דגל מחנה אפרים, ואתחנןDegel Machaneh Ephraim, Vaetchanan
א׳ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר ה' אלהים אתה החילות להראות את עבדך וכו': יש להעיר בזה אומרו פעם שנית ה' אלהים אחר שאמר כבר ואתחנן אל ה' גם מהו לאמר וחז"ל דרשו מה שדרשו ולכאורה נרא' כי זה תפלה בפני עצמה ואתחנן אל ה' לאמר ה' אלהים ולהבין זה נבאר בראשונה בהפטרה נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלים וכו' כי לקחה מאת ה' כפלים בכל חטאתיה וצריך להבין מה זה דברו על לב ירושלים האיך שייך לב בירושלים גם להבין כי לקחה כפלים מאת ה' והוא תמוה שהקב"ה ילקה ח"ו כפלים על העונות ויש להבין זה ע"פ ששמעתי ממארי אבא זקני זללה"ה כי המלך אשר בישראל הוא הלב של ישראל וביאר עפ"ז הפסוק איך אלך ושמע שאול והרגני ודיקדק אמאי היה ירא דווקא על ההליכה הלא ההליכה יכול להיות בשתיקה ויותר היה לו לומר איך אשיב ואחזיר אחר אשר אמשח אחר למלך ויהרגו שאול וביאר כי המלך הוא הלב של כלל ישראל והלב שומע פי' מבין מהו שאמר איך אלך ושמע שאול פי' כי הוא עדיין המלך של ישראל קודם משיחה לאחר ושמע פי' מבין למה אנכי הולך על מה ולמה והרגני אבל על החזרה לא היה ירא כי כבר יהיה דוד משוח למלך ולא יבין ולא ישמע כי בוודאי יעשה הדבר בהסתר ע"פ ואח"ז ראיתי בספר יצירה לב בנפש כמלך במלחמה נמצא הלב הוא המלך של הגוף והאברים ובוודאי אין דרך צבא המלך לעשות שום דבר בלתי ידיעתו ומזה יבין האדם כי כן דרך כל האברים להתנהג ע"פ הלב ובו כח רוח חיים המתנועע לכל הגוף ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו כי הוא החיות של כל האברים והנה ראיתי בספר ראשית חכמה כי הלב מכונה בשם ירושלים כי הוא באמצע הגוף כמו ירושלים באמצע העולם והוא שאמר התנא לב טוב ואמר רואה אני את דבריו שבכלל דבריו דבריכם כי הוא שורש לכל אברי הגוף והוא בחי' ירושלים ורוח החיים אשר בו הוא המלך היושב על הכסא וזהו אי רישי דעמא טב כולא טב כי אז מתנהגי' אחריו כל האברים כגדודים אחר המלך ולהבין מה זה לב טוב ומהו הטוב השייך ללב כי בכל דבר לפי ערכו טובו ד"מ במשקה הוא הטוב כשמתוק לחיך ובמלבוש הטוב שלו הוא דרך אחר היינו הצבע כמו שחור או לבן או מתוקן כתקונה ובלב מהו הטוב שלו והשלימות בוודאי הוא לב נשבר הוא הטוב והשלימות שבלב כמו אשכון את דכא וכו' וכמו זבחי אלהים רוח נשברה וההיפוך גובה הלב כי תועבת ה' כל גבה לב והלב נברא להיות שוכן בו הקב"ה כדאיתא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ממש וזכאה הוא מאן דעביד לי' דירה נאה בלבו נמצא נברא הלב להיות משכן להקב"ה והקב"ה אינו שורה כ"א בלב נשבר ונדכה לכן שלימות הלב הוא להיות נשבר בקרבו ואז כשיש בו שלימות הוא מכונה בשם ירושלים עיר הקודש יקרא לה ומלכה בתוכה לאפוקי חלילה כשיש בו גובה לב אזי יקרא בשם רום: וזהו י"ל שרימז הנביא בצחות לשונו דברו על לב שיהיה ירושלים וכשהיה הלב ירושלים אז מלכה הוא הרוח הנשבר בתוכו צדיק ונושע לעמו הם האברים מיד המצירי' דהיינו היצ"הר חלילה ויתנהגו אחריו כצבא אחר המלך ולא יתפזרו אנה ואנה להיות איש כל הישר בעיניו יעשה כצאן אשר אין להם רועה כי רועה נאמן יש להם מלכם בקרבם וזהו כי מלאה צבאה ועי"ז זוכה כי נרצה עוונה כי זבחי אלהים רוח נשברה יותר מכל הקרבנות: או יאמר כי נרצה עונה ע"ד דאיתא בש"ס השב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות וזה כי נרצה לשון רצון נעשה מהעון: כי לקחה מיד ה' כפלים וכו' כי השב מאהבה תמיד לבו נשבר בקרבו ובוער בו אהבת בוראו כי אהבה ויראה הפנימים הם תרין ריעין דלא מתפרשין ונעשה לו מעונות זכיות: וזהו כי לקחה מיד ה' כפלים בעד העונות ובעד הזכיות ועתה נבוא לבאר הפסיק שהתחלנו בו כי דבר זה שמעתי ממארי אבא זקני זללה"ה כשיש צדיק בעולם אזי מייחד כל דברי העולם הגשמיים הן העובדות הן הדיבורים וזהו שהתפלל מרע"ה ולמה תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה רק יהיה להם רועה מייחד "וצאן הם יחודים והבן והנה שורש מלכות בית דוד הוא כי דוד הוא שורש מלכות כביכול אשר בכל משלה ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל דבר קטן וגדול כדאיתא בשם אא"ז זללה"ה על דרוש חז"ל לא גלו ישראל עד שכפרו בה' ובמלכות בית דוד ולא יגאל אותם עד שיחזורו לה' ולדודמלכם ע"ד הפסוק אין לנו חלק בדוד וכו': איש לאוהליו ואיתא א"ת לאוהליו אלא לאלוהיו ובעת הגאולה נאמר ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וביאר הוא ז"ל כי ענין מלכות בית דוד הוא כל דבר קטן וגדול שאדם עושה אפילו השטת יד לכיסו ליקח ממנו שני פרוטות ולא עלה בידו אלא א' נקרא מלכות בית דוד פי' להבין שהוא מלכות אשר בכל משלה ומעורר אותו ע"י יסורים אלו לשוב לבוראו ב"ה כמאמרם ז"ל ה"ד יסורים וכו' ודפח"ח ויש להבין יותר כי כל הדברים נתהוו ממנו יתב' לכן נקרא בשם הוי"ה ב"ה שהוא מהוה כל ההוית וזהו ובקשו את ה' אלהיהם כי כל טבעות שהם בחי' אלהים שהוא מספר הטבע הם מהוי"ה ב"ה אשר הוא מהוה כל הוויות את זאת יבקשו ישראל ואת דוד מלכם פי' שיהיה ממש דוד מלכם מד' עד ו' ועד ד' והבן והוא שאמר מרע"ה ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר הוי"ה אלהים היינו שזהו התפלה עצמה שיהיה כמו בעת הגאולה ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וזהו ע"י כניסת משה לארץ ואז היה ירושלים וארץ ישראל ירושת עולם ולא היה גלו יישראל כידוע זה והמש"י ה' יקבך נדחי עמו ישראל ויקוים בנו מקרא שכתוב ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אמן:
1
ב׳עוד ירמוז ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר דהנה לא כל העיתים שוות ולא כל הרגעים שוים והצדיק שהוא יסוד עולם השם ב"ה שולח במחשבתו מה שצריך לומר בעת וברגע ההוא ועיין מענין הזה על פסוק ואבוא היום אל העין ומה שאמרתי שם ובזה תבין הרמז בכאן ואתחנן אל ה' שזה היה תפלת משה העניו והשפל בעת ההוא לאמר שאוכל לומר לפום שעתא לפי מה שצריך ברגע ההוא והמש"י:
2
ג׳ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום י"ל בזה בדרך רמז ע"פ הידוע בק"ש יש רמ"ח תיבין כשמצרפין ה' אלהיכם אמת ובזה מחיים רמ"ח אברים של אדם בכל יום וזה י"ל שמרומז בפסוק ואתם אותיות אמת הדבקים בה' אלהיכם היינו כשתדבקו תיבת אמת אל ה' אלהיכם ובזה יושלם רמ"ח תיבין דק"ש ומזה יומשך לכם חיים כולכם: היום היינו בכל יום ויום צריך לומר כן והבן:
3
ד׳עוד ירמוז כידוע ה' אחד וישראל הם אחד כמ"ש ומי כעמך ישראל גוי אחד וכו' ולכך הם דבוקים בהש"י כי נאה לאחד לדבק באחד ואימתי הוא כשישראל הם אגודים ודבוקים יחד באחדות גמור אז לאחד יחשבו ושורה עליהם השם ב"ה שהוא אחד אבל כשחלילה חלק לבם ונפרדים זה מזה א"א להם להיות דבוקים באחד ואין השם שורה עליהם ח"ו ושורה חלילה אל זר עליהם כמ"ש על כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה אזי נחשבים לבחי' מיתה שהוא בחי' סמא"ל וזה י"ל הרמז בפסוק ואתם הדביקים היינו כשתהיו דבוקים ונאחדים זה בזה אז בה' אלהיכם היינו בוודאי דבוקים בה' אחד באחד ושורה עליהם השם ב"ה חי לכל החיים וזהו חיים כולכם אבל להיפוך ח"ו נחשבים כמתים כנ"ל אבל כשהם באחדות אחד אז נאה לאחד לדבק באחד ושורה עליהם ה' אחד אמן:
4
ה׳ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ואיתא בבעה"טו האלה ואמרו רק עם ר"ת ערוה וס"ת מקוה וזהו רק מיעוט הוא היינו בחי' טהרת מקוה מן ערוה הוא רק בישראל וי"ל עד"ז רמז בפסוק ע"ד שאמרתי על המשנה חומר בקודש שמטבילין כלים בתוך כלים כי כלים היינו נשמות ישראל וכשדבוקים ונאחדים זה בזה אזי נטהרו נשמה א' בנשמה שלמעלה ממנו עד א"ס ב"ה וכמו שאמרתי מקוה ישראל ה' שאלו הם בבחי' א' מקוה הוא מטהר ומי שהוא בבחי' ישראל הוא מטהר ג"כ נשמות וה' הוא מקור הטהרה והנה ידוע מקוה הוא בחי' תשובה שהוא סוד אמא עילאה ע"ד תבוא אמו ותקנת את בנה והוא סוד הבינה ומי שהוא בחי' ישראל הוא בחי' מקוה כנ"ל ואז הוא סוד הבינה וממילא ג"כ בחי' חכמה כי חו"ב הם תרין ריעין דלא מתפרשין והוא שמרמז ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם היינו בחי' חכמה ובינה והיינו ע"י האלה ואמרו רק עם שהוא ס"ת מקוה כבע"הטו וע"י שישראל יש להם ג"כ בחי' מקוה והוא בחי' חכמה ובינה והוא שאמר ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה רק היא מיעוט כבעה"טו והיינו רק בישראל הם חכם ונבון שיש להם חכמה ובינה ע"י שהם בחי' מקוה כנ"ל והבן:
5
ו׳ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת י"ל בזה בדרך רמז ע"ד אור זרוע לצדיק פי' כי הקב"ה לוקח אור מעצמותו ב"ה וב"ש וזורע אותו אור בעולם ונצמח מזה צדיק בעולם כמו אברהם היה בחי' אור בוקר אור לבן יצחק היה בחי' אור אדום וכן יעקב ומשה ואהרן יוסף ודהמע"ה ושאר צדיקים וחכמים ונבונים שבכל דור ודור דהיינו משה היה בחי' אור של כל התורה ולכן נתגלה כל התורה על ידו וכן יש צדיקים שהם בחי' אור א' של מצוה א' הכולל כל התרי"ג והוא שאמר אביך במאי זהיר טפי בציצית ולכן בא צדיק לעולם ומאיר לעולם כ"א לפי בחינתו ולפי האור שנברא משם בתורה או במצות צדקה או במצות הכנסת אורחים או מזהיר ומשבר מן העולם עבירות ומדות כגון גאוה הכלול בלאו לא יהיה לך אלקים אחרים וכו' וזה י"ל שמרמז הפסוק ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים פי' החוקים והמשפטים הם בעצמם הצדיקים והצדיקים הם חוקים ומשפטים ודי למבין וזמש"ל שנת עצת ה' היא תק"ם לפ"ק:
6
ז׳אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו: י"ל בזה בדרך רמז ע"ד שאמרתי על פסוק הוא תהלתך והוא אלהיך כי כשאדם רוצה לומר ברוך אתה ה' כשאומר ברוך קודם שמזכיר השם הוי"ה ב"ה בוודאי המבין יבין שהוא אומר להוי"ה ב"ה כי במחשבה הוא ג"כ מחשב להוי"ה קודם שאומר ברוך אף שאינו אומר עדיין בפיו ה' וכן קודם אתה וקשה למה אומר אח"כ אתה ה' ויש להבין זה ע"פ משל למלך שיש לו שרים רבים ונכבדים זה מזה ומה גדולתם חשיבותם היא גדולתם ומהו חשיבותם זה שמקורב יותר למלך ומי הוא היותר מקורב למלך זה שהמלך אוהב אותו ביותר מחבירו ומהו אהבתו שאוהב המלך אותו מפני חכמתו שהוא יותר חכם מחבירו ומהו חכמתו שמכיר יותר גדולת המלך ומפני שמכיר יותר גדולת המל' לכן הוא אוהב יותר את המל' וירא ממנו ובוש מלפניו לעבור את רצונו כי הוא מכיר ביותר חשיבות המלך היאך הוא מלא כל הארץ כבודו ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו והוא מהוה את כולם ומחיה את כולם ומלכותו בכל משלה ולכן רוצה השר הזה להגדיל ולרומם בעיני כל גדלות המל' שיכירו גם הם גדלו וטובו אשר מלא עולם ולכן המלך החכם היודע לבו ומחשבתו הטובה ורצונו הזכה הוא מקרב אותו יותר ואוהב אותו אהבה נאמנה כמו אברהם אוהבי ולכן כשבא לפעמים אדם אחד לשאול איזה דבר מן המלך הדר' הישר הוא לסדר מקודם שבחו ואח"כ ישאל את צרכיו והנמשל מובן מאליו וכשאדם חכם בא לפני המלך ומתחיל בשבחו הוא מחשב במלך בראש התיבה של השבח שמתחיל לדבר דהיינו כשמתחיל יתעלה ויתרומם ויתגדל קודם שמזכיר שם המלך ועצמותו של מלך הפקחים החכמים העומדים בבתי גוואי בהיכלי המלך העליונים ומקורבים למל' הם מבינים בוודאי קודם שמזכיר שם המל' ועצמותו שהוא משבח בוודאי להמל' העומד נגדו כי מי הוא הכסיל ההולך בחושך לשבח לפני המל' זולתו הלא יחייב א"ע לחתו' את ראשו אך אותם שהם רחוקים מן המל' העומדים בחצרות ובבתי בראי והעבדים הרחוקים מן המל' מפני שאין שכלם בריא וחזק הם אינם מבינים זה רק כשאומר עצמותו נוכח המלך ומזכיר שמו הגדול אזי כולם יודעים ששבחו מגיע למל' עצמו ועומדים כולם באימה ברתת ובזיעה לשמוע שבחו ולהודות על דבריו אם נכוחים יהיו לפני המל' וזהו בעמדם ישראל בעמידה תרפינה כנפיהם לשמוע הדבור וכן הוא הנמשל כשאומר ברוך במחשבתו היא הוי"ה יהיה ברוך אך אתה ה' הוא להעלות אותן העולמות השפלים הרחוקים מן המל' אזי כשאומר אתה שהוא עצמותו של מלך ואח"כ אומר הוי"ה כולם נתמלאו אימה ותענוג ויראה ופחד ושומעין קול המשבח ונתעלו כולם על ידו: וזהו הרמז הוא אלהיך והוא תהלתך כי ההתחלה שהוא ברוך ועדיין נסתר שאינו מזכיר עדיין עצמותו לנוכח שהוא אמה ג"כ אלהיך היינו שם אלהותך כנ"ל והוא ג"כ תהלתך: וזהו אתה הראת לדעת פי' מלת אתה הוא להראות לדעת כל העולמות התחתונים שנבראו בכ"ב אתוון בשם אלהים אפילו כל הטבעים כולם ידעו שה' הוא אלהים פי' שהוי"ה ב"ה מלא כל הארץ כבודו וע"י נתהוו כל הטבעים שהם בחינת אלהים שמלא כל הארץ כבודו ועי"ז מחיה את כולם ומעלה אותם לשורשם הוי"ה ב"ה אין עוד מלבדו והבן:
7
ח׳ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו: י"ל לפענ"ד כאן בדרך רמז ע"פ דאיתא בזוה"ק בטש טולא דר' פנחס בן יאיר בעיני' דר' אבא וכו' ע"ש שהיה ר' אבא אומר תורה משמו במקום שהיה ר' פנחס אומר ואזי נראה עליו הפנים והצל של ר' פנחס ממש וזה י"ל שמרומז בפסוק ותחת היינו מקום כמו בלתי כרע תחת אסיר שפירושו מקום כי אהב את אבותיך היינו שהיה מכונה בשם אב כי היה שם הולדה בדברי תורה ויבחר בזרעו אחריו היינו כשזרעו אחריו או תלמידו שג"כ מכונה בשם זרעו אומרים ד"ת באותו מקום משמו אזי ויוציאך בפניו היינו שהוא ממציא אותך בפניו של האומר משמך ממש נראה הפנים שלך עליו כנ"ל והבן:
8
ט׳או י"ל ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו דהנה אא"ז זללה"ה אמר על הגמרא יעקב אבינו לא מת שהוא רמז על התו"הק שלא תבטל לעולם שהיא נצחיות ואמרתי לסיים עד"ז גם שאר דבריהם ז"ל שמקשה הגמרא וכי בכדי חנטו חנטייא היינו שבאמת אנו רואים במורגש שיש ביטול להתורה כגון סיפורי מעשיות מה דהוי וכעת אין ותירץ מקרא אני דורש והוצאתי אותך ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים עכ"ל והיינו כשאנו דורשים איזה מקרא ע"כ אנו מקשים עליו ומבטלים אותו לגמרי בקושיות עד שבא לדרשות רבים וענפי התורה המתפשטת מהפסוק ההוא וזהו מתוך הקושיא שבתחלה היו משברים ומבטלים הפסוק לגמרי עד שמתפשטים להרבה פשוטי תורה ולימודים היוצאים משם וזהו בחי' זרעו היינו שנולד מן התורה ונתרבה מן המקרא וזהו מקיש הוא היינו התורה לזרעו מה זרעו בחיים היינו אין לו ביטול רק אדרבה ניתוסף בכמה פנים כך הוא עצמו בחיים אף שנראה שיש לו ביטול בוודאי היא נצחיות והמשי"ב:
9
י׳וגם י"ל שרומז הפסוק ותחת כי אהב את אבותיך ואהבה היא חסד חס ד' וחס מספר חיים: ויבחר בזרעו אחריו היינו בדרך מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כנ"ל: ויוציאך בפניו היינו שע"י זרעו כנ"ל הוא מוציא כמה פנים לתורה בדרשות הכתובים והמש"י:
10
י״אמצוה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' להבין מצוה זו אחר שתבין רעיא מהימנא ריש פ' וארא דכ"ה ולקחתי אתכם וגומר קדמאה לכל פקודין למנדע לי בכלל ובפרט וכו': וי"ל ששמעתי ממורי ענין מה שאמר הכתוב דע אלקי אביך וכו' כי מי אשר בשמים ובארץ אשר ידע אותו באפס קצהו הגם ששמעתי ממורי פעם אחד כי דע היא לשון יחוד כמו וידע אדם את חוה אמנם כעת שמעתי ממנו בקיצור כי תכלית הידועה שידע שכל מאורעותיו בפרט וכל העול' בכלל הכל ממנו יתבר' ודפח"ח הגם שהוא עמוק עמוק וא"א לבארם מ"מ אמנ' מ"ש בקיצו' לסימנא בעלמ' שאם האד' הוא בעושר וכבוד ורב שפע ידע שהיא מדת החסד שבשכינה כי האדם הוא אברי השכינה עד שבכללות העולם נשלם שיעור קומה וכאשר האדם הוא בתכלית העוני והיסורין ח"ו היא מדת הגבורה שבשכינה ואז יתפלל משם בסוד בזאת יבא אהרן אל הקודש וכשהוא כלול משניהם ידע שהוא ממדת תפארת וכיוצא בזה בשאר מדות ישמע חכם ויוסיף לקח וכשאדם הוא עובד ה' תמיד ופעם א' לא יכול ידע שגם היא בשכינה ונק' קטנות ראשון או שני באופן שידע שכל דבר שבאד' עם כל מאורעותיו הכל היא בשכינה וידע ליחד מדה זו ולחברה במדה העליונה שלמעלה ממנו וכל זה הוא באדם דרך כלל ויש בזה עוד פרטי פרטים אשר יכול האדם השלם לייחד קב"ה על כל פסיעה ועל כל דבר ודבר שעושה גם בגשמי באכילותיו ועסקיו ומו"מ שלו הכל לייחדו ולידע מה זה המדה בשכינה וע"ו נאמר דע את אלקי אביך והבן ובזה מבואר רע"מ הנ"ל ענין כלל ופרט והבן: וגם שפיר מבואר ענין מצוה ראשונה אנכי וכו' ואז ידע לחבר מדת יום במדת לילה הנקרא כלל ופר' כנודע: וז"ש ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שם ידעו בכלל כי בגלות א"א לייחד בכל מדה בפר' כנודע באדם שהוא מדריגה תחתונה שהוא בגלות האמיתי כשהוא נוגע לעבודת הש"י ואחר שיצאו מגלות הנקרא מצרים אז ידעו ליחד בפרט והש"י יכפר בעדי עד כאן לשונו ודי בזה:
11
י״בוצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ורבו בכאן הדקדוקים ורבי' מפרשים כי הוא מרמז על יעודי עוה"ב ולבאר זה בעהש"י אבאר בראשונ' הפסוק אתה הראת לדע' כי ה' הוא האלהי' אין עוד מלבדו כי שמעתי מן אא"ז זללה"ה על גמרא במסכת שבת והיה אמונת עתיך וכו' ואפי' הכי יראת ה' היא אוצרו אי איכא יראת ה' אין ואי לא לא ומביא הגמרא משל לאחד שאומר לחבירו העלה לי כור חיטין אמר עירבת בו כור חומטין אמר לאו אמר א"כ מוטב שלא העלית ודיקדק הוא ז"ל בזה הלא אין המשל דומה לנמשל כי המשל הוא החומטין הם הטפל והחיטים הם העיקר והנמשל הוא היראה היא העיקריות והתורה היא הטפל והרבה להשיב בצחות לשונו ופומי' ממלל רברבן בסודות הנסתרות פנימים ותוכן הדברים כי כשהקב"ה וב"ש ברא עולמו לא היה יכול העולם להיות קיים כי הכל חזר לשורשו לאין ב"ה עד שברא ישראל ונתקיים העולם והשם ישראל מורה ע"ז כי הר' היא החכמה והלמד הבינה והא' הדעת והי"ש שבישראל אותיות הנשארים הוא הישות של קיום העולם ונעשה יש מאין וזהו שם ישראל וזהו קיום העולמות שנעשה ישות מאין ולכן ישראל הם הקיום של כל העולמות והבריאה כי באם לאו היה הכל חוזר לקדמותו לאין והישות שבישראל הם מקיימין היש של כל העולמות ודווקא כשאיש הישראלי אין לו בו ישות רק כפי הצורך לקיום העולמו' לאפוקי אם יש בו יותר ח"ו ע"כ תוכן דבריו הנוראים ולהבין זה אין הפה יכול לדבר וכל הדברים יגיעים מפני עומק המושג וקוצר המשיג כי לפענ"ד כל התורה רומז בזה ובזה תבין כמה מאמרי זוהר ומאמר א' בפ' ויצא דף קנ"ד ע"ב ת"ח בגין יעקב אתקיים עלמא וא"ת בגיני' דאברהם כדאיתא בהבראם א"ת בהברא' אלא באברה' אלא בגיני' דיעקב אתקיים אברהם כדאיתא כה אמר ה' אל יעקב אשר פדה את אברהם כי אברהם הוא החכמה הנקרא יש מפני שהיה קרוב למאציל לא היה יכול להתקיים רק היה חוזר לשורשו לאין עד שבא יעקב הנקרא שמו ישראל ופדה את אברהם לשון התגלות כמו הפודה את הדבר המונח וממושכן או מיד בית האסורי' הוא מוציא ומגלה הדבר לחוץ כך יעקב גילה את אברהם החכמה והחסד הגדול להיות עולם ומלואן יש מאין כנ"ל שם ישראל מורה ע"ז דהיינו הר' היא החכמה כנ"ל ולכן ביד האומה הישראלית שיעשה להם ניסים ונפלאות עד אין חקר ועד אין מספר כי בשבילם ברא הבורא ב"ה את העול' והם המחזיקים את העולם הנקרא יש ובידם להחזיר היש לאין ולהוציא דבר חדש כמו חומר ביד היוצר להפך דבר מדבר ולהפוך מחומר ראשון לצורה אחרת מצורה ראשונה וזהו מורה בשם ישראל כי כשמקרבים הי"ש לתלת אותיות רא"ל כנ"ל שם נמתקי' הדברי' בשרש' כל הישות בסוד האין ודי בזה לחכם יספיק הקיצור כי יש בזה צורך להארי' כי יש בזה עמקות והכל ע"י שרשם בבורא ב"ה וב"ש וזהו העושה גדולות עד אין חקר נסים ונפלאות עד אין מספר אין קא דייקא וזה גלוי כי העולם נברא בשם אלהים הוא גימ' הטבע ושם הוי"ה ב"ה בידו לשנות הטבע לעמו ישראל בני בחוריו אשר נפשו יתבר' רצתה בם בני אברה' יצחק ויעקב ע"י צדיקי הדור כמו במצרים ע"י משה ואהרן: או לפעמי' עושה לבדו כביכול כמו לעושה נפלאות וכו' וכן בכל דור ודור היה עושה ניסים ונפלאות בשינוי' הדברי' מעילה זו לעילה אחרת וזהו אתה הראת לדעת פי' על ידך ישראל הראת לדעת כי הוי"ה הוא אלהי' כי כל הטבעי' הם קשורי' בו ב"ה וב"ש ועל ידך נתגלה זה בעול': אין עוד מלבדו ודרשו רז"ל אפי' כשפים כי מבלעדו לא ירום איש את ידו ואת רגלו אפי' במקו' הקליפות שם ממשלתו ומלכותו בכל משלה ב"ה וב"ש ולהבין שורש הדברי' ארמוז מעט ואי"ה מרחיב בזה במ"א בעזה"י מה זה היש של ישראל והאין והוא בקיצור נמרץ כי איש הישראלי משבר ממנו כל התאוות גשמיות מפני הבורא ב"ה לעשות רצון ה' וכמו שאמר התנא בטל רצונך וכו' ומבטל ממנו כל הרצונות שלו והישות שלו מפני הקדוש ב"ה וב"ש והישות שלו רק לקיו' גופו לעבודתו ב"ה וב"ש הוא מחזיק הישות וכן הוא בכל העולמות והקב"ה הסתכל בזה בעת בריאת העול' לכן בשביל ישראל נבראו העולמות כנ"ל והם היו הגורמי' והמחזיקי' ובזה יש להבין כמה מאמרי' בתורה ובש"ס ובמדרשי' וזהו כי שרית עם אלהי' ועם אנשי' ותוכל פי' לכן יאמר שמך ישראל כי אתה נצחת כל החומריות והטבעיות והחזקת א"ע יותר מהם כמו ששמך מורה ע"ז ולכן נקראת בשם ישראל ולחכ' יספיק הקיצור נמצא דבר זה מעת התחלת הבריאה ועד עולם כה יהיה ולכן היה תחלת הבריאה והולדת אומה זו שלא בטבע כאשר ראיתי הקדמה זו בספר מגילת ספר כמו אברהם אבינו ע"ה עקר היה וההולדה היה מעשה ניסים וכן ביצחק אצל יעקב וכבר ביארתי זאת במ"א ואבאר עוד אי"ה ועפ"ז יובן מאמר בזוהר בפ' ויצא דף קנ"ז ע"ב ת"ח כי שכור שכרתיך לנסבא מיני גופא וכו' וזהו שכר שכרתיך לך לגופך ממש וכו' יששכר יש שכר וזהו להנחיל אוהבי "יש יעו"ש וזהו כי יששכר הוא גופא דיעקב ממש הנקרא תורה ולכן היה נקרא יששכר יש שכר נמצא העולה מכל זה כי הישות של העולמות הוא הקטן והנמוך שבהם כי כולם רוחניים חיים ואעפ"כ הוא העיקר העמדה של כל העולמות והויה שבהם וכן הוא הדבר ביראה אע"פ שנמשלת לקב חומטין הוא העקריות של כל התורה ומבלעדה אין אומר ואין דברים ועתה נחזור לעניינו לבאר פסוק וצדקה תהיה לנו כי גלוי כי צדק נקרא המלכות וכשהיא מיוחדת לקוב"ה נקראת צדקה כי בצדקה נעשה ממש הוי"ה ב"ה ע"י הנותן והמקבל ועיין בזוה"ק ויחשבה לצדקה לרחמים ע"ש כי צדקה נקראת אתר דכל אנפין נהירין כמו שאיתא בזוה"ק לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים לנו גימ' אלהים הוא מדה"ד כדאיתא בכוונת האר"י זללה"ה ע"פ זכור ה' מה היה לנו כי הם הפכו מדה"ד למד"הד וצדיקים בהיפוך שמהפכים מדה"ד למדה"ר והוא שאמר בש"ס דברכות הרחוקים מן הצדקה אילין צדיקים פי' דאינם צריכים לצדקה ולכאורה הוא תמוה אך לפ"ז יובן שהם מהפכים מדה"ד למדה"ר ונעשה מזה צדקה ממש וזהו הרמז כאן וצדקה תהיה לנו כי נשמור פי' אפי' מדה"ד הנקרא לנו יהפוך לרחמים ויהיה מצדק צדקה ע"י שמירת התורה והבן:
12
י״גומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו י"ל שזהו ע"ד שאמרו חז"ל לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה צדיקים מתרפאים בה ורשעים נידונים בה וזה פי' הפסוק אל פניו להאבידו שמאיר אל עבר פניו באור פני מלך חיים להאבידו בזה הרשע נידון: לא יאחר לשון אחוריים שאינו פונה מעמו רק שמאיר אל עבר פניו ישלם לו בזה נידון והבן:
13