג, ג). ועוד. ההנחה שישראל יצאו ממצרים בלא הסכמתו של פרעה אינה סבירה גם משום שבמקרה זה לא היה כל צורך בחיזוק לב פרעה לרדוף אחר ישראל (יד, ד), שהרי כבודו של פרעה היה די בו שלא ליתן לעם עבדים שלו לברוח בלא עונש..