דגל מחנה אפרים, דרוש לפוריםDegel Machaneh Ephraim, Purim
א׳מה שחנני ה' ברחמיו וברוב חסדיו בעניינא דמגלה:
1
ב׳איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני: גלוי וידוע שם יהודי נקרא ע"ש יהודה ובאותיות יהודה יש שם הוי"ה ב"ה שמורה היה הוה ויהיה והוא רמז איש יהודי היה והוא הוה בכל דור ויהיה תמיד ולא יעבור מתוך היהודים בחי' יהודי ושמו מרדכי היינו הארת בחינתו היה רב חסד גימ' מרדכי וזהו בכל דור ודור יש צדיקים שהם אנשי חסד ומעוררים בפעולתם רב חסד היינו החסד הגדול המשפיע על כל העולמות מא"ס עד א"ת בן יאיר היינו שנלקח ממקום המאיר באור זך ובהיר איש ימיני היינו כשמו כן הוא שהוא בחי' רב חסד שהוא מצד הימין וזהו בכל דור ודור והבן:
2
ג׳ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם: י"ל בזה בדרך רמז מה דאיתא בגמרא שמרדכי השביע שידה ובאה בדמות אסתר אל אחשורוש ואחשורוש לא נגע באסתר: והנה בתקונים איתא ובזה הנערה באה אל המלך נערה ודאי באה אל המלך דאיש לא ידעה אלא בעלה וכמו דבערב היא באה נערה בתולה ודאי: הכי נמי בבוקר היא שבה נערה בתולה ודאי: ובה ערב ובוקר פעמים קורין לישראל בעלה וסהדין עלה דלא חליפת ליה היא ובנהא באחרא ובגין דא ישראל אמרין בכל יומא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד: שמע אחד שם אח עד אח נטיר לה בגין דאח לצרה יולד ועליה אתמר אתה סתר לי ביה איהי נטירא וכו' ודא איהו דאתמר כאשר היתה באמנה אתו ולא נגע בה נוכראה דאיהו אחשורוש בגין דאח עמה ודאי ואיהו סתיר לה מיניה עי"ש בתיקונא חד ועשרין דף נ"ג ע"א ולדרך זה י"ל הרמז כאן בפסוק שכתוב אמן חסר וא"ו שהוא מספר צ"א יחוד הוי"ה ואדנ"י ב"ה: והוא שאמר ויהי אמן שעשה יחוד את "הדסה" היא מספר "עד שהוא שמע אחד אח שם עד ובזה הוא סתר לה מניה וזהו היא אסתר היינו היא עצמה היתה מוסתרת מאחשורוש כנ"ל וזמשנ"ל:
3
ד׳עוד ירמוז ויהי אומן את הדסה ע"ד ואהיה אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן היינו שע"י התורה ברא השם ב"ה את העולם וידוע צדיקים בחידוש תורתם שמחדשים בוראים ג"כ שמים וארץ חדשים ונתחדש על ידיה' תמיד מ"ב וידוע שמ"ב נקרא מלאכה כמ"ש ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו וכו' והקב"ה הוא האומן הגדול ע"י כלי מלאכתו היינו התורה ברא כל מלאכתו וכן הוא בצדיקים ע"י התורה שמחדשים בה נתחדש מ"ב ונעשים הם אומנים שעל ידם נעשה המלאכה והוא שמרמז על מרדכי הצדיק ויהי אמן שהוא אומן את הדסה היינו ע"י התורה שנקרא חיים מספר הדס ע"ה וע"י התורה היה בורא שמים וארץ חדשים כנ"ל: הדסה היא אסתר ע"ד צדיקים נכתבין לאלתר לחיים וזהו הדסה הם הצדיקים שנמשלו להדס והדס גימ' חיים ע"ה אסתר גימ' לאלתר וזהו הדסה היא אסתר שהצדיקים נכתבין לאלתר לחיים והבן:
4
ה׳היא אסתר בת דודו: י"ל ע"ד שכתב בעה"ט על פסוק או דודו או בן דודו יגאלנו עי"ש והענין הוא דא"א לשום גאולה להיות כ"א ע"י בחי' מלכות בית דוד רק דהחילוק הוא שגאולה דלעתיד יהיה בבחי' דכורא ויהיה גאולה שלימה וכל הגאולות שלפנינו הם בבחי' נוקבא אבל הכל צריך להיות ע"י בחי' מלכות בית דוד וזולתו אין שום גאולה: וקשה לכאורה הא אסתר היתה משבט בנימין ועל ידה היתה הגאולה והוא שרומז הפסוק לתרץ זה בת דדו אותיות דוד היינו שהאדון ב"ה הי' מאיר בה אור התנוצצות בחי' דוד בכדי שיוכל להיות גאולה על ידה והוא שאמר היא אסתר שהיה נסתר בה בחי' דוד והיא בת דדו והבן:
5
ו׳כי אין לה אב ואם ע"ד שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך היינו כששוכח לגמרי בעמו ובית אביו ואינו מדבק עצמו רק להשם ב"ה ואז ויתאו המלך יפיך: ובת צר היינו התורה היא לו צר היינו רפואה כמו הצרי אין בגלעד עי"ש וזהו ג"כ הרמז כי אין לה אב ואם והמש"י:
6
ז׳ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם וכו' ולמלך אין שוה להניחם וכתב אוה"ח בחלום אדבר בו בכתוב הזה דחציו אמר המן וחציו הוא תשובת רו"הק בזה האופן המן אמר מפוזר ומפורד בין העמים ורו"הק משיבה בכל מדינו' וכו' פי' שאינם יושבים בשדה ומדבריות ועוד מלכותך שהם עיקר מלכותך וכו' עי"ש והנה להבין זה אף שבאמת הכל אמר המן וכוונתו היה למסירה אך נצנצה בו רו"הק ודיבר דבורים קדושים להמליץ טוב על ישראל וכמו שראינו ששרתה רו"הק על בלעם כדי לברך את ישראל וזהו לגודל חסדו של הש"י ומאהבתו אשר אהב לעם סגולתו והנה בש"ס דרשו בענין מסירת המן היה מרומז ג"כ קטרוג על ישראל לפני מלכו של עולם כמו ישנו עם אחד ישנו מן המצות עי"ש ונראה לפענ"ד שיש ג"כ בדבורים אלו של המן רמז זכות על ישראל וכל דבריו שהיה אומר לקטרוג הכל יש בו ג"כ זכות גדול על ישראל והש"ית ברחמיו עשה זה ושלח דבורים כאלו בפיו והוא באופן זה המן אמר ישנו עם אחד היינו העם אחד שהם ישראל שנבראו כדי לעסוק בתורה והם בטלים מד"ת והם בחי' ישינים כמו יושב בטל כישן דמי והוא קטרוג גדול ח"ו כמאמרם ז"ל כשמרפין ידם מד"ת מיד נלכדים מ"מ בדברים אלו מרומז ג"כ זכות גדול על ישראל ע"ד שאמר אא"ז זללה"ה אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד היינו שמכניס אחד שהוא אלופו ש"ע בתוך לימודו והוא שמרמז ישנו עם אחד היינו כששוני' לפעמים הוא עם אחד שלומדי' תו' לשמה ומכניס אחד בלימודו וברגע אחת ההוא שעוסקים בתורה לשמה מתקנים כל העולמות ומעוררים שפע וברכה על כל העולמות גם אמר מפזר ומפורד וכו' היינו שישראל אין להם אחדות זע"ז רק חלק לבם ולכך עתה יאשמו ח"ו ומרומז ג"כ בדבריו סנגוריא וזכות על ישראל והיינו מפוזר ומפרד בין העמים שבין העמי' הם מפוזרים ואינם מתערבים עם העמים כי ויתערבו בגום וילמדו מעשיהם ולכך מעלה גדולה היא שהם מפוזרים בין העמים ואינם מתערבים עמהם ודתיהם שונות מכל עם ולמלך אין שוה להניחם הוא מרומז ג"כ זכות גדול כי ידוע שישראל הם שוים להקב"ה כי הוא אחד וישראל הם ג"כ אחד ויבוא אחד וישרה באחד והוא שמרומז בדבריו ולמלך אין שוה היינו שאין שום מי שישתווה למלכו של עולם כי אם ישראל ולכך צריך להניח' כדי שיהי' להקב"ה על מי להשרות שכינתו נמצא כל דבריו היו דברי זכות ומליצת טוב על ישראל וכן יהיה לעולם שיתהפכו כל המקטריגים לסנגורי' וימליצו טוב על ישראל בזה ובבא אמן:
7
ח׳ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית י"ל בזה בדרך רמז ע"ד שאמרתי מכבר על פסוק ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו ע"ד בני חייא ומזונא במזלא תליא מלתא ועיין בזוה"ק מהו ענין מזלא והנה יצחק היה צריך להתפלל על בני והיה צרי' להתעורר בחי' מזלא שהוא המקור לזה כנ"ל והוא שרומז ויעתר יצחק לה' לנכח נכח גימ' מזלא וע"ש ביארנו במקומו והנה ידוע כאן היתה הגזירה לאבד אנשים ונשים וטף ושללם לבוז נמצא היתה אסתר צריכה להתפלל על שלשה דברים אלו התלוים במזלא שהם בני חייא ומזונא שאם לא היה תולה התפלה כי אם בחיי היה גם כן סכנה בחיי בנים וגם בענין ושללם לבוז ולכך היתה צריכה להתפלל על כל הג' דברים הנ"ל והיתה צריכה לעורר בחי' זו כנ"ל והוא שרומז הפסוק ותעמוד אין עמידה אלא תפלה: בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המל' ידוע בכ"מ שכתוב המל' סתם הוא המלך הקב"ה והוא שמרמז שהיתה מתפללת לעורר בחי' מזלא שהוא מספר נכח שהוא המקור לג' דברים שהיתה צריכה להתפלל עליהם וכן עזר לה הש"י ונענית בתפלתה והוא שאמר והמל' יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח וכו' היינו המלך סתם שהוא ממ"ה הקב"ה הי' מעורר בחי' נכח שהוא מזלא לקיום בני חייא ומזוני וממילא הועילה לכולם והבן:
8
ט׳אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול לפניו וכו' עודם מדברים עמו וכו' י"ל בזה בדרך רמז ע"ד שאמרתי ע"פ והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע ע"ד מאמרם ז"ל ה"ד שבחא דצבורא כד אמר משיב הרוח ונשיב זוקא מוריד הגשם ואתא מיטרא ע"ש וזהו עוד הם מדברים ואני אשמע ועיין בזה במ"א וזהו ג"כ הרמז כאן נפול תפול לפניו עודם מדברים תיכף ה' ישמע להם לגודל צדקתם אשר הם מזרע היהודים כו' והמש"י:
9
י׳וחמת המלך שככה י"ל בזה בדרך רמז ע"ד חמת מלך וכו' ואיש חכם יכפרנה כדאיתא בכוונת הקטורת ויאמר ה' אל משה וכו' כי שם מה"ש במלואו מספר מות ונמתק ונעשה האמת שהוא ג"כ מספר מה"ש במלואו ותיבת מה"ש אותיות משה וזה י"ל הרמז כאן וחמת המלך של עולם אם צריך לשכך אותו הוא "שככה מספר משה ועי"ז חמת המלך שככה והבן:
10
י״אומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות: י"ל ע"ד נכנס יין יצא סוד דהיינו ויאמר המלך לאסתר במשתה היין וכיון שנכנס יין יצא סוד דהיינו צדיק יסוד עולם שהוא מרדכי וזהו ומרדכי יצא מלפני המלך והמש"י:
11
י״בעוד ירמוז כי מלכות סתם היינו מלכות שמים שהיא יראה והנה יש אדם כשהוא לומד לפני המלך ד"מ בתורה ותפלה אז הוא ירא מפני המלך וכשהול' מלפני המל' היינו לעשות צרכיו אז שוכח ביראת המל' ולא כן הוא עיקר התכלית רק כמ"ש בש"ע או"ח שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול במעלו' הצדיקים וכו' כי מכה"כ ומזה נופל עליו יראה והכנעה מפני השי"ת ע"ש והוא שמרמז שמדריג' זו היה במרדכי הצדיק ומרדכי יצא מלפני המלך וכו' היינו אף ביציאתו מן המלך כנ"ל היה ג"כ בלבוש מלכות היינו בבחי' יראה והבן:
12
י״געוד ירמוז ע"ד ששמעתי בשם אא"ז זללה"ה ע"פ ה' מלך גאות לבש שדקדק הא איתא בכ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותניתו והיכן נרמז כאן ענותנותו ואמר ז"ל שהפי' הוא כך ה' מלך גאות לבש היינו שהלבוש הוא רק גאוה אבל באמת תוכן פנימיותו כביכול אתה מוצא ענותנותו והוא שמרמז שהיה מרדכי מדבק עצמו אל בחי' מדת הש"י בזה שהיה לו רק לבוש מלכות שמחוץ נראה מלכותו אבל תוך פנימיותו היה לו ענוה יתירה והבן.
13
י״דעוד ירמוז כי ידוע מלכות הוא בתי' דין ע"ד דינא דמלכותא דינא ומרדכי גימ' רב חסד וידוע כי העולם לא היה יכול להתקיים במדת החסד לבד שלא היה עונש לרשעי' ושיתף מדה"ד עם מדה"ר והוא שמרמז ומרדכי היינו רב חסד יצא מלפני המלך ממ"ה הקב"ה בלבוש מלכות היינו בשיתוף מדה"ד בחי' מלכות עם מדת החסד והרחמים והבן:
14
ט״ועוד ירמוז ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה וכו' י"ל בזה בדר"ר ע"ד ותלבש אסתר מלכות ואמרו חז"ל שלבשה רוה"ק והוא שאמר גם כאן ומרדכי יצא מלפני המל' מלכו של עולם בלבוש מלכות היינו רוה"ק ומפרש ואזיל יותר תכלת היינו בחי' רוה"ק ע"ד תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכס"הכ והיינו רוה"ק אשר יערה עליו ממרום מכס"הכ וחור הוא אותיות רוח ג"כ לכוונה זו ועטרת זהב גדולה כי ידוע שיש זהב סגור אשר כל ששת ימי המעשה הוא סגור וביום השביעי יפתח והוא גדול האיכות ועיין בזוה"ק ותקוני' מזה והוא שמרמז שהיה מלובש בעטרת ולבוש זהב גדולה מן זהב הגדול כנ"ל והבן:
15
ט״זליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ואיתא בש"ס אורה זו תורה שמחה זו י"ט וששון זה מילה י"ל ע"ד שאמרתי תורה מגילה מגילה נתנה היינו ע"י קריאת המגילה ב' פעמים ניתנה התו' כמ"ש קימו וקבלו ודרשו ז"ל קימו מה שקבלו כבר וזהו אז ליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה זה יו"ט היינו בחי' הארת יו"ט ג"כ היה שם ממילא גם שמחה אותיות חמשה היינו שזכו לחמשה אורות שבה' חומשי תורה כנ"ל ע"י שקימו מה שקבלו כבר וששון זה מילה ע"ד שאמרתי כבר ע"פ כל ערל לא יאכל בו ואח"כ כתיב תורה אחת יהיה לכם היינו תורה ממש היא אחת עם בחי' מילה שהוא ברית מספר תרי"ב הוא מספר תורה רק א' חסר וזהו תורה אחת היינו ועוד אחת היא ממש ענין הברית ולכך ערל לא יאכל בו רק לכם יהיה שאתם בבחי' ברית שהוא תורה וזהו ג"כ כאן שזכו לתורה ממילא זכו ליכנס בבחי' ברית שהוא ענין אחד עם תורה ממש כנ"ל והבן:
16
י״זליהודים היתה אורה זו תורה וכו': י"ל ע"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח כי ידוע הכופר בע"ז נק' יהודי ושמעתי בשם אא"ז זללה"ה שגאוה נק' ע"ז וכל הכופר בה נק' יהודי ומרע"ה היה עניו מאוד מכל האד' שהיה בחי' מה והוא הוי"ה והתפשטותו ולכן ניתנה התורה אליו כי בדעת חדרים ימלאון ועל ידו נתמלא הוי"ה בעשר אותיות להאיר בעשר מאמרות שורש של כל התורה רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וזה זכה ע"י ענוה שהיה בחי' מה וזהו וירא אלקים את האור כי טוב לגנוז: ושמעתי בשם אא"ז זללה"ה היכן גנזו בתורה ועי"ש במקומו: וזהו שראיתי בחלומי פי' על מעשה הנזכר במדרש ר' אליעזר ור' יהושיע היו מהלכים בספינה והיה אחד מהם ער וא' ישן ניער רבי אליעזר ונזדעזע ר' יהושיע א"ל מפני מה נזדעזעת אמר מאור גדול ראיתי בים אמר שמא עיניו של לויתן הוא שנאמר עיניו כעפעפי שחר ע"כ והוא רמז כי התורה הוא ים החכמה והספינה היא מוח של האדם וכשהיו מהלכים השני גדולי ישראל בים החכמה והיו עסוקים בה הי' א' בבחי' ער וא' בבחי' ישן שלא נכנס כ"כ בבחינת החכמה באותו זמן ונזדעזע ושאל אותו מה זאת הפליאה וא"ל זהו פליאתו נשגבה שמאור גדול היינו אותו המאור שמסתכלין בה מסוף העולם ועד סופו שגנזו הקב"ה ראה אותו בים פי' בים התורה כנ"ל וזהו שהיו מתמה מה ענין של גניזה זו כיון שהכל יכולין להסתכל בו מסו"ע וע"ס ע"י התו' והשיב לו שמא מעינו של לויתן הוא ר"ל שאין זה אלא לצדיקים המלוים ומדבקין עצמם תמיד בעת עוסקם בתורה להבורא ב"ה והם לבדם יכולין להשתמש באותו מאור ולא בלעדם: וזהו ליהודים היינו אותם שכופרים בע"ז שהוא גאוה והם בבחי' מה להם היתה אורה זו תורה היינו האור הגנוז בתוך התורה:
17
י״חכי מרדכי היהודי משנה למל' אחשורוש וגדול ליהודים רצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו וכו' י"ל בזה משנה היינו כל מה שלומד היה למל' שהיה מדבק עצמו לשורש אלהות שבתורה וזהו אחשורוש אח שורש שהיה מחבר עצמו לשורש ומקור של התורה וגדול ליהודים היינו שהיה מגדל ומרומם את היהודים גם רמז הוא כי יש יו"ד עילאה יו"ד תתאה והוא שאמר שעשה גדול ליהודים היינו לשני היודי"ן והיה מקרב היו"ד תתאה ליו"ד עלאה: רצוי לרוב אחיו היינו שהיה מרוצה לגדולים שבאחיו שהיו מבינים ויודעים ערך מעלתו דורש טוב לעמו היינו שהיה מלמד זכות על ישראל והיה דורש תמיד הטוב שבעמו שהיה מוצא הטוב שבהם ודובר שלום לכל זרעו והבן:
18
י״טשושנת יעקב צהלה ושמחה י"ל בזה מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח כי ידוע המלאך נקרא ע"ש העובדא שהוא עוסק בו כמ"ש והוא פלאי כי לפי העובדא כה יקרא וכן השכינה כביכול לפי העובדא שנעשה למטה כך נקרא בשם לפעמים בשם מלאך ולפעמים בשם שושנה והנה כאן שהיה עיקר התחלת הנס לבשל הגזירה בשושן וענין הנס היה הצלה והוא אותיות צהלה ולכך נקרא השכינה שושנת יעקב צהלה ושמחה: בראותם יחד תכלת מרדכי כי ידוע תכלת הוא בחי' דין ומרדכי גימ' רב חסד וזהו ששמחה בראותם יחד תכלת מרדכי היינו שנתאחדו ונמתקו הדינים עם רב חסד: תשועתם היית לנצח כי ימי הפורים האלה לא יעברו לעולם ונזכרים ונעשים ממש בכל דור ודור כמבואר בשם אא"ז זלל"הה.
19
כ׳עוד ירמוז שושנת יעקב צהלה ושמחה כי איתא בתיקונים שושנה עילאה דא ק"ש של שחרית שושנה תתאה דא ק"ש של ערבית חדי ר"ש חדוה סגיא אמר לחבריא בוודאי חדוה אזדמנת לגבי שכינתא דאיהי תולה דהא אם שושנה חדא יהיב ביננא לא הוי אסוותא בגין דשושנים אינון רמיזין לקביל בית ראשון ושני דאומי הקב"ה עי"ש תיקון עשרים וחמשא ס"ד ע"ב וזהו שמרמז שושנת יעקב היינו ב' שושנים אז צהלה ושמחה והבן:
20
כ״אעוד ירמוז תשועתם היית לנצח עד"ז כי אם לא היתה התשועה רק לפדות את ישראל ממות ולהציל נפשם היה די ומכ"ש שהיתה התשועה להרוג ולאבד כל הצרים אותם וראש צר הצורר תלוי אותו ואת בניו וזהו פי' תשועה גדולה היתה שהיה גם לנצח את אויביהם וק"ל:
21
כ״בעוד ירמוז תשועתם היית לנצח כי ידוע נצח והוד הם תרין פלגי גופא תרין שוקין שהם סוד האמונה תרין סמכי קשוט כידוע בשם אא"ז זללה"ה וידוע שע"י הנס הגדול היה נתרבה ההאמנה וזהו תשועתם תשועה שלהם היתה לנצח כי תרין פלגי לפעמים לחד נחשבו והיינו שעי"ז נתגדל ההאמנה שהיא סוד נו"ה והמש"י:
22
כ״גותקותם בכל דור ודור ע"ד מלחמה לה' בעמלק מדור דור להודיע שכל קויך לא יבושו כל היינו כמו כל שהיא ר"ל אף שהם מקוים מעט כל שהוא עכ"ז לא יבושו ולא יכלמו לנצח היינו אף לְנַצֵחַ כנ"ל:
23
כ״דארור המן אשר בקש לאבדי ברוך מרדכי היהודי ארורה זרש אשת מפחידי ברוכה אסתר בעדי: י"ל ע"פ מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"ד שביארתי כבר במ"א כי יש חילוק בין הצדיקים והמוני עם כי הצדיקים מדבקים עצמם לסוד המחשבה ע"כ דבר לראות מקום מוצא הדבר ושורשו ובזה מעלים כל המדריגות לשורשם אבל המוני עם ורשעים אינם רודפים רק אחר גשמיות הדברים ואינם זוכרים כלל בסוד המחשבה להסתכל בשורש הדבר ומקום מקור מוצא והנה איתא ברש"י על אז ישיר משה שהיו"ד היא נאמר על בחי' המחשבה שמורה כשעלה בדעתו לומר שירה וזהו שר לא נאמר אלא ישיר עי"ש וזהו שמרמז ארור המן אשר בקש לאבדי היינו לאבד יו"ד היינו סוד המחשבה של כל דבר ודבר ברוך מרדכי היהודי היינו הצדיק הוא מקרב הכל אל היו"ד סוד המחשבה כנ"ל וכן ארורה זרש אשת מפחיד יו"ד: וברוכה אסתר בעדי י"ל ע"ד דאיתא במדרש ואתה ה' מגן בעדי פרח עשן בעדי והוא מדרש פליאה והאיר עיני בזה החסיד מהור"ש מאוסטריפאליע זללה"ה כי דוד המע"ה היה מזכיר בזה זכות אבות כדאיתא בעדי הוא ר"ת בועז עובד דוד ישי והוא דאיתא במדרש עוד זכות אבות שלפניהם פרח ר"ת פרץ רם חצרון עשן ר"ת עמינדב שלמון נחשון ולפי מ"ש לעיל שהיה באסתר ניצוץ מלכות בית דוד והוא שמרמז ברוכה אסתר בעדי ר"ת בועז עובד דוד ישי שהיה מתנוצץ בה מלכות בית דוד והבן:
24
כ״העוד ירמוז ארור המן אשר בקש לאבדי וכו' כי ידוע מרדכי הוא יסוד אבא הנקרא בשם יוד וזהו איש יהודי וזהו שכתוב במלחמת עמלק ה' נסי כי ע"י יסוד אבא נתגלה נצח הוד דאבא כי נצח הוד הם תרין אחין ואז הודו בכל התורה כולה שנכתבה על הלוחות ע"ד קימו וקבלו וזהו ע"י יסוד דאבא נתגלה ג"כ נ"ה דאבא ועפ"ז יפורש כל המאמר ארור המן אשר בקש לאבד יו"ד כנ"ל וכן כל המאמר: ברוכה אסתר בעדי לשון בעדי עדיים שהוא לשון תכשיט היינו לבוש מלכות כמ"ש ותלבש אסתר מלכות גם ע"ד ככלה תעדה כליה דא נשמתיהון דישראל: או ע"ד דאיתא בכוונת בחי' אלקים נמתק ע"י ב"פ עד ע"ש וזהו ברוכה אסתר בעדי היינו ב' עד עי"ז נמתק בחי' אלקים מספר בעדי והמש"י:
25
כ״ווגם חרבונה זכור לטוב איתא בכוונת חרבונה מספר אליהו פינחס וי"ל רמז לזה ששייך לחרבונה בחי' אליהו פינחס כי ידוע אליהו הוא שר פקוד על כל בשורו' טובו' לשון דם מפקד פקיד היינו כל בשורו' טובות כנוסים בו וכל מי שמבשר בשורה טובה נתלבש בו אליהו ז"ל ובחי' פינחס היה שקנא קנאת ה' צבאות והנה שני בחי' אלו עשה חרבונה בפעם א' במה שאמר הנה העץ וכו' ונמצא שנתלבש בו בחי' אליהו פינחס והוא שהאיר עינים האר"י ז"ל כי בשמו הוא מרומז ג"כ גימ' אליהו פינחס וממיל' שייך זה לשורשו שהוא שמו כידוע ע"ד נפש חיה הוא שמו והמש"י:
26