דרך מצותיך, שרש מצות התפלה ט״זDerekh Mitzvotekha, Shoresh Mitzvat HaTefillah 16
א׳טז) ומעתה יובן מה שהתחלנו לבאר לעיל אות י"א איך שבק"ש ממשיכים ההארה ממקורא דכולא דהיינו מאא"ס ממש (אלא שהארה זו הנמשכת מתלבשת בחכמה תחלה ונק' יחוד או"א כו'), וזהו בחי' אליו ולא למדותיו, והמשכה זו נמשכת ע"י בחי' אהבת דמאדך שזה דוקא הוא בחי' ההעלא' מ"ן לעורר המשכת אוא"ס ב"ה ממש ממקורא דכולא וכמ"ש בקו"א דלק"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח וז"ל והלכך כדי להמשיך אור א"ס ב"ה למטה א"א בלי העלא' מ"ן מלמטה דוקא כו' והעלא' מ"ן במוחו ולבו של אדם הוא בחי' רשפי אש בלי גבול ונק' מאד"ך כדי לעורר בחי' א"ס והיינו ע"י גבורות דס"ג שהן הן הרפ"ח ניצוצין כו' עכ"ל, הנה מבואר מדבריו שעיקר ההעלא' מ"ן הוא מבחי' מאדך והלכך כשצריכי' להמשיך האור ממש בגלוי בבי"ע וידוע שכשצ"ל ההמשכה למטה מטה מוכרח להיות המשכה ממקום היותר גבוה כידוע מענין אני ולא מלאך כו' ואע"פ שהתפלה נק' שם חיי שעה היינו משום שההארה שבבי"ע הוא מבחי' מל' דאצי' מקור הזמן אבל מ"מ שרש הגלוי הוא מאא"ס ממש שממנו נמשך כל אור חדש כידוע ומבואר ג"כ במ"א שכל המשכות אור חדש צ"ל מעצמות המאציל דייקא, ולפיכך לעורר ההמשכה משם צ"ל העלא' מ"ן בבחי' מאדך דייקא אלמא דעיקר העלא' מ"ן לעורר מבחי' א"ס הוא ע"י רשפי אש דמאדך כמבואר מדבריו להדיא, וזהו משנת"ל אות י"ד בפ' ראשונה דק"ש שהיא בחי' שם מ"ב שענינה הוא בחי' אהבה זו לצאת מהכלי שזהו בחי' גבורות ורשפי אש כו', והנה הטעם לזה שזהו עיקר העלאת מ"ן לעורר בחי' א"ס, הוא ע"י בחי' מאדך, יובן ע"פ מ"ש במ"א בענין מ"ן ומ"ד דלכאורה תמוה איך הנברא המוגבל יעורר באהבתו את בחי' אור א"ס הבלתי מוגבל אשר אין ערוך ממש, ונת' שם שזה גופא שהמ"ן יעורר מ"ד הוא ע"י שכך עלה ברצונו הקדום דהיינו שהי' תחלה הכנה לזה ברצונו הקדום שיהי' נמשך ומתגלה ע"י אתעדל"ת, ומ"מ צ"ל האתעדל"ת מעין האתעדל"ע וא"כ עדיין קשה איך שייך שיהי' אתעדל"ת מעין האתעדל"ע מאחר שהאתדל"ע היא המשכת אא"ס הבלתי בע"ג הרי אין ערוך אליו ואין שייך לומר אפי' כטפה מהים וכנ"ל אות י"ב, וא"כ איך שייך כלל ערך להמשכת אורו, אך הענין דאין הכוונה שבאמת יש ערך להאהבה עם אור והמשכה שממנו ית', אלא הענין שיש ב' בחי' אהבות הא' כשהאהבה מתיישבת בלב שהלב יכול להכיל את אור האהבה שחפץ לקרבת אלקי' כו', והב' כשהאהבה היא בתגבורת גדול דהיינו שע"י התבוננות בגדולת אא"ס ב"ה במהותו ועצמותו דכולא קמי' כלא חשיב ממש (ואיך שאפי' בחי' א"ק הוא קמי' כמו עשי' גופניות ממש כי הוא ית' מרומם ונשגב מכל גדר מציאות נאצל או נברא כו') תתלהב ותתלהט הנפש באהבה רבה ועצומה עד שאהבה זו לא תתיישב בלב כלל מעוצם האהבה רבה שרוצה ליפרד מהגוף כו' ולאשתאבא בגופא דמלכא, או לאסתכלא ביקרא דמלכא ותפארת גדולתו הבלתי מוגבלת כו', הנה אהבה זו הוא בחי' מקיף על כלי הלב דהיינו שאין כלי הלב יכול להכיל אהבה זו וכמשנ"ת קצת באגה"ק ע"פ אין ישראל נגאלין, בענין פנימית הלב שהיא עד"מ כמו במילי דעלמא לפעמים יש ענין גדול מאד מאד שכל חיות האדם תלוי ונוגע עד נקודה פנימי' הלב ועד בכלל וגורם לו לפעמים לעשות מעשים ולדבר דיבורים שלא בדעת כלל וזלע"ז ככה הוא ממש בעבודה שבלב דהיינו לפי שבחי' נקודת פנימי' הלב היא למעלה מן הדעת המתפשט ומתלבש במדות כו' ע"ש, ונמצא אהבה זו היא בחי' מקיף ולמעלה מהגבלת המדות שבלב דהיינו שאין כלי הלב יכול להכילו, וזהו הנק' אהבת בכל מאדך ומאד פי' בלי גבול דהיינו שאין האהבה נגבלת בכלי הלב ולא שהיא בליגבול באמת דאדרבה לגבי אדם צדיק וחסיד וחכם יותר ממנו תהי' אהבה כזו מתיישבת אצלו בכלי שלו שהיא רחבה יותר ובחי' מאדך שלו היא אהבה גדולה יותר וכו' וגם היא מוגבלת לגבי אהבת המלאכים ונשמות שלמעלה כו', ולפיכך נק' מאדך מאד שלך שאצלך הוא בלי גבול דהיינו למעלה מהגבול שלו, ומ"מ הואיל והיא למעלה מהגבול שלו ה"ז בחי' העלאת מ"ן לעורר בחי' א"ס שהוא הבלי גבול באמת, וזהו שאמרנו שהאתעדל"ת היא מעין האתעדל"ע לא שיש ערך ביניהם ח"ו שהרי אין ערוך אפי' בין אהבת אברהם או מיכאל כהנא רבא לגבי אהבה וחסד דאצי' ואצ"ל לגבי אור א"ס כו' אלא שנק' מעין האתעדל"ע הואיל והיא למעלה מהגבול של האדם ונק' מאדך ולכן זהו המ"ן לעורר בחי' א"ס, אע"פ שאין לו ערוך לו ח"ו הרי כבר אמרנו שכך עלה ברצונו שיומשך אורו ע"י אתעדל"ת, לכן הואיל שבק"ש צ"ל ההמשכה ממקורא דכולא לכך צ"ל העלא' מ"ן בבחי' זו וזהו ענין למסור נפשו באחד וענין אהבה דבכל מאדך והוא בחי' שם מ"ב כנ"ל באריכות, ואז נמשך ההארה ממקור הראשון מאור א"ס ממש בבחי' עולמות הא"ס שלמעלה מהאצי' ושם אין אנו רשאים לדבר בפרטות איך ומה הוא ענין המשכה זו אך בבוא המשכה זו בעולם האצילות אנו קורים לזה יחוד או"א כי הגלוי הראשון הוא בחכמ' כמ"ש הוי' בחכמ' ושם הוא בבחי' העלם עדיין ואח"כ נמשך בבינה שהיא בחי' גלוי וזהו הו'י אלקינו דהיינו שלנו ממש מצד שמבינה הוא בחי' הגלוי כו':
1