דגל מחנה אפרים, ראהDegel Machaneh Ephraim, Re'eh
א׳ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון וכו': י"ל בזה ע"ד אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה כי ידוע שהקב"ה וב"ש ברא את האדם לעבודתו ית' ואיזה עבודה תמה היא שידמה האדם ליוצרו בכל מדותיו למען ישכון הקב"ה וב"ש אצלו וזהו שכן טוב וזהו שאמרו תלמידיו של ריב"ז איזהו מדה טובה שידבק בה האדם ח"א שכן טוב פי' הקב"ה הנקרא טוב ישכון אצל האדם ויהיה האדם כסא אליו ית' וכיצד יעשה להיות כסא להקב"ה יזדכך גופו ונשמתו כאשר זכרתי במ"א בהתקדש האדם חושים הרוחנים ובכלל הם הכ"ד ראשי איברים של האדם ואז מתקדשים ומתטהרים כל איבריו וגידיו וזהו והיה מחניך קדוש ונעשה נשמתו אור ורמ"ח איבריו נרות בוערים וזהו ע"י תורה ומצוה לשמה בד"ור נעשה אור תורה ונר מצוה האור היינו הנשמה השורה במוח וחושים השייכים לה ונר היינו רמ"ח איברי האדם וכולם ע"י דו"רח ונעשה נר ובהזדכך השרשים האלו נעשה גופו מרכבה לנשמתו ונשמתו נעשה כסא להקב"ה וב"ש ושורה אצלו וממילא כשיש לו שכן טוב דהיינו הבורא ב"ה אז לא יגורך רע והרע בורח ממנו וזהו סור מרע ועשה טוב פי' שתסיר מן הרע כל הרע שבו ותעשה מהרע טוב דהיינו מכל המדות הגשמיות והחומריות יפנה מהם הרע ויגביר בהם הטוב ובהיות גובר בהם טוב אזי הם נוטים ומטים אל החסד והחכמה וזהו טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי כי הם קו הימין אשר השמאל נכנע להם ע"י מעשים הזכים כמבואר במ"א בפ' עקב לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל ואיתא בש"ס שלא יעקר שם יעקב ממקומו לגמרי אלא שם יעקב טפל ושם ישראל עיקר פי' שלא תבטל המדות לגמרי רק תהפכם אל הטוב לקבל הטוב בהם ושיהיו כלים אל הטוב כמ"ש אא"ז זי"ע זללה"ה מה בין תלמידיו של בלעם הרשע לתלמידיו של א"א ע"ה והוא ידוע וכשעושה כן נעשה כסא להבורא ב"ה ושורה אצלו הקב"ה שהוא טוב וחסד וחיים וזהו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה פי' כשתהי' כסא שהוא מספר אנכי אז ארד עמך בכ"מ ואעלך מכל מדות רעות ומכל מקומות רעים הנקרא מצרימה לשון גבול ומיצר לים החכמה שהוא החסד והחיים והטוב אבל אנכי אעלך משם: גם עלה פי' ידוע להוי לך שאתה מוסיף ומרבה בעלי' זו כי כשאדם יורד למדריגה תחתונה חלילה אזי יורדין עמו רוחניות ואלהות ונשמות ועולמות וכשהוא עולה אזי כולם עולים עמו וזהו ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו ביעקב ממש וזהו ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו כדאיתא בזו"הק שכל הנשמות וכל הנ"ק ירדו למצרים וכולם עלו בעליות ישראל משם וזהו בכלל וכן הוא בפרט כשנשמת איזה ישראל חלילה יורד למדריגה תחתונה באים עמו עולמות ונשמות ואלהות לירידה ח"ו ובהעלותו אזי הם עולין עמו וזהו ואנכי פי' כשתהי' כסא להקב"ה בסור מרע ועשה טוב ותהי' אנכי שהוא מספר כסא ותהי' כסא ומרכבה ואז תעלה אתה וכל העולמות ונשמות ואלהות המרומזים בתחתיים שניים ושלישים: וזהו שמרמז ראה אנכי שהוא בחי' כסא כשתהיה כסא ומרכבה להשי"ת אזי נותן לפניכם בחי' ברכה: ובחי' קללה היא כשתרד ממדריגתך שהיא בחי' קללה אז ירד עמו כל נצוציו והשכינה כביכול כדי להעלותו משם וכן כשיהיה בבחי' ברכה היינו כשיעלה למדריגתו אזי הכל יעלו עמו: וזהו שמפרש הפסוק את הברכה אשר תשמעון לשון אסיפה וחיבור: את כל מצות ה' היינו שיעלו כל נצוצין קדישין שהיו דבוקים בה' ונפלו ובעליותך יעלו גם הם וזהו מצות לשון חיבור ודביקות היינו הנ"ק שהיו מצות ה' היינו דבוקי' להשם ב"ה ונפלו למדריגות תחתונים: תשמעו היינו תאספו ותחברו אותם לשורשם ודביקותם וכן בהיפוך אצל ירידה שהיא בחי' קללה וכן אצל בחי' ברכה כנ"ל והמשכיל יבין:
1
ב׳עוד ירמוז כי ידוע אנכי היא ר"ת "אנא "נפשי "כתבית "יהבית וכבר כתבתי במ"א כשלומד התורה לשמה אזי מכניס חיות שהיא בחי' רוח ונשמה לתורה שהיא בחי' נפש ונעשה התורה תמימה ושלימה בכל הבחינות והיא משיב נפש כל התורה ונפש כל הנבראים ולהיפוך אזי חלילה נעשה לו סם וכו' כמ"ש חז"ל זכה נעשה לו סם חיים שהוא סם שע"י מחיה כל עלמין והוא שמרמז מלת אנכי שהיא כלל כל התורה כולה: נותן לפניכם היום היינו בכל יום ויום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעון פי' לשון אסיפה וחיבור ויחוד כשתייחדו תיבת את היינו כ"ב אותיות התו מא' עד ת' ותכנסו בהם חיות ע"י תורת אמת בד"ור ויהיה אנכי היינו התורה ברכה כנ"ל סם חיים ונעשה מקור הברכות שע"י נובע השפע וכל הברכות וכן להיפוך ח"ו כנ"ל זכה נעשה לו סם חיים וכו' והמשכיל יבין:
2
ג׳ובזה י"ל ההפטורה עניה סוערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך ויסדתיך בספירים וכל גבולך לאבני חפץ: כי ידוע אין עני אלא מדעת והוא ההיפוך מהפסוק הנה ישכיל עבדי כשיש לו דעת והשכל ירום ונשא וגבה מאוד אבל כשהוא עני מן הדעת אז סוערה לא נחמה: הנה אנכי פי' אבל כשתלמוד התורה לשמה הנקרא אנכי שהיא כללות התורה כנ"ל אזי מרביץ בפוך אבניך היינו האותיות פי' שיתברך כל כ"ב אותיות שלך: ויסדתיך בספירים היא לשון בהירות היינו שיאירו ונעשים זכים ומצוחצחים האותיות שלו כמ"ש הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה זוכה לשון זכות ובהירות פי' שמזכך ומצחצח לדבורים הרבה ולא עוד אלא שנעשה כמעין המתגבר וכנהר שאילו פוסק כמ"ש בורא ניב שפתים שלום וכו' היינו שבכל פעם נברא לו ניב שפתים מחמת שהוא כמעין המתגבר וזהו אם שגורה תפלתי בפי לשון שיגר לו דורון היינו שבכל פעם נשלח בפיו דבורים חדשים כמעין הנובע כנ"ל הן ברוחניות הן בגשמיות נתברך מעש' ידיו ומשפיע שפע וברכות לכל המדריגות וכל גבולך לאבני חפץ כי יש בני אדם שחושקים ומתאוים להיות במקומות אחרים כי בדעתו הוא ששם יותר טוב מבמקומו שהוא שם וזה נמשך מחמת שבאמת הכל חפצים ליראה את שמו הנכבד והנורא וכל נשמה מתאוה לתקן בזה העולם וכשאינו מתקן כלום אזי הוא חסר ואינו יודע מה חסר לו ואומר שהמקום הוא לא טוב אבל כשהוא מתקן כל הנ"ק וכל בחינותיו אזי יש שם השראת השכינה כביכול ואז מן מקום על יושבי': וזהו וכל גבולך לאבני חפץ היינו שיהיה רצונך וחפצך בכל גבול' מחמת שיהיה שם השראת השכינה ע"י לימוד' שם התורה לשמה בד"ור וכל בניך לימודי ה' פי' ע"ד ומתלמידי יותר מכולן נמצא שהרב לומד ומקבל תורה מן התלמוד: והנה מיוע קב"ה ואורייתא כולהו חד וזהו לימודי ה' כביכול שלומד את ה' ואז ורב שלום הוא דבר הכולל הכל וזהו הן ברוחניות הן בגשמיות והמש"י:
3
ד׳כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך וכו' ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר. י"ל בזה ע"ד הנ"ל כי כשהנשמה בגלות ר"ל אז היא בסוד מצרים היינו מצר ים כי חכמה וחיים נקראים והוא צמצום בסוד גלות וכשהקב"ה גואל אותה מן הגבול ומיצר לבחי' רחוב והרחבה והיינו ע"י שמקדש כל חושיו ובכללם הכ"ד ראשי איברים כנ"ל ונעשה כסא ומרכבה להקב"ה כביכול ועי"ז הוא יוצא מן המיצר וגבול ובא לבחי' נחלה בלי מצרים וזהו שמרמז כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך היינו בזה שיהיה ה' היינו הוי"ה יהיה אלקיך שישרה עליך הקב"ה ותהיה כסא ומרכבה אליו יתב' ובזה הוא ירחיב את גבולך שתבא לבחי' הרחבה כנ"ל עד שהוי"ה שורה אצלך עד שנעשה אלקיך ממש כמו השכן טוב השרוי אצל האדם והוא שאמר דהמע"ה ואתהלכה ברחבה כי פקודיך דרשתי פי' שהלכתי בבחי' רחבה ולא בבחי' מיצר וגבול והיינו מפני שפקודי' לשון חסרון כמו ולא נפקד ממנו איש פי' מקום שהיה חסר ממך כביכול שהיה צמצום ולא נתגלה בו כבודו ית' שם דרשתי' באותן המדות והמקומות שהיה רחוקים ממך שם דרשתיך עד שמצאתי והראתי התגלות כבודך גם שם ולית אתר פנוי מינך כמו ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ושמעתי מאא"ז זי"ע זללה"ה שהראה דוד בחוש לעיני כל הקהל שמכה"כ ולית אתר פנוי מיניה ובמה הראה לכל במה שאמר לך ה' הגדולה והגבורה וכו' לך ה' הממלכה ואז ראו הכל אפי' המון עם כי הקב"ה שורש כל הדברים והוייתם וזהו דרשתיך לשון דרש כמו מי שדורש איזה פסוק שענינו אינו עולה יפה ונראה חסר איזה תיבת והוא ממלא אותו ומראה בפירושיו שאינו חסר כלום כך אמר דוד אפי' במקום שהיה נראה לפני המוני עם שאתה חסר משם וזהו סוד הצמצום שם הראתי גדולתך והתגלות כבודך ולכך זכיתי בעצמי ג"כ שיצאתי מן המיצר והצמצום ואתהלכ' ברחבה: ואמרת אוכלה בשר פי' בשר ידוע הוא המדות התקשרות אוכלה הוא לשון יחוד כמו כ"א הלחם אשר הוא אוכל ותרצה ליחד מדה זו כי תאוה נפשך לזה לעשות יחוד אמיתי והיינו ע"י הרחבת גבולך מכל מיצר דהיינו השפלות ותענוגי עוה"ז אז תבין יראת ה' ותתאוה נפשך ליחוד תענוג האמיתי אזי העצה הוא בכל אות נפשך תאכל בשר פי' תבין ממך בכ"מ ובכל דבר שנפשך מתאוה לשם בכל מדה ומדה שם תעשה היחוד ותבין משם כי זה השכינה מבקשת תפקידה ואז תהיה בסוד צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא והמש"י:
4
ה׳עוד ירמוז ראה אנכי נותן לפניכם ע"ד ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ וכו' ואיתא בזוה"ק פי' כי הצדיקים בפיהם ג"כ בוראים שמים חדשים וארץ חדשה והוא שמרמז ראה אנכי היינו מה שאני עושה נותן לפניכם ג"כ שאתם תהיו העושים ע"י חידוש תורתכם שמים וארץ חדשים והבן:
5
ו׳שמור ושמעת וכו': י"ל רמז בשני תיבות אלו ע"ד ב"ק יוצאת מהר חורב וכו' ומה שאמר אא"ז זללה"ה ידוע שהוא הרהורי תשובה הבאים לאדם בכל יום ועיין בספרים הקדושים של הרב מפולנאה זללה"ה והנה בזה נתבאר התימא והפלא שהקשה מפני מה הכרוז יוצא כשאין שום שומע וביאר ז"ל מי שרוצה לשקול בפלס רגליו ולבקש דרך ה' ויהיה עומד ומצפה מתי יהיה לו התעוררת דבר ה' אז בוודאי ישמע הב"ק שהם הרהורי תשובה כנ"ל והוא שמרמז שמור לשון המתנה היינו שתהא ממתין ומצפה לשמוע דבר ה' אז בוודאי ושמעת הרהורי תשובה הבאים לאדם בכל יום אתערותא דב"ק והמשי"ב:
6
ז׳מקצה שלש שנים וכו' והגר אשר בשערי' ואכלו ושבעו וכו': י"ל בדרך רמז ע"ד מאמרם ז"ל אל יאמר אדם אקרא בשביל שאקרא רבי או בשביל שאהיה זקן ויושב בישיבה או בשביל שאהיה ת"ח אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא וזה י"ל מקצה שלש שנים שנים לשון לימוד כמו שונה הלכות מקצה לשון פסוקה והכרתה היינו לאחר שתכרות את שלש שנים ענייני לימוד של שלא לשמה כנ"ל רק תבוא לבחי' לשמה אז תוציא מעשר היינו השכינה כביכול והיינו מ' עשר מ' הוא מלכות עשר שהיא כלולה מכל העשר כידוע וזהו תוציא מעשר היינו השכינה כביכול בשנה ההוא היינו בלימוד ההיא שהיא לשמה שהיא לשם ה' כידוע ואז ובא הלוי והגר והואכינוי למדריגה תחתונה ואכלו ושבעו היינו שיוכלו לקבל ממך ולהנות ממך אכילה ברבוי שביעה מאור תורתך הקדושה:
7