דרך המלך, קונטרס תפארת בנים, בראשיתDerekh HaMelekh, Kuntres Tiferet Banim, Bereshit
א׳פרשת בראשית
1
ב׳בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וגו', נראה לפרש ע"ד ששמעתי מאאמו"ר שפי' הפסוק זאת תורת העולה ע"ד ששמע ממורו ורבו הה"ק ממעזבוז זצלה"ה שאמר מיד וראשית התחלת האדם בימי נעוריו לקבל עליו עול עבדות השי"ת, בל ימנע מלעבוד בשביל גלות השכינה באומרו כי עבודה הגבוה והרמה הזאת אינו שייך רק לגדולי ערך ולצדיקים הגדולים ולא לפחותי ערך כמוני, ומי אנכי לבא עד הלום, כי באמת אינו כן, כי כל אדם צריך להשתתף בצערה ולסייע בפדיונה ולאקמא שכינת' מעפרא, וז"פ זאת היא מלכותא קדישא כנודע, יהי' תורת העולה, תיכף בתחילת עלייתו לעולה יראה להעלותה ולהקימה עכדה"ק דפח"ח והנה ענין גלות השכינה מבואר בספרים כי היא החיות והשפע אשר ירד ממקור חיי החיים א"ס ב"ה ונתלבש במשכא דחוי' הרחוק מאור פני המלך בתכלית ההרחק, ונתלבש במדריגות התחתונים בחומריות וגסות העוה"ז, וכל אדם צריך לברר זה החיות והשפע הקודש ולהעלות אל מקום הרמתה ולשורשה, והנה זה הוא ג"כ ענין המתקת הדינים, כי נודע כי בשורשן המה אורות רוחניים זכים ובהירים וחסדים גמורים, רק בהשתלשלותן לעולמות התחתונים נעשו מהם דינים וגבורות, וכשהאדם יודע ומבין את זאת שהכל מהקב"ה ומלכותו בכל משלה, ושב בתשובה שלימה לפניו ית', בזה הוא מעלה הגבורות והדינים לשורשן ושם נמתקו הגבורות בחסדים, כי במקומן ושורשן המה תסדים גמורים ועפ"י כל הנ"ל נבוא לביאור פי' הפסוק שהתחלנו, בראשית, ר"ל מיד וראשית כניסת האדם לעבודה, ברא אלקים, צריך אדם ללבן ולזכך תוקף אודם הדין ולהעלותן למקור מחצבתן ושם יומתקו, [וברא הוא כמו מצות ה' ברה] את השמים ואת הארץ ר"ל בין שהאדם העובד הוא בבחי' שמים מדרגה רמה ומעלה עליונה, ובין שהוא בחי' ארץ מדרגה תחתונה, עכ"ז החוב מוטל עליו למתק הגבורות בתסדים ולהעלותם לשורשם, ושמא תאמר כי מי אנכי לבא עד הלום להכניס עצמי לעבודה גבוהה כזה ואיככה אוכל לפעול דבר גדול כזה, לזה בא הכתוב ואמר והארץ היתה תוהו ובוהו וגו', וירצה הלא מאז כשהיתה הארץ עדיין תוהו ובוהו עכ''ז ורוח אלקים מרחפת על פני המים, מזה חזינן גם כשהית' הארץ בחי' תוהו ובוהו בשפל המדרגה מ''מ ההשגחה האלקית ורוח ושפע אלקי מרחפת בו, כן האדם גם שהוא בחי' ארץ מצב ודרגא התחתונה, עכ"ז יכול למשוך ע"ע הקדושה עליונה וחיות ושפע אלקית, ולהיות לאל ידו להעלות הדינים והגבורות לשורשן ולמתקן אכי"ר.
2
ג׳או יאמר כי הנה אמרו חז"ל ישראל עלה במחשבה תחלה, וירצה כי עיקר כוונת הבריאה הי' מחמת שעלה ברצונו הפשוט השעשועים והתענוג והנח"ר שיקבל מנשמת ישראל ע"י בחירתם הטוב, שיבחרו בטוב וימאסו ברע, ועי"ז יוכל להיטב להם כי מדרך הטוב להיטב, וסוף מעשה במחשבה תחילה, נמצא ראשית הרצון ותחלת המחשבה הי' הבחירה שצפה והביט שיבחרו בטוב, וז"פ בראשית, ר"ל ראשית הכל ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ר"ל ברא השי"ת בחי' בחירה טוב ורע ושכר ועונש כנ"ל.
3
ד׳בפסוק וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ותרגם אונקלוס ותב ה' במימריה וגו', נראה לפרש כי הענין נודע מהבעש"ט זצלה"ה שפי' הכתוב לעולם ה' דברך נצב בשמים, כי התיבות והאותיות שאמר השי"ת יהי רקיע בתוך המים הם נצבים ועומדים לעולם בתוך רקיע השמים והם חיותם וקיומם, וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים ובחי' דצח"מ חיותם וקיומם הם האותיות מעשרה מאמרות כדכתיב ודבר אלקנו יקום לעולם, ואילו יצוייר ח"ו העדר והסתלקות האותיות כרגע וחוזרות למקורן היו כל העולמות כאין ואפס ממש והיו כלא היו כמו קודם ב"ע, והנה שמעתי מאאמו"ר זצללה"ה ששאל אח מורו ורבו הה"ק הנ"ל מה שאמר אלי' בתיקוני זוהר במאמר פתח אלי' וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא, ושאל הוא ז"ל הלא אם יצוייר העדר והסתלקות חיותן וקיומן הנשפע מאתו ית' א"ס ב"ה היו כלא היו כלל ואין ואפס ממש ואשתארו כולהון גם בלא גופא, והשיב לו מורו ורבו הקדוש זצ"ל כי יש ב' מיני חיות מהבורא ית' לנבראים, א' הוא החיות מהאותיות עשרה מאמרות שמתלבשים בהנבראים כנז' בשם הבעש"ט זצ"ל, והאותיות של העשרה מאמרות הם שורש וחיות וקיום אך למצב ויסוד בחי' גולמו וחומרו של כל דבר נברא, אולם יש עוד השגתה ושפע אלקי לחיות וכח נעלם שבכל דבר בחי' חיות נפשי, וזאת החיות נשפע מאתו ית' בלחי הפסק רגע כמ"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ועל החיות וההשגתה הזה היתה כוונת אלי' שבאם אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהון כגופא בלא נשמתא עכ"ד הקדושים. ועפ"י דברים האלה אפשר לכוון כאן בכוונת התרגום והוא עפ"י המבואר במדרש כי נחמתים כי עשיתים ונח אלא שמצא חן בעיני ה', וזה ג"כ כוונת התרגום ותב ה' במימרי', וירצה שהשי"ת הי' רוצה להשיב ולהחזיר למקורן ושורשן החיות והאותיות של עשרה מאמרות, וממילא הי' ביטול והעדר גם לנח ולכלל העולם והיו אין ואפס ממש כמו קודם ב"ע, לזה בא הכתוב ואמר ונח מצא חן בעיני ה' כלומר ולכן לא החזיר השי"ת חיות המאמרות כיון שאז הי' ביטול גם לנח, והוא מצא חן בעיני ה' ואך הי' מסתלק מהם החיות ושפע הב' ומשתארין כולהון כגופין בלא נשמתין ולכלל העולם לא הי' ביטול והעדר והיו קיום לנח ובניו והבן.
4