דרשוני כרך ב, אימהות ואבות, צעיפה של רבקהDirshuni II, Matriarchs and Patriarchs, V
א׳צעיפה של רבקה
רבקה לוביץ
רבקה לוביץ
1
ב׳ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל. ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס (בראשית כד, סד–סה)
2
ג׳בבית מדרשה של ברוריה אמרו: מניין שהנפש מחלשת את הגוף? מרבקה. שנאמר 'ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל'. בשעה שראתה רבקה את יצחק ניטלטלה נפשה, נחלש גופה ונפלה לארץ.
וממה ניטלטלה נפשה?
וממה ניטלטלה נפשה?
3
ד׳אחת אמרה: מצער ואכזבה. שמשראתה את יצחק אמרה בלבה: הלזה עזבתי את בית הוריי? הלזה הלכתי דרך ת"ק פרסה ובאתי לארץ חדשה ונוכרייה? ועוד שנתמלאה חשש ופחד, כי ידעה שהלילה תימסר לאיש זה שהוא זר לה. ואמרו: אל תקרי 'הלזה' אלא הלה זר. לפיכך נחלש גופה ונפלה.
4
ה׳ואחרת אמרה: משמחה גדולה. שמשראתה את יצחק אמרה בלבה: לזה עזבתי את בית הוריי! לזה הלכתי דרך ת"ק פרסה ובאתי לארץ חדשה ונוכרייה! ונתמלאה רוך ועדנה מפני שידעה שעתידה היא הלילה ליכנס לחופתה. לפיכך נחלש גופה ונפלה.
5
ו׳אמרו חברותיהן: בין כה ובין כה ביקשה רבקה להתכסות בצעיף לחזק נפשה, שנאמר, 'מי האיש הלזה ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס'.
6
ז׳ואותו צעיף מוכן ומזומן היה לרבקה מששת ימי בראשית. שאמרו: ארבעה דברים מוכנים ומזומנים להן לנשים מששת ימי בראשית, ואלו הן: צעיף רבקה לכיסוי, תוף מרים לשירה, יתד יעל להרוג בו אויב ודמעת רחל לבכי. ויש אומרות: אף תקוות חוט השני של רחב להציל בו הנפש.
אמרו: כל הרוצ ה לבוא וליקח מהם באה ונוטלת, ואין הם חסרים לעולם.
אמרו: כל הרוצ ה לבוא וליקח מהם באה ונוטלת, ואין הם חסרים לעולם.
7