פירושי רד"צ הופמן על שמות ט׳:ל״ד
א׳ויכבד. תחילה הכביד את לבו ושכח את הבטחתו, החליט שלא לקיימה. ועל ידי כך - ויחזק לב פרעה, לא נבהל מפני האזהרות־האיומים הבאים, אלא צפה בלב חזק לקראת העונשים הבאים. ואולם כך היה רק לגבי פרעה. לא כן עבדיו אשר באזהרה הבאה96להלן י, ז (המ'). ביקשו לוותר. רק בדבר אחד היו מאוחדים, בכך שלבם היה כבד, כלומר אטום מפני קול המצפון שהזכיר את ההבטחה שניתנה. כאן ניכרו בפעם הראשונה חילוקי דעות בין פרעה ובין עבדיו, ועל כן צריך הכתוב לבאר תופעה זו97מובן מאליו שמבקרי־המקרא ממהרים במקרה כזה לחשוב על שני מקורות שונים. ברם, מה הניע, לדעתם את "העורך" להביא כאן שני תיאורים זהים זה ליד זה?.