דרך המלך, קונטרס תפארת בנים, ואראDerekh HaMelekh, Kuntres Tiferet Banim, Vaera
א׳פרשת וארא
1
ב׳וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וגו' פרש"י הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי ושמי לא נודעתי להם, לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי שעלי' נקרא שמי ה' שהרי הבטחתי ולא קיימתי עכ"ל. ולכאורה הלא בברית בין הבתרים הי' הבטחת הארץ בשם המיוחד, דכתיב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את ארץ כנען לרשתה, אמנם כי זה מכוון עפ"י מאמר זוה"ק לך, שמבואר שם כי לא הי' [אברהם אבינו] אלא בדרגא דשם שדי דכתיב שם הי' דבר ה' אל אברם במחזה, כמ"ד מחזה שדי יחזה, שקודם שנימול לא הי' ממלל עמי' אלא דרגא חדא דשם שדי ע"ש, עיין במזרחי שהקשה על פרש"י דמאי נ"מ מזה שהבטיח להם בשם שדי ע"ש. ונראה עפ"י ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל שאמר בשם מו"ר הה"ק ממעזבוז על מאמרם ז"ל שדי שאמר לעולמו די, כי העולם כל מה שהי' מתפשט יותר, נתרחק יותר מהמאציל העליון ונתצמצם יותר מקדושה עליונה, וראה השי"ת כי כאשר יתפשט הארץ יותר, יתרבה גשמיות הארץ מאוד, ויתמעט חיות ושפע אלקי ממנה ושוב לא יוכל הארץ לחזור ולדבק בשורש עליון המאציל ית', ולא יהי' קיום לעולם, ולכן אמר די שלא יתפשט יותר. והנה רש"י פי' ולא לחנם שלחתיך כ"א לקיים דברי לאבות הראשונים, ולכאורה הלא הבטחת הארץ לא הי' אלא לאחר ד' מאות שנה שיהי' בארץ לא להם, אמנם נודע דקושי השעבוד הי' משלים, וצריך להבין למה באמת עשה ה' ככה לדחוק את הקץ ולרדותן בפרך בקושי השעבוד בחומר ולבנים, אמנם כבר מודעת זאת כי ישראל הי' במצרים משוקעים מאוד בטומאת גלולי מצרים במ"ט שערי טומאה, ואלו הי' מתעכבים עוד כמעט רגע ח''ו לא הי' להם תקומה עוד לצאת חפשי מטומאת וקליפות מצרים, כי כבר הי' נכנסים בשער הנו"ן משערי הטומאה, ולא הי' באפשרי עוד להם לחזור ולדבק בשורש קדושה העליונה, לכן מיהר הקב"ה את הקץ וגזירת ד' מאות שנה ה' שלים בקושי השעבוד, ואת אורות הנ"ק הנצרכים להתברר במשך ד' מאות שנה, הי' נתבררים ע"י קושי השעבוד כנודע. ועפי''ז נוכל לומר דזה הי' כוונת השי"ת במה שהבטיח להם ירושת הארץ בשם אל שדי, לומר דגזירת ד' מאות שנה היא על תנאי באם יהי' באפשרי להם להיות ד' מאות שנה לא כן אם יהי' ישראל במצב רע ח"ו באופן שאם יהי' מעוכבים עוד, יאבדו תקותם ח''ו ולא יהיה יכולת להם לחזור לשרשם, אזי מיד יגאל אותם ויכניסם תחת כנפי קדושתו לארץ הקדושה, ויאמר לצרותיהם די. אמנם אם הי' מבטיח להם בשם הוי' ב"ה המורה על מדת האמת, אז אפשר הי' מוכרחים להתעכב ד' אות שנה כפשוטו, וזה וידבר ה' אל משה ויאמר אליו אני ה', הנאמן בהבטחתי, ולא תאמר כי הבטחתי לא הי' אלא על אחר ד' מאות שנה שיהי' במצרים [כאשר באמת שאל משה להקב''ה ואמר למה הרעות כו' ולמה זה שלחתני, כיון שבע''כ הוצרכו להתעכב עד ד' מאות שנה כמבואר בספרים] כי הלא וארא אל אברהם כו' באל שדי, נמצא דהגזירה של ד' מאות שנה לא הי' אלא על תנאי כנ''ל ושמי ה' לא נודעתי להם, לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי שהרי הבטחתי להם ולא קיימתי, וירצה כיון שהבטחתי להם באל שדי המורה שיאמר לצרותיהם די ולבל יתעכבו יותר באם יהיו בענין רע כאשר באמת המה עתה וכנ''ל, א''כ זה הוא מדת אמת שאגאל אותם מיד. וגם הקמותי את בריתי, וצריך אני לקיים. וגם אני שמעתי, אני ר''ל הנ''ק שהם חלק אלקי ממעל. שמעתי [כמו וישמע שאול] את נאקת ב''י אשר מצרים מעבידים אותם, וירצה הנ''ק הצריכים להתברר במשך ד' מאות שנה, קבצתי אתם ע''י נאקת ב''י וגו' ע''י קושי השעבוד כנ''ל, לכן אמור לב''י אני ה' המורה על מדת האמת וזה היא מדת אמיתית שאגאל אותם תיכף ומיד ולא יתעכבו עוד, שלא יאבדו ח''ו בטומאת גלולי מצרים והבן
2