דרוש חדושי הלבנה ד׳:ד׳Derush Chiddushei HaLevanah 4:4

א׳וְאָמְנָם, בְּסֵפֶר גּוּר אַרְיֵה הַנִּזְכָּר, בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס, הֶאֱרִיךְ בְּפֵרוּשׁ הַמַּאֲמָר, כְּמוֹ דַּף בִּפְנִים וּבַחוּץ מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו, וּכְלַל דְּבָרָיו שֶׁמִּצַּד הָעוֹלָם יִהְיֶה מַנְהִיג אֶחָד, וְלֹא יַנְהִיגוּהוּ שְׁנַיִם, אֲבָל מִצַּד עֶצֶם הַבְּרִיאָה נִבְרְאוּ שָׁוִים, וְלָזֶה טָעֲנָה שֶׁאַף שֶׁמִּצַּד מֶמְשֶׁלֶת הָעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים, לָמָּה תִּתְמַעֵט מִמַּה שֶּׁהִיא רְאוּיָה לוֹ מִצַּד עֶצֶם הַבְּרִיאָה?

ב׳וְהֵשִׁיב לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַמִּעוּט הַזֶּה אֵין בּוֹ פְּחִיתוּת, כִּי עַכְשָׁו תּוּכַל לִהְיוֹת גַּם בַּיּוֹם כְּמוֹ שָׂר שֶׁיֵּשׁ עִם מֶלֶךְ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמֶלֶךְ עִם מֶלֶךְ, שֶׁזֶּה לֹא יוּכַל לִהְיוֹת. אִי נַמִּי, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא בְּמַעֲלָה, אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא חִסָּרוֹן (זוּלַת עִלַּת כָּל הַמַּעֲלוֹת בָּרוּךְ הוּא), וְלָכֵן הַשֶּׁמֶשׁ תֵּעָדֵר בַּלַּיְלָה, שֶׁזֶּהוּ חֶסְרוֹנָהּ, אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא קָטָן אֶפְשָׁר בְּלֹא הֶעְדֵּר גָּמוּר, כִּי קַטְנוּתוֹ הוּא חֶסְרוֹנוֹ.

ג׳וְהֵשִׁיבָה הִיא, שֶׁאֵין זֶה עִלּוּי מְצִיאוּת, דְּבָטְלָה לְגַבֵּי חַמָּה דִּשְׁרַגָּא כו׳, וְאָמַר לָהּ שֶׁמִּצַּד שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית קְטַנָּה, הִיא רֹאשׁ לָעוֹלָם הַשָּׁפֵל, שֶׁמִּתְדַּמִּין אֵלֶיהָ בְּכִלָּיוֹן וְהֶפְסֵד וְהִתְחַדְּשׁוּת. וְלָכֵן מוֹנִין לָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִים לַמְּלָכִים, וְנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עִלּוּי מְצִיאוּת.

ד׳וְהֵשִׁיבָה הִיא, שֶׁהֲרֵי מֻכְרָחִים לִמְנוֹת גַּם כֵּן לַחַמָּה, וְנִמְצָא שֶׁהוּא מֶלֶךְ יוֹתֵר גָּדוֹל מִמֶּנָּה. וְאִי נַמִּי שֶׁהַקַּטְנוּת עוֹשֶׂה שֶׁיִּהְיוּ מְשַׁעֲרִים בּוֹ יוֹתֵר מִן הַגְּדֻלָּה (וּכְמוֹ שֶׁכְּבָר כְּתַבְתִּיו לְעֵיל), הֵשִׁיבָה כֵּיוָן שֶׁסּוֹף דָּבָר מוֹנִין גַּם כֵּן לַחַמָּה, נִמְצָא שֶׁאֵין עִלּוּי מְצִיאוּת לָהּ לְבָד.

ה׳וְאָמַר לָהּ, צַדִּיקִים יִקָּרְאוּ בִשְׁמֵךְ. כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם הָעוֹמְדִים עַל נְקֻדָּה, וְאֵינָם מִתְפַּשְּׁטִים מִנְּקֻדָּתָם לָצֵאת חוּץ מִגִּדְרָם שֶׁהוּא הַצֶּדֶק, וְלָכֵן נִקְרָאִים קְטַנִּים כְּמוֹ הָאָרֶץ, שֶׁהִיא הַקְּטַנָּה שֶׁבִּיסוֹדוֹת, לָכֵן עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע וְאֵין לָהּ הִתְפַּשְּׁטוּת, וְכֵן מִדַּת הַצַּדִּיקִים. וְנִמְצָא, שֶׁהַקַּטְנוּת רָאוּי לַנִּמְצָאוֹת.

ו׳וְלֹא נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּהּ, מֵאַחַר שֶׁהָיָה לָהּ מַעֲלָה וְנֶחְסְרָה. לָזֶה אָמַר, הָבִיאוּ כַּפָּרָה כו׳. וְאֵין לְשׁוֹן כַּפָּרָה בְּכָאן כְּמוֹ כַּפָּרַת חֵטְא, שֶׁכְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁחָטָא וְיִתְחָרֵט וּמֵבִיא קָרְבָּן וְשֶׁיִּמְחֹל לוֹ מִי שֶׁחָטָא כְּנֶגְדּוֹ. שֶׁכָּל זֶה וַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה, אֲבָל בְּכָאן הוּא לְשׁוֹן קִנּוּחַ וְסִלּוּק, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש״י בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח עַל "אוּלַי אֲכַפְּרָה פָנָיו" (בראשית לב כא). וְגַם שֵׁם 'חַטָּאת' עִקָּרוֹ מִלְּשׁוֹן "אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים" (מלכים א א כא) וְ"אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית לא לט), שֶׁהֵם לְשׁוֹן חִסָּרוֹן. וְכֵן נִקְרָא הַקָּרְבָּן ׳חַטָּאת׳, עַל שֵׁם הַחִסָּרוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה, כִּי כָּל עֲבֵרָה חִסָּרוֹן. וּבְכָאן אָמְרוּ, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיָּבִיאוּ כַּפָּרָה, הַיְנוּ קִנּוּחַ וְסִלּוּק הַתַּרְעוֹמוֹת עַל הַחִסָּרוֹן שֶׁחִסֵּר וְהִמְעִיט מַעֲלַת הַיָּרֵחַ.

ז׳וְאִם תֹּאמַר, מִכָּל מָקוֹם קַשְׁיָא הֵיאַךְ עָבִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּלָא דִינָא? הָא לֹא קַשְׁיָא. שֶׁהֲרֵי כָּל הַבְּרוּאִים עַל צַד הַחֶסֶד נִבְרְאוּ, וְאֵין לָהֶם מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ נִבְרָאִים אֶלָּא לְפִי שֶׁנִּבְרְאוּ. וְטָעֲנָה הַיָּרֵחַ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְמַעֵט אוֹתָהּ, אַחֲרֵי שֶׁנִּבְרֵאת גְּדוֹלָה, הִנֵּה לְפִי דְבָרֶיהָ הָוֵי תַּרְעוֹמוֹת, אֲבָל לֹא לְפִי הָאֱמֶת, כִּי הוּא בְּחֶסֶד בָּרָא עוֹלָמוֹ, וְאֵין לִבְרוּאָיו דִּין עָלָיו לְהִבָּרְאוֹת. וְהָיָה יָכוֹל לְהַקְטִין כְּדֵי שֶׁהָעוֹלָם יִהְיֶה מֻנְהָג מִמֶּלֶךְ אֶחָד. רַק כְּנֶגֶד טַעֲנַת הַיָּרֵחַ אָמַר הָבִיאוּ כו׳. וְהַשְׁתָּא, אֲפִלּוּ שֶׁתֹּאמַר כַּפָּרָה וְחַטָּאת מַמָּשׁ, לֹא מִשְׁתַּבֶּשֶׁת, שֶׁכְּלַפֵּי טַעֲנַת הַיָּרֵחַ נֶאֱמַר כָּךְ, וְהוּא לָהּ לְכָבוֹד כְּדִבְרֵי הָרִי״ף זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

ח׳וְעוֹד יוּבַן הָעִנְיָן בְּמַה שֶּׁבְּלִי סָפֵק מֵחֶסְרוֹן הַיָּרֵחַ נִמְשָׁךְ חִסָּרוֹן בָּעוֹלָם שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ, הַמֻּנְהָג מִמֶּנּוּ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְחַדֵּשׁ הַיָּרֵחַ, תִּתְחַדֵּשׁ גַּם כֵּן טוֹבָה בָּעוֹלָם, כַּמֻּזְכָּר, שֶׁהוּא מֻנְהָג מִמֶּנּוּ. וְלָכֵן מְבִיאִין קָרְבָּן, שֶׁהוּא הַהִתְקָרְבוּת אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ, בְּהִתְחַדֵּשׁ עוֹלָמוֹ. וְאִי נַמִּי, הוּא יִתְבָּרֵךְ רָאָה תְּחִלָּה לְבָרְאָם בְּשִׁוּוּי, וְאַחַר כָּךְ רָאָה לְמַעֵט הַיָּרֵחַ לְהַנְהָגַת הָעוֹלָם בְּיֹשֶׁר. וְאַחַר כָּךְ רָאָה שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבָּן לְהִתְקָרֵב לְמִדַּת טוּבוֹ, הַמְחַדֵּשׁ בּוֹ הָאוֹרָה בַּלְּבָנָה, וְהַטּוֹבָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם.

ט׳הֵן הֵנָּה דִּבְרֵי הַגּוּר אַרְיֵה. וְהִנְנִי תּוֹלֶה הַחִסָּרוֹן בִּי, מֵחֶסְרוֹן הַיְדִיעָה וְהַהֲבָנָה מַה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּמַאֲמָרִים אֵלּוּ בְּדֶרֶךְ חִידָה וְרֶמֶז, וְהָיוּ יְכוֹלִים לְאָמְרָם בְּפֵרוּשׁ, וְיָבִינוּ הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים ^לדלפי פירוש הגור אריה הרי ׳הביאו עלי כפרה׳ אינו כפשוטו ומרמז לדברים אחרים, וא"כ אינו מובן למה היו חז"ל צריכים לדבר באופן כזה, אם לא שיש כאן סוד על פי נסתר, אלא שעפ״י נגלה קשה הפירוש של הגו"א, וכל מגמת רבינו בחיבור זה הוא לפרש האגדה על פי פשוטו וכדלהלן.. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכְלוּ הַשּׁוֹמְעִים לִטְעוֹת בִּלְשׁוֹנָם, שֶׁאָמְרוּ "הָבִיאוּ כַּפָּרָה כו׳", וּלְפָחוֹת לְהַאֲשִׁימָם עַל שֶׁמְּדַבְּרִים עָתָק נֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַס וְשָׁלוֹם, וּמַה לָּהֶם וּלְצָרָה זוֹ.

י׳וְאָמְנָם כֵּן, שֶׁכָּתַב בְּסוֹף דְּבָרָיו, שֶׁאֵין זֶה עִקַּר עֹמֶק הֲבָנַת מִעוּט הַיָּרֵחַ וְסִלּוּק תְּלוּנָתָהּ בְּקָרְבָּן, דְּדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר רַק בְּהַעֲמִיק בְּחָכְמָה נִפְלָאָה שֶׁאֵין כָּאן מְקוֹמָהּ. עַל כֵּן יִרְמֹז בְּלִי סָפֵק לְחָכְמַת הַקַּבָּלָה.

י״אוַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁכְּמוֹ שֶׁתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, דִּפְשִׁיטָא מִלְּתָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רְמָזִים וְסוֹדוֹת הַקַּבָּלָה, וַאֲפִלּוּ הָכִי אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁהֵבֵאתִי מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעֵיל. כָּל שֶׁכֵּן וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּשֶׁאָמְרוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ וְכִוְּנוּ אֶל סוֹדוֹת וּרְמָזִים, מִכָּל מָקוֹם כַּוָּנָתָם הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁדִּבְרֵיהֶם כִּפְשׁוּטָם, יִהְיוּ עַל נָכוֹן, וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם. וְלָכֵן אַחֲזִיק אֲנִי בִּפְשַׁט הַמַּאֲמָר, כְּפִי שִׁטְחוּת לְשׁוֹנוֹ, לְפָרְשׁוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה פָּשׁוּט וּמְבֹאָר, וִיסֻלְּקוּ מֵעָלָיו כָּל הַתַּרְעוֹמוֹת וְהַתְּלוּנוֹת וְהַסְּפֵקוֹת שֶׁהִזְכַּרְתִּי: