דגל מחנה אפרים, ויגשDegel Machaneh Ephraim, Vayigash
א׳ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני: י"ל בזה בדרך רמז מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"פ ששמעתי מן אא"ז נ"ע זללה"ה והובא בספרי' הקדושי' של הרב מפולנא' כי כל התאוות של אדם ידבק בשורשו ד"מ כשבא לו תאוות המשגל ידבק לשורשו שהוא חסד וכן כשבא לו גדלות והתפארת ידבק לשורשו שהוא מדת ת"ת וכו' ואז יתפרדו כל פועלי און וזה י"ל שמרמז בפסוק ויגש אליו יהודה היינו כשנגש ונקרב אליו ח"ו בחי' הודיה ושבח שמשבח א"ע ובא לבחי' גדלות אז ויאמר לשון מחשבה שיחשב בי כפירש"י לשון בקשה אדוני היינו שכביכול השכינה מבקשת ממנו שיתקן מדת ת"ת של הש"י ב"ה וב"ש ובזה שנפל לגדלו' מרמזים לו שיזכור לתקן ולהעלו' מדת ת"ת שנפל ומז' יבער בלבו יראת ה' שהוא מן המדות שנפלו ואז יהיה יחוד יראה עם נורא ויתפרדו כל פועלי און כנ"ל והבן:
1
ב׳עוד י"ל ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה ע"ד שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה כי כל המלכות והגדולה נפסק לו לאדם במלכות שמים וכמאמר חז"ל על פסוק ומלכותו בכל משלה אפי' ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה והיינו אפי' שררה קטנה הכל תלוי אם יפסק משמים יגיע לאדם ואם לאו לאו ועי"ז תבין מה שאמרתי על המשנה באחד בניסן ר"ה למלכים כי החודש ניסן הוא גולגלתא דמלכא ושם נעשה רשימו לכל מיני מלכות הנפסקים למלאכים הממונים על האומות זה ישפיל וזה ירים ועל ישראל ועל גוי יחד לפסוק לו גדולה משמים וזה החודש נקרא אביב ואותיותיו מורים על זה בי אב פי' בי גדולה הנקרא אב כמו שמני אלקים לאב לפרעה וכו' גם בי אב היינו אב לכל החדשים גם י"ל אב י"ב שהוא אב וראש לכל החדשים שהם י"ב כמ"ש ראש חדשים ולפיכך בי אב לשון גדולה היינו כי בחודש הזה נפסק גדולה לכל מי שירצה ה' לגדלו ולהמליכו וזה י"ל ויגש אליו יהודה שהיה שורש למלכי בית דוד והיה בחי' מלכות שמים ובו נפסק גדולה לכל מי שירצה ה' לגדלו ולהמליכו וזהו בי אדוני היינו האדנות והגדולה שלך בי הוא תלוי וממני נפסק לך שאני בחי' מלכות ולכן ידבר נא עבדך היינו מהראוי היה שתדבר עמי כעבד אל אדוניו אשר בידו להסיר מעליו את ממשלתו וליתן לאחר וזהו ידבר נא היינו מהראוי הוא שתדבר עמי בלשון עבדך שתכנה עצמך עבד לי והוא שאמר לו ואל יחר אפך בעבדך היינו שאל תכעוס בזה שאני אומר לך שתכנה עצמך לעבד לא מפני גנותך כי כמוך כפרעה היינו כי באמת חשוב אתה בעיני כמלך עצמו אך המלך עצמו ג"כ תלוי בי מלכותו והבן:
2
ג׳והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם צריך להבין למה חלק עיניהם לבד ועיני בנימין לבד גם צריך להבין שאינו צודק לומר ראיה על הדיבור והיה ראוי לומר כי אזנכם שומעים וכו' ורש"י תירץ זה שהראה להם המילה ומ"מ צריך ביאור כי בפסוק משמע עיניכם רואות כי פי מדבר אליכם לפי צחות לשון הקודש משמע שקאי הראיה על הדיבור וי"ל לפענ"ד אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח בזה ע"ד וכל העם רואים את הקולות דגם שם יש לתמוה איך יוצדק לומר ראיה על הקול והיה ראוי לומר שומעים את הקולות והאמת הוא שאצל צדיקי שלומי אמוני ישראל מחמת הזדככות גופן ובהירות נשמתן יצדק לומר לשון ראיה שהיו רואים ממש בעין שכלם הקולות של כל דיבור ודיבור וכל מה שהיה נעשה בכח הדיבור לגודל דקות רוחניותם השיגו בעין שכלם בכח הראיה דברים רוחניים וזהו י"ל והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי ידוע יעקב ובניו היו מרכבה שלימה ולעת ההוא היה בנימין במקום יוסף הצדיק והוא שדקדק לומר ולחלק לשני עניינים עיניכם רואות ועיני אחי בנימין שהוא לע"ע במקומי ובדרגא דילי כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש היינו שאתם רואים שהלשון שלי קודש ולא פגמתי עדיין פי ולשוני והם שהיו יכולין להסתכל ולהבין זה בדברו עמם והוא שפירש"י הראה להם המילה היינו כי זה תלוי בזה ברית המעור מכוון נגד ברית הלשון ובוודאי מי ששומר פיו ולשונו מלדבר שקר אינו משקר בברית קדישא וזה נמשך מזה כמ"ש תאהבין ריק "ריק הוא אותיות קרי והיינו ע"י תבקשו כזב סלה כי ברית המעור תלוי בברית הלשון ולכך במה שהראה להם יוסף הצדיק שלשונו קדוש ולא פגם ח"ו לשונו והוא דבוק באמת ממילא הבינו שלא פגם ח"ו בברי' קדישא והבן:
3
ד׳עוד י"ל ע"ד הנ"ל אך אין מדרש בלא חידוש ולתרץ קושיות הרמב"ן מה זה סימן שנתן כי פי המדבר אליכם בלה"ק וע"פ שאני יוס' אחיכם הלא יש כמה מן אומות העולם שיכולים לדבר בלה"ק ובפרט המלכים עי"ש וי"ל לפע"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"ד שאמרתי כבר בורא ניב שפתים בורא היינו הקב"ה שברא כל עלמין זהו ניב שפתים היינו הדיבור של הצדיק זהו הבורא ב"ה כביכול שמדבר מתוך גרונו שלום שלום לרחוק ולקרוב כדרש הגמרא הן לצדיק דמעיקרא והן לצדיק שהיה רחוק רק עתה נתקרב אמר ה' היינו זהו הדיבור אמר ה' כנ"ל ורפאתיו ע"ד שפירשתי כחוט השני שפתותיך היינו כמו חוט השני שנותן סימן על כפרת עונותיהם של ישראל אם הלבין אם לאו כך שפתותיך הוא סימן ע"ד אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ובוודאי ורפאתיו כשהדבור זך וצלול ונקי והנה כבר פירשתי וכל העם רואים את הקולות שהיה ראוי לומר שומעין אך מחמת שהיו דבוקים בה' בכל נפשם ממש עד שהיו רואים בעין שכלם ממש ועין הוא מספר ק"ל: וזהו רואים את הקולות והבן וזהו והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין היינו שצדיקים כמותכם וגם בנימין היה בחי' צדיק בעת הזאת במקום יוסף הצדיק כנ"ל יש לכם לראות ממש בעין השכל כי פי המדבר אליכם בלה"ק היינו בלשוני הקדוש תוכלו להבין שכביכול הבורא ב"ה הוא בעצמו ממלל מתוך גרוני כנ"ל וזה בוודאי אין בכל אומה ולשון ובוודאי שאני יוסף אחיכם והבן:
4
ה׳ויתן להם עגלות ע"פ פרעה צריך להבין השינוי זה שבתורה כאן אמר ע"פ פרעה ואח"כ כתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף וכו' וי"ל בזה מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח בדרך רמז כי עגלות היינו לשון עגולין והיינו נקודים וטיפין ומוחין והוא בתחלה ע"פ פרעה אותיות פה רע היינו שנמשך אחר הפה רע כי ברית המעור וברית הלשון כולו חד הוא ואח"כ כשנכנס בבחי' יוסף הצדיק שהוא בבחי' טוב ע"ד אמרו צדיק כי טוב והוא מוסי' והולך בכל יום אז ותחי רוח יעקב אביהם והמש"י:
5
ו׳וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם הנה באוה"ח כתב על אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי כי אע"פ שכבר האמין שהוא חי בסימן העגלות כמאמרם ז"ל מ"מ לא היה מאמין אם לא נפגם ח"ו צדקתו ועודנו בשלימותו עד אחרי ראותו את דמות פניו והכיר שעדיין בצדקתו עומד ונקרא חי ע"ש והתורה ניתנה לידרש ואף שיש להשיב קצת על דבריו כי רבותינו דרשו ותחי רוח יעקב ששרתה עליו רוה"ק ושכינה היתה שורה עליו וממילא ידע בוודאי אם יוס' בנו צדיק הוא כי בוודאי נתוודע לו ע"פ רוה"ק כל מאורעותיו של יוסף אך אין משיבין את האר"י וכו' ובוודאי דבריו דברי חיים הם ולי חנני ה' רמז נפלא בזה אחרי ראותי את פניך וכו' אך לא ניתן ליכתוב ואכתוב מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח על פסוק זה וירא את העגלות שהתחלנו בו כי לפי הנראה מיותר בפסוק זה תיבת לשאת אותו והיה די לומר וירא את העגלות אשר שלח יוס' וממילא ידעינן דשלח לשאת אותו גם צריך להבין תיבת אביהם המיותר שהיה די לומר ותחי רוח יעקב וי"ל בזה לפע"ד שבאמת יעקב הרגיש בסימן העגלות אחר ששרתה עליו רוה"ק כל מאורעותיו של יוסף ובפרט המעשה עם אשת פוטיפר וניצול הימנה והוא שמרומז בפסוק וירא את העגלות אשר שלח יוס' לשאת אותו כמו שאיתא בתיקונים על פסוק אם תיטיב שאת הכא רמיז רזא דאשת עי"ש וכן י"ל כאן נמי רמיז רזא דא לשאת היינו אשת שהיתה אשת פוטיפר מתאוה לו ע"ד ותשא אשת אותו היינו אות וא"ו שהוא ברית קדישא שנשאר קיים אותו אות ו' שלו שהיה אחוד בוא"ו ע"י שמירת הברית בחי' צדיק ולא פגם ח"ו בזה ומה שאמר תיבת אביהם יש בזה ענין עמוק כי ידוע דיעקב היה מרכבה להשם הוי"ה ב"ה כמ"ש והיה ה' לי לאלקים כמ"ש האוה"ח יעו"ש ובהוי"ה יש י"ב צירופים הנולדים מצירו' הראשון וכנגד זה היו י"ב שבטים גזע ענפיו המתפשטים מן השורש שהוא אב לכולם וכל אחד היה בסוד צירו' אחד של שם הוי"ה ב"ה ואף שיעקב הוא יותר על י"ב י"ל כי יעקב ויוס' כחדא חשבינין והבן זה וכשהיו כל השבטים בשלימות צדקתם והיו הצירופים בשלימות השם הוי"ה ב"ה ג"כ בשלימות והיתה שורה רוה"ק על יעקב וכשח"ו נפגם איזה צירוף בזה נמשך הפגם ג"כ בהויה וצירוף הראשון כי ענין אחד הם שכולם אותיות הוי"ה ב"ה רק שנתחלפו ונשתנו מצירוף לצירוף והוא שמרמז הפסוק כאן כשלא נפגם ח"ו צדקת יוס' ובצדקתו עמד ותחי רוח יעקב והטעם שתלוי זה בזה אביהם היינו מפני אבי הם ר"ל אבי הוא הם והם הוא האב שהכל אחד שכולם שורשם אותיות שוים רק שיש לכל אחד צירו' אחר ולכך תלוי שלימות האב והשורש בגזע ענפיו ובפרט ביוסף שהיו בחדא דרגא כנ"ל והמש"י:
6
ז׳או יאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם והנה תיבת רוח יעקב אין לו ביאור וי"ל בזה לפענ"ד מה שחנני ה' ברחמו ובר"ח כי ידוע תורה בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא וכשלומד בדחילו ורחימו אזי מביא בתורה רוח חיונית ורוח זה היינו רוח חכמה ובינה שהוא אהבה ויראה ופרחת לעילא כי רוח האדם עולה למעלה והנה אהבה ויראה הם במחשבה ששורשם הוא חכמה ובינה ועל אילין תרין כתיב הנסתרות לה' אלקינו שהם במוח ובלב מוחא חכמה בינה לבא והם אהבה ויראה שאינם נכרים רק במחשבה הם ומחשבה היא נקודה כי שורש של מחשבה הוא יו"ד ויו"ד היא נקודה ואיתא בתיקוני' אותיות הם מרובעים ונקודים הם עגולים והנה ידוע מאא"ז נ"ע זללה"ה שהתורה נקרא יעקב כמו שאמר על יעקב אבינו לא מת היינו שהתורה היא נצחיות ואינה בטילה לעולם וזה י"ל הרמז בפסוק וירא את העגלות כי עגלות נקרא ע"ש האופנים שבו שעגולים הם וי"ל שמורה על נקודות שהם עגולים והיינו המחשבות של אהבה ויראה כשהש"י רואה זה אשר שלח יוסף היינו המוסי' והולך תמיד בכל יום ממדריגה למדריגה ועוסק בתורה בדחילו ורחימו לשאת אותו היינו להגביה אותו לפרוח לעילא אז באמת ותחי רוח יעקב אביהם היינו שמכניס בלימודו רוח חיונית בתור' הנקרא יעקב ע"י לימודו בתורה בד"ור מכניס חיות בתורה ובכל הנבראים וזהו רוח יעקב אביהם שהתורה היא האב והשורש לכל הנבראים והבן כי קצרתי ויש עוד בזה כי יעקב היה מרכבה לוא"ו של הוי"ה ב"ה שהיא בחי' רוח ע"ד ה' אחרונה היא הנפש והואו היא בחי' רוח וזהו ותחי רוח יעקב רוח זהו ממש יעקב אבינו ע"ה והבן:
7
ח׳ויבא יעקב בארה שבע ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק יש להעיר בכאן בתיבת בארה ולא כתיב לבאר ואף שרש"י פירש בכאן כמו לבאר והיינו ע"ד כל תיבה שצריכה למד בתחלתה הטיל לה ה' בסופה מ"מ בוודאי התורה מרמזת לנו מה בשינוי הלשון ולא כתיב בפירוש לבאר כמ"ש האוה"ח אצל וילך חרנה ע"ש וי"ל לפענ"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח שיש בכאן רמו נכון בזה דהנה יש להעיר עוד במה שכתב ויזבח זבחי' לאלקי אביו יצחק ומדוע במקום ההוא ובעת ההוא תלה דווקא הזבחים באלקי אביו יצחק ובמקום אחר כתיב שניהם אלקי יצחק ואלקי יעקב וכאן לא הזכיר אלא אלהי יצחק לבד והענין האמת הוא לפע"ד דהנה בפסוק שאחריו כתיב וירא אליו ה' וכו' אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך וכו' והנה אנו רואים ממה שהש"י אמר לו אל תירא מסתמא היה ירא לירד מצרימה וכך איתא בפירוש במפרשים ע"ש מה היה היראה שלו והכלל הצדיקים מסתכלים תמיד בכל עת ובכל רגע על עצמם באיזה מדריגה ובאיזה בחי' הם כדי לידע איך לקשר עצמם להבורא ב"ה באותו בחי' והנה כשראה יעקב שבא לבחינת יראה מיד ראה לקרב היראה אל השורש היראה הפנימיות והעיקריות שהוא פחד יצחק והוא שרימז הפסוק ויבוא יעקב בארה מספר יצתק היינו שבא לבחי' יראה ופחד בחי' יצחק ולכך ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק היינו שראה לקרב ולדבק אותו היראה והפחד אל השורש שהוא פחד יצחק וז"ש לו הש"י אח"כ אל תירא משום דבר מרדה מצרימה אף שיראתך יראה עמוקה היא ואמיתית ג"כ כידוע זה שיראתו היה שלא להשתקע שם ח"ו בעמקי הקליפות עכ"ז אינו חשוב יראה כלל כי אנכי ארד עמך וכו' וכיון שהש"י שם אז בוודאי בטלין כל היראות האלו וכיוצא בהם ולכך לא תירא ממה שאתה ירא והבן:
8
ט׳וילקט יוסף את כל הכסף בשבר אשר הם שוברי' וכו' ואיתא בגמרא שלש מטמוניות הטמין יוס' אחד נתגלה לקרח ואחד לאנטונינוס שהיה בימי רבי ואחד יתגלה לעתיד לבוא וי"ל שרימזו בזה ע"ד שיש שלש אוצרות להקב"ה אוצר של יראת שמים ואוצר של שבת כמאמרם ז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואחד והייתם לי סגולה פירש"י אוצר חביב ואף שאיתא שאין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד וכו' י"ל דבאמת כל הג' אוצרות הם אוצר של יראת שמים ונכללו בו כי שבת היינו ע"ד ירא שבת גם והיית' לי סגול' אוצר חביב היינו כמו שאמרתי ע"ז ע"ד וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והיינו אתם תהיו האוצר חביב שלי שהוא יראת שמים שיראו מכם והבן וי"ל שזה שרימזו חז"ל שכל אלו שלש מטמוניות ואוצרות היו ביוס' כמו שאמרתי בפירוש התרגום על התחת אלקים אני הדחלא דה' אנא היינו מה שאת' יריאים ממנו הוא מחמ' שאני נעשה אוצר של יראה ודחילו דה' והוא שאמר וילקט יוס' את כל הכס' וכו' היינו כי יראה היא בושה כמו ירא בשת והוא שאמר שליקט יוס' כל הכס' כסף לשון בושה כמו נהמא דכסופא והיינו שכל היראות היו ביוס' והמשכיל יבין:
9
י׳או יאמר וילקט יוס' את כל הכס' מארץ מצרים ומארץ כנען בשבר אשר הם שוברים ויבא את הכס' ביתה פרעה יש בזה רמז נפלא ע"פ אשר קבלתי מאבותי זללה"ה וע"פ אשר חנני ה' ברחמיו ובר"ח כי ידוע מאא"ז נ"ע זללה"ה כי התאוות והרהורים זרים הבאים לאדם ח"ו הוא מחמת מדת החסד שנפל וכאשר האדם מתבונן בזה בבוא אליו תאוו' הרעות ההם ר"ל ומתירא וחרד על חסד הקדוש אשר כל העולמות תלוים בו בחסדו הגדול יביא למקום נמוך וגרוע כזה בתאוות בהמיות ממש מעשה בהמה וכאשר בא אל היראה וחס על דבר יקר כזה שיביא בערך שפל כזה אזי בזה מעלה המדה הזאת לשורשה ומביא חסד עליון עליו ועל כל העולם הוא מעורר חסד ורחמים בזה שהוא מרחם על חסד אל וגורם חסד ורחמים מלא כבודו היא השכינה כביכול ויש עוד בחי' גדולה מזה אפי' כשרואה אחרים בעלי עבירה שנמשכים אחר הזנות ח"ו ומתבונן בזה שתאוות שלהם באים מחמת החסד הגדול שנפל לעמקי הקליפות ר"ל וירא וחרד ע"ז וחס ומרחם על חסד אל מדה יקרה וקדושה כזה שנפלת לשפלות וגרועות ועבירה מאוד כנ"ל פועל ג"כ שמעלה החסד לשורשה וגורם חסד ורחמים מלא כבודו ואת כל הארץ אמן והבן וזה י"ל שמרמז הפסוק וילקט יוס' היינו הצדיק מלקט את כל הכס' לשון תאוה כמו נכספה וגם כלתה נפשי וכו' היינו התאוות זנות ח"ו שהוא מצרים שהוא שורש לכל הזנות כי מצרים נקרא ערות האר' וגם ארץ כנען הוא שורש לכל התאות רעות וזרות בחי' החסד וראי' כשהש"י הזהיר על עריות אמר כמעשה ארץ מצרים ואר' כנען וכו' וזהו מסתמא יודע הכל ובורא הכל גלוי וידוע לפניו ששם בארצות האלו הוא שורש כל התאוות זרות ר"ל ושם היא מרגיע לילית ר"ל וזהו שאמר שהצדיק שהוא בחי יוס' הוא מלקט את כל התאוות מאר' מצרים ומאר' כנען הבאים משם הן על עצמו הן על אחרים בשבר אשר הם שוברי' היינו בזה שירא וחרד וחס ע"ז שהם שוברים החסד ומחמת שבירת מדת החסד שנפל משורשו ומזה בא להם התאוו' ועושים מעשי בהמה ושוברים אותו יותר ובזה שהוא ירא וחרד ע"ז ויבא את הכס' היינו התאוות שהוא מדת החסד ביתה פרעה פרעה מספר ספירה היינו שהוא מקרב אותו לשורשו ונעשה ספירה ככל שאר הספירות ונתעל' מעמקי הקליפו' וזהו חסיד המתחס' עם קונו וגורם חסדים ורחמים עליו ועל כל באי עול' יה"ר שיהיה כן עלינו ועל כל ישראל אמן:
10
י״אאו יאמר ע"פ מה שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה כי המחשבה זרה הבאים לאדם בתוך התפלה הוא מחמת תשוקתה ורוצה בתיקונה להעלותה לשורשה והיינו הניצוץ הקדוש שבתוכה מתאוה לבוא לשורשה ושבר גלוי זה כי בראות האדם שבא לו מחשבה זרה מאיזה תאוה או שאר דברים ר"ל יתבונן מזה איך לעבוד לה' מצד הק"ו וזהו איזהו חכם הלומד מכל אדם אפילו מיצה"ר והיינו אם בדבר הזה יש תאוה להתענוג השפל שבו שהוא רק נקודה חיוניות מן תענוג לכל התענוגים ואיך לא אעבוד את ה' שהוא המחיה את כולם והוא תענוג לכל התענוגים וחיות לכל החיים ובזה ההשכלה בא לדביקות גדול ומעלה הניצוצות קדושים שבתוך המ"ז לשורשה ועושה יחוד וזווג אמיתי וזהו י"ל שמרומז בפסוק וילקט יוס' היינו הצדיק העובד את ה' בהתקשרות בחי' יוס' את כל הכסף היינו כל הניצוצות אשר הם כוספים ומתאווים לתיקונן לעלות לשורשם הוא מעלה אותם ומלקט אותם בשבר אשר הם שוברים היינו ע"י המ"ז הבאים לו בתוך התפלה ומשברים אותו בדביקותו לאיזה תאוה או שאר דבר כנ"ל מזה בא עליה להנ"ק שיש בתוך המ"ז ההיא כנ"ל שהוא לומד מזה איך להתקשר יותר בדביקות הבורא ב"ה עקרא ושרשא דכל עלמין תענוג לכל התענוגים תענוג אמת ונצחי שאינו בטל לעולם ובזה ויבא את הכסף היינו הניצוץ הקדוש המתאוה וכוסף לידבק בשורשו הוא מביא אותו ביתה פרעה היינו להשכינה הקדושה הנקרא פרעה ע"ש התגלות ונעשה משבר אותיות בשר קודש שהוא בחי' צדיק ומעורר בזה תענוג גדול ויחוד וזיווג עליון והבן:
11
י״באו יאמר וילקט יוסף את כל הכסף וכו' אשר הם שוברים וכו' י"ל בזה בדרך רמז ונקדים הפסוק כמעשה ארץ מצרים וכו' לא תעשו וכו' ולכאורה למה תפס ארצות אלו יותר משאר ארצות כי בוודאי מעשה כולם הם תועבה להקב"ה אך מפני שב' ארצות אלו הם היו אבות הטומאה ובהם נכלל כל התועבות מכל הארצות ולכך נקרא מצרים ערות הארץ כמ"ש ערות הארץ באתם לראות והיינו לגודל השיקוץ והתיעוב הנמצא בה וזה י"ל שמרמז הפסוק וילקט יוס' את כל הכס' היינו הכסופים וחמודות הרעות הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען שהם כללות התיעוב בשבר אשר הם שוברים היינו מה שנפלו ע"י השבירה אותם נ"ק ליקט יוסף והעלם לשורשם והמש"י:
12