דברי חלומות כ״הDivrei Chalomot 25
א׳מוצאי שבת קודש מקץ ה' דחנוכה ברכת"י ב"ו. כי שלש עשרה שבטים שעם מנשה ואפרים הם נגד שלש עשרה מידות של רחמים כי כל אחד יש לו ענין קדושה [של דביקות בהשם יתברך דהדבק במדותיו כמו שאמרו בסוטה (יד.)] בפני עצמו שיש בו משרשו. וכל אחד כלול משנים [כי הם זרע יעקב קו האמצעי הכלול מחסד וגבורה וכל דבר יש בו על כרחך שני קצוות אלו וקו אמצעי הוא המחברן ומאחדן להתנהג בכל קצה במקום הראוי לו ולא לנטות לצד אחד ביותר רק להיות הכל בשיווי וכל דבר כפי הצורך וזהו דרך הממוצע] ונגדם כ"ו כי לעולם חסדו החסדים שהשפיע השם יתברך בעולמו [על ידי הקדושות שבשבטי י"ה שהוא שורש הקדושות דישראל שבשבילם היה כל הבריאה. ובפרק ערבי פסחים (קיח.) אמרו דהם נגד כ"ו דור שעד מתן תורה שנהג העולם בחסדו כי במתן תורה נתקדשה כל האומה ישראלית ונתפשטו כל קדושת השבטים כולם בכל אחד מישראל בפרט בהתגלות והם עיקר העולם. ומקודם בכל דור ודאי היו גם כן צדיקים או על כל פנים צדיק אחד יסוד עולם שעליו העולם היה עומד ומתקיים רק שזה היה בחסדו מה שהשם יתברך היה שולח איזה ניצוץ קדוש כל דור לצורך קיום העולם כפי הראוי לאותו דור קדושה אחד מאותן כ"ו קדושות שזכו אחר כך ישראל במתן תורה לכולם. ותשעה כי לעולם חסדו הראשונים הם החסדים ושרשי הקדושות דקביעא וקיימא בבריאת עולם שהוא מצד השם יתברך לבד. והעשירי הוא למכה מצרים שזהו התחלת בנין אומה ישראלית ביציאת מצרים על ידי צעקתם להשם יתברך. וזהו נגד דור המבול ונח שהוא האחד שנאמר בו צדיק תמים וצדיק לפני שהתחיל בהשתדלותו להיות יסוד עולם. ודור המבול אמרו בזוהר הקדוש (ח"ג רטז ריש ע"ב) שהיה ראוי להיות אז מתן תורה וכן אמרו בחולין (קלט ב) בשגם זה משה כי כבר התחיל התעוררות בנין כנסת ישראל והתחלות התגלות אותם הניצוצות קדושות בעולם אלא שנשקעו אז עדיין בעמקי הקליפות עד שאבדו במבול ובאה אחר כך לגלות מצרים כידוע שהם מאותם הנפשות. ואחר כך ויוצא ישראל מתוכם התגלות שם ישראל הוא בשם בן נח שהוא האחד שייחד הקב"ה שמו עליו שאמר הכתוב עליו אלהי שם וכן עבר תלמידו וחבירו בדומה לו שנזכר בכמה מקומות בית המדרש של שם ועבר ויעקב אבינו ע"ה למד אצלם כי בהם כבר היה בהעלם ניצוץ קדוש משורש ישראל שנתגלה ביעקב ועל כן נגדו הוא והעביר ישראל בתוכו גם כן נזכר שם ישראל מה שלא נזכר בשאר כגון למוליך עמו לא אמר למוליך ישראל. ובקריעת ים סוף אז היה ההתגלות דראיה שראתה שפחה על הים וכו' (מכילתא וזוהר הקדוש בשלח) שזכו לה אחר כך במתן תורה בקנין כמו שכתבתי במקום אחר ועל כן אמרו (בראשית רבה סוף פרשה לז) נביא גדול היה עבר שקרא שם בנו פלג ולא מצינו בכתוב בפירוש נבואה בשם נראה שבזה היה עבר גדול יותר. ואברהם אבינו ע"ה שהוא אב והתחלת האומה נגד ולעוג מלך הבשן שהוא הפליט מדור המבול (נדה סא סוף ע"א) שבא לאברהם אבינו ע"ה ואמרו (בראשית רבה סוף פרשה מב) שרצה שיהרג ויקח שרה כי הוא היה חושב עצמו דוגמתו דמה שנפלט בדור המבול מסתמא לא היה בו שום חטא שיהיה נתפס עמהם דעל כן נתיירא משה רבינו ע"ה ממנו. אבל מכל מקום לא היה צדיק לפניו יתברך שיזכה לתיבה כנח כי ה' יראה העיקר ללבב שורש הקדושה שבלב שיהיה כונתו לשם שמים נמנע מן הרע בשביל יראתו יתברך ועושה הטוב לאהבתו והכל לכבודו ולקילוסו. והתחלת התגלות הקדושה שבלב היה אצל אברהם אבינו ע"ה שהוא שורש כנסת ישראל דחלק ה' עמו ונאמר צור לבבי וחלקי וגו' ואמרו בשיר השירים רבה על פסוק ולבי ער דהקב"ה לבן של ישראל ועל כן אמרו (סנהדרין מד.) דאפילו חטא ישראל הוא ששורש דמעמקי הלב לא ניתק מהשם יתברך והוא נקרא אסא דקאי ביני הוצי. וזכו לזה כל ישראל במתן תורה שאז בחרם השם יתברך לחלקו ואמר ואתם תהיו לי מיוחד לשמי ממלכת כהנים כולם כהנים עובדי ה' וגו' כולו קדוש וכן אמרו כי כל העדה כולם קדושים וגו' וראוים לכהונה. ואברהם אבינו ע"ה ממנו התחלת שני אלפים תורה שזכה להיות שתי כליותיו כשני מעיינות ונובעות תורה (בראשית רבה פרשה סא) ונאמר אתה כהן לעולם שזכה לכהונה (נדרים לב:) אלא שהיה בזה אז עדיין יחיד בדורו. ועוג שנתאוה לשרה הוא היה הקליפה החופפת לפרי דאברהם אבינו ע"ה דזה לעומת זה עשה אלהים ומסתמא גם הוא השיג מחכמת חיצונית מה שהיה בקליפה הסובבת לחכמת התורה. כי בכל דבר יש קליפה הקודמת לפרי כידוע דברישא חשוכא והדר נהורא. והיה חושב עצמו גם כן לצדיק כנזכר לעיל אבל אצלו היה הכל רק כמחיר ביד כסיל לקנות חכמה דלב אין כי בלבבו לא היה שום שורש קדושה וטוב כלל. ואבדן הקליפה דעוג שהיה בפעל על ידי משה רבינו ע"ה בסוף ארבעים שנה דמדבר הוא מה שבאה להם בהשתדלותם דעל ידי זה זכו לניצוח הרע בפעל להאבידו לגמרי מהעולם. ואברהם אבינו ע"ה הוא התחלת הקדושה ששלח השם יתברך בחסדו נפש כזה לעולם שהוא ההיפך והמאביד לאותו קליפה.
1
ב׳ויצחק נגד נתן ארצם לנחלה כי נחלת הארץ הנקרא ארץ ישראל שיש בה קדושת הארץ הוא כאשר זוכה להתפשטות גם במעשה הארציות וגופניות. והוא על ידי הצמצום בתאות שהוא מדת יצחק אבינו ע"ה יושב בארץ הנגב מנוגב מכל תאות וחמדות עולם הזה (על דרך שאמרו תמורה טז.). אבל באברהם אבינו ע"ה נאמר רק הלוך ונסוע הנגבה שעל זה היה השתדלותו כל ימיו. ויצחק אבינו ע"ה כבר נולד בשרשו כן דעל כן הוא הראשון שנימול לשמונה שבא בברית חותמו מבטן ומצד שורשו והמילה הוא להגדרת התאוה כנודע. ואחר כך יעקב אבינו ע"ה נגד נחלה לישראל שהוא זכה לשם ישראל בהתגלות ולהיות עבדו וקנינו יתברך כמו שכתוב הוא אביך קנך. ואחר כך מתחיל שבשפלנו ויפרקנו מדבר בעדנו ולא כדלעיל. כי ממנו והלאה כל זרעו כולו קודש שמטתו שלימה ואף שלא היה עדיין בהתגלות עד מתן תורה קמי שמיא גליא. והדור שזכו אחר כך למתן תורה לידתם היה בחסדו יתברך ששלח נפשות כאלו בעולם שיהיו ראוים להתגלות דמתן תורה. וזהו הודו לאל השמים דקמי שמיא גליא שכבר השלימו כל מדריגות הקדושה שבלב להורדת השכינה לתחתונים עד שראוים להרכנת שמים העליונים על הר סיני להיות מתגלה הכל בארץ עד שאחר כך נאמר לא בשמים היא כי עיקר התורה והשכינה בתחתונים ואין כאן מקומו להאריך יותר.
2
ג׳ואלו כ"ו קדושות חסדים הם י"ג נגד י"ג אחד בהתפשטות ואחד בצמצום מצד מדת הגבורה שבחסד והם נגד שלש עשרה שבטים שבכל אחד ב' המחוברים על ידי קו האמצעי של שרשם מיעקב אביהם המחבר הכל למעלה ומאחד כולם כאחד. כי אחד בגימטריא י"ג שהכל חוזר ליחוד על ידי הדביקות הגמור באלהים חיים מקור הכל.] וכל אחד אמר מלאך בפני עצמו כידוע הם המלאכים הבאים מכח אותם הקדושות של כל שבט [שכל אחד יש לו שני מלאכים המלווין כמו שאמרו בחגיגה ט"ז א' והם אחד טוב ואחד רע כמו שאמרו בשבת קי"ט ב' והוא היצר רע שנקרא טוב מאוד כמו שאמרו בבראשית רבה (פרשה ט). כי בכל דבר ובכל מדה והתנהגות יש טוב ורע היינו כשמתנהג באותה מדה שלא במקום הראוי. ועל ידי ההתנהגות בקו אמצעי מדת אמת ליעקב נעשה מן הרע טוב] וידוע דזה לעומת זה יש בכל נפש כפי מעלת הטוב והקדושה שבו כן יש בו חסרון מסטרא דרע הבא על ידי ערבוב דטוב ורע. וכן יש לכל שבט חסרון אחד בשורשו שהוא נגד השורש דקדושה שלו שנגדם י"א ארורים דפרשת תבא [שהם נגד השבטים עיין שם ברש"י. וקבלתי כן שהם החסרונות שבכל שבט מתולדה ודשמעון נכלל ביהודה כמו שנכלל נחלתו בנחלת בני יהודה בחלוקה דיהושע. ומנשה ואפרים נכללו יחד ביוסף ועל כן הם י"א] ומצד אותם החסרונות [עד שלא תיקנום להיות נעשה מן הרע טוב] באו לגלות מצרים לתקון ולברר הקדושה שבהם [ולהיות גם הרע חוזר לטוב כנזכר לעיל]. ואחר יציאת מצרים ומתן תורה נתגלה אותן הקדושות בזרעם. ומלכות יון הרשעה שבקשו להשכיח תורתיך רצו להחזיר אותם החסרונות. [ולא נתגלה לי יותר בחלום ונראה לי שהוא על ידי חכמת יונית שלהם שהוא הקליפת הסובבת לפרי דחכמת תורה שבעל פה דחכמי ישראל שהוא השורש דכנסת ישראל ששם כל הקדושת דהתחלתם מהחכמה העליונה ששם התחלת התגלות היש מאין ומשם הוריד משה רבינו ע"ה התורה שהיא נובלת חכמה עליונה (בראשית רבה פרשה יז) וממנה נמשך לחכמה תתאה דמלכות פה תורה שבעל פה ורגליה יורדת מות לחכמה חיצונית ששם היפך כל הקדושה הנמשך מחכמה הקדושה. על כן משם שורש כל החסרונות כולם כי בא מזה לידי אפקורסות וכפירת כל התורה כולה. וניצוחם על ידי הכהנים שהם שורש כל הקדושות דעל כן נקראו ישראל ממלכת כהנים להיות גוי קדוש כוללים כל מדריגות הקדושה להתאחד בגוי אחד. וכן יש להם כהן גדול אחד שבו נכלל כל הקדושות כי בכהנים נאמר וקדשתו שמשפיעים בהם כל הקדושות והם כולם בכהן גדול העומד במקום אהרן שורש לכל הכהנים שנבדל להקדישו קודש קדשים. וזהו הפך שמן שמצאו חתום בחותמו של כהן גדול שלא יכלו לטמאות בחכמתם הטמאה לשורש החכמה דקדושה החתום בשורש הקדושה דכהן גדול. דאין מגיע מגע זר לשורש השושנה העליונה שהיא מעין חתום. וכל התחכמותם לטמאות אותו מעין חתום בגזירת תבעל להגמון תחלה (רש"י שבת כ"ג ריש עמוד א ד"ה היו) שחשבו לטמאות בזה שורש דכנסת ישראל מלידה מבטן שאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי (סנהדרין כב:) ותהיה דבוקה בו להוליד בדומה לו לא הועילה להם כשהגיע הדבר לבתו של חשמונאי כהן גדול שאז נתגלה שורש הקדושה המבטל ומאביד לשורש הטומאה. ובכהנים הוא שורש חכמת תורה שבעל פה כמו שכתוב יורו משפטיך ליעקב ותורתך ונאמר ובאת אל הכהנים הלוים וגו' דכלל שבט לוי גם כן מוכן לזה. ומשה רבינו ע"ה שורש כל הלוים הוריד התורה שבכתב שהוא בסוד הדעת שהוא חיבור חכמה ובינה מוחא ולבא שמשם המשכת תורה שבכתב ושבעל פה שעיקרה בלב כידוע מלשון אליבא דר' פלוני וכמו שאמרו בסנהדרין (לה.) ליבא דאינשי אינשי דהמשכת חכמה דסנהדרין חכמי התורה שבעל פה הוא מן הלב ומהשם יתברך שהוא צור לבבם לב טהור. ושם גם כן משכן היצר רע שהוא לב טמא ורע שעליו נאמר לא תתורו אחרי לבבכם זו מינות שאמר נבל בלבו כמו שאמרו בברכות י"ב ב' שהוא חכמת המינים עם נבל ולא חכם שמנבלים עצמם ולא על דברי תורה שהוא הסכלות שהיפך החכמה באמת. כי כל חכמתם להנאת גופם ותאותם ונגד תאותם לא יועיל כל חכמה שהרי בלעם חכם שבאומות העולם והשיג מעלת ישראל שהוא לאין קץ ועם כל זה השיא עצה להכשילם בזנות וחשב מחשבות לקללם נגד רצון השם יתברך ולא הועילה לו כל חכמתו והשגתו נגד תאות לבו הרעה. והרשעים הם ברשות לבם (בראשית רבה פרשה לד) וכל חכמתם נמשכת אחר הלב רע שלהם. אבל ישראל כל חכמתם הוא רק למצוא דרך האמת לעשות רצון שמים ולמסור נפשם וגופם לו יתברך. וזהו שורש הקדושה דשבט לוי דנקרא לשון ילוה אישי היינו הדביקות בהשם יתברך שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה דיעקב אבינו ע"ה צורת אדם שעל הכסא שורש שם הוי"ה כנודע. ועל כן כשאמר משה רבינו ע"ה מי לה' אלי קרבו אליו כל בני לוי שהם כולם לה' וכן עשו למסור נפשם על קידוש השם במה שהרגו לחוטאים ולא נתייראו מכל ישראל שיקומו נגדם וכמו שנתיירא אהרן. והוא עשה זה לא מפני שלא רצה חס ושלום למסור נפשו רק מצד הבינה יתירה שבלבו כמו שאמרו (סנהדרין ז, ריש עמוד א) על פסוק ויבן מזבח מזבוח כו' כי הוא שושבינא דמטרוניתא (זח"ג נג ב) שעל ידי זה זכה להיות השורש לתורה שבעל פה כמו משה רבינו ע"ה שושבינא דמלכא לתורה שבכתב. ומרוב אהבת ישראל אמר מוטב יתלה הסרחון בי (ויקרא רבה פרשה י) שהוא לא רצה למסור נפש. ועל ידי זה דייקא זכה לכהונה שהוא הבדלה לקודש קדשים כנזכר לעיל. וזהו הקדושה דשבט לוי האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו שהיה בפעל כנזכר לעיל. ובפנימיות הלב ידוע דאבא ואמא הם חכמה ובינה היינו שאין משגיח בחכמה ובינה שלו שהם הנקראים אביו ואמו דייקא במה שהוא נגד רצון השם יתברך דאין חכמה ואין תבונה נגד ה' ולבם ברשותם. וזהו שורש לכל הקדושות הנמשכות מלב הקדוש להיות נובע חכמה דקדושה. והחסרון דזה לעומת זה וקליפה החופפת הוא ארור מקלה אביו ואמו שעושה אותו הדבר עצמו שלא לכבוד שמים ואז הוא אדרבה ארור בזה ורע. וזהו בפנימיות הלב כשנמשך אחר הרע לבזות החכמה ובינה דקדושה שמזה נמשך כל מיני רע וזהו החכמת יונית שרצו להשכיח חס ושלום על ידי זה התורה. ונצחום הכהנים הקדושים וזרע אהרן שורש חכמת התורה שבעל פה וקבעו שמונה ימי חנוכה וידוע דיש שבעת ימי הבנין שהם שבע תחתונות והשמיני הוא הבינה שבלב שממנה נמשך כל המדות דשבע תחתונות שהם כוללים י"ג היינו שבע מעילא לתתא ואחר כך חוזר המיין נוקבין מתתא לעילא והן שש ובמצות הדלקת הנרות ממשיכים חכמה תתאה הקדושה ממטה למעלה עד הבינה שבלב להיות הכל בקדושה].
3
