פירושי רד"צ הופמן על שמות ט׳
א׳המכה החמישית המיתה את מקנה מצרים, כשם שהמכה העשירית המיתה מאנשיהם, ושתיהן נעשו בידי ה'68ראה פסוקים ג ו־ו ולהלן יא, ד; יב, כט (המ')..ב׳במקנך. הרי זה כלל, שפרטיו מנויים אחריו - "בסוסים בחמורים" וגו'.ג׳אשר בשדה - אינו בא להוציא מכלל המכה את המקנה אשר בעיר, אבל בא לומר, שבדרך כלל המקנה בשדה; והשוה להלן פסוק יט69וראה רש"י לפסוק י, ושלא כראב"ע לפסוק ו (המ')..ד׳הויה, בינוני מלשון הי"ה, וכל רק כאן. בכתבים מאוחרים יותר נגזרת צורה זו מלשון הו"ה.ה׳דבר, המורה ל"יד ה"', כוחו של ה' פעל בדבר כבד זה.ו׳מכל לבני ישראל, במקום "מכל אשר לבני ישראל".ז׳לאמר. גם במכה הקודמת קבע ה' את מועד התרחשותו למחרת היום, וכן בברד ובארבה, אבל לא כן בדם ובצפרדע. באותן המכות שהיו יכולות להיות תופעות שבדרך הטבע, בהן היה צריך לקבוע מועד לא־מיידי, כדי שפרעה יכיר, כי אמנם מכות שנשלחות על ידי ה' הן. כי אילו נקבע מועד התרחשות המכה לאותו יום עצמו, יכול פרעה לחשוב, שכבר הבחין משה בנחיל ערוב המתקרב, או כבר הבחין בתסמוני הדבר בבהמות; ובדומה בברד ובארבה. על ידי קביעת המועד למחר הוצאה כל תופעה טבעית מכלל חשבון. ואולם בדם וצפרדע,70כך כותב המחבר כאן, אף כי מדבריו בריש פרק ח לא משתמע כך (המ'). שהם כשלעצמם מכות על־טבעיות, לא היה צורך בקביעת מועד התרחשותן מראש.ח׳כל מקנה וגו'. כבר ראב"ע מעיר71פסוק י ד"ה ויעש ה' (המ'). - "רובו", שהרי גם אחרי כן מוזכר מקנה מצרים - "שלח העז את־מקנך"72פסוק יט, וכן גם להלן יא, ה (המ').. ואלו לפי רש"י73לפסוק י (המ'). "לא נגזרה גזירה אלא על אותן (בהמות) שבשדות בלבד שנאמר 'במקנך אשר בשדה' והירא את דבר ה' הכניס את מקנהו אל הבתים". אך גם ייתכן, שהאזהרה "דבר כבד מאד" אינה באה לומר שכל הבהמה תמות, אלא "כל מקנה מצרים" פירושו - אצל כל סוגי המקנה, דהיינו סוסים, חמורים וכיו"ב פרצה מגיפה קשה.74עד אחד, ראה 305a, 217e) Ewald). ויכבד, ואף על פי כן כבד לב פרעה, כמו למעלה ח, טו.ט׳אכן צדק פילון, כאשר קבע־מצא, שאותן המכות אשר התהוו עלי אדמה, נעשו על ידי אהרן, ואלו אלה שמקורם בשמים, כלומר בספירות שמעל לאדמה, נעשו על ידי משה. מכיוון שלפני פרעה הופיע משה כאלהים ואהרן -כנביאו, הולם הוא שמשה יניח לו לאהרן לעשות את הנסים שעל האדמה, בעוד שהוא שומר לעצמו את הפעילות בספירות הגבוהות יותר. מכת השחין נעשית על ידי שני האחים, כנראה בכך, שאהרן מוציא את הפיח מתוך הכבשן, ואלו משה זורק אותו כלפי שמים (במכת הארבה פעל משה על הרוחות, למען יביאו את הארבה). שלוש מכות נעשו על ידי הקב"ה עצמו. הראשונה - כאשר גירה את הערוב אשר במצרים - "משליח"75למעלה ח, יז (המ'). - למען יתנפל עליהם בחמת זעם. חרקים אלה התעופפו גם קודם לכן בסביבות מצרים וגם משה יכול היה להביאם, אך רק החימה השפוכה שה' נתן בהם, הפכה את הערוב למכה קשה; השוה דברי המשורר בתהלים. "שלח בהם ערוב וישכלם"76תהלים עח, מה (המ').. ומובן מאליו, שמכת הדבר ומכת בכורות צריכות היו להיעשות במישרין על ידי ה'.י׳פיח כבשן. מכיוון שהמכה היא מעין דלקת (שחין מלשון "שחן" - להיות חם, להידלק), הרי שהחומר שלה צריך להילקח מן הכבשן, מתנור־הסיד החם.י״אוזרקו... השמימה, אלא שתחילה צריך החומר לקבל את כוחו המשחית למעלה, שם יתהווה ממנו גשם־עפר שירד מן השמים, יתפזר על כל ארץ מצרים ויכה את הכל, אדם ובהמה, במחלה רעה. ייתכן שמדובר כאן במחלה המצויה במצרים גם לעת אחרת, והיא "חום־הנילוס"77Nilhitze או Nilkraetze. השכיחה שם, ושעל סיבותיה מספרים נוסעים סברות שונות. כאן היה הנס בכך, שהמחלה פרצה מיד, כתוצאה מפעילותו של משה.י״באבעבועות, מלשון "בוע" - לנבוע, להתנפח, וכך גם בתלמוד78למשל "אין מקיפין בבועי", חולין מו ע"ב (המ')..י״גבמכת הכנים ניסו החרטומים לעשות אף הם כנים, ולא יכלו. במכות הערוב והדבר שנעשו על ידי ה' אך טבעי הוא כי פרעה לא יצווה על חרטומיו לעשות כן גם הם. ואלו עכשיו, כאשר משה הוא זה העושה את הנס, שוב ביקש פרעה שגם חרטומיו יעשו כנס הזה, אלא שהם אפילו לא יכלו לעמוד לפני משה, מפני שגם הם עצמם לקו במכה זו. דבר זה צריך היה להביא את פרעה לירוא את האלהים - אם אפילו חרטומים אינם יכולים להתגונן מפני אלוהי העברים, כיצד יתגונן מפניו הוא עצמו? מתוך יראה זו היה פרעה צריך לוותר עתה. ואולם, "ויחזק ה' את־לב פרעה ולא שמע אליהם", ה' חיזק את לבו כך, ששום יראה לא תחדור בו. מכיוון שעד כה לא נכנע מפני ה', וגם עכשיו רצה לוותר רק מתוך יראה, הוא היה צריך לשמש אובייקט ל"ואכבדה בפרעה"79להלן, יד, ד (המ'). ומצינו מעין זה שהקב"ה מניח לרשעים להגביר את רשעתם כדי שיבואו על עונשם הראוי במקומות נוספים בתנ"ך; השוה יהושע יא, כ; ישעיה י, ט ואילך; סג, יז; תהלים פא, יב ואילך.. מכיוון שבמשך כל הזמן נאבק עם האלהים, ועדיין הוא שואף לעשות בניגוד לרצונו ית', נותנת לו ההשגחה הזדמנות לממש רצון רע זה וטוחה את עיניו, כך שלא יראה את תוצאותיהם הרעות של מעשיו, והיא מניחה לו ללכת לקראת אבדנו. בכך נשמר עקרון חופש־הבחירה של האדם. היראה מפני העונש האלוהי היתה מבטלת את חופש־הבחירה של פרעה, ועל כן צריך היה לחזק את לבו במיוחד, כדי להסיר את הפחד מפני חרב־דמוקלס המרחפת מעל ראשו, ובזה ניתנה לו לפרעה האפשרות ללכת אחרי שרירות לבו.י״דבהודעה על בוא הברד מצוינת זו כמכה איומה ביותר - "כל־מגפתי". דבר זה אינו מסתבר אלא בתנאים המיוחדים של מצרים, וכפי שכבר תיאר אל נכון פילון. אין מצרים יודעת תקופת גשמים כיתר ארצות האזור. לכל היותר יורדות טיפות־גשם מעטות באזור החוף. גם ברד הוא נדיר ביותר. כאשר בארץ שכזאת ניתחים ארצה גשם־זלעפות וברד כבד ביותר, מלווים ברקים ורעמים, ודאי שמחזה נורא זה הרשים את המצרים עמוקות, מלבד הנזקים החמורים שהביאו עמהם.ט״וכל־מגפתי. לכן גם הושמד הזרוע בשדה וגם שוברו העצים, אדם ובהמה רבה נהרגו ואימה גדולה ירדה על כל הארץ. לפי ראב"ע בא ציון זה "בעבור הקולות והברד והמטר שהתחברו"80לדעתם של Knobel ושל Dillmann מוסב לשון "כל־מגפתי" גם על המכות שאחרי הברד.. ותמוה תרגומו של יונתן בו עוזיאל שלפיו "אני שלח את־כל־מגפותי אל־לבך" בא לומר, כי בשל מכה זו יקח פרעה אל לב את כל המכות הקודמות ויבין שכולן נשלחו על ידי ה' ואינם מעשי כשפים של אנשים בשר־ודם. ואולי צריך לבאר "אל־לבך" - כנגד לבך (הנוקשה) או כנגדך; השוה ירמיה ד, י ו־יח.ט״זכי אין כמני. "בפי מחשבת מצרים היה, שאלוהיהם יוכל להרע או להיטיב" (ראב"ע).י״זבדבר, "בדבר הידוע שבו הרגתי המקנה שלכם" (ראב"ע).י״חהראתך. הנושא הוא ה'.י״טספר, כאן הנושא עלום, כלומר, יספרו אלה שיספרו.כ׳עודך וגו'. הרי זה משפט־תנאי, כמו "כי אם־אינך משלח" (למעלה ח, יז).כ״אמסתולל. בינוני התפעל של סלל, ומשמעו - להכריחם להיות סוללה. - כעת מחר, השוה שמואל א' ט, טז; מלכם א' יט, ב; יהושע יא, ו.כ״באשר... כמהו במצרים. עיין רמב"ן81לפסוק יב, ד"ה ויחזק ה' (המ')., התמה על דברי המדרש82"אשר לא היה כמוהו במצרים, לומר לך, שלא היה כמוהו בעולם ולא במצרים" (שמות רבה פרשה יב, ג) (המ')., ונראה שתמיהתו נפתרת בעזרת כלל מכללי הלשון האומר, כי תמיד הדגש על המלה הראשונה. השוה דברי "הכתב והקבלה" לפסוק "וכסהו בעפר"83ויקרא יז, יג. אילו תפש המקרא בלשון תחילה מלת "בעפר" אז היתה עיקר הכוונה בו... אבל כאשר הקדים פועל "וכסהו" הורה לנו בזהנ, שעיקר המכוון הוא פעולת הכיסוי (המ')..כ״גהוסדה. הסיומת ה"א רפה כמו למעלה ב, ג.כ״דהעז, השוה ישעיה י, לא.כ״הכל־האדם והבהמה... וירד עליהם וגו'. שמות עצם מופשטים ביחסת־הנושא84Nominativ. ואליה מתקשר משפט־הסיפא בו"ו, "וירד עליהם" - אין המכה צריכה לפגוע באותם האנשים היראים את ה', וגם בהמתם תינצל.כ״והירא, בינוני עם ה"א־הידיעה.כ״זויעזב, הו"ו משמשת לפתיחת משפט־הסיפא, כמו בראשית כב, ד; מד, ט; והשוה ראב"ע. מכל מקום נראה מכאן, שכבר היו מצויים יראי דבר האלוהים בין עבדי פרעה והשוה ראב"ע85וראה (Ewald . (344b..כ״חנטה את־ידך, לפי האמור בפסוק הבא היתה הטיה זו במטה.כ״טעשב השדה, וכן גם בפסוק כה ולהלן י, יב, אבל שם בפסוק טו גם "עשב השדה" וגם "עשב הארץ", והשוה "חית השדה" ו"חית הארץ" בספר בראשית86"חית הארץ" - שם א, כד,כה,ל; ט, ב,י. "חית השדה" - שם ב, יט,כ; ג, א,ד (המ')..ל׳וה' נתן, כמו "והאלהים נסה" (בראשית כב, א)87ראה (Ewald (341, d, f., ולא - "ויתן ה"'.ל״אקולות וברד. תיאור המכה מנוסח מקשה אחת - התהוותה, הופעתה ותוצאותיה. מחציתו השניה של פסוק כג אומרת באופן כללי שה' שלח שתי תופעות נוראות על מצרים - סופת רעמים וברד (הקולות והברד מוזכרים גם להלן, פסוק כט), ואחר כך מפרט הכתוב - הקולות התהוו באשר "ותהלך־אש ארצה", כלומר בשל הברקים, כשבעקבות כל ברק נשמע רעם, ויחד עם זאת המטיר ה' ברד על מצרים. פסוק כד מתאר, כיצד הופיע הברד בתוך ברקים אין קץ88Dillmann מייחס פסוקים אלה לשני מקורות: "ויט משה... ואש מתלקחת בתוך הברד" למקור B, והיתר למקור C, משום שלדעתו "כבד מאד" מתקשר אל סוף פסוק כג..ל״בותהלך, כמו תהלים עג, ט89(dlawE (d831..ל״גמתלקחת. לשון התפעל, תופשים זה את זה כמו "ואש מתלקחת" (יחזקאל א, ד); והשוה איוב לח, ל; מא, ט, כלומר בהמשך אחד, בלא הפסקה.ל״דכבד מאד מוסב על"הברד".ל״המאז היתה לגוי, בדומה לאמור למעלה "למן היום הוסדה"90פסוק יח. ולא כמו Dillmann המבאר: מאז ניתנה (ארץ מצרים) לעם כלשהו..ל״וויך וגו', מתאר את תוצאותיה של מכת הברד.ל״זאת כל־אשר וגו', כל החי אשר בשדה.ל״חואת כל־עשב וגו', כל הצומח. אמנם פילון מוסר, שגם הברקים גרמו נזקים, אבל בכתוב אין כל רמז לכך. דומה, שכל תפקידם של הברקים והרעמים היה - לזרוע בהלה ולהטיל אימה על האנשים.ל״טרק בארץ גושן וגו'. אולי בא הכתוב הזה רק לומר, שהמכה באה על כל ארץ מצרים כולה, למעט ארץ גושן.מ׳הפעם. לפי תרגום יונתן בן עוזיאל נמשכת תיבת "הפעם" למטה והוא משלים. ידעתי, כלומר הפעם ידעתי, כי ה' הצדיק וגו'. גם רשב"ם ורמב"ן נדרשים לתיבה זו והם מפרשים. עתה הפעם אני מודה שחטאתי. אבל ייתכן, שפרעה אמר במכה זו "חטאתי הפעם", מפני שקודם התרחשותה הוזהר שלישית, בבוקר, ליד היאור, והיתה זו אזהרה חריפה מקודמותיה.מ״אורב מהיות. כלומר די.מ״בקולות ה'. הפעם הוא מכיר, שיש כאן מכה, שנשלחה מאת ה'.מ״גולא תוספון, כלומר, לא יקרה פעם נוספת מה שתואר למעלה, ח. כח.מ״דכצאתי את־העיר, או שביקש לעצמו מקום מגודר להתפלל שם, או שלא רצה להתפלל בתוך העיר, וכפי שמעיר רש"י, "משום שהיתה מלאה גילולים", ואין היציאה מן העיר לשם תפילה מוזכרת במקרים הקודמים שהתפלל משה על הפסקת המכה, מפני שבאלה התפלל על הפסקת המכה למחר91צפרדע - ח, ו; ערוב - שם כה (המ')., ולא היה אפוא הכרח באמירה כזו לפרעה. רק הפעם ביקש פרעה שהמכה תיפסק מיד, ועל כן צריך היה משה לקבוע, שתחילה עליו לצאת את העיר, ורק אחר יתפלל (וראוי לציון הוא שהבמות ובתי־הכנסת היו מחוץ לעיר)92הערה מאוחרת בכתב־היד, בעפרון (המ')..מ״ההקלות יחדלון וגו', כלומר המכה תיפסק מיד, כמבוקש.מ״ולמען תדע, על ידי כך ידע פרעה, שה' הוא אדון הארץ, והוא עושה בה כרצונו.מ״זואתה ועבדיך. משה מוסיף, שאמנם הוא יודע, שעדיין לא נכנעו פרעה ועבדיו לרצונו ית', וכי לא יקיימו את ההבטחה, ואף־על־פי־כן יתפלל, למען ידעו־יכירו את גדולת הבורא, שכן חדלונה הפתאומי של סופת־הרעמים נפלא הוא כמו התהוותה.מ״חטרם - עיין במפרשים - רש"י ורשב"ם מזה וראב"ע ורמב"ן מזה.מ״טראב"ע93לפסוק ל (המ'). מצטט את דברי רב סעדיה גאון, הקושר את פסוק לא אל הפסוק הקודם - "אמר משה לפרעה, אני אתפלל להסיר מכת הברד, רק מה שהשחית - השחית. וטעם והפשתה והשעורה נוכתה - זה לא ישוב, ולא אתפלל לרפאם". והוא מנמק פירוש זה בנימוקים משלו. ברם, פשוטו של מקרא אינו משמע כן. פסוקינו נחוצים כדי להבין, מניין היה לו לארבה מה להשחית, ולכאורה היה מקומם בסוף הפרשה, אחר פסוק לה. אלא שהתורה ביקשה לקשור את עיקשותו של פרעה עם דברי ה' בראשית פרק י, משום ששם מוסברת עיקשות זו.נ׳השעורה אביב. לשעורה כבר היו שבולים.נ״אגבעל, ניצן, פריחה.נ״בכסמת, רוב המפרשים מבארים, ממיני החיטה, וכן הוא בתלמוד94פסחים לה ע"א; מנחות ע ע"א (המ')., וראה במילונים. מכל מקום, לפי פסוקים אלה יש לקבוע את מכת הברד לחודש ינואר, כי אז השעורה בשלה95לכאורה זוהי קביעה תמוהה (המ'). והחיטה - עדיין לא.נ״גמעם פרעה את העיר. מיד אחר תום השיחה יצא את העיר, והמכה חדלה, כאמור למעלה פסוק כט.נ״דויפרש. אולי הכתוב רוצה לומר, שהקולות והברד פסקו מיד עם פרישת ידיו של משה, כלומר תיכף כאשר התחיל להתפלל, מפני שדווקא בחדלונה המהיר והפתאומי של המכה ניכרת גדולת הבורא.נ״הומטר. למעלה לא סופר על מטר, ומסתבר שבשל האש התמוסס הברד בחלקו והפך לגשם.נ״ולא ניתך, באורח מילולי - לא התמוסס.נ״זויכבד. תחילה הכביד את לבו ושכח את הבטחתו, החליט שלא לקיימה. ועל ידי כך - ויחזק לב פרעה, לא נבהל מפני האזהרות־האיומים הבאים, אלא צפה בלב חזק לקראת העונשים הבאים. ואולם כך היה רק לגבי פרעה. לא כן עבדיו אשר באזהרה הבאה96להלן י, ז (המ'). ביקשו לוותר. רק בדבר אחד היו מאוחדים, בכך שלבם היה כבד, כלומר אטום מפני קול המצפון שהזכיר את ההבטחה שניתנה. כאן ניכרו בפעם הראשונה חילוקי דעות בין פרעה ובין עבדיו, ועל כן צריך הכתוב לבאר תופעה זו97מובן מאליו שמבקרי־המקרא ממהרים במקרה כזה לחשוב על שני מקורות שונים. ברם, מה הניע, לדעתם את "העורך" להביא כאן שני תיאורים זהים זה ליד זה?.