דגל מחנה אפרים, שמותDegel Machaneh Ephraim, Shemot

א׳ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו י"ל בזה ע"ד שאמרתי על פסוק אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה שנשאלתי מה זה "גם עלה גם תיבת עלה משמע לשון עבר והיה ראוי לומר גם תעלה ואמרתי מה שחנני ה' ברחמיו ובר"ח ע"פ הידוע כי כל אדם צריך להיות עייל ונפיק ועייל כמו וירד אברם מצרימה ויעל אברם ממצרים ואיתא בזוה"ק שרימז בזה שאמר אחותי היא בשביל שהיה ירא ודחיל היינו שהיה ירא ודחיל מאוד ליחות למצרים עד דאדביק נפשו בשכינה כביכול כמו אמור לחכמה אחותי את וכאשר קשר עצמו בשכינה קשר חזק ואמיץ אז שוב לא דחיל והמשל הוא כמו אדם שרוצה לירד לבור עמוק ומתיירא שמא לא יוכל לעלות לכשירצה לעלות לכך לוקח סולם עמו לבור כדי שיוכל לעלות והנמשל הוא השכינה כביכול הוא הסולם והוא שאמר לו הש"י אל תירא מרדה מצרימה כי יעקב מסתמא היה ירא ודחיל לירד למצרים לבור עמוק שלא יאבד ח"ו לעולם שם ולא יוכל לעלות ויראתו היה בודאי יראה פנימיות שלא להשתקע ח"ו בעמקי הקליפות וכשהדביק עצמו ליראה פנימיות ועיקריות שהוא ממש השכינה כביכול נמצא הוא דבוק בהשכינה כביכול והוא שאמר לו אל תירא כי אנכי היא השכינה ארד עמך היינו היראה שיראת פן תרד ממדריגתך היא תרד עמך שהיא ממש השכינה כביכול ולכך גם עלה היינו בוודאי תעלה אתה ג"כ ע"י השכינה כמשל הסולם הנ"ל ומה שאמר עלה לשון עבר כי בדבר שהוא וודאי עבר ועתיד שווים הם כאלו כבר היה כיון שבוודאי יהיה כן כך ג"כ כאן כיון שבוודאי תעלה ע"י הסולם שלקחת לך שהוא היראה שיראת יראה פנימיות ודבקת עצמך לשכינה וכאשר שמעתי בפירוש מאא"ז זללה"ה כי כשאדם מדבק עצמו ליראה פנימיות אזי יתפרדו כל פועלי און ממנו וזה י"ל שאמר הכתוב כאן ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה אך קשה בשלמא יעקב פי' בו הכתוב יראתו אבל השבטים איך יעלו משם מבור עמוק לזה רימז הכתוב איש וביתו באו דידוע בית מכונה בשם יראה כמו מאן דבעי למיחזי למלכא ליחזי בהיכלא דיליה גם בגמרא חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד ע"ש נמצא כי יראה מכונה בשם בית והוא שאמר איש וביתו באו שכל אחד ואחד התקשר עצמו אל היראה הפנימית שהוא בית בכדי שיוכל לעלות משם ומה שאמר וביתו היינו כ"א התקשר עצמו ביראה שלו לפום מדריגתו ולכך עלו משם בסוד הסולם כנ"ל והבן:

ב׳ויהי כי יראו המילדות את האלקי' ויעש להם בתים י"ל בזה בדרך רמז כי ענין היראה הוא שמגביל לחכמה ע"ד משל בחכמה לבד בלי יראה יכול לעשות כל הרשעות ולהיות ח"ו חכמים להרע אך ע"י היראה נעשה גבול לחכמה שלא יכנס חכמתו בדבר זר רק בתורה ועבודה נמצא היראה עושה גבול וכלי להחכמה שלא יתפשט יותר מדאי וכן הוא בכל העולמות כי כולם בחכמה עשית והיה רוצה להתפשט יותר מדאי עד שגער בהם הקב"ה וזהו בחי' יראה שהוא צמצום וגבול שלא יתפשט יותר מדאי וזה י"ל הפירוש כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים ע"ד וישמע שאול את העם שפירושו לשון אסיפה והיינו ע"י היראה שבו דבריו נאספים ונקבצים הכל במדה ובמשקל וגבול שנעשה כלי וגבול אל החכמה ולכך י"ל שיראה נקרא בית ע"י שהוא צמצום וגבול וכלי וזה י"ל פירוש הפסוק ויעש להם בתים היינו כי יראו המילדות את האלקים וזכו ליראה ויעש להם בתים היינו שזכו ליראה הנקרא בית ונעשה כלי וגבול וצמצום כדרך היראה כנ"ל והבן:

ג׳עוד י"ל ויעש להם בתים ע"ד וראו כל עמי הארו פי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך שהפי' הוא שהש"י הבטיח להם שהם יכנסו בגדר היראה שיריאים מן הש"י הם יתהוו זה היראה שיראו מהם מחמת השראת שם ה' עליהם וזה י"ל כאן בשכר שיראו המילדות את האלקים זכו רעש להם בתים היינו שהם נעשו בחינת יראה שהיו יראים מהם כל עם הארץ כי שם ה' נקרא עליהם ונכנסו בגדד היראה שיראו מהם והבן:

ד׳עוד י"ל ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים י"ל בזה בדרך רמז ע"ד וראו כל עמי וכו' ויראו ממך וכו': ע"ד שאמרתי כמה פעמי' שמי שזכה ליכנס בשער היראה השער לה' שהוא היכל ה' והיכל גימ' אדנ"י בחי' יראה אז ממשיך על עצמו היראה ונעשה בעצמו בחי' מלכות שהכל יראים ממנו כי כך הוא המדה כמו שעושה למטה כך מעורר ע"ע מלמעלה ונעשה הוא בעצמו שער היראה שהוא היכל ה' וזהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך היינו שנמש' עליך שם והיכל של הוי"ה ב"ה שהוא אדני מקור היראה אזי ויראו ממך היינו שנתהווה שער היראה והוא שדרשו חז"ל על שם ה' אלו תפילין שבראש ופירש המהרש"א ז"ל כי השי"ן של שדי הוא נחקק בתפילין של ראש מבחוץ והדל"ת בקשר של ראש והיו"ד בקשר של יד ובצירוף שניהם נשתלם השם וידוע שתפילין של יד הוא סוד אדני והוא היכל ה' שער היראה והנה בית נקרא יראה כמאמרם ז"ל חבל על דלית ליה דרתא והוא שרימז הפסוק ויהי כי יראו המילדות היינו הצדיק נקרא מיילד ע"ש שהם מולידים השפע הנגזר לבוא על העול' שהם מסייעים וממציאים הדבר מכח אל הפועל כדמיון מילדות וגם המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו וכן מי שמראה לו ראיות ועושה לו חשק ללמוד תורה ולעבוד את ה' בוודאי ג"כ כאלו ילדו והצדיקים הם מלמדים תורה ומוסר לעם ה' לכך נקראים מילדות כאלו מולידים: וזהו כי יראו המילדות את האלקים היינו כשזכו ליכנס בשער היראה אז ויעש להם בתים היינו שנתהוו הם עצמם בחי' בית שהוא יראה וכו' והבן:

ה׳ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור ותרא את התיבה בתו' הסוף ותשלח את אמתה ותקחהו ותפתח ותראהו את הילד ותחמול עליו ותאמר מילדי העבריים זה ותאמר אחותו וכו' האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ותקרא את אם הילד: יש בכאן ברמז דברים נוראים ונפלאים אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח בת פרעה י"ל שקאי על הנשמה הקדושה כי פרעה לשון התגלות הוא: וזהו שמרמז ותרד בת פרעה הנשמה קדושה יורדת מלעילא להתגלות בזה העולם לרחוץ על היאור לרחו' מגילולי בית אביה היינו שהיה מכוסה ומגולל ועכשיו בא להתגלות על היאור דא אוריית' לעבדה ולשמרה זו מצות עשה ומצות לא תעשה ונערותיה היינו אותם שרוצים לדבק בהתורה הולכים ממדריגה למדריגה על יד היאר היינו ע"י נשמה קדושה הבאה לעולם שדבוקה תמיד בהתורה הנקרא יאור ע"ד שאמרתי להבין ענין ימינו פשוטה לקבל שבים איך שייך ימין גשמי אצל הש"י ואמרתי שהכוונה בזה הוא שזהו חסדו הגדול ששולח נשמה קדושה לעולם לתקן נשמת ישראל ולהחזירם בתשובה וזהו ידו הפשוטה לקבל שבים או י"ל ונערותיה היינו אותם שמנערין עצמם ומפרידין עצמם מן התורה הולכות היינו הולכות למות על יד היאר היינו בשביל התורה שמרפים עצמם ממנה ולדרך הראשון ותרא את התיבה היינו שהנשמה הקדושה רואה את התיבה היינו השכינ' כביכול בתוך הסוף היינו שהיא מתלבש בסוף כל המדריגות תחתונות בכולם יש השכינה כביכול ותשלח את "אמתה אותיות האמת ותקחה היינו ע"י שמדבק עצמו לאמת יכול לעלות השכינה כביכול עם כל המדריגות תחתונות מעלה מעלה ותפתח ותראהו וכו' ותחמול עליו היינו כמאמרם ז"ל שראתה השכינה שם ותחמול עליו ורוצה לגמול חסד עם השכינה כביכול ותאמר מילדי העברים זה היינו השכינה אומרת זאת מילדי העברים זה היינו זה בוודאי הולדה מן העברים במוחין שלהם והתדבקותם בהש"י והם שמשתוקקים לזה לגמול חסד עם השכינה כביכול ותאמר אחותו האלך וקראתי לך אשה מיניקת היינו זה בחי' גומל חסדים טובים ותקרא את אם הילד דא תשובה אמא עילאה וכו' ותקרא שמו משה היינו במילואו מ"ם שי"ן ה"א הוא מספר האמת והמשכיל יבין:

ו׳ותפתח ותראהו והנה נער בוכה ודרשו בגמרא שראתה השכינה עמו וי"ל לפע"ד בעזה"י שכתוב זה מפורש בפסוק והנה נער בוכה היינו בו כה שמרמז שהיה בו השכינה הנקראת כה והבן:

ז׳ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה וכו' ויזכור אלקים את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב יש להעיר בזה שתפס שם אלקים שהוא דין אצל ותעל שועתם ויותר היה צודק לומר כאן שם הוי"ה ב"ה בחי' חסד גם צריך להבין מדוע הוכפל ב' פעמים אלקים בפסוק א' והיה די לומר ויזכור את בריתו וי"ל בזה בדרך רמז ע"פ הידוע מאא"ז זללה"ה כי במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו וכן הוא בדיבור ובמעשה באיזה מדריגה ובאיזה עולם שהוא שם שם הוא קשור כולו בזה העולם ובמעשה היינו כשהוא קשור בטבעיות ולא הגיע לאמונת אלוהות או גורם בגופו ג"כ עבודת טבעיות כיון שעוסקי בדברים טבעיים הוא קשור כולו בטבע וכמ"ש כבר כי יש ד' יסודות באדם ומשם באים כל הרעות ותאוות ודברים טבעיים וכשהוא משבר כל הטבעיות והתאוות זוכה שנעשה מלך על כל הד' יסודות שלו וכולם משמשים לו כפי צרכו ויש בזה דרוש ארוך ואם ח"ו הולך בדרך הנגרע ונמש' אחר תאוות גופניות וטבעיים אזי גורם מלך לשדה נעבד ונעשה הוא עבד שצריך להתעסק בעבודת גופו עבור גופו למלאות תאוותו וכשהש"י עוזר לו ויוצא מן מדת טבעיות ונכנס לבחינת אמונת אלוהות יתברך ויתעלה שאין שום עוד מבלעדו והכל חיים ממנו שהוא מחיה את כולם אז הוא יוצא ג"כ מן עבודת טבעיות ונכנס לעבודת אלוהות יתבר' ויתעלה והנה ידוע במצרים היו ישראל דבוקים בדרך הטבע ולכך היה עליהם בגופם ג"כ עבודת טבעיות שיעבוד הגלות וזה היה צור' כל המכות שהיה שידוד המערכות למעלה מן הטבע כדי להכניס בלבם אמונת אלוהות שהוא כל יכול ואין בלתו כדאיתא בספרים וממילא יצאו מן עבודת טבעיות ונכנסו לעבודת אלוהות כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו' שיכנסו לעבודת אלוהות והנה ידוע אלהים מספר הטבע וזה י"ל ביאור כוונת הפסוק ותעל שועתם אל האלקים האלקים מספר צ"א שהוא יחוד הוי"ה ואדנ"י והיינו שנכנסו לעבודת אלוהות מן העבודה "עבודה הוא מספר אלקים ע"ה שהוא הטבע והיינו שיצאו מן מדת טבעיות ונכנסו לעבודת אלוהות כנ"ל: והיינו אל האלהים לייחד הוי"ה ואדנ"י וזהו ב' פעמי' אלקים כדאיתא בכמנת כי יעקב מספר ב' פעמים אלקי' עם יוד אותיותיהם והוא שממתיקם וזהו ויזכור אלהים וכו' את יעקב היינו עם יעקב גם כי אלקים עם הנקודות ואותיות הוא מספר השטן וב' פעמי' יעקב ג"כ מספר השטן והוא שדוחה אותו עיין בכוונת מוסף יוה"כ והוא שמרמז ויזכור אלהים וכו' את יעקב והבן:

ח׳ומשה היה רועה צאן יתרו וכו' וינהג את הצאן אחר המדבר י"ל בזה ע"ד דאיתא במדרש שמרע"ה ודוד המע"ה זכו להיות רועי ישראל ע"י שהיו מתחלה רועי צאן בחסד וברחמים גדולים ואמר הש"י כדאי אתם שתהיו רועים את בני וזה י"ל שמרומז בפסוק ומשה היה רועה צאן וינהג את הצאן וע"י שהיה נוהג צאן אחר המדבר היינו זכה אח"כ לרעות הַמְדַבֵר היינו האדם שהם ישראל שקרויין אדם ומתחל' היה רועה בעלי חי ואח"כ היה רועה בעלי מדבר כנ"ל וק"ל:

ט׳וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וכו' ויאמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה וכו' ויאמר של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא ויאמר אנכי אלקי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וכו': י"ל בזה מה שחנני ה' בימי חורפי ברחמיו וברו"ח ע"פ ששמעתי מאא"ז זללה"ה כי המ"ז הבאים לאדם בתוך התפלה הוא כדי לתקן ולהעלות הניצוצין קדישין שהם מלובשים בתוך אותם המחשבות וצריך לידע איך להעלותם ולדבקם לשורשם ד"מ אם בא לו ח"ו הרהורים רעים מזנות ח"ו יבין שהם משורש חסד הגדול שנפל משורשו בהתפשטותו מעילא לתתא למדריגת תחתונים ושפלים מאוד וצריך להעלותו ולדבקו לשורשו שהוא חסד עליון וכן אם בא מחשבות של איזה פחד ויראה חיצונית ידבק עצמו אל השורש שהוא יראה עילאה שורש כל היראה וכן כשנופל במחשבתו איזה גדלות והתפארת ידבק עצמו למדת תפארת שמשם שורש כל התפארת והבן וזה י"ל שמרומז כאן בפסוק כי סנה היינו מ"ז ורעות ע"ד קוצים כסוחים שהוא מרמז על רשעים וקליפות ומחשבות זרות ורעות והרהורים רעים ובישין וזש"ה וירא אליו מלא' ה' בלבת אש מתוך הסנה היינו בתוך עבודתו בהתלהבות אש ובדביקות גדול בא לו הסנה שהוא מ"ז כנ"ל ויאמר משה אסורה נא היינו אפנה מחשבותי ואסיר כל דבר הטורדי' מחשבתי ואראה מדוע לא יבער הסנה היינו שתמה מאוד איך יקרב אליו כלל שום מחשבה זרה לבטלו מעבודתו כי מחיוב הדבר שיהא נשרף ובטל כל הקליפות וכל המחשבות זרות בהבל פיו הקדוש ובהתלהבותו וגודל דביקותו בהש"י וירא ה' כי סר לראות היינו לגודל חסדו וטובו של הש"י ב"ה מיד וירא ה' כי סר לראות והשתוקק לידע אמיתת הדברים מיד נתראה ונתגלה אליו מתוך אותן המ"ז וזהו ויקרא אליו מתוך הסנה וגילה לו רז זה של נעליך מעל רגליך היינו שיראה להסיר הרע מאותן המחשבו' ולהביא אותם לבחי' הטוב ולדבקה לשורשם כי המקו' אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא היינו שבאמת אתה עומד על מקום קודש ומדריגה קדושה ותפלתך קדושה ומה שבאים לן מ"ז באמצע התפלה הוא אנכי אלקי אביך לשון תאוה כמו ואבית תהלה היינו מחמת בחינת אלקות שיש בתו' אותן התאות ומחשבות הבאים לך והיינו ניצוצין קדישין שנפלו משורשם ומשתוקקי' ומתאוים לתקו אותם ולהעלותם לשורשם ולכך נדחקי' אצלך בתוך התפלה והעבודה ויש בזה כמה בחינות יש אלקי אברהם היינו מחשבות הבאים משורש החסד מדת אברהם ובחי' אלקות שבו מתאוה לשורשו ויש אלקי יצחק היינו מחשבות מבחי' גבורה שהוא יראה ופחד בחי' יצחק וצרי' להעלותו לשורש היראה עילאה אלהי יעקב היינו מן מדת ת"ת בא התפארת וגדלות והכל כדי להעלותם לשורשם ולא לבטלך ח"ו מן התפלה והבן:

י׳ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. י"ל בזה ע"ד הלצה שירא מהם מחמת שנטבעו במצרים בעמקי הקליפות ובמדת גדלות והתפארות והוא שאמר ואמרו לי דייקא מה שמו היינו שהם יאמרו לי שמו של הקב"ה שיודעים אותו יותר ממני מה אומר אליהם איך אוכל שוב לפתוח פי לדבר אליהם בשמך הגדול לגאול אותם ממעמקים:

י״אמי שם פה לאדם צריך להבין דהיה די לומר מי שם פה אדם או יותר היה צודק לומר מי שם לאדם פה וי"ל לפי ענ"ד שיש בזה רמז נפלא דבר עמוק כי ידוע מלכות נקרא פה שהוא סוד הדיבור והתגלות המחשבה ע"י הדיבור וכשחלילה ישראל אינם מטיבים מעשיהם נעשה בסוד אלם כמו נאלמתי דומיה והוא בסוד דין חלילה וכשישראל מטיבים מעשיהם אז נמתק דינה בסוד אמא עילאה ע"י הדעת ואז הדיבור יוצא בהתגלות אורות עליונים שהם המחשבה בסוד י"ה והוא סוד המתקת הדינים ש"ך ופ"ר ונעשה מזה אדני שפתי תפתח והוא סוד אשת הנזכר במקום אחר בשם אא"ז נ"ע זללה"ה והוא פי יגיד תהלתך ונעש' מזה יחוד בסוד אשה לה' וזהו סוד "מי הוא הבינה כידוע שם פה היינו מלכות לאדם היינו ע"י הבינה נעשה המלכו' כלי לאדם היינו שיהיה אדם שלם סוד דכר ונוקבא והבן זה היטיב:

י״בותקח צפרה צר ותכרות את ערלת בנה: יש בכאן רמז נפלא כי יש להעיר בזה בתיבת צר שאין כלשון הזה בכל התורה כולה בכל מקום כתיב סלע וי"ל לפענ"ד מה שחנני ה' ברחמיו ובר"ח שהתורה מרמזת לנו מה ראתה היא למול אותו כי ידוע שם של אדם היא נשמתו ושורשו והנה צפורה הסתכלת בשמה שהיא אותיות צר פה פה הוא מספר מילה ומורה למול בצר ומסתמא שורש נשמתה היא זה שצריכה לכרות ערלה בצר ולכך ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה והמש"י: