דגל מחנה אפרים, וישבDegel Machaneh Ephraim, Vayeshev

א׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען: י"ל בזה כי ידוע במקום שיש השראת השכינה שם אף שאח"כ נסתלק נשאר רושם הקדושה לעולם והוא שאמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו הייינו באותו ארץ שהיה אביו עשה שם יחודים וזהו מגורי לשון אסיפה ויחוד כמו מגורה מליאה פירות נקרא ע"ש ששם נאסף ביחד התבואה אל מקום אחד והוא שרימז כאן על היחודים קדושים שעשה באותו מקום ובוודאי נשאר שם רשימא קדיש' ולכך ישב יעקב שם כי המקו' גורם מצוה גוררת מצוה וקדושה גוררת קדושה וכמו שכתבו אנשי אמת יראי ה' על פסוק ובמושב לצים לא ישב כי המקו' גורם ח"ו ע"ש וכ"ש במקום שהיה קדושה שהיא תופסת מקומה כי מדה טובה מרובה וגורר תחנה ובקשה ותפלה ויחוד והדבר הזה הוא נוהג תמיד בכל אדם ובכל זמן:

ב׳או יאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו: ולהבין אומרו מגורי לשון רבים י י"ל ע"ד הסוד כי ידוע בכוונת מוסף יוה"כ לדחוף בשתי ידים את השעיר ויכוין כי שני פעמים אלקים עם הנקודות עולה השטן וב' פעמים יעקב ג"כ גימ' השטן וזה הוא מול זה והוא דוחפו עי"ז והיינו עם שני פעמים אלקים כנ"ל. וזה י"ל שרימזה התורה הקדושה אחר הסיפור שהזכיר עשו ואת אלופיו ובניו. ועשו ושעיר נתהוו אחד אח"כ רמזה התורה הקדושה אע"פ שרבים הם כוחותיו אל תאמר איכה אוכל להורישם לכך אמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו מגורי לשון פחד ויראה שהוא פחד יצחק וזהו מגורי לשון רבים לרמוז על שני פעמים אלקים שהוא גבורה ופחד יצחק ושני פעמים יעקב בזה דוחין את עשו ושעיר ואלופיו וכל כוחותיו ואין שטן ואין פגע רע: וזהו וישב יעקב כמו וישב אברם היינו שבזה השיב והסיר את הקליפות עשו וכל הכוחות הקליפות והכל נכנעים תחת הקדושה והבן זה היטיב:

ג׳או יאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו ע"ד שנזכר בזוה"ק שיעקב אבינו מבסם פחד יצחק וזה י"ל שמרמז הפסוק וישב יעקב היינו שנתיישב ונתבסם בארץ היינו אמת ע"ד אמת מארץ תצמח מגורי אביו היינו פחד יצחק אביו היה הוא במדתו מדת אמת מבסם אותו וממתיקו והבן:

ד׳או יאמר ע"ד דאית' בזוה"ק שלח ר' אבא לר' שמעון איזהו הוא רזא דיחוד' שלח ליה אמנם אחותי בת אבי אך לא בת אמי שהיחודים הם מרזא דאבא ולא מאמא ולכך ביוה"כ שהוא יסוד אמא אסור ביחוד וזהו שאמר מגורי פי' יחודים כנ"ל אביו היינו שעשה יחודים מרזא דאבא ולא מרזא דאמא והבן זה:

ה׳או יאמר ע"ד הנ"ל אך אין מדרש בלא חידוש כי ידוע בוודאי לכל מי שיש לו מוח בקדקדו שהתורה היא נצחיות כנזכר כמה פעמים בזוה"ק תיפח רוחן מן אותם שאומרים שאין בתורה רק סיפורי מעשיות ופשט ונקר' אפיקורס כי בוודאי כשמה כן הוא ששמה תורה ע"ש להורות הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשון כך מפורש בקרא והיינו ע"ד משל ששמעתי מאא"ז נ"ע זללה"ה לגזלנים שיש בו ביער אחד ושלחו משם איש אחד תמיד לפתות אחד שילך לשם כדי שיהרגו אותו ויקחו ממונו ומי שהוא חכם עיניו בראשו ולא רוצה לילך לשם וזהו ג"כ הדרך אשר נלך בה היינו הדרך הישר ולא אחר פיתוי היצה"ר שמפתה להאביד את האדם כמשל הנזכר ואת המעשה אשר יעשון היינו אף המעשיות שיש בתורה אשר יעשון גם לעולם כי הדברים הם חיים וקיימים לעולם ובוודאי המעשה זה של ענין ישיבת יעקב וכל מאורעותיו הם מרמזים סודות עמוקים ונפלאים וכבר פירשתי מגורי לשון יחוד שעשה יחודים לשכינה כביכול וזהו בארץ כנען שהשכינה כביכול נקראת ארץ ונקראת כנען שהוא ג"כ מורה על השפלות והכנעה כי השכינה כביכול היא מכנעת עצמה לכל המדריגות התחתונים ושפלי' ואף למי שעושה עבירה ח"ו ומתענג מן העבירה אם לא היה בו חיות השכינה לא היה עושה העבירה ולא היה מתענג מן העבירה והוא ע"ד ומלכותו בכל משלה או י"ל שנקראת כנען ע"ש שהוא מכנעת כל הקליפות ומשברת כל המקטריגים או י"ל מגורי לשון ירא' כנ"ל והוא שאמ' ישב יעקב בארץ מגורי אביו היינו שקשר עצמו למדת אביו שהוא הירא' ופחד יצחק:

ו׳אלה תולדות יעקב יוסף היינו לשון הוספה שבכל עת ובכל רגע ניתוסי' לו אור חדש בנשמתו ומחשבתו שנקרא הולדה שהוא מוליד בשכלו בן שבע עשרה שנה היינו בתחלה נקרא שבע ימי הבנין היינו זיי"ן המדות שצריך לתקן כל מדה ומדה מהמדות האלו וכשמתקנם עם תלת מוחין נקרא עשרה היה רועה את אחיו בצאן רועה הוא לשון יחוד והתחברות מלשון אחוה וריעות והיינו שהיה מייחד את אחיו היינו אותם שהיו דבוקים בו היה מייחד ומקשר עצמו בהם בצאן היינו דוגמת הצאן שהרועה מייחד אוחם שלא יתפזרו אנה ואנה ושלא יהיה להם שום מכשול וילכו במרעה טוב ויפה והוא נער את בני בלהה וכו': נער כמו וינער ה' היינו שראה לנער ולשבר ולהסיר אותם הכוחות נשי אביו נשי לשון שכחה כמו נשני חלקים והיינו כוחות הקליפה שהיו רוצים להשכיח ממנו אביו שבשמים היה רואה לבטלם ולהסירם והבן:

ז׳או יאמר אלה תולדות יעקב יוסף שהיה תמיד הולך ממדריגה למדריגה ומוסי' והולך בכל יום צדקתו ומ"ט יוסף בן שבע עשרה היינו ההוספה היה לטוב גימ' י"ז היה רועה את אחיו בצאן רועה היינו מייחד ומחבר ומקשר מלשון אחוה וריעות ולכך נקרא רועה צאן בלשון רועה ע"ש שהוא מייחד ומחבר הצאן אל מקום אחד שלא יתפזרו אנה ואנה והוא שאמר שהיה מייחד את אחיו היינו כל ישראל וניצוצי השכינה כביכול הכל היה מעלה ומתקן אותם ע"י יחודים קדושים שעשה בצאן קבלתי בזה מאא"ז נ"ע זלל"הה כי צאן הוא יחוד והוא נער את בני בלהה כנ"ל שהיה מנער ומפריד מעליו הקליפות וכוחות הטומאה נשי אביו שהיו רוצים להשכיח ממנו אביו שבשמים ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם היינו כל הדברים שהיו העולם עושים בלא דעת ובלא דעת נפש לא טוב והוא בחי' רע חלילה וזה את דבתם רעה היה הוא מביא אותן הדברים אל אביהם היינו שהי' מקשר אותם לשורשן והבן כי כן ראיתי ושמעתי מן אא"ז זללה"ה ומי יתן לבוא למדריגה זאת באמת:

ח׳או יאמר וישב יעקב וכו' בארץ כנען וכו' וי"ל בזה בדרך רמז ע"ד הידוע כשזוכה אדם ונכנס ליראה פנימיות אזי בטל ממנו כל היראות חיצונית שהיה ירא מהם בתחלה ונכנעים לפניו והנה לעיל בפ' ויצא אמר יעקב ופחד יצחק היה לי והיינו שזכה לפחד יצחק יראה פנימיות ולא יראת לבן ולכך ממילא היה לבן נכנע לפניו ולא היה יכול לו וזהו וישב יעקב שנתיישב במגורי אביו שבשמים שהוא יראה פנימיות ומגורי כמו ויגר מואב ולכך בארץ היינו כל ארציות ויראה חיצוניות כנען הכל היו נכנעים ובטלים לפניו ולא היה להם שום שליטה כלל עליו והבן:

ט׳עוד ירמוז וישב יעקב וכו' אלה תולדות יעקב וכו' ונקדים הפסוק שאמר דוד המע"ה גר אנכי בארץ וכו' ולכאורה אינו מובן כלל כי המצות אינם סתורים כלל רק מפורשים במניינם ובפרטם וגם האיך תלוי בזה שהוא גר בארץ אך הענין הוא כך ד"א כשגר בא לעיר אין לו שום מכיר שיקרבו אצלו עד שפגע בחבירו גר התחילו מנשקים זא"ז ודבקו עצמם יחד וכ"א אין מגלה מסתוריו ומצפוניו אלא לגר חבירו הוא מגלה כל לבו וכל מסתוריו וזה י"ל שכיוון דהמע"ה בתפלתו שאמר גר אנכי בארץ והש"י ב"ה כביכו' הוא ג"כ גר בעוה"ז שאין להשיג בזה העול' כ"ז שמלובש בחומריות עצם אלוקותו יתב' וגם אנכי גר בארץ לכך אל תסתר ממנו מצותיך לשון צוותא ודביקות סתרי תורתיך ומצותיך הצפונים וחתומים בתוכן כל מצוה ומצוה כדרכו של גר שלא לגלות מסתוריו כ"א לגר חבירו כמותו וגם י"ל שמרמז הפסוק וישב יעקב במגורי אביו הינו שהנהיג עצמו בגירות כמו אביו בעוה"ז כדכתיב ויגר יצחק וכן באברהם גר ותושב וכו' וע"כ היה אלה תולדות יעקב שזהו שהי' מוליד בזה יוסף היינו שהיה מוסי' בכל יום דביקות בתורה ובמצות ונתוס' לו בזה דעת להבין סתרי עליון והבן:

י׳או יאמר והוא נער את בני בלהה ע"ד שאית' בכוונת אדני שפתי תפתח כי ה' פעמים דין מספר ש"ך ששורשם מל"ב נתיבות החכמה וכ"א כלול מעשר שמספרם ש"ך ונמתק בה' אלפין של אדני היינו ה' פעמים דין נמתק בה' אלפין של אדני ונעשה אדני שפתי תפתח ע"ש וזה י"ל והוא נער שהיה מתחלה בסוד נער ע"ד לא יכולתי דבר כי נער אנכי ונער גימ' ש"ך וא"א לדבר כי אם כשנמתק בה' אלפין ואז אדני שפתי תפתח כנ"ל שיוכל לדבר והוא שאמר בני בלהה היינו לב ה"ה ר"ל הש"ך דינים שהם שורש ל"ב נתיבות החכמה כנ"ל נמתקין בה' אלפין ונעשה מנער נערה והבן זה ומזה ג"כ נעשה הולדה לרחל ע"י בלהה כשנמתק הדינים שהם משורש ל"ב נ"ה כנ"ל והיא שרימזה בא אל אמתי בלהה אולי אבנה ממנה היינו על ידה יהיה לי הולדה והבן:

י״אויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם יש בכאן סוד הנזכר בכתבים לעצור המגפה ר"ל ע"י שם מה"ש שהוא במילואו מספר מות ויכוין להמתיק אותו ויהיה נעשה מן מות אותיות האמת עי"ש וזה י"ל שמרומז בכאן ויבא יוסף את דבתם מספר מות שהיא רעה היה הוא מביא אותיות אלו אל אביהם היינו שנעשה אותיות האמת שהיא מדריגת אביהם יעקב כמ"ש תתן אמת ליעקב ובזה היה ממתיקן ומהפך מד"הד למדת הרחמים והבן וכן היא בכל הצדיקים שבכל דור שמהפכים מדת הדין הקשה למדת הרחמים וממתיקין אותם:

י״בויראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ותרגומו ארי בר חכים הוא ליה י"ל בזה ע"ד שאית' בזוה"ק זכאה הוא מאן דמליל על אודנין דשמעין וי"ל שרימז בזה דהצדיק המשפיע תורה ומוסר לבני אדם כשיש לו מקבלים שמשתוקקים ומתאוים לשמוע דבריו: אז יכול הצדיק לומר דבריו בזכות הדעת ובצחות מחשבתו בלי שום טירוף ובלבול הדעת ובהתעוררת תאוותם שמשתוקקים לשמוע מעוררים את הצדיק ונתחדש לו אור תורה באור צח ומצוחצח וזהו שרימז זכאה איהו היינו לשון זכות ובהירות שנעשה זך ובהיר באור חכמת התורה מאן דמליל על אודנין דשמעין כנ"ל כשיש מקבלים שרוצים לשמוע ולקבל ממנו בזה פועלים דבר גדול להצדיק שנעשה חכמתו זכה וברה ובוודאי מאירת עינים וזה י"ל שרימז התרגום וישראל אהב את יוסף שראה בו מדריגה גדולה זו ארי בר היינו לשון זך ובהיר כמו נשקו בר חכים הוא היינו שהיה חכמתו זכה וברה:

י״געוד י"ל שרימז התרגום ע"ד ששמעתי וראיתי מן אא"ז נ"ע זללה"ה שהיה מספר מעשיות ודברים חיצונים ובהם היה עובד ה' בחכמתו הזכה והטהורה שהיה לו וזה י"ל שרימז ארי בר חכים הוא בר לשון חוץ כמו תוכו כברו והיינו זהו המעלה והמדריגה נפלאה שהיה לו שאפי' בר היינו בדברים חיצונים וסיפורי דברים חכים הוא היינו שהיה מלביש בהם חכמתו הזכה והיה עובד ה' בהם וכיון שראה יעקב אבינו שזכה לחכמה נשגבה כזו ויקשר אהבתו בו וק"ל:

י״דהמלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו ותרגומו המלכו את מדמי לממלך עלנא או שולטן את סביר למשלט בנא י"ל שרימז התרגום שכוונתם היה ע"ד אין מראין לו לאדם בחלום אלא מהרהורי לבו והוא שאמר המלכו את מדמי לממלך עלנא היינו שאתה מחשב ומדמה ברעיונך למימלך ומזה חלמת זה המשלט את סביר למשלט י"ל "סביר היא ר"ת למפרע רעיוני יצרך במשכבך סליקו וק"ל:

ט״וותשב בפתח עינים כי ראתה כי גדל שלה והיא לא ניתנה לו לאשה וכו' ויחשבה לזונה כי כסתה פניה י"ל בזה בדרך רמז כי התורה נקראת תמר כי תרי"ג מצות עם כ"ב אותיות התורה עם אותיות כפולים הם מספר תמר והנה מתחלה כשמתחיל ללמוד תורה התורה עושה לו תאוה לומר איזה פשט או דרוש כדי שיהיה לו חשק ללמוד ואף שהיא שלא לשמה עכ"ז מתוך שלא לשמה בא לשמה וזהו ותשב תמר היינו התורה כנ"ל בפתח עינים ע"ד כי תאוה היא לעינים והיינו בפתח בפתיחות דבריה בתחלת לימודו עושה לו תאוה וחשק כנ"ל אולי יבוא מזה לתכלית האמיתי וילמוד לשמה אך כשראתה שנשאר בזה ואינו משים על לבו כלל שאין זה עיקר התכלית ויבוא לתורה אמיתית ללמוד לשמה אז התור' מסתרת פניה ממנו ומתכסה ממנו ואינו רואה אור התורה ונדמה לו שאין פנימיות בתורה רק סיפורי מעשיות והוא שמרמז כי ראתה כי גדל שלה היינו אבל כשראתה כי גדל שלה והיא לא ניתנה לו שלה ע"ד כי יבוא שילה שהו' מספר משה שהו' לשמה אותיו' למשה והיא לא ניתנה לו היינו המדרגת לשמה לא נתנה לו ולא בא לזה המדריג' אז התור' מסתרת עצמה ממנו ולכך ויחשבה לזונה היינו שמחשב על התורה שאין בה שום פנימיות רק סיפורי מעשיות כי כסתה פניה היינו שהתורה מכסה אור פניה ממנו ואינו רואה כלל שום פנימיות בה ויט אליה אל הדרך וכו' כשמיישב א"ע לנטות אל התורה לילך בדרך הישר וכו' וישאל לאנשי מקומה היינו לצדיקים וחכמים הדבקים למקום ב"ה בענין התורה ואמרו לא היתה בזה קדשה היינו ששקר היא מה שחשב את התורה לזונה כנ"ל שאין בה פנימיות רק עיקר התורה הוא לדבק בפנימיות ובאור התורה וכן הוא סדר הלימוד בתחלה ויקרא שמו פרץ היינו שלא לשמה שהוא בראשונה ואח"כ נעשה ההולדה השניה שהוא העיקר וזהו ויקרא שמו זרח היינו זריחת אור התורה כשלומד לשמה והבן:

ט״זאו יאמר ותסר בגדי אלמנותה ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה ע"ד הנ"ל כי תמר היא התורה ובתחלה ילמוד אדם שלא לשמה ומתוך שלא לשמה בא לשמה והוא שמרמז ותסר בגדי אלמנותה היינו מה שהיה לומד תחלה שלא לשמה בלא התקשרות לאמיתת התורה והיתה בחי' אלמנה ותשב בפתח עינים היינו כשלומד אח"כ לשמה ונפתחו עיניו באור התורה ע"ד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך שנתגלה לו אור התורה והחכמה והוא שמרמז אשר על דרך תמנתה היינו לשון תימן שהוא דרום ונקרא ימין והוא בחי' לשמה ע"ד אורך ימים בימינה וכשהולך בזה הדרך התורה היא לו לפתח עינים להבין ולהשכיל עמקי סודותיה וסוד תעלומיה והבן:

י״זהנה הרה לזנונים וכו' הוציאוה ותשרף מרומז בזה ע"ד ס"ת שכתבומין ישרף והמש"י:

י״חויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ע"ד הידוע איך מקיים בכל דרכיך דעהו ד"מ כשבא לו איזה תענוג מדבר ישים אל לבו אל מקור ושורש כל התענוגים שמשם נמשך כל התענוגים והיינו מן עילת העילות המחיה את כולם ונותן חיות בכל הדברים ומשם בא לו התענוג ההוא וכשמשים זה אל לבו ומאמין בו באמונה שלימה אזי בטלים ממנו כל התענוגים הגשמיים וזהו שמרמז ויהי ה' את יוסף היינו שתמיד היה רואה ה' לנגד עיניו והיה מדבק עצמו בכל דבר לפנימיות ושורש כל השרשים וזהו ויהי איש מצליח כמו וצלחו את הירדן היינו שבכל הדברים ותענוגים הגשמיים בקע אותו ומצא שורשו ופנימיותו שמחיה את כולם וממנו נמשך כל התענוגים כנ"ל והבן:

י״טבבעה"ט בזה הסדר איתא זאת קומתך דמתה לתמר פירוש מה תמר תחלתה בבזיון וסופה בכבוד כך ירושלים תחלה בבזיון איכה היתה לזונה ולבסוף בכבוד ואני אהיה לה חומת אש ולכבוד אהיה בתוכה ע"כ ולפענ"ד נראה לפרש כך זאת קומתך דמתה לתמר כי תמר הולידה שני בנים פרץ הוא הראשון והשני זרח והשכינה כביכול שנקראת ע"ד לבנה וסיהרא יש בה ג"כ ב' בחינות אלו פרץ היינו העדר האור בסוף חודש וזרח בתחלת חודש ולעתיד לבוא אי"ה והיה כולו אור כמ"ש כי בא אור' וכבוד ה' עליך זרח ולא יהיה עוד שום מיעוט ופרץ וזהו כמו פרץ וזרח פרץ הוא הראשון שבתחלה הוא מיעוט וזרח יהיה לבסוף בב"א ועוד י"ל פי' הפסוק צדיק כתמר יפרח כי הצדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה: וזהו צדיק כתמר יפרח היינו פריחת וצמיחת הצדיק הוא כמו תמר תחלה בבזיון וסופו בכבוד ומלוכה וק"ל.

כ׳עוד י"ל זאת קומתך דמתה לתמר כי לע"ל יהיה אי"ה אור הלבנה כאור החמה וזהו דמתה לתמר היינו הלבנה יהיה נדמה אורה לאור השמש גימ' תמר ומה שאמר בלשון עבר דמתה לתמר אף שלא היה עדיין כי הנביא ידבר דבריו בשם ה' ואצלו שוה עבר והוה ועתיד ויצטדק לומר מל העתיד עבר כי בוודאי יהיה אי"ה בקרוב בימינו אמן ויראו עינינו ויגל לבנו:

כ״אותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וכו': יש בכאן לפענ"ד דברים עמוקים וע"פ הקדמות שקבלתי ממורי זקני זללה"ה אך עדיין לא זכיתי להלביש הדברים איך שאוכל לדבר ולכותבם ואי"ה כשיחונן ה' אותי דעה בעזה"י אולי אזכה להעלותו על הכת' ואכתו' מעט מה שחנני ה' בקיצו' נמרץ כי קודם לזה כתב ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה יפה תאר הוא אותיות פארת יה הוא הקב"ה ויפה מראה הוא השכינה כביכול שהיא בחי' מראה ואספקלריא וזהו ויהי יוסף שהיה צדיק בחי' יסוד המייחד קב"ה שהוא יפה תאר ושכינתיה שהוא יפה מראה ומביא התפארות להקב"ה כביכול ע"ד חכמת אדם תאיר פניו שהם המוחין ויפה מראה שהיא השכינה מאירה מבחי' הקב"ה כמו הלבנה שמקבלת אור מן השמש ואחר הדברים האלה ותשא אשת פי' בתחלה היה ותשא ואח"כ נתהפך לאשת שהוא ר"ת אדני שפתי תפתח:

כ״בעוד י"ל ע"ד הנ"ל כי קודם לזה כתיב ויהי איש מצליח וי"ל הפירוש כי בכל דבר שהיה רואה היה מצליח לשון בוקע כמו וצלחו את הירדן פירוש כי בכל דבר יש קליפה קודם לפרי והקליפה הוא המסבב ומלביש את הפרי והיה מסתכל ומבין וזרק את הקליפה ולקח תוכו וזהו איש מצליח היינו בוקע הקליפ' ואכל את הפרי שבתוכו וגם הקליפ' יש לה עליה ע"י ששומר את הפרי מכליון וטינו' וליכלוך וכשהיה במדריגה זאת ותשא אשת ותשא הוא ממש אותיות אשת וידוע אותיות שהם מהופכים למפרע הוא בחי' ד ן וכסדרן הוא חסד כנזכר בתיקונים בראשית בתשרי ע"ש וזהו ותשא מן אותיו' ותשא שהם למפרע שמורה על דין נעשה אותיות אשת שהם כסדרן שהם חסד ורחמים בסוד צדיקים מהפכים מדה"ד למדה"ר ואשת הוא כדאיתא במקום א' כי אשת ר"ת אדני שפתי תפתח וזהו הדיבור שבכל העולמות דהיינו ההתגלות השכינה ממש הנקראת בשם אשת אדוניו ונעשה בזה אשת כנ"ל בסוד המתקת הדינים בפורשם כמו ובזה הנערה באה אל המלך והמשכיל יבין כל זה:

כ״גוימאן ויאמר וכו' הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכו' יש בזה סוד גדול עמוק עמוק ע"פ מה שקבלתי מן אא"ז נ"ע זללה"ה כשמלכות כביכונ בלא יחוד מזה נמשך כל הרעות וכל הרהורי' רעים לאדם ר"ל וכשמאמין בזה ונופל עליו יראה ופחד בזוכרו זה בזה גורם שנעשה יחוד יראה עם נורא ואז יתפרדו כל פועלי און ע"כ וכבר נזכר זה בספרים הקדושים של הכהן הגדול הרב מפולנאה זללה"ה ע"ש וזה י"ל פי' הפסוק ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וכו' ובעינא בישא שלה היתה מטלת הרהורים רעים בקרבו ע"ד שאמרו חז"ל לעשות צרכיו נכנס אלא דיוקנו של יעקב ראה שם וניצול הימנה ע"ש בגמרא וכשראה והסתכל בזה הבין שזה בא לו מחמת שמלכות היא בפרודא והוא היה בחי' צדיק שעליו מוטל הדבר תמיד לייחד שלא יהיה שום פירוד כלל וזש"ה וימאן "מאן מספר צ"א שהוא יחוד הוי"ה ואדנ"י והוא שכתוב על וימאן שלשלת היינו שהיה מייחד ומקשר בחבל נחלת יעקב ואזי יתפרדו כל פועלי און וניצול הימנה וזהו שמפרש הפסוק ויאמר הן אדני לא ידע אתי מה בבית ע"ד הידוע שכל האותיות יש להם שותפות במספרם חוץ מאותיות הן נפרדים ואין להם שותפות כלל במספרם והוא שרימז הן אדוני היינו אני מסתכל שזה אירע לי מחמת אדוני היינו מלכות הוא בפירוד' כמו הן וזהו לא ידע אתי ידע לשון יחוד וזיווג כמו וידע אדם ר"ל לא ידע ולא נתייחד אתי היינו על ידי שהיה ראוי שאני אייחד בזיווג ויחוד שלא יהיה בפירוד מה בבית היינו שהיה נריך לייחד מ"ה שהוא שם הוי"ה ב"ה במילואו בבית היינו יראה שהוא מלכות ובשבילי הרעה הזאת וכשהבין זה והשתדל לתקן ולייחד מלכות עם דודה שלא יהיה שום פירוד כלל ובזה נתפרדו כל פועלי און והרהורים בישין והתגבר על יצרו והבן:

כ״דויאמר אליהם יוסף הלא לאלהים פתרונם ספרו נא לי צריך להבין קושית האוה"ח על תיבת פתרונים לשון רבים ולא אמר פתרון גם להבין תיבת נא והיה די לומר ספרו לי גם להבין השינוי לשון שבתורה אצל שר המשקים כתיב ויספר שר המשקי' את חלומו ליוס' וכו' ואצל שר האופים ויאמר אף אני בחלומי בוודאי לא לחנם נכתב זה השינוי בתורתינו הקדושה שכולה אור וי"ל לפי ענ"ד כי איתא בזוה"ק שהחלום של שר המשקים היה מרומז בו ג"כ טוב על ישראל ושה"א רימז לא טוב על ישראל ח"ו ויוסף הבין זה ופתר לשה"מ טוב ולשה"א לא טוב ואף שבוודאי הם לא ידעו ולא הבינו מזה מ"מ התורה הקדושה מרמזת זה מסיפורים הקדושים מענייני חלומותיהם שהיו מרמזים גם על ישראל וזה י"ל שאמר יוסף הלא לאלהים פתרונים לשון רבים היינו שהרבה ענייני פתרונים יש בעניין החלום להרבה בני אדם ואפשר יש ג"כ צד פתרון שנוגע גם לי ובפרט ששמעתי מן הרב הקדוש המנוח מוה זאב וואלף זללה"ה מפה קדוש על מה שאומרים בהטבת חלום סימן טוב ומזל טוב יהיה לנו וכו' שהיה ראוי לומר סימן טוב יהיה לך שעיקר הצורך הוא להיטיב להחולם ואמר הוא ז"ל שענין החלום שייך ג"כ להמטיבין שאותן שמטיבין להחולם יש להם צד נגיעה בהחלום נמצא יש הרבה פתרונים בחלום אחד והוא שאמר ספרו נא לי שאפשר שיש לי ג"כ צד נגיעה בהחלום ומה שאמר תיבת נא י"ל ע"פ מה דאיתא בתיקונים חולם עם תלת נקודין מספרו נא עי"ש וידוע דיעקב הוא מדת ת"ת שהוא בחי' חולם כידוע ויעקב ויוסף כחדא חשבינין והיה ג"כ במדריגה זו וחלום הוא אותיו' חולם ולכך כ"מ שהזכיר יוסף מענין חלו' אמר תיבת נא כמו שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי וכו' והיינו שזה הי' כוונתו לקשר החלום למדריגתו שהיא אותיות חולם והבן זה ואח"כ כתיב ויספר שר המשקים את חלומו ליוס' היינו שהיה מספר את החלום שהיה נוגע ליוס' ג"כ והוא שהבין זה ולא הם והתורה מספרת האמתת הדברים שראה יוסף בסיפורו החלום איך שהחלום נוגע לו ולכך פתר אותו לטוב ושר האופים פתח באף אני היינו שאני לבדי באף ואין זולתי ולא היה נוגע לו החלום ופתר אותו לרעה והבן:

כ״הוהנה גפן לפני י"ל שמרומז בר"ת גפן שהיה מנשא ומרומם את יוסף שהיה חשוב בעיניו והיינו ר"ת גפן גבור פותר נבון גבור שהיה גובר על יצרו פותר חלומות נבון כמ"ש אין נבון וחכם כמוך והיינו שאמר שרואה גפן לפניו: מי שיש לו ג' מעלות אלו לפניו ושה"א אמר אף אני ר"ת אשת פוטיפר אתה נאפת יוסף ולכך פתר אותו לרעה והבן:

כ״ווגם פה לא עשיתי מאומה י"ל שרימז שלא עשה שום מום ופגם ח"ו בבחי' צדיק כי פה גימ' מילה ובזה לא עשיתי מאומה היינו שום מום ופגם ח"ו ואל"ף המיותרת הוא לרמז שאלופו של עולם הוא היודע ועד בדבר ששקר דברה אדנותו שהיא אשת פוטיפר והבן: