דרוש חדושי הלבנה, הקדמהDerush Chiddushei HaLevanah, Introduction
א׳וְהִנֵּה עִם הֱיוֹת שֶׁשְּׁנֵי מַאֲמָרֵי הַזֹּהַר מְסַיְּמִין בְּפֵרוּשׁ הָעִנְיָנִים עַל פִּי דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה, וּמִפְּנֵי כֵן הָרַב ר׳ מֹשֶׁה קוֹרְדִיווַארוֹ זללה״ה בְּסִפְרוֹ 'פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים' הַמְּיֻסָּד כֻּלּוֹ עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה בְּשַׁעַר מִעוּט הַיָּרֵחַ שָׁם, הֱבִיאָם לִשְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים הָהֵם בַּאֲרִיכוּת, וּפֵרְשָׁם, וְנִמְשַׁךְ לְפָרֵשׁ גַּם מַאֲמָר דְּחֻלִּין פֶּרֶק הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה .וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה בְּהֵפֶךְ, שֶׁמִּפְּנֵי הֱיוֹת מַאֲמָר דְּחֻלִּין מַשְׁמַע (יוֹתֵר) כְּפִי הַפְּשָׁט, אַף עַל פִּי שֶׁתַּכְלִיתָן וְסִיּוּמָן שֶׁל מַאֲמָרֵי הַזֹּהַר הוּא עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה, עִם כָּל זֶה יָכוֹלְנִי לְהַמְשִׁיךְ דִּבְרֵיהֶם שֶׁבִּתְחִלָּה גַּם כֵּן עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, וְכֵן יָאוּת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיִּרְמֹז הַכָּתוּב בָּעֶלְיוֹנִים אלשון זה מופיע בכמה ספרי מקובלים קדמונים. וז"ל הרמב"ן: (בראשית א א) תדע כי על דרך האמת הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים. וכ"ה ברבינו בחיי (במדבר לב ג), ובעבודת הקדש ח"א פ"ז וח"ד פ"ז, ועוד., מִכָּל מָקוֹם מְדַבֵּר בַּתַּחְתּוֹנִים וּבְשִׁטַּת רֻבֵּי הַמְּפָרְשִׁים, וּכְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ לְעוֹלָם. וּמַר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא בבגמרות שלנו הגירסא מר בריה דרב הונא אולם בגליון שם י"ג דרבינא. והלשון הוא ע"פ יבמות כב. חָתַם עֲלַהּ בְּפֶרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה (שבת סג.). וְאִם כֵּן, כָּל מַאי דְּאִתְּמַר בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ בְּכוּלֵי הַנֵּי גַוְנֵי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט.
1
ב׳גַּם, כִּי אֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת לְמִדְרְשִׁינְהוּ בָּרַבִּים, כְּדִתְנַן (חֲגִיגָה רֵישׁ פֶּרֶק ב) אֵין דּוֹרְשִׁין וכו׳ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה בְּיָחִיד כו'.
2
ג׳וּבְרֵישׁ מִדְרַשׁ רַבָּה (בראשית פ"א) "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר" אִתְפַּרְכָן גז"ל המדרש: ר' הונא בשם בר קפרא פתח (תהילים ל״א:י״ט) תאלמנה שפתי שקר וגו', אתפרכן (ענין קשירה (מתנות כהונה)), אתחרשן, אשתתקן (כחרש שאינו מדבר ושותק). אתפרכן, אתחרשן, היך מה דאת אמר (שמות ד׳:י״א) או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה', ואומר (בראשית ל״ז:ז׳) והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי, אשתתקן כמשמעו, הדוברות על צדיק, חי העולמים וכו׳. כו', "הַדּוֹבְרוֹת עַל צַדִּיק" חֵי עוֹלָמִים, "עָתָק" שֶׁהֶעְתִּיק דהסיר והסתיר מהם (מתנות כהונה) מִבְּרִיּוֹתָיו, "בְּגַאֲוָה" אֶתְמְהָא, בִּשְׁבִיל לְהִתְגָּאוֹת וְלוֹמַר 'אֲנִי דּוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית כו׳', "וָבוּז" מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדִי. דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא כָּל הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ", וְלֹא לַבּוֹזִים אֶת מוֹרָאֲךָ הָרָב, אוֹתָם לֹא יִהְיוּ בְּ"מָה רַב טוּבְךָ".
3
ד׳וְיֵשׁ מִן הַדַּרְשָׁנִים, שֶׁמַּתִּירִין לְעַצְמָן לִדְרוֹשׁ בָּרַבִּים מֵעִנְיַן הַגִּלְגּוּל לְפִי שֶׁפִילוֹסוֹפִים הַקַּדְמוֹנִים הֶאֱמִינוּ בָּזֶה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הר״י אַבַּרְבַּנֵאל הוז"ל: ואמנם טעם היבום וסודו כפי מה שמצאנו לראשונים קדמונינו המקובלים מפי משה רבינו עליו השלום ועמהם הסכים פיטאגורס הוא הדעת הקודם המקובל אצלם שנפשות בני ישראל יועתקו או תאצלנה מגוף אל גוף. וכו'. עיי"ש שהאריך בזה. (דברים כה ה) בְּפָרָשַׁת הַיִּבּוּם. אַךְ לִי אֵין נִרְאֶה הֶתֵּר זֶה. שֶׁהַפִילוֹסוֹפִים הָהֵם והכוונה לפילוסוף היווני פיטגורס שהוזכר באברבנאל, שהאמין בגלגול, אבל לטענת רבינו כיון שמקורם טמא אין להם שום הבנה במהות אמונת הגלגול., אִם שֶׁהֶאֱמִינוּהָ, מִכָּל מָקוֹם בַּל יָדְעוּ מָה וּמִי, וְעַל מָה וְלָמָּה, וְכַמָּה עִנְיָנִים נִסְתָּרִים. וְכָל שֶׁכֵּן, שֶׁכַּמָּהדַרְשָׁנִים עוֹשִׂים מִסְּבָרַת נַפְשָׁם גִּלְגּוּלִים עַל יְדֵי רְמָזִים שֶׁמְּרַמְּזִים הֵם מִתּוֹךְ הַכְּתוּבִים, וְהַשּׁוֹמְעִים יְקַבְּלוּ לְאוֹתָם הָרְמָזִים כְּאִלּוּ הָיְתָה קַבָּלָה מִסִּינַי, וְאֵינוֹ כֵן. וּמָצָאתִי רָאִיתִי בִּתְשׁוּבַת רַבִּי לֵוִי ן' חָבִיב זיש לציין שרבי לוי אבן חביב (מהרלב"ח) הוא בנו של מחבר עין יעקב שלא הספיק לחבר את ספרו אלא על סדרי זרעים ומועד. ומהרלב"ח השלים את חיבור ספר עין יעקב על כל הש"ס. עיין בשם הגדולים. בְּסִימָן ח׳ וּבְסִימָן ע״ה שֶׁלְּהֶדְיָא אָסַר לִדְרוֹשׁ בְּגִלְגּוּלִים, וְדַי בָּזֶה. וְעוֹד אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין סָפֵק אֶצְלִי שֶׁזֶּהוּ כַּוָּנָתוֹ שֶׁל בַּעַל חלצערנו נשמט תיבה זאת גם מדפוסים הקודמים, ונראה ממרוצת לשון רבינו שכוונתו לאחד מגדולי המחברים המבארים מדרשי האגדה. ועיין בהערה הקודמת, ואולי י"ל בדרך אפשר שכוונת רבינו לבעל עין יעקב ובנו הנזכרים לעיל בסמוך. [.....] לְהוֹרוֹת לָנוּ הַדֶּרֶךְ בַּהֲבָנַת הַמִּדְרָשִׁים לְפָרְשָׁם בָּרַבִּים, שֶׁלֹּא יוּבְנוּ כִּי אִם לְפִי פְּשׁוּטֵיהֶם. וְלָכֵן אֵלְכָה לִּי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט בְּכָל אֵלּוּ הַמַּאֲמָרִים הָאַרְבָּעָה.
4
ה׳וּמִפְּנֵי שֶׁבַּעַל 'פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים' לֹא הֵבִיא לְמִדְרַשׁ הָרַבּוֹת, וְאֵין לוֹמַר דְּאִשְׁתַּמִּיטְתֵיהּ, כִּי בָּקִי גָדוֹל הָיָה כַּאֲשֶׁר לְשֵׁמַע אֹזֶן שָׁמַעְנוּ. אַךְ נִרְאֶה בְעֵינַי, שֶׁהַמַּאֲמָר הַהוּא אֵינוֹ סוֹבֵר עִנְיַן מִעוּט הַיָּרֵחַ טכפי מה שמפרש רבינו לקמן המדרש אינו מדבר כלל על ענין זה שהירח היה גדול יותר פיזית ונתמעט בכמות או באיכות, וכאן מבאר רבינו שמזה הטעם אין הרמ"ק מבאר מדרש זה ביחד עם מאמרי חז"ל האחרים המדברים בענין מיעוט הירח., וְאִי נַמִּי סְבִירָא לֵיהּ, מִכָּל מָקוֹם דּוֹרֵשׁ הוּא הַמִּקְרָא בְּפָנִים אֲחֵרִים יכלומר שבעל המדרש אינו חולק על עצם הענין שהירח נתמעט מגדלו שהיה מתחלתו בעת הבריאה, אלא שמוסיף עוד דרש ועוד לימוד בענין זה., עַל דֶּרֶךְ שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. וְהָרַב בַּעַל 'פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים' אֵין עִנְיָנוֹ וְעִסְקוֹ בַּמָּקוֹם הַהוּא אֶלָּא בְּעִנְיַן הַמִּעוּט, כְּמוֹ שֶׁקְּרָאוֹ לַשַּׁעַר הַהוּא מִעוּט הַיָּרֵחַ, וּלְפִיכָךְ לֹא הֵבִיא מִזֶּה הַמַּאֲמָר שֶׁמִּן מִדְרַשׁ הָרַבּוֹת, כִּי לֹא הוּא מֵעִנְיָנוֹ:
5
ו׳וַאֲנִי יוֹם טוֹב הַנִּקְרָא לִיפְּמַן בלא"א הָרַב רַבִּי נָתָן זללה"ה הַלֵּוִי בִּרְאוֹתִי שֶׁחַנַּנִי אֱלֹהִים יִתְבָּרֵךְ לְפָרֵשׁ הַמַּאֲמָרִים הַלָּלוּ בְּעִנְיָן נָאוֹת, וּבְיִחוּד אֲרִיכוּת מַאֲמָר שֶׁל פֶּרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת, וְגַם עַל יְדֵי כֵן פֵּרַשְׁתִּי כַּמָּה פְּסוּקִים אֶחָד הֵנָּה וְאֶחָד הֵנָּה, וְגַם מִזְמוֹר שָׁלֵם מִסֵּפֶר תְּהִלִּים, וְגַם כָּל פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁל יוֹם רְבִיעִי שֶׁמִּשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. וַיְהִי הַדְּרוּשׁ הַזֶּה חָבִיב עָלַי עַד שֶׁקְּרָאתִיו בְּשֵׁם מְיֻחָד הַמּוֹרֶה עַל עִנְיָנוֹ, חִדּוּשֵׁי הַלְּבָנָה:
6
ז׳וָאֹמַר, שֶׁאֵלּוּ הַמַּאֲמָרִים חֲלוּקִים בְּעִנְיַן מַה שֶּׁנִּרְאֶה מִתּוֹךְ הַכָּתוּב שִׁנּוּי הַשֵּׁם, שֶׁמִּתְּחִלָּה קְרָאָם שְׁנֵיהֶם "גְּדוֹלִים", וְאַחַר כָּךְ קָרָא שֵׁם לְאֶחָד "קָטָן". וְנִשְׁתַּנּוּ סְבָרוֹת הַמַּאֲמָרִים בִּשְׁתַּיִם, שֶׁכָּל אֶחָד לָקַח לוֹ אֵיזֶה לִמּוּד מִתּוֹךְ מַה שֶּׁהַכָּתוּב מְשַׁנֶּה כָּאָמוּר.
7
ח׳וְגַם נֶחְלְקוּ בָּעִנְיָן עַצְמוֹ, לְרַחֵק אוֹ לְקָרֵב אֶל סֵדֶר הַבְּרִיאָה, רוֹצֶה לוֹמַר, הַאִם הָיָה שִׁנּוּי הַהוּא בְּעֵרֶךְ רַב, עַד שֶׁיֵּשׁ רִחוּק גָּדוֹל מְאֹד בֵּין מַה שֶּׁהָיָה בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה וּבֵין מַה שֶּׁנִּשְׁתַּנָּה אַחַר כָּךְ, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה רָחוֹק כָּל כָּךְ, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם שִׁנּוּי כְּלָל.
8
ט׳וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲפָרֵשׁ כָּל מַאֲמָר וּמַאֲמָר דֶּרֶךְ כְּלָל. וְאַחַר כָּךְ, אָשִׂים עוֹד עֵינַי עַל פְּרָטִים שֶׁבַּמַּאֲמָר דְּאֵלּוּ טְרֵפוֹת, לְדַקְדֵּק בּוֹ דִּקְדּוּקִים רַבִּים, וְאָבִיא כָּל הַמְפָרְשִׁים שֶׁרָאִיתִי בְּכָל אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר, וְאָשִׁיב עֲלֵיהֶם, וַאֲפָרְשֵׁהוּ עַל פִּי דַּעְתִּי וְעִיּוּנִי, בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרֵךְ.
9
י׳וּמִתּוֹךְ כֻּלָּם אָבוֹא אֶל בֵּאוּר הַפָּרָשָׁה שֶׁל יוֹם רְבִיעִי, אַחַר שֶׁמִּתְּחִלָּה אֲפָרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ הַזֶּה מִזְמוֹר ח׳ דִּתְהִלִּים, וְאַחַר כָּךְ אֲדַקְדֵּק בַּפָּרָשָׁה דִּקְדּוּקִים הָרְאוּיִים לְדַקְדֵּק, כְּפִי דֶרֶךְ כָּל הַמְּפָרְשִׁים וְדַרְשָׁנִים:
10