דרוש חדושי הלבנה ז׳Derush Chiddushei HaLevanah 7

א׳בֵּאוּר פָּרָשַׁת יוֹם הָרְבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית
וְאָמְנָם, קֹדֶם שֶׁנָּבוֹא לְבֵאוּרָהּ, נְדַקְדֵּק בָּהּ תְּחִלָּה אֵיזֶה דִקְדּוּקִים.

ב׳הָא׳) "יְהִי מְאֹרֹת" חָסֵר וא״ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפּוֹל אַסְכָּרָה בְּתִינוֹקוֹת וכו׳ כְּדִפְרִישִׁית (שער ה' פ"ח). וְאָמְנָם, עֲדַיִן אֵין טַעַם לָמָּה הוּא חָסֵר. . . שֶׁשְּׁנֵי הַוָּוִי״ן חֲסֵרִים ^אעיין נחלת יעקב שכתב על דברי רש"י שם וז"ל: פירוש חסר וי"ו שרשית שהיא אחר האל"ף. אולם מדברי הגור אריה משמע שהחידוש בשני הווי"ן, וז"ל: חסר וי"ו. ורש"י דקדק בכאן יותר על חסרון וי"ו מן שאר ווי"ן מלאים וחסירים הרבה, אלא שהוקשה לו הלשון "יהי מאורות", שלפי הלשון הוי למכתב 'יהיו מאורות', ותירץ שהרי גם כן חסר וי"ו, אלא הוא לשון מאירה, והשתא אתי שפיר "יהי מארת" כאילו כתיב 'יהי מארה' עכ"ל. ועיין בדברי רבינו לקמן בסמוך., וְכֵן לָמָּה כֵּן גַּם בִּ"וְ(י)הָיוּ לִמְאֹרֹת" וּבִ"שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת". . . . "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת", רַק וא״ו שְׁנִיָּה חֲסֵרָה.

ג׳הַב׳) "בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם", צָרִיךְ פֵּרוּשׁ. שֶׁכְּפִי הַנִּרְאֶה הָיָה דַּי כְּשֶׁיֹּאמַר ׳בַּשָּׁמַיִם׳.

ד׳הַג') מֵאַחַר שֶׁאָמַר "יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם", הָיָה לוֹ לִכְתֹּב מִיָּד "לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ". וְלֹא הָיָה אָז מִן הַצֹּרֶךְ לִכְתֹּב אַחַר כָּךְ בַּאֲרִיכוּת, "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר וגו׳". וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה נֶאֱמַר "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", וְלֹא הִכְפִּיל הַדְּבָרִים. וְכֵן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב גַּם כָּאן.

ה׳הַד׳) כָּאן אָמַר "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה", וְתוּ לֹא. וְאִלּוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה נֶאֱמַר, "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ". בָּאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים, בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא נֶאֱמַר עַכְשָׁו רַק עִנְיָן אֶחָד. וְאִם הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה, הוּא עַצְמוֹ הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין אוֹר וְחֹשֶׁךְ, יִקְשֶׁה, לָמָּה בָּאֲמִירָה לֹא נֶאֶמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה. וְעוֹד, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר בִּקְצָרָה ׳וּלְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם׳. וְאִם הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין אוֹר וְחֹשֶׁךְ אֵינוֹ הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה, אִם כֵּן, לֹא נִזְכַּר בָּאֲמִירָה וּבַמַּעֲשֶׂה עִנְיָן שָׁוֶה כְּלָל, וְנִשְׁתַּנָּה לְגַמְרֵי הַמַּעֲשֶׂה מִן הָאֲמִירָה.

ו׳הַה׳) "וְהָיוּ לְאֹתֹת וגו׳ וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת וגו׳", כְּבָר דִּקְדֵּק רַשִׁ׳׳י בְּפָרָשַׁת שְׁמוֹת (ד ט) בַּפָּסוּק "וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ וגו׳ וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת", שְׁנֵי פְעָמִים "וְהָיוּ", נִרְאֶה בְעֵינַי וכו׳ ^בוז"ל: והיו המים וגו' - והיו והיו שתי פעמים. נראה בעיני, אלו נאמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת, שומע אני שבידו הם נהפכים לדם ואף כשירדו לארץ יהיו בהוייתן, אבל עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם עד שיהיו ביבשת:. וְהָתָם, מִכָּל מָקוֹם, חַד הֻצְרַךְ לְהִכָּתֵב. וְאִלּוּ הָכָא כָּל שְׁנֵיהֶם אֵינָם צְרִיכִים, שֶׁהָיָה יָכוֹל לִכְתֹּב ׳וּלְאֹתֹת וגו׳ וְלִמְאוֹרֹת וגו׳׳.

ז׳הַו׳) "וּלְיָמִים". מִן הַתֵּימָא, שֶׁהֲרֵי זֶה עַצְמוֹ הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין יוֹם וָלַיְלָה, שֶׁכְּבָר הֻזְכַּר. וְאַף אִם לֹא נָחוּשׁ לַכֵּפֶל, הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים וְלִכְתֹּב ׳וְהָיוּ לְיָמִים׳ קֹדֶם ׳לְאֹתֹת׳, לִשְׁתֵּי סִבּוֹת. הָא׳, שֶׁאָז לֹא הָיָה הַכֵּפֶל כָּל כָּךְ, אֲבָל הָיָה כְּמוֹ בֵּאוּר, שֶׁיֹּאמַר ׳וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלַּיְלָה וְהָיוּ לְיָמִים׳. כְּלוֹמַר, שֶׁהַהֶבְדֵּל הַזֶּה הָיָה לְצֹרֶךְ הַיָּמִים שֶׁיִּהְיוּ נִמְנִים יוֹם א׳ יוֹם ב׳ וכו׳. הַסִּבָּה הַשְּׁנִיָּה שֶׁרָאוּי הָיָה לְהַקְדִּים, כִּי וַדַּאי שֶׁהַיָּמִים מֻקְדָּמִים לַמּוֹעֲדִים, שֶׁבָּאִים רַק שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁנָה, אוֹ ה׳ פְּעָמִים [כְּשֶׁנַּחְשֹׁב] רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּרִים גַּם כֵּן. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּקְדָּמִים הַיָּמִים לָאֹתֹת, שֶׁהֵם כְּפִי פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י [כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין] כו׳. וְזֶה דַּוְקָא בַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ לַלְּבָנָה, וּבְמוֹלַד הַחֹדֶשׁ לַחַמָּה. וְאַף גַּם זֹאת, אֵין לְקוּת הַחַמָּה נִרְאֵית בְּכָל הָעוֹלָם [בְּשָׁוֶה], וְאַף לֹא בְּאַקְלִים אֶחָד.

ח׳הַז׳) לָמָּה בְּכֻלָּם בָּא למ״ד בַּתְּחִלָּה, "לְאֹתֹת וגו׳", וּבַ"שָּׁנִים" לֹא נִכְתַּב למ״ד.

ט׳הַח') לָמָּה אָמַר "וַיְהִי כֵן", אַחֲרֵי שֶׁיְּבָאֵר אַחַר כָּךְ לְהֶדְיָא "וַיַּעַשׂ וגו׳". וְעִם הֱיוֹת שֶׁכֵּן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עַל מַאֲמָר "תַּדְשֵׁא", וְכֵן בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי עַל מַאֲמָר "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה", גַּם שָׁם כָּךְ, נֹאמַר, עַכְשָׁו אֵין חוֹבָה עָלֵינוּ לְבָאֵר, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁאָנוּ בוֹ.

י׳הַט') "הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים וגו׳ וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן". יִהְיֶה נִמְשָׁךְ עִנְיָן הַמִּדְרָשׁ בְּתוֹךְ הַבֵּאוּר.

י״אהַי׳) "וַיִּתֵּן אֹתָם וגו׳". לָמָּה הָיָה עֲשִׂיָּה וּנְתִינָה? הֲקָצֹר קָצְרָה יַד ה׳ מִלְּהֵעָשׂוֹת כַּדָּת, בְּפַעַם אַחַת, בָּרָקִיעַ עַצְמוֹ? רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁתִּהְיֶה הָעֲשִׂיָּה בָּרָקִיעַ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְהַוּוּ בָּרָקִיעַ, וְלֹא יִצְטָרֵךְ אַחַר הָעֲשִׂיָּה לְתִתָּם בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם, שֶׁכְּבָר עֲשׂוּיִים בִּמְקוֹמָם.

י״בהַי״א) "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". דְּלִכְאוֹרָה הוֹאִיל וּבָאוֹר הָרִאשׁוֹן, נֶאֱמַר פְּרָטִי, וְאָמַר "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב", כֵּן גַּם בַּמְּאוֹרוֹת הַלָּלוּ, הָיָה לוֹ לוֹמַר גַּם כֵּן ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הַמְּאוֹרוֹת כִּי טוֹב׳.

י״גהַי״ב) וְהִיא כּוֹלֶלֶת לְכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. שֶׁבְּכָל הַפְּרָטִים הוּא אוֹמֵר "וַיַּרְא וגו׳ כִּי טוֹב", וְעַל הַכְּלָל, בַּסּוֹף אוֹמֵר, "וְהִנֵּה טוֹב":

י״דוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת. בַּמְּסֹרָה ^ג"מסורה" = רשימה הכוללת דקדוקי האותיות והתיבות בתנ"ך מלאים וחסרים ודרך הקריאה בנקודות וטעמים, במשך הדורות נרשמו על גליונות ספרי תנ"ך, ושוב נתחברו חיבורים שקבצו וביררו ענינים אלו ע"י גדולי הדורות, ביניהם רבי מאיר הלוי אבולעפיה (הרמ"ה), בספרו מסורת סיג לתורה, ואחריו בספר מנחת שי, ועוד., מְאֹרֹת ב׳ חָסֵר דְּחָסֵר. וְסִימָן, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת". (פסוק יד) "וַיַּעַשׂ שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת" ^דועיין במנחת שי (בראשית א טו) וז"ל: והיו לִמְאוֹרֹת. במסורת כ"י נמסר עליו מלא וא"ו קדמאה וכן הוא בספרים כ"י ובדפוס קדמון. גם הרמ"ה ז"ל כתב כלשון הזה, מדיהי אוֹר ויהי אוֹר, כל הדין לישנא דאור באורייתא מל' וי"ו כתי'. מְאֹרֹת ב' חסר דחסר בלישנא, וסימנך ויאמר אלקים יהי מְאֹרֹת, ויעש אלקים את שני הַמְאֹרֹת. והיו לִמְאוֹרֹת ברקיע השמים, מלא וי"ו קדמאה וחסר וי"ו תניין, עכ"ל. וכן הוא במלאים וחסרים שמצאתי בראש מקרא ספרדית כ"י שהועתקו מספר הללי הסופר.... (פסוק טז) מַסְכִּים לַסְּפָרִים שֶׁ"וְּהָיוּ לִמְאוֹרֹת" אֵינוֹ חָסֵר דְּחָסֵר. וְגַם יֵשׁ לוֹמַר, דִּלְהַמְּסֹרָה "וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת" (פסוק טו) מָלֵא בִּשְׁנֵי וָוִי״ן, מִדְּלֹא נִמְסַר עָלָיו חָסֵר ^העיין בהערות הקודמים מ"ש במנחת שי ודו"ק.. וְהִנֵּה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, מְבֹאָר מִמַּה שֶּׁ"יְּהִי מְאֹרֹת" חָסֵר דְּחָסֵר, וְכֵן "וַיַּעַשׂ [שְׁנֵי] הַמְּאֹרֹת", שֶׁבִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה הָיָה לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ שֶׁיִּהְיֶה חִסָּרוֹן וּמִעוּט. וְכֵן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה נַעֲשָׂה כֵן. וְאוּלָם [הַחִסָּרוֹן בָּא בַּכֹּל], שֶׁכֵּן הָיָה מִעוּט מִדַּת הַגּוּף וְשִׁעוּר הָאוֹרָה. וּכְשֶׁנְּדַקְדֵּק נוּכַל לוֹמַר, שֶׁהָיוּ עוֹד שְׁנֵי חֶסְרוֹנוֹת, הַיְנוּ שִׁנּוּי מָקוֹם עַד כַּדּוּר הַתַּחְתּוֹן, וְגַם הַלִּקּוּי הַמִּתְהַוֶּה עַל יְדֵי הַמִּעוּטִים, הֲרֵי ד׳ חֶסְרוֹנוֹת. וְאִם נִרְצֶה לְקַיֵּם הַסְּפָרִים שֶׁ"וְּהָיוּ לִמְאוֹרֹת" יֵשׁ בּוֹ חָסֵר אֶחָד, וְכַאֲשֶׁר גַּם הַמְּסֹרָה מוֹרָה ^ועיין לעיל בהערות כנ"ל., עַל כָּל פָּנִים, שֶׁאֵינוֹ חָסֵר דְּחָסֵר, נֹאמַר, שֶׁיִּרְמֹז עַל לִקּוּי הַחַמָּה שֶׁמִּתְהַוֶּה גַּם כֵּן עַל יְדֵי הַמִּעוּט, כִּי כְּשֶׁהָיוּ שָׁוִים וּבְמָקוֹם אֶחָד, לֹא תִלְקֶה הַחַמָּה, שֶׁהֲרֵי אֵין הַיָּרֵחַ תַּחְתֶּיהָ, שֶׁתְּכֻסֶּה עַל יָדֶיהָ הַחַמָּה בְּמַה שֶּׁמַּפְסֶקֶת בֵּין הַהַבָּטָה מֵעֵין הָרוֹאֶה, כַּאֲשֶׁר הִיא לְעֵת עַתָּה, שֶׁזֶּה הוּא לִקּוּי הַחַמָּה.

ט״וסוֹף דָּבָר, הַמְּסוֹרָה מוֹרָה בְּאֶצְבַּע, מַה שֶּׁבֵּאַרְתִּי בְּבֵאוּר מַאֲמָר דְּפֶרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת, שֶׁהַמִּעוּט הָיָה מֻכְרָח אַף שֶׁלֹּא הָיְתָה מְקַטְרֶגֶת. וְזֶהוּ טַעַם הַמְּסֹרָה שֶׁנָּתְנָה סִימָן "אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת" ^זעיין מ"ש לעיל בהערה לשון המסורה "וסימנך ויאמר אלקים יהי מְאֹרֹת וכו'״. ודורש רבינו שיש בזה כוונה מיוחדת שחסרון המאורות (שמרומז בחסר וא"ו) הוא מעשה אלקים וכו'., שֶׁאֱלֹהִים חִסְּרָהּ, כְּלוֹמַר, מִעֲטָהּ, אַף בְּלֹא קִטְרוּג. כִּי כָּךְ עָלְתָה בְּמַחֲשָׁבָה. גַּם "וַיַּעַשׂ", הַיְנוּ הַבְּרִיאָה, הָיְתָה בְּעַצְמָהּ בְּלֹא קִטְרוּג, ״מְאֹרֹת״ חָסֵר.

ט״זוְהִנֵּה, אָמַר שֶׁיִּהְיוּ הַמְּאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. גַּם יוֹכִיחַ עַל זֶה שֶׁמִּמַּה שֶּׁלֹּא אָמַר ׳בַּשָּׁמַיִם׳ אֶלָּא "בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם", יִרְצֶה, שֶׁרָמַז עַל הַכַּדּוּר ^חכפי הנראה כוונת רבינו "גלגל" וכפי שכתב רבינו בשער השלישי תחלת פרק ראשון. ועיין הערה הבאה. שֶׁבּוֹ גַּם עַתָּה הַחַמָּה, וְיִקְרָאֵהוּ רָקִיעַ ^טעיין לעיל בתחלת שער השלישי, ושם בהערה בשם הרמב"ם דשבעת הרקיעים המוזכרים בדברי חז"ל הן הנה השבעה גלגלים, וברקיע (גלגל) הרביעי תלוי חמה., [כֵּיוָן] שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הַשִּׁבְעָה רְקִיעִים, הַמְּיֻחָדִים לְשִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת. וְיִהְיֶה מֻשְׁאָל לוֹ שֵׁם רָקִיעַ ^ירבינו מפרש בזה שאף שכשכתוב בתורה רקיע, הכוונה הוא לבריאה שברא השי"ת ביום השני, שהיא בריאה המבדלת בין מים למים (וכמ"ש רבינו לקמן בסמוך בד"ה והיו למאורת), מ"מ כאן קורא הכתוב לגלגל הרביעי רקיע "בשם המושאל"., עַל שֵׁם שֶׁמַּבְדִּיל בֵּין שְׁלֹשָׁה לִשְׁלֹשָׁה ^יאהכוונה בזה ליישב מה שלא פירש איזה רקיע משבעת הרקיעים? וע"ז פי' רבינו שכמו שתפקיד הרקיע בכלל הוא להבדיל בין עליון לתחתון כך הרקיע (גלגל) האמצעי (הרביעי) הוא ממצע ומבדיל בין הגלגלים העליונים לתחתונים, כְּמוֹ הָרָקִיעַ שֶׁמַּבְדִּיל בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים. וְהָיָה זֶה קֹדֶם הַמִּעוּט ^יבוכפי שביאר רבינו שם בתחילת שער השלישי שבשעה שמיעט הלבנה ירדה לרקיע (גלגל) הראשון., אַף שֶׁבַּמַּחֲשָׁבָה כְּבָר עָלְתָה לְפָנָיו הַמִּעוּט, כָּאָמוּר. אַךְ בַּתְּחִלָּה, קָבַע לִשְׁנֵיהֶם בָּרָקִיעַ הַזֶּה. וְגַם בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, לֹא הָיוּ לְפָנָיו לְהִבָּרְאוֹת רַק הַמְּאוֹרוֹת הַשְּׁנַיִם, וְלֹא זוּלַת. אַךְ לִכְשֶׁיִּהְיֶה הַמִּעוּט, יַרְבֶּה אַחַר כָּךְ הַצְּבָאוֹת ^יגכמ"ש לעיל שער ה' בשם בראשית רבה., הַיְנוּ הַכּוֹכָבִים, אֲשֶׁר כּוֹלְלִים חֲמִשָּׁה הַנְּבוּכִים ^ידחמשת הכוכבים הנבוכים המשרתים שבעה ידועים כולם נקראים נבוכים למבוכה הנראית בתנועתם והשנים מהם השמש והירח והחמשה הנשארים נקראים 'חמשת הכוכבים הנבוכים' כשייאמר 'חמשה' סתם ידוע שאינו מדבר על השמש והירח. (פירוש המלות הזרות במורה נבוכים לר"ש ן' תבון) והכוונה היא ששבעת כוכבי הלכת נקראים בשם זה כי מבוכתם (תנועתם) נראית לעיני כל, ומלבד השמש והירח יש חמשה נותרים: שבתאי, צדק, מאדים, נוגה, וכוכב., וְכָל אֲשֶׁר בְּגַלְגַּל הַמַּזָּלוֹת. שֶׁהֲרֵי אָמַר "לְהַבְדִּיל וגו'". וְאֵין זֶה בְּעֶצֶם, אֶלָּא עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ בִּלְבָד. וּלְפִיכָךְ לֹא אָמַר כָּאן "לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", כִּי גַּם כָּל הַכּוֹכָבִים מְאִירִים עַל הָאָרֶץ. אֶלָּא שֶׁבִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, לֹא עָלוּ רַק אֵלּוּ שְׁנַיִם בִּלְבָד. אָמְנָם, בַּמַּחֲשָׁבָה עַצְמָהּ הָיָה לִהְיוֹת כֵּן סוֹף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיִּהְיוּ חֶסְרוֹנוֹ, וְכָאָמוּר, וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא בְּהֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים:

י״זוְהָיוּ לְאֹתֹת וגו׳. אוֹמֵר הֲוָיָה אַחֶרֶת שֶׁתִּהְיֶה, הַיְנוּ שֶׁהָאֶחָד מֵהֶם יִתְמַעֵט, שֶׁעַל יָדוֹ יִמָּשֵׁךְ הֲוָיָה אַחֶרֶת, הַכּוֹלֶלֶת כָּל אֵלּוּ, הַיְנוּ, אוֹתוֹת וּמוֹעֲדִים וְיָמִים וְשָׁנִים, וְכָל זֶה עַל יְדֵי הַמִּעוּט. וּלְפִי שֶׁעַל יְדֵי הַמִּעוּט רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפַיֵּס וְלוֹמַר, יִשְׂרָאֵל לִימְנוּ בָךְ יָמִים וְשָׁנִים, לָכֵן לֹא הֻקְדַּם יָמִים לְאֹתֹת. שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּשַׁנֶּה הַסֵּדֶר מֵהַכָּתוּב נִרְמָז, שֶׁאַחַר שֶׁנִּגְזַר הַמִּעוּט שֶׁתִּהְיֶה [הוֹוֶה] הֲוָיָה אַחֶרֶת הַכּוֹלֶלֶת אוֹתוֹת וּמוֹעֲדִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁתִּתְפַּיֵּס בְּיָמִים וְשָׁנִים שֶׁמּוֹנִים בָּהּ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן יִרְמֹז בְּמַה שֶּׁלֹּא בָּא הַלָמֶ״ד בְּתֵבַת ״וְשָׁנִים״, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ׳וּלְשָׁנִים׳, כְּמוֹ שֶׁכָּל הָאֲחֵרִים הֵם בְּלָמֶדִ״ין, אֶלָּא שֶׁרוֹמֵז תְּשׁוּבַת [הַיָּרֵחַ] שֶׁאִי אֶפְשָׁר דְּלָא לִמְנוּ בִּתְקוּפַת הַחַמָּה כְּמוֹ כֵן, כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי בְּבֵאוּר הַמַּאֲמָר:

י״חוְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר וגו׳. אָמַר שֶׁמִּתּוֹךְ הַמִּעוּט יִתְהַוֶּה עוֹד הֲוָיָה אַחֶרֶת ^טובשונה ממה שביאר רבינו לעיל בפסוק (יד) "יהי מארת ברקיע השמים" שהכוונה שם 'רקיע השמים' הוא רק בשם המושאל ובאמת מדובר שם בגלגל הרביעי, הרי שכאן בפסוק (טו) "והיו למאורת ברקיע השמים" הכוונה הוא לרקיע שנברא ביום השני שתפקידו הוא להבדיל בין מים למים, וכפי שהולך רבינו ומבאר שהוא מתחת לגלגלים. שֶׁיִּתְהַוֶּה. . בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן, הַנִּבְרָא לְהַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם (בראשית א ו). וְהוּא בָּאֲוִיר שֶׁתַּחַת הַכַּדּוּרִים ^טזכן משמע מהרמב"ן על הפסוק ועוד מפרשים שם, וז"ל הספורנו: יהי רקיע בתוך המים. יהי טבע בתוך המים היסודיים כמו גלגל בתוכם סביב מבדיל בצורה קצתם מקצתם, באופן שאיזה חלק עליון מן המים לצד האויר ישוב לטבע אידיי. והנה בזה עלו בהכרח אל איזה גבול באויר היסודיי, וקבל האויר איזה עשוי בהכרח להיות מקום לחלק שנהפך לאיד, והתפשט אל מקום רב הכמות ממקומו הראשון:, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְתִּי בִּדְרוּשׁ אַחֵר ^יזעיין בהצעה מהמדפיסים בהוצאה הראשונה (תרכ"ו) בתחילת הספר, שחיבור דנן הוא חלק ממחברת דרשותיו של רבינו, ויתכן שהיה הדרוש שמזכיר רבינו כאן גם במחברת זאת, וחבל על דאבדין., הַכּוֹלֵל בְּרִיאַת [כָּל הַיָּמִים] הָרִאשׁוֹנִים שֶׁמִּשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁקְּרָאתִיו בְּשֵׁם הֲוָיוֹת הַיְסוֹדוֹת. וְכֵן הוּא, כִּי בְּעֶצֶם, אֵין אוֹר בַּשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, שֶׁהַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם אֵינָם בַּעֲלֵי אֵיכוּת. אִם כֵּן, כָּל הַמִּתְהַוֶּה מֵהֶם בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל, הוּא מֵהַמְקַבְּלִים ^יחכוונת רבינו נראה, שתפקידו של הרקיע המבדיל בין מים למים הוא, להבדיל ולעשות מהות חדשה כנבראים התחתונים שהתוצאה משתנה מנברא לנברא, ע"י הרקיע הזה, וכדברי הספורנו שהובא לעיל, וכן האריך הרמב"ם לבאר במורה נבוכים (ח"ב פ"ל).. וּלְפִיכָךְ [יָבוֹאוּ] הֲפָכִים, כְּמוֹ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁחִיר פְּנֵי הָאָדָם וּמַלְבִּין הַבְּגָדִים, שֶׁהַכֹּל לְפִי הַמְקַבְּלִים ^יטדוגמא זאת מהשמש שתוצאות השפעתה משתנות לפי המקבלים, מובא בכמה ראשונים (כגון באבן עזרא בהקדמתו לספר קהלת, ועוד) לצורך הסבר איך שממשפיע אחד יתכן כמה תוצאות וגם הפוכות זו מזו לסיבת שינוי טבע המקבלים, רבינו כאן מסביר על פי זה את תפקידו של הרקיע, שלפי שהשפעתם של המאורות הוא דרכו (שזאת כוונת הפסוק "והיו... ברקיע השמים") לזאת משתנים הפעולות.. וְאוּלָם, אִלּוּ לֹא הָיָה הַמִּעוּט, הָיָה הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה בְּעִנְיָן אַחֵר. וְהָאוֹר שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן וְהַחֹשֶׁךְ הַנִּזְכָּר שָׁם, הָיוּ נִשְׁאָרִים. וְהַהֶבְדֵּל, הָיוּ עוֹשִׂים הַמְּאוֹרוֹת. וּבָזֶה הָיָה שִׁנּוּי מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁבָּהֶם הָיָה הַהֶבְדֵּל בְּאוֹר וְחֹשֶׁךְ מִבִּלְתִּי [שִׁמּוּשׁ] מְאוֹרוֹת, וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּהְיֶה הֶבְדֵּל עַל יְדֵי אֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת. אֶלָּא שֶׁבַּתְּחִלָּה. . . יִהְיֶה נִגְנָז הָאוֹר שֶׁל הַשְּׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים. אָמְנָם. . . . . רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשֶׁיִּתְמַעֵט הָאֶחָד, וְיִהְיֶה נִגְנָז אוֹר שֶׁל הַג׳ יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, וְיִתְהַוֶּה שֶׁהֵם יָאִירוּ בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, הוּא הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. כִּי שָׁם יָאִירוּ עַל יְדֵי קַבָּלַת שִׁפְעָם וְכָאָמוּר.

י״טוּמִזֶּה יֵצֵא לָנוּ טוּב טַעַם עַל שֶׁתְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה לִשְׁנֵי מְאוֹרוֹת שָׁוִים, וְשֶׁגַּם שֶׁלְּאַחַר כָּךְ יִתְמַעֵט הָאֶחָד, שֶׁהָיָה זֶה דּוֹמֶה מַמָּשׁ לִתְחִלַּת הַבְּרִיאָה, שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹר, וְחָזַר וּגְנָזוֹ לְסִבַּת שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב.). ^כוז"ל: ואור ביום ראשון איברי? והכתיב ויתן אתם אלהים ברקיע השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי! - כדרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק, שנאמר אמרו צדיק כי טוב. כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר אור צדיקים ישמח. כתנאי: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי רבי יעקב. וחכמים אומרים: הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי. וְאִם כֵּן, כָּאן חָזַר לָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּהְיוּ נִבְרָאִים שָׁוִים ^כאלכאורה נראה כוונת רבינו בזה, שכמו שלגבי "אור" בתחלה ברא אור שרואין מסוף העולם ועד סופו ושוב גנזו כדי שלא ישמש לרשעים, כ"כ ב"מאורות" עשה כן, שבתחילה היו שוים ושוב נתנם ברקיע המבדיל בין מים למים כדי שעי"ז לא יאירו כבתחילה מטעם הנ"ל., וְשֶׁהָאוֹר הָרִאשׁוֹן יָאִיר. אֲבָל מִצַּד הַגְּנִיזָה הַנִּרְמֶזֶת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּ"וַיַּבְדֵּל" שֶׁהִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים כו׳ כִּדְפֵרֵשׁ רַשִׁ"י (בראשית א ד), עָלָה לְפָנָיו בְּמַחֲשָׁבָה הַהִיא עַצְמָהּ, הַמִּעוּט שֶׁעַל יְדֵי כֵן יָאִירוּ הֵם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם הָאָמוּר. וְלֹא יָאִיר עוֹד אוֹר הָרִאשׁוֹן כִּי יִגָּנֵז.

כ׳וּלְפִי שֶׁהִזְכִּיר כָּאן שְׁלֹשָׁה הֲוָיוֹת נִמְשָׁכִים מִפֹּעַל אֶחָד זוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ ^כבא) יהי מארת ברקיע השמים וגו' – ההויה בזה שנתנם בגלגל הרביעי. ב) והיו לאתת וגו' – הויה שניה שתתמעט הלבנה ועי"ז יהיו לאתת למועדים לימים ושנים. ג) והיו למארת ברקיע השמים וגו' – הויה חדשה שיאירו דרך רקיע השמים שתחת הגלגלים., לָכֵן אָמַר מִיָּד "וַיְהִי כֵן". שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ סִדְרֵי בְרֵאשִׁית בָּעִנְיָן הַזֶּה, הַיְנוּ תְּחִלָּה הַמְּאוֹרוֹת שָׁוִים, וְלֹא כֵן אַחַר כָּךְ, וְנִתְהַוּוּ הֲוָיוֹת מְשֻׁנּוֹת, וְכָאָמוּר, לָכֵן אָמַר "וַיְהִי כֵן", כָּאָמוּר, דּוּק וְתִשְׁכַּח בַּהֲוָיוֹת אֵלּוּ, שֶׁכֵּן הָיָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה עִנְיָנִים סוֹתְרִים בְּעַצְמָם.

כ״אוַיַּעַשׂ. עַכְשָׁו מְבָאֵר הַפְּעֻלָּה שֶׁכֵּן נִשְׁלְמָה כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁעָשָׂה שְׁנֵי מְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים שָׁוִים בַּמַּרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְמָקוֹם אֶחָד, אַךְ מִיָּד הָיָה הַמִּעוּט לָאֶחָד מֵהֶם. וּלְפִי שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא הָיָה הָעִנְיָן אִלּוּ הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה שֶׁיִּהְיֶה הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ נִמְשָׁךְ מֵהֶם, רַק סִבּוֹת הַהַבְדָּלָה יִהְיוּ, אָמְנָם [אַחַר] שֶׁגָּזְרָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁהָאוֹר הָרִאשׁוֹן יִגָּנֵז, הִנֵּה הֵמָּה הַמְּאִירִים לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ, עַד שֶׁלְּסִבָּה זוֹ הֵמָּה הַמּוֹשְׁלִים, זֶה לַיּוֹם, וְזֶה לַלַּיְלָה. לְפִיכָךְ אָמַר כָּאן, "לְמֶמְשֶׁלֶת וגו׳". וְהוּא בְּעַצְמוֹ הֲוָיוֹת הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹעֲדִים וְיָמִים וְשָׁנִים, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים מְשַׁנִּים הָעִתִּים לְטוֹבָה, אוֹ חַס וְשָׁלוֹם לְהֶפֶךְ. שֶׁזֶּה נִתְבָּאֵר כְּבָר, שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַמִּעוּט. אַךְ קֹדֶם לָזֶה, לֹא הָיוּ מְעֻתָּדִים כִּי אִם לְהַבְדִּיל בִּלְבָד, וְאוֹר הָרִאשׁוֹן הָיָה הַמּוֹשֵׁל.

כ״בוַיִּתֵּן. הַמַּחֲלֹקֶת אִם הַמַּזָּלוֹת חוֹזְרִים וְהַגַּלְגַּל קָבוּעַ אוֹ שֶׁהַגַּלְגַּל חוֹזֵר וְהַמַּזָּלוֹת קְבוּעִים, יָדוּעַ מִימוֹת הַתַּנָּאִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּדְתַנְיָא פְּסָחִים פֶּרֶק מִי שֶׁהָיָה (צד:) ^כגוז"ל: תנו רבנן, חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי: תשובה לדבריהם מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא, אי נמי כצינורא דדשא. חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.. וְדַעַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָיְתָה שֶׁהַמַּזָּל חוֹזֵר וְהַגַּלְגַּל קָבוּעַ. . . . . הַמִּקְרָא מְסַיְּעָם וְהוּא מִמַּה שֶּׁכְּבָר אָמַר "וַיַּעַשׂ... אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת", וְאַחַר כָּךְ חָזַר וּפֵרֵשׁ "וַיִּתֵּן אֹתָם... בִּרְקִיעַ וגו׳". נִרְאֶה מִזֶּה שֶׁהָיוּ הַמְּאוֹרוֹת עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לֹא מִן הָרָקִיעַ עַצְמוֹ ^כדז"ל האברבנאל (בראשית א טז): ואמנם אמרו אחר זה ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. כתב הרמב"ן שזה מורה שלא היו המאורות והכוכבים מגוף הרקיע אלא מונחים ונקבעים בו נמשך בזה לדעת חז"ל שאמרו גלגל קבוע ומזל חוזר.. וְאִי אֲמַרְתְּ בִּשְׁלָמָא שֶׁהַמָּאוֹר הוּא הַחוֹזֵר וְהַגַּלְגַּל קָבוּעַ, אָתֵי שַׁפִּיר שֶׁהַמָּאוֹר הֲרֵי הוּא דָּבָר נִבְדָּל מִן הָרָקִיעַ וְסוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, וְדוֹמֶה מַמָּשׁ לִבְרִיאַת הָאָדָם, שֶׁאָמַר (בראשית ב ז) "וַיִּיצֶר ה׳ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וגו׳" וְאַחַר כָּךְ (שם ח) "וַיִּטַּע וגו׳ וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם וגו׳". אֲבָל אִי אֲמַרְתְּ שֶׁהַמָּאוֹר קָבוּעַ בְּתוֹךְ הַגַּלְגַּל, אִם כֵּן הוּא עֶצֶם מֵעַצְמוֹ. כִּי אִם נֹאמַר שֶׁהָיָה עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְנִתְחַב בְּתוֹךְ הַגַּלְגַּל, הִנֵּה בְּהֶכְרֵחַ, מְקוֹם הַתְּחִיבָה נִדְחֵית כָּל מַהוּת הַמָּקוֹם הַהוּא, וְהָיָה בָּטֵל וְנֶעְדָּר אַחֲרֵי שֶׁהָיָה, וְשָׁוְא וּבָטֵל לוֹמַר כֵּן כְּפִי הַסְּבָרָה הַיְשָׁרָה. אֶלָּא הוּא עֶצֶם מֵעַצְמוֹ, רַק שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ עָשָׂה לְאוֹתָהּ חֲתִיכָה שֶׁמִּן הַגַּלְגַּל עַד שֶׁהָיָה לַמָּאוֹר. לְפִי זֶה אֵין עִנְיַן "וַיַּעַשׂ וגו׳" וְאַחַר כָּךְ "וַיִּתֵּן וגו׳" יִסְבֹּל. . . . זֶה אֵין. . . . מַמָּשׁוֹ. שֶׁכְּבָר הָיָה הַכֹּל אֶחָד. . . . . . הַהוּא נַעֲשָׂה לְמָאוֹר.

כ״גוְנִצְטָרֵךְ לוֹמַר ^כהופירוש זה על פי הדעה של חכמי אומות העולם כתב שם גם האברבנאל וז"ל: אבל אני בפי' הפרשה נשענתי על דעת אר"סטו שהכוכבים היו חלקים מהגלגלים כי אותו הדע' ראיתי צדיק לפני משאר הדעות ויותר מרוחק מהספקו' וכפי הדעת ההוא אשר ישר בעיני יהיה פירוש ויתן אותם אלהים ברקי' השמי' שנתן המשפי' הראשון את המאורות שרים ומושלי' בעליונים ובתחתונים והוא מלשון ונתון אותו על כל ארץ מצרים. ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים. ראה נתתיך אלהים לפרעה. שענין הנתינה היא הממשלה וההשפע' באותם החלקיים הרקיעיים לשיאירו על הארץ שהוא התכלית המיוחד במאורות מפני האור האלהי שנתן בהם. שֶׁהַנְּתִינָה (כְּמוֹ נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים) לְפַרְעֹה (שמות ז א). "אַף אָנִי בְּכוֹר [אֶתְּנֵהוּ]" (תהלים פט כח), כְּלוֹמַר, (מִנּוּי שֶׁל כָּבוֹד,) אֲבָל לְפִי שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח הַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן ^כואולי צ"ל [נוכל] להגיעם, והכוונה שכיוון שהפירוש הראשון בפסוק, שמוכיח כשיטת חכמי ישראל אינו מוכרח, לכן אפשר לפרש כפירוש השני המתאים לדעת חכמי הגויים.. . . . לְהַגִּיעָם אֶל מָקוֹם אֲשֶׁר כְּבָר [לֹא הָיוּ. . . . . . . לִסְבָרָא הָאוֹמְרִים שֶׁגַּלְגַּל חוֹזֵר וּמַזָּל [קָבוּעַ]. . . . .^כזאוצ"ל [אבל לפי חכמי הגויים] הָאַחֲרוֹנִים ^כחבשנת חמשת אלפים ש"ג נתפרסם ספרו של 'קופרניקוס' ובו הרבה חידושים בתנועת גרמי השמים ומוכיח דלא כפי שהיה מקובל בין חכמי האומות לפני תקופה זאת ובין הדברים מוכיח גם ענין זה שהכוכבים נעים מעצמם וכדעת חז"ל שמזל חוזר. ועיין בהערה הבאה. קָרוֹב לִזְמַנֵּנוּ ^כטבספר נחמד ונעים (להגאון ר' דוד גנז ז"ל שהיה תלמיד מהר"ל מפראג וחי שם בסמוך לזמן רבינו) כתב בסימן כ"ה בענין מחלוקת זו וז"ל: אך תדע שהחוקר הגדול המופלא בחכמת הכוכבים ויחיד בדורו ראש החכמים היושבים לפני אדונינו הקיסר 'רודלפוס' יר"ה השר 'טיחא בראהי' (Tycho Brahe) אמר לי - "לא יפה עשו חכמיכם שהודו לחכמי האומות על דבר שקר כי הדין היה עם חכמי ישראל"- באמרו שהכוכבים חוזרים מהלכם העצמיים בלתי הכרח תנועות הגלגלים רק בעצמם שטים ורצים כעוף הפורח באויר, והרבה בראיות, וכתב מזה ספר והוכיח באותותיו ומופתיו העיוניים וכו' עיי"ש שהאריך. הָאוֹמְרִים. . .^לאוצ"ל [שעל פי האמת] מזל חוזר. מַזָּל חוֹזֵר וְגַלְגַּל קָבוּעַ. וְאִם כֵּן, פֵּרוּשׁ [הַפָּשׁוּט] ^לאאוצ"ל [הוא הנכון] שהפירוש הפשוט (הראשון) הוא הנכון. . .^לבאוצ"ל [ולפי] סברתי וכו'. ועיין בהערה הבאה. סְבָרָתִי זֹאת ^לגהנה זאת הברייתא הובא באברבנאל (שם) לראיה כשיטת אריסט"ו וחכמי אומות העולם הראשונים שסוברים שהגלגל חוזר ומזל קבוע, ומן הראוי להעתיק דבריו כאו וז"ל: אבל הרב המורה כתב שהוא דעת בטל ושבזה נצחו חכמי האומות את חכמי ישראל. שלא תחשוב שלחסרון חכמת חכמינו נפלו באותו דעת. ראיתי להודיעך פה מה שראיתי בדרוש זה כפי קדומי פלוסופיהם. והוא שפליניא"ו פלוסוף קדום בספר טבעי הנמצאים שהוא ספר יקר מאד אצל חכמי האומות כתב דברים זה סגנונם. בין השמים והארץ ילכו שבעה כוכבי הנבוכה באמצע האויר וביניהם רחק מה ובאמצעותם ילך השמש הגדול והיכול המושל לא בלבד בזמנים ובארץ. אבל גם בכוכבי הנבוכה בשמים כי הוא המכסה אותם והנותן להם אור. ומי שיציירהו ראוי שישפוט שהוא נפש כל העולם ונשמתו והמנהיג האלהי אשר לטבע הוא השליט הגדול מיד האל רואה ושומע כל הדברים כפי מה שיראה שר האותיות אומריר"ו עד כאן. ושנה ושלש הדעת הזה בספרו פעמים. ומסכי' לזה כתב פילוט"ינו תלמידו מתלמידי ארסטו וגדול מגדוליהם שחבר ספרי' בכל הפלוסופיא. כי הוא כתב בביאור שלא היו המאורות חלקי הגלגלים ולא קבועים בהם אבל היו הכוכבי' הנבוכי' מהלכים באויר בין השמי' והארץ והגלגלים הם נחים לא מהלכים עד כאן. ומזה תדע שהיה הדעת הזה מקובל בימים ההם ולפחות היה הדבר בספק אצל קצתם. ומצאתי בב"ר עדות לזה גדולה שכתוב שם פרשה ששית בדברם במאורות אמר ר' שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחים הם באויר. ואם שפין הם ברקיע. ואם מהלכים כדרכן הדבר קשה מאד וא"א לבריו' לעמוד עליו הנך רואה שהיה הדרוש הזה מסופק מאד אצלם ולכן אין ראוי להחליט המאמר שהיה דעת חז"ל בטל ושנצחו חכמי האומות חכמי ישראל. הַבָּרַיְיתָּא [שֶׁבִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה ו סימן ח) ^לדוז"ל: אמר רבי שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר, ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן, הדבר קשה מאד, ואי אפשר לבריות לעמוד עליו.אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם] פּוֹרְחִים הֵן בָּאֲוִיר [וְאִם שָׁפִין בָּרָקִיעַ וְאִם מְהַלְּכִין כְּדַרְכָּן הַדָּבָר] קָשֶׁה מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר [לַבְּרִיּוֹת לַעֲמוֹד עָלָיו] סְבָרָתוֹ קַיֶּמֶת. . . . . . .^להאוצ"ל סברתו קיימת [במהלך המזל] עצמו, והכוונה בזה כפי שמסיים רבינו שהספק אינו האם המזל חוזר או הגלגל, אלא באופן סיבוב המזל עצמו הוא הספק וכמו שממשיך לבאר. עַצְמוֹ הַאֵיךְ הִיא סִבּוּבָם אִם בִּפְרִיחָה אוֹ בִּשְׁפִיפָה ^לומפרט שלש אופנים א. פריחה. ב. שפיפה. ג. הילוך. ועפ"ז מסביר הנפק"מ ביניהם., כְּהוֹלֵךְ בִּזְקִיפָה, כְּהוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן, אוֹ עַל רַגְלַיִם. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ, שֶׁהַפְּרִיחָה הִיא מְהִירוּת רַב וְעָצוּם מְאֹד, וְהַשְּׁפִיפָה הִיא גַּם כֵּן מְרוּצָה מָה, אַךְ לֹא כְּמוֹ הַפְּרִיחָה, לְפִי שֶׁהָאֲוִיר אֵינוֹ מְעַכֵּב הַמְּרוּצָה כְּמוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת, מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת עִכּוּב לְהָרָץ עָלָיו. וְהַמְהַלֵּךְ כְּדַרְכּוֹ אֵין בּוֹ מְהִירוּת וְלֹא כְלוּם. אֲבָל בֵּין שְׁלָשְׁתָּם שֶׁל אֵלּוּ הַמַּחֲלוֹקוֹת, הַכֹּל עַל פִּי הַסְּבָרָא שֶׁהַמַּזָּל חוֹזֵר:

כ״דוְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. אֵינוֹ עִנְיַן הַהֶבְדֵּל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (שער ב פ"א), וְאַף עַל פִּי שֶׁגַּם זֶה כְּבָר נֶאֱמַר "לְמֶמְשֶׁלֶת וגו׳", [חָזַר] וּפֵרֵשׁ כִּי הֵיכִי דְּלִשְׁתְּמַע מִנֵּיהּ מַה שֶּׁפִּיֵּס וְאָמַר "לְכִי וּמְשֹׁל בְּיוֹם וּבַלַּיְלָה".

כ״הוְאָמַר "לְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ", שֶׁזֶּהוּ מַה שֶּׁאָמַר אֵצֶל הַמַּחֲשָׁבָה "וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וגו׳". שֶׁהֲרֵי "קָרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וגו׳". [וְאֵינוֹ הַמֶּמְשָׁלָה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר] "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וגו׳". . .

כ״ווְאָמְנָם זֶה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַמְּאוֹרוֹת [בְּ"כִי טוֹב" כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בָּאוֹר] בְּ"כִי טוֹב" שֶׁל יוֹם הָרִאשׁוֹן, הַטַּעַם מְבֹאָר [שֶׁהוּא מִפְּנֵי עִנְיַן הַ]קִּטְרוּג, כְּמוֹ שֶׁבְּיוֹם שֵׁנִי לֹא הֻזְכַּר כְּלָל "כִּי טוֹב",^לזמדברי רבינו לקמן נראה שחסר כאן ציון לדברי המדרש (בראשית רבה ד ו), וכן נראה שכל דברי רבינו בקטע זה בנויים על דברי המדרש הנ"ל ולכן מן הראוי להעתיקו כאן וז"ל: למה אין כתיב בשני כי טוב, רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ב"ר חלפתא שבו נבראת גיהנם, שנא' (ישעיהו ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה, יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום, רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים, א"ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה, א"ר שמואל לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתוב בשלישי כי טוב שני פעמים אחד למלאכת המים, וא' למלאכתו של יום, שאלה מטרונה אחת את רבי יוסי אמרה לו למה אין כתיב בשני כי טוב, אמר לה אעפ"כ חזר וכללו כולו בסוף, שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. [מִפְּנֵי] שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת שֶׁנֶּאֱמַר ["וִיהִי מַבְדִּיל וגו׳"], אַף אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמִּפְּנֵי הַקִּטְרוּג שֶׁהוּא [כְּעִנְיַן מַחְלֹקֶת, הִשְׁמִיט] הַמְּאוֹרוֹת וְלֹא הִזְכִּירָם אֵצֶל "כִּי טוֹב" [אַף שֶׁבָּאוֹר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן] הִזְכִּירוֹ. וְסִיֵּם זֶה הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִזְכַּרְתִּיו (בראשית רבה ד ו): [וּמַה מַּחְלֹקֶת] שֶׁהוּא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ [אֵין בָּהּ כִּי טוֹב, מַחְלֹקֶת שֶׁהוּא לְעִרְבּוּבוֹ] שֶׁל עוֹלָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. ^לחאוצ"ל [ויש לנו לדון] ק"ו.. . . . קַל וָחֹמֶר מֵעִנְיַן הַקִּטְרוּג ^לטאוצ"ל [וכדחזינן בפרק] אלו טרפות.. . . . אֵלּוּ טְרֵפוֹת שֶׁכַּמָּה ^מאוצ"ל שכמה [שטענה טענות לזכות עצמה עדיין] ראויה. . . . . . . . רְאוּיָה הָיְתָה לְהֵעָנֵשׁ מִצַּד הַקִּטְרוּג. וַאֲפִלּוּ הָכִי מִפְּנֵי ^מאאוצ"ל מפני [התועלת] לישובו. . . . . לְיִשּׁוּבוֹ וְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּכְבָר ^מבאוצ"ל וכבר [ביארנוה למעלה] לפיכך. . . . . . . . . לְפִיכָךְ פִּיְּסָהּ בְּכַמָּה פִּיּוּסִים. וְגַם ^מגאוצ"ל וגם [צוה להקריב שעיר לחטאת מדי] חדש.. . . . . . . חֹדֶש בְּחָדְשׁוֹ. וְאִם כָּךְ הִרְבָּה [פִּיּוּסִים] ^מדאוצ"ל [בקטרוג ומחלוקת שהיא] לישובו.. . . . . . לְיִשּׁוּבוֹ וְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם. ^מהאוצ"ל [בקטרוג ומחלוקת שהיא] לערבובו. . . . . . . לְעִרְבּוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה [שֶׁצָּרִיךְ]. . .

כ״ז^מואוצ"ל [והנה אמר הכתוב באור "כי טוב"] וכן בכולן.. . . . וְכֵן בְּכֻלָּן, וְאִלּוּ בַּסּוֹף אָמַר: "וְהִנֵּה. . . . .^מזאוצ"ל "והנה [טוב מאד". וי"ל הטעם כי מצינו תיבת "כי" משמש] בהרבה. בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בִּמְקוֹם ׳אִם׳, כְּמוֹ ^מחאוצ"ל [כי בשרירות לבי (דברים כט יח)].. . . . . . . . .^מטאוצ"ל [ועל כן] בעוד. בְּעוֹד שֶׁלֹּא נִשְׁלְמָה כָּל הַמְּלָאכָה ^נאוצ"ל [אמר הכתוב] בלשון. . . . . . . בְּלָשׁוֹן הַמַּשְׁמַע מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן [שֶׁבְּדִין]. . . . . שֶׁהֲרֵי אִם לֹא יִהְיֶה נִבְרָא ^נאאוצ"ל [האדם]. . . . . . . .. כָּל טוֹבַת הָעוֹלָם לֹא. . . . בְּמַה שֶּׁנִּבְרָא הָאָדָם אֶת כָּל [מַעֲשֵׂה]. . . . . וּכְאוֹמֵר, עַכְשָׁו נִשְׁלְמָה. . . . . . . הָעִנְיָן מוֹרֶה עַל. . . . . . כְּמַחֲשֶׁבֶת. . . . . . . . . הַגְּדוֹלִים וְהַנִּפְלָאִים. . . . . . . . אֲפִילוּ כִּנְקֻדָּה וְיִהְיוּ. . . . . . שֶׁאֵין לַעֲמוֹד עַל מַה. . . . . וְלִתְחִיָּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. . . . . . הַתַּכְלִית אֵיךְ. . . . . . . דְּדִלְמָא לֹא ^נבחבל על דאבדין, וקשה להשלים בדיוק המילים המדוייקות, אבל מלשון רבינו נראה תוכן כוונת הדברים כדלהלן: הטעם שבכל הברואים נאמר "כי" טוב, מטעם שאפשר לפרשו כמו "אם" טוב, שהרי עד לבריאת האדם טוב בריאת העולם נמצא בספק, שהרי טוב האמיתי הוא רק לעתיד לבא ובפרט בעולם התחיה, וכמו שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ובחסרון האדם הרי כל הטוב נמצא בספק גדול.. וַהֲרֵי. . . . . . . . עַל פָּסוּק (במדבר כג כג) ^נגז"ל רש"י על הפסוק: כעת יאמר ליעקב וגו' - עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל כ). "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל". . . לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְהֵם יִשְׁאֲלוּ לָהֶם. . . . . . .^נדאוצ"ל [וכפי] מדרשם. מִדְרָשָׁם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְאַחֲרֵיהֶם נֵלְכָה בְּאוֹר. . . . . . .^נהאוצ"ל [תורה] שבע"פ. שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁמְּסָרָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לִיהוֹשֻׁעַ. . . . . . שֶׁכָּתְבוּ הַמִּתְחַכְּמִים עַל פִּי אוּמְדְנָא. . . . . . בָּאת מִלַּת "כִּי" בְּכָל הַפְּרָטִים וְלֹא ׳הִנֵּה׳. . . . תְּשַׁמֵּשׁ בְּמָקוֹם ׳אִם׳.

כ״חוְהַיְנוּ שֶׁהַכֹּל ^נואף שחסרו הרבה מילים נראים תוכן הדברים: שכיון שאין "טוב" אלא תורה על כן עד שלא נשלמה בריאה על פי התורה לא כתוב אלא "כי" טוב, שהכוונה הוא שהטוב הוא בספק, ורק אחר ההשלמה כתוב "והנה" טוב.. . . . . . . . הֲרֵי הָעוֹלָם בְּחֶסֶד שֶׁל תּוֹרָה נִבְרֵאת. . . . . נִשְׁאַר הַכֹּל בְּטוּבוֹ וּמְלוֹאוֹ, וּבְהֶפֶךְ לְהֶפֶךְ. . . . . . . הַטּוֹב שֶׁכְּבָר נִבְרָא הָאָדָם הַמּוּכָן. . . . . . . דֶּרֶךְ הַזֶּה הַסְּפֵקוֹת בִּמְקוֹמָן עוֹמְדִים. . . . . לְטוֹב הֲרֵי בְּחִירָה נְתוּנָה לוֹ. . . . שֶׁזֶּהוּ דִּבְרֵי הַתַּנָּאִים (אבות ג טו) ^נזוז"ל: הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה:. . . . . . . בְּטוֹב הָעוֹלָם נָדוֹן וְהַכֹּל לְפִי רוֹב. . . . . נִרְאָה מְיֻתָּר ^נחי"ל כוונת רבינו: שלכאורה "הכל לפי רוב המעשה" אין בו שום משמעות נוספת על מ"ש קודם לזה - "ובטוב (תורה) העולם נדון"? ומפרש רבינו שהכוונה להוסיף ולרמז שדוקא על פי רוב "מעשה" האדם – שדוקא לאחר בריאתו כתוב "והנה" טוב, בוודאות. שֶׁהֲרֵי הוּא. . . . . נַנִּיחַ הַדִּין בְּמַשְׁמַע שֶׁל. . . . לְפִי וכו׳ אֶלָּא הָכִי קָאָמַר. . . . נֶאֱמַר בּוֹ בְּכָל פְּרָטָיו. . . . . . . עַל פִּי מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם. . . . . . . נִתְקַיֵּם "כִּי טוֹב". . . . . . . לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. . . . "הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב":

כ״ט*) צִיּוּנֵי הַנְּקֻדּוֹת הוּא לְפִי עֵרֶךְ הַתֵּבוֹת שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בְּרֹב הַזְּמַן בַּדַּף הָאַחֲרוֹן בְּגוּף כי׳׳ק שֶׁל הַגָּאוֹן הַמְחַבֵּר זללה״ה (וּבְרֻבָּם יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לַעֲמוֹד מֵעַצְמוֹ עַל הַשְׁלָמָתָם).

ל׳נִשְׁלַם בְּטוֹב בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרֵךְ