דגל מחנה אפרים, אמורDegel Machaneh Ephraim, Emor
א׳אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא בעמיו ואיתא במדרש אמור אל הכהנים אמרות ה' אמרות טהורות משל ע"ש והוא תמוה ואבאר לפי קט שכלי כי הנה ידוע מאא"ז זללה"ה והיה מרגלא בפומיה תמיד ע"פ חמת מלך וכו' ואיש חכם יכפרנה ואמר על מעשה שהיה בק"ק זסלב יצו שהיה שם פחד גדול עד שברח כבוד הרב המנוח מוה' דוד אב"ד מאוסטרהא ואא"ז ז"ל היה בק"ק קאמינקא ואמר שיהיה שם פחד קשה ואמר פי' הפסוק הנ"ל ושורש הדברים כי מפי הקב"ה יוצא אותיות להנהגת העולם וכשבא לעולמו' האותיות מצטרפים לפי המקבלים הן לטב ולהיפוך ח"ו וכשיש צדיק שהוא חכם בעולם ויודע האותיות שיצאו מפי הקב"ה אע"פ שהם מצטרפים חלילה שלא לטובה יוכל להפך הצירופים ע"י חכמתו ותפלתו כמו מן מת תם ומן נגע עונג הכל לפי האותיות של הגז"ד וסיפר שכן עשה בזסלב שראה שיצאו צירופים לא טובים ועשה מהם צירופים אחרים ונשאר רשימתן פחד והבן זה כי זה כלל גדול וזהו אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו ע"ש מה שכתבתי במ"א כמה פעמים שיוכל האדם החכם העובד ה' להפוך מצירופים לא טובים לצירופים טובים ולהשליך הצירופים לא טובים על שונאי השם וזהו פי' הפסוק אמרות ה' אמרות טהורות כי מפי עליון לא תצא הרעות וכו' ואף על פי שלפי המקבלים הם מצטרפים בצירופים לא טובים מכל מקום החכם יכול להפך הדבר וזהו כסף צרוף היינו האותיות כוספים ומתאוים לצירופים טובים כאשר יצאו מעולמו' החיים והטובים כי כל דבר מתאוה לשורשו והבן וזהו בעליל לארץ פי' אף שנתגלה בארץ לפי המקבלים מכל מקום מזוקק שבעתים היינו שבעה פעמים שבעה כמו אור החמה יהיה שבעתים והוא בחי' החמישים אשר הוא שורש הכל ושם נמתקים הדינים בשורשם והבן וזהו פי' המדרש כי ידוע כי באותיות יש בחי' נר"ן והיינו האותיות הם הנפש והנקודות והטעמים הם בחי' רוח ונשמה כאשר בארתי במ"א ולזה רימזה התורה הקדושה אשר דרכיה דרכי נועם ואור פני המלך העליון הדרך אשר יעשה האדם וחי בהם וכו' אמור אל הכהנים היינו החכמים העובדים את ה' לנפש לא יטמא בעמיו היינו שלא יניחו להיות מצטרפים האותיות שהם בחי' נפש כפי המון עם המקבלים אותם בצירופים לא טובים רק בידם מסורי' הדברים לצרפם ולייחדם בשרשיהם העליונים ולהפך אותם מרעה לטוב' ומנג' לענג כמו שכתבתי ע"פ ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע כל זה הוא מרומז בפסוק אך הוא מוסתר בפסוק ובא המדרש ופי' את הדברים ע"פ פסוק אמרות ה' אמרות טהורות כאשר פרשתי לעיל ומזה תבין פסוק אמור אל הכהנים לנפש לא יטמא בעמיו מה שמרומז בזה כאשר בארתי והבן ועיין מה שכתבתי על מאמרם ז"ל כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם כי הוא אומר אותו דבר כמו שהוא בעולם העליון בצירופים של חיים ושל אמת שיצאו מפי הקב"ה מקור החיים והוא כוונת בשם אומרו ועי"ז מביא גאולה לעולם היינו שהוא גואל את העולם בזה כנ"ל והבן:
1
ב׳ועפ"ז תבין גאולת עולם תהיה ללוים: פי' הלוים נקראים בחי' הממוצע שהוא בחי' הדעת והרוח כמו שנאמר בשם אא"ז זללה"ה וכמו שראיתי בכתבי הגאון החסיד מוה' יעקב יוסף ע"ש והם גואלים את העולם:
2
ג׳עוד ירמוז ע"פ דאיתא צדיק נתפס בעון הדור וי"ל הפי' לפעמים צדיק נכשל באותו עון שהוא שכיח בדור והדור נכשלים בו כמו ליצנות או שאר דברים כמו שחוק כשהדור פרוצים ונכשלים בו אז לפעמים כדי שלא יאמרו שהוא שוטה ולא יהיו נחשבי' ונשמעים דבריו צריך ג"כ לפעמים לומר ג"כ איזה לצון או שחוק ולפעמים נתאוה ג"כ לזה ועושה הדבר בתענוג וזהו צדיק נתפס בעון הדור וזהו לנפ' לא יטמא בעמיו היינו שלא יטמא את הנפש שלו בעמיו היינו באותו דבר שנוהג בין המון עם והם נכשלים בו וזהו אזהרה לכהנים העובדים את ה' והבן וזה י"ל הפי' ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש היינו שיהיה השתדלותם להיות תמיד לבד כמו במקום שאין אנשים כמו שאמר הרב המנוח ר' נחמן ז"ל ואיש לא יעלה עמך:
3
ד׳עוד ירמוז ע"פ דאיתא במשנה במסכת כלים פרק כ"א הנוגע בכובד העליון בכובד התחתון וכו' בנפש המסכת ופי' הרב מברטנורה חוטי הערב שהולכים בתוך המסכת כנפש בתוך הגוף והוא בחי' התנועה המתנוע' והשתי עומד בלי תנועה וחוטי הערב הולכים תמיד בחוטי השתי ומתנענעים בכל דבר שצריך לצייר הן ארי או שור או נשר או אדם או כל מיני אילנות וכל הציורים הכל הוא מצטייר בחוטי הערב ההולכים אנה ואנה ואם ירצה הערב להתנועע ולעשות תנועה לא יוכלו חוטי השתי להלוך בהן רק בכל פעם האורג מרחיב חוטי הערב כדי לקבל יותר ויהיה גדול ורחב יותר ויותר ונעשה מזה בגד חשוב מצויר בכל מיני יופי והידור ע"כ והארכתי בזה כדי להבין המליצה מזה כי שם אקצר והנמשל מזה הוא כי גלוי וידוע שהחכמים ונבונים ובעלי הדעת שבדור הם בחי' נפש התנועה המתנועעת כל גוף ישראל אחד הם והם בחי' הנפש המהלכת בתוך הגוף המתנועע ומחיה את כל האברים והעולם הם בחי' הערב שהוא בחי' עומד לקבל חוטי השתי בתוכו הקרוי נפש המהלכת וע"י שניהם מצטייירים ציורים נאים הם בחי' "שנאן" וזהו כי רוח החיה באופנים ואם חוטי הערב מתנענעים הם בחי' העולם אזי פעולת הנפש לא תוכל לעשות פעולתה כנ"ל במשל ולא יוכל להצטייר שום דבר ושניהם צריכים אחד אל אחד וזהו לנפש היינו בחי' בעלי הנשמה והחיות שבדור לא יטמא היינו לא ימנע הליכתו ותנועתו בכח המחיה: בעמיו היינו העולם הנקרא בשם ערב במשל ואזהרה לכהנים שהם לא ימנעו התנועה מלהתחבר עמהם ומכ"ש להיפוך שהם כמו גוף הצריך לנשמה והמשכיל יבין:
4
ה׳אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה': יש בזה דרך עמוק ויראתי לפרש כי לבי מהסס בזה אולי שגיתי ברואה ח"ו אך ארמוז מעט ואם יזכנו ה' להבין על בוריו הדברים אפרש יותר כי שמעתי מן אא"ז זללה"ה כי חטא אלופו ש"ע מוסתר בו ודפח"ח ופי' כי האל"ף היא אינה נגלית ואינה ניכרת במבטא והיא באחרונה וכן בתיבת טמא ר"ל ג"כ הא' מובלע באחרונה ולהבין זה כי האדם העובר עבירה ח"ו אז הוא הסתלקות הדעת מעליו כמאמרם ז"ל אין אדם עובר עבירה וכו' ואז הוא מחשב בוודאי שעזב ה' את הארץ ואינו משגיח בה כי אם היה יודע ומאמין בזה שנגד ה' כל מפעליו שהוא משגיח עליו בכל עסקיו בוודאי לא היה עובר עבירה כלל ובאמת הוא בוודאי שקר גמור כי בוודאי גם שם יש השגחתו מאתו יתברך כי אם יצויר העדר השגחתו משם אף רגע אחד מיד היה מת באותו רגע ולא היה כח בו לעשות שום דבר אך שבוודאי שם ג"כ הוא הקב"ה אך בהעלם ובהסתר מאוד וע"ז מרמז הסתרת הא' שהוא אלופו ש"ע והוא באחרונה והנה בוודאי כשאדם בא לידי עבירה חלילה ואינו רוצה לעשותה מחמת הקב"ה או עושה איזה מצוה מחמת יראת ואהבת הקב"ה נקרא הבחי' הזאת בחי' א' והוא בחי' אני ראשון והבחינה הנ"ל ח"ו נקרא אני אחרון ובוודאי אני דהיינו בחי' האחרון מגעגעת לבוא לבחי' אני ראשון לחיותה כי כל ירידת המדריגה בשם מיתה נקרא ובהעלות אותה היינו או שעושה מצוה כנ"ל או שמונע עצמו מן העבירה כנ"ל או שחוזר בתשובה על מה שעשה כבר ובזה הוא מחיה אני האחרון ע"י אני הראשון ואז נעשה התפשטות אור אלוהותו מעילא לתתא ונעשה אני אחרון ואני ראשון ומבלעדי אין אלקים כי בוודאי לא עזב ה' את הארץ רק הוא משגיח בעינא פקיחא על כל פרטיה הנעשים בעוה"ז ובכל העולמות והוא המחיה את כולם והוא הרמז אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' היינו שיהיה נעשה מן אני אחרון אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים כנ"ל והבן והשם יכפר בעדי אם שגיתי ויראני נפלאות בתורתו הקדושה תורת אמת לי ולזרעי עד עולם אמן:
5
ו׳ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל: י"ל בזה בדרך רמז ע"ד ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים י"ל בזה הפי' כי ים הוא בחי' סוף כל המדריגות שהוא מלכות ולכך נקרא לפעמים ים סוף ע"ש זה והוא בחי' דין ע"ד דינא דמלכותא כידוע וכשהוא מתחבר לגדולי הדור ואנשי השם עי"ז נמשך לו הדעת ג"כ ויכול להעלותו לשורשו שהוא עולם הבינה ושם נמתקין כל הדינים כשמעלה ים שהוא מלכות אל עולם הבינה שהוא מי ונעשה מזה מֵי היינו מימי החסד והרחמים והכל ע"י בחי' הדעת הוא מעלה אותו לשורשו והוא שאמר ומלאה הארץ היינו סוף המדריגות כשהוא מעלה אותו לשורשו ונעשה מן בחי' הדין שהוא אלהים אותיות מלאה והכל הוא ע"י הדעת נעשה כמים לים מכסים מן ים נעשה מים כנ"ל וזהו ג"כ יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים היינו אף בני אדם הקטנים בערך כשהם עם הגדולים היינו טפל ומחובר ודבוק אליהם או יברך היינו ממשיך בחי' בריכה עליו מן יראי ה' היינו שנמשך גם אליו בתי' הדעת והיינו כנ"ל וע"י הדעת הוא מייחד מלכות אל הבינה ושם נמתקין כל הדינים בשורשם: וזה י"ל שמרמז הפסוק כאן ובת כהן דא נשמתא כדאית' בזוה"ק כי תהיה לאיש זר דא סמא"ל אל זר אל אחר והוא לשון תמוה על מה זה ולמה זה ע"ד ונפש כי תחטא והיינו אורייתא קא תווהא ע"ז שתהא נשמה קדושה ברשות זר כנ"ל ששם הוא שורה דינים ומפרש הטעם היא בתרומת הקדשים היינו מחמת שהוא מורם ומופרש מן הקדושים ושלמים ואינו דבוק להם ולכך לא תאכל היינו שהיא בלא יחוד שאין לו דעת לייחדה ומשם נמשך צרות ודינים ח"ו אבל מי שהוא דבוק להצדיק אז נמשך גם אליו הדעת ומייחד ע"י הדעת מלכות אל הבינה ונמתקין הדינים בשורשן והבן:
6