פירושי רד"צ הופמן על שמות ח׳:י״ד
א׳ולא יכלו. הסיבה לאי־יכולתם זו של החרטומים היא, לפי פירושו של רמב"ן54פסוק טו ד"ה ויאמרו החרטומים (המ')., "כי מכת הדם - להפוך תולדת המים לדם, ומכת הצפרדעים - להעלותם מן היאור, יכלו לעשות כן, כי אין שום בריאה או יצירה. רק מכת הכינים היתה יצירה... ולא יוכל לעשות כמעשה הזה זולת היוצר ה'..." ותהי הכנם. לפי ראב"ע באה החזרה לומר, כי "גם היא היתה בחרטומים". ואולי משמש סיפא זה כפתיחה לפסוק הבא, כלומר כיוון שהכנים היו באדם ובבהמה, כי אז אמרו החרטומים, כי עונשו מן ה' הוא זה. שכן החרטומים ניסו להעלות את הכנים מיד אחרי שאהרן עשה את הנס, ולא יכלו, וכאשר המכה הכאיבה גם לאדם וגם לבהמה, הכירו שאצבע אלהים היא זו55השוה מחלוקתם של ראב"ע ורמב"ן כאן. פירושם של Knobel ושל Dillmann שהחרטומים ביקשו לומר, שלא ה' כי אם אלוהי מצרים הביאו מכה זו על הארץ, רחוק הוא מלהסתבר. אין ניגוד זה משתמע מתוך דבריהם של החרטומים כלל. אדרבה, הם מכירים שאין כאן משום כוח־כשפים, כי אם מעשה ה'..