דברי אמת, דברי אמת על התורה, קרחDivrei Emet, Divrei Emet on Torah, Korach

א׳ויקח קרח כו'. פרשנו דהנה יעקב אבינו ע"ה אמר ואנכי איש חלק כי לשון איש מרומז על גבורות כמו איש מלחמה. ויעקב אבינו ע"ה המתיק הדינין וגרם רחמים ודין על שונאי ישראל וזה לשון מתוק. וידוע כי שערות הוא מרומז בדין כי הוא מותרות כמו דין. שעיקר כוונתו וחפצו ית' להטיב. וזה ואנכי איש חלק החליק את האיש והקרח אותו וידוע כי יצחק אבינו הי' משורש הדין ואוהב את עשו זין לזיני'. וזה הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק. אך הש"י חפץ חסד וסבב שבירך את יעקב בכל הברכות. וזה ויקח קרח [מי] הגורם להיות האיש חלק לוקח [לו] להיות בן יצהר לשון צהר להאיר:

ב׳[עוד לפסוק] ויקח קרח כו'. דהנה תרצנו קושית התוספת על המפרשים ר' יהושע בן קרחה הוא בן ר' עקיבא שהי' קורח כמו שאמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה. ואין נראה להם לדבר בגנות צדיק ובן עזאי שאני ששבח אותו יאמר כמו שאומרים על תינוק נאה הוא כושי. ונראה שהוא לשבחו דהנה אמרו רז"ל על קווצותיו תלתלים על כל קוץ וקוץ של תורה תלי תלים של הלכה והנה האותיות הוא גופי תורה וכמו שאיתא (בגמרא מגילה כאן) בגופים שלנו [שקאי] על האותיות. והקוצין הם המותרות כמו שערות היוצאת מן הגוף. והנה ר' עקיבא הי' דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות. נמצא עשה מהקוצין הלכה גופ' ועשה קרחה ע"כ נקרא קורח לשבח. והנה אמרנו פעם דרך הלצה על אחרי נמכר גאולה תהי' לו כי אחרי הוא מופלג אם למדן מופלג נמכר לסט"א גאולה תהי' לו מן היצה"ר. אחד מאחיו יגאלנו מהמדות שמאחות אותו לה' ית'. או דודו הקב"ה בעצמו חס על תורתו אשר בו. או בן דודו הצדיק. או משאר בשרו כו' או אם יש לו במשפחתו קרוב שמקדש את גופו ממילא מעורר תשובה בשאר בשרו. או השיגה ידו פי' הרהור תשובה ונגאל. וזה ויקח קרח פי' אפשר ליקח גם את למדן גדול כמו הדורש על כל קוץ תלי תלין של הלכות כנ"ל שנקרא קורח. לוקח אותו לה' מי שהוא בן יצהר. כי פרשנו על נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי כי צריך האדם הרוצה להתנהג באמת להתנהג תמיד בשני דברים א' לפשפש במעשיו תמיד לבקר על עבירות שאדם דש בעקביו הרגיל בהם כי נעשה לו כהיתר כיון שעבר ושנה עליהם. וליבוש מהם ממה שעבר כבר כי הבע"ח צריך תמיד להתבייש וגם ממה ששכיח. וא' לעיין ולחשוב רוממותו ית' וכמו שכתיב שאו מרום עיניכם כו'. וכן כי אראה שמיך כו' וזה נר לרגלי דבריך כמו חיפוש בנרות ואור לנתיבתי הוא מדרגה שני' לחשוב רוממותו יתי' נקרא חכמה וידוע כי ל"ב נתיבות חכמה הם וזה אור לנתיבתי. הכל הוא בכח התורה. וזה נר לרגלי לשון רגילות הם עבירות שאדם דש בעקביו כו'. וזה בן יצהר לשון צהרים ולשון צהר תעשה לתיבה. וכן בן קהת מי שהוא אוהב את ישראל ממילא מתקבצין אליו כמו יקהת עמים ובן לוי מי שמתדבק בו ית' או עושה יחודים לפעמים. הם יכולים ליקח את הלמדן שנתרחק מה' לקרבו לו ית'. ולפי זה הפסוק שייך בכל עת ובכל אדם. ולשון העבר כי דבר ההוה הוא פעמים לשון עבר ופעמים לשון עתיד כדאיתא בפי' רש"י ז"ל:

ג׳ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל כו' ויקהלו כו' לכאורה אין פירוש לפשוטו. וגם לפירוש ר"מ אלשיך ז"ל לשון ויקהלו אינו מדוייק. נ"ל שעשה בחכמה להרע כי קודם עמד לפני משה ואנשים ר"ן איש. שיהיו גם הם שומעין טענותיו. ואז ויקהלו כי אמרו טענותיו טענות נצחיות וזה הי' כדי לימשך אמריו בראותם כי הדיינים עצמם הסכימו עמו ונתוספו עליו. משא"כ אם [לא] הי' קודם הבעלי דינין וק"ל:

ד׳במדרש למנצח על שושנים לבני קרח כו'. אמר קרח הקב"ה רוצה להקריב לפניו במחתות זהב וכסף משל למלך שבקשו לעשות לו עטרה ולקבוע בו כל מיני אבנים טובות אמר המלך איני חפץ בכל אלה אלא בשל שושנים אמרו בני קרח אנו שושנים אמר הקב"ה נצחתם הה"ד למנצח על שושנים לבני קרח. וצריך ביאור ובעזרתו ית' פרשנו. דהנה קרח אמר שהוא טוב יותר מאהרן הואיל והוא משבט לוי שלא טעה בעגל ואהרן הגם שכוונתו הי' לשמים אעפ"כ הי' לו חלק בה. וידוע מה שאיתא בחו"ה אמר חסיד א' לתלמידיו אלמלא שחטאתי הייתי מתיירא ממה שקשה מעבירה ואמרו מה הוא ואמר גאוה וכן הי' כאן כי קרח הי' מתגאה. (והנה ידוע בזוהר כי קרח הי' כולל הלוים וע"כ הי' עשיר גדול) בשביל מה שלא חטא ואהרן הכהן הי' עי"ז בוש ונכנע גדול וכדאיתא בתנא דבי אליהו וכן שמעתי על למה אתה בוש לכך נבחרת. וזה יש לפרש. דקשה הלא לא היו כ"א של נחשת כדכתיב שעשו מהם ציפוי למזבח אך הפי' הוא כך של זהב וכסף בדרך משל צדיקים מעולם שלא חטאו הן שעובדים באהבה או ביראה. ית' חפץ בשל שושנים משל על בעל תשובה ששינה ממעשיו ומעלה ריח טוב ונעשה רך הלבב כשושנה ואמרו בני קרח אנו שושנים כי גם הם הסכימו תחלה עם אביהם והיו בעלי תשובה ואמר הקב"ה להם נצתחם:

ה׳במדרש כיון שילדה לאה את יהודא אמרה הפעם אודה את ה' הה"ד וקח מאתם מטה מטה לבית אב. נשכח ממני ומה שאזכור [אכתוב] בקיצור דהנה יש לדקדק מהו האיש אשר אבחר אשר בחרתי מבעי לכתוב וגם מהו והשכותי מעלי את תלונות ב"י אשר הם מלינים אליכם הלא אז לא היו מלינים. אך הנה כתיב בפרשת בשלח לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. ובאמת איתא ברמב"ם בשמנה פרקים שלא הקפיד הקב"ה על ישראל כלל במה שהתרעמו בענין צרכם אכילה ושתי'. אך הנה כתיב (תלים נה כג) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. מהו לשון על ה'. אך הנה ידוע כי לית מחשבה תפיסא בי' ולא באות ולא בקוצי כ"א הוא ית' האציל שמו ית' הוי' ב"ה להויות העולמות. והנה שורש הוי' ב"ה הוא שם אהי' בפירושו לבא להוי' ויש יותר נעלם האין כי יש מאין וידוע כי בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא אלא במזל ואיתא אין מזל והפי' ממדת אין הוא מזל לישראל כן שמעתי מפה קדוש הרב מראוונא ז"ל וכדאיתא בזוהר (לפי זה אלו ואלו דברי אלקי' חיים) וע"כ כי בני חיי ומזוני עיקר ושורש לקיום העולם לא תלה בזכות כ"א במזלא הוא מקור ההוי' הוא מקור הוי' העולם. וזה על ה' וכמו שפרשנו על יברכך ה'. וכן יאר ה' הי' לכתוב ה' יברכך. ה' יאר פניו אליך וכו' אלא קאי על המקור שאין הבורא ב"ה נקרא עדיין בשמו הגדול הוי' לימשך השפע להוי' ב"ה הן לברכך. וזה יברכך ה' מאין ליש. וכן יאר ה' כו' והוא על בני חיי ומזוני' כי באור פני מלך חיים. וכן ישא פרשנו על בני כדאיתא בזוהר כי אילו ניתנה רשות לעין הי' אדם רואה צלם בעת הריון הוא צלם אלקים ודאי הוא הי' רואה כמו שכתב. וזה ישא ה' פניו אליך וזה וישם לך שלום כמו והיו לבשר אחד וכדאיתא מטיל שלום בבית כו' והוא סוד. וזה הנני ממטיר לכם ולא אמטיר כ"א ממטי' ל' נסתר וי"ל משרע"ה פעל זה באמרו לא עלינו תלונותיכ' כי על ה' להעלו' זה למקור כנ"ל כמו השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לשון עולם הנסתר ולשון תלונה כדאיתא בזוהר תורעמין דמסכנא שיש לו ית' נחת רוח. ואין מוקדם ומאוחר בתורה. וי"ל שהנני ממטיר הי' אחר דברי משה לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. וכן בחיי מצינו לשון נסתר הנני יוסיף על ימיך. וכן בבני ותתפלל על ה'. והנה גם בקרח אמר משה כן לא עלינו תלונותיכם כ"א על ה' כי הי' נמי רוצה להעלות זה למעלה על ה' כדי שיהיה יכול לפעול אות בהם והשחנות יש מאין כי הי' שורשם עליון והי' צריך לכך שלא יסורו ישראל על ידם מהאמת חלילה. והנה ידוע כי משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינ' דמטרונית' שהעל' מ"ן לה' ומשה המשיך אורו ית' למטה ועל ידם הי' יחוד קוב"ה וכנ"י. וזה י"ל קח מאתם מטה מטה כי התפשטות נקרא מטה וידוע כי אין טיפה יורדת מלמעלה עד שטיפיים עולות מלמטה דהמקבל בהית להסתכולי. ודאי יש להמקבל אהבה אל המשפיע וזה טיפיים עולות מלמטה וכן שמעתי מרבי שיחי' טיפיים הוא אהבה ויראה והמשפיע אין לו כ"א אהבה להמקבל. וידוע כי יראה נקרא בושה וכמו שאמרו רז"ל על למען תהי' יראתו על פניכם זה הבושה. וזה מטה מטה לבית אב. תקח מאתם כי הוא הממשיך שפע עי"ז. עי"ז והי' האיש אשר אבחר בו בכל דור מטהו יפרח יעשה פירות כי הוא יהי' יכול להמשיך שפע כנ"ל כי משה ואהרן בכהניו לפעול כמשה ואהרן. ע"כ אמרו רז"ל על משה ואהרן שקולין הם כי פעלו שניהם שפע. עי"ז והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים פי' על כל צרכם כנ"ל על לא עלינו תלונותוכם כי על ה'. וכן אח"כ כתיב והנה פרח מטה אהרן לבית לוי כי ודאי השפע שממשיך בא קודם לאשר קרובים אליו וזה לבית לוי. ויוצא פרח פי' ע"י [זה] גורם קדושה והסתלקות זוהמת הנחש ומרומז בפרח הוא צרעת כמו שאמרו רז"ל משום שכתיב פרוח תפרח הצרעת וזוהמת הנחש הי' ע"י לשון הרע שדברה בו ית' וע"כ אמרו רז"ל כולם בלשה"ר והוא באבק לשה"ר עד שיסתלק זוהמת הנחש שהי' מלשה"ר ואמרו על הנחש סילעין דילי' הם הצרעת שלו וזה ויוצא פרח ווצא לחוץ מהם שיסתלק מהם. ויצץ ציץ ראי' רוחניות. ויגמול שקדים פורעניות על שונאי ישראל וכמו וישקוד ה' על הרעה וכפי' רש"י ז"ל. והנה איתא איהו בנצח ואיהי בהוד ע"כ משה ואהרן מרומז בנצח והוד כי משה הוא ממשיך שפע ומקרב אותו ית' לכנ"י ואהרן מקרב את כנ"י לה' כנ"ל ונצח מרומז על המשפיע לנצח שונאינו ע"י אהבתו לנו. ועלינו להודות לו הן להתודות מרומז בבושה לפניו על חטא והן להודות לו באהבה. והנה יהודא נקרא כנ"י כידוע וע"כ הוא רגל רביעי. וזה כיון שילדה לאה את יהודא אמרה הפעם אודה את ה' הה"ד וקח מאתם מטה מטה הם הטיפיים וכנ"ל ודוק היטב:

ו׳במדרש המטה אהרן של יהודא הי' וי"א מטה של משה ומעצמו פרח שנאמר ויוצא פרח והוא תמוה. ודאי שמעצמו פרח לא מהטבע ועוד מאי ראי' מויוצא פרח. והנה כתוב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי כו'. איתא בפסיקתא והובא בילקוט הראובני לכל קדשי בני ישראל זה כולל כל המתנות לך נתתים בזכותך. למשחה לגדולה. ולבניך בזכות בניך. לחק עולם שיהי' הדבר נוהג לדורות. וצריך ביאור. והנה ידוע שמשה רבינו ע"ה שושבינא דמלכא ואהרן הכהן ע"ה שושבינא דמטרוניתא כי אהרן העלה התפלות והמע"ט של כנ"י לה' ית' ומשה המשיך קדושתו ית' למטה ובדבר זה הי' שמואל שקול כמשה ואהרן הגם שלא קם כמשה כי שמואל הי' יכול לפעול שני הדברים לעשות [יחוד] קב"ה וכנ"י והנה פעולת אהרן מצינו בו [בשמואל] שנאמר (שמואל א ז ב) וינהו בני ישראל אחרי ה' ופעולות משה לא מצינו [בו] אך הנה משה רבינו הי' כל עת שרצה הי' הקב"ה מדבר עמו כמו שכתיב עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם וכפי' רש"י ז"ל ובשמואל מצינו שהי' מובטח בתפלתו שיענהו ה' כמו שכתיב אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר כו' וזה משה ואהרן בכהניו שפעלו יחוד זה נקרא כהונה שמוש ושמואל בקוראי שמו הי' שקול גם כמשה (וזה ג"כ ע"י יחוד שעשה) והנה י"ל משה רבינו הי' יכול לפעול תרווייהו כ"א שביקש בעצמו על אהרן כמו שפרשנו שלח נא ביד תשלח פי' ע"י מי שמעלה את כנ"י לך תשלח שפע קדושה והשיב לו ית' הלא אהרן אחיך הלוי לשון לוי' מקרב כנ"י לה'. ובשבת עבר פרשנו לשון הלא אהרן כו' פי' בלא זה הי' מעותד לזה. ונ"ל גם אהרן הי' יכול לפעול תרווייהו נ"א לא באותו דור דיעה וגם צורך יציאת מצרים ומ"ת שירד הקב"ה בעצמו בגילוי. וזה י"ל שע"כ נתנ' לאהרן ולזרעו כ"ד מתנות כהונה על כי המ"ן הוא טיפיים מהמ"ד כידוע אין טיפה יורדת מלנועל' עד שטיפיים עולות כנגדו וידוע בהרחמים הוא שם הוי' ב"ה יש י"ב צירופי הוי'. ובשם של אדני יש כ"ד צירופים. וזה הטיפיים ופשוט נגד הי"ב של הרחמים צריך טיפיים כ"ד. וע"כ בשביל שהקריב כנ"י לה' נתן לו כ"ד מתנות כהונה. וזה הנה נתתי לך את משמרת תרומותי להרים את כנ"י לה' וע"כ תרומה תרי ממאה כי הקדושה אינו פחות מעשרה וכל א' כלול מעשרה נקרא מאה תרי הטיפיים ממאה בשביל מאה: ולא הי' לי אז לבאר יותר מענין תרומה. וזה לכל קדשי בני ישראל לך נתתים כי הנה העלאת מ"ן הוא שמעלה את המע"ט ותורה ותפלה של כנ"י לה' ובמה מעלה בזכותו שכוונתו רק לשמים בדחילו ורחימו כראוי. זה לך נתתים בזכותך תעלה. ולבניך בזכות בניך כי בניך אלו התלמידים של אהרן כדאיתא אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה וידוע כי אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד כאלו הוי אמר ומקרבן לה'. וזה בזכות בניך. לחק עולם שיהא הדבר נוהג לדורות כנ"ל משא"כ על המתנות גשמיות לא נהג אלא בזמן ישיבת א"י ובנין הבית. ונבוא אל הביאור י"ל מטה מטה לבית אב כי צריכים תמיד להיות נמשך בני חיי ומזוני והשפעה הוא המשכה נקראים מטה וכעין שאמרו רז"ל על איש משענתו בידו כו' שיחיו המתים על כי מקור החיי הוא שפע גדול והכלי צר עלי' ונוזל משם בצינורות (וזה זקן מלא רחמים) וע"כ אם יקים והתהלך בחוץ על משענתו ופרשו על בוריו וכוחו כנ"ל וזה מטה מטה הוא לצורך פרנסה שהוא צורך לכל פי' תקבל המ"נ וזה מטה לבית אב הוא לצורך בנים לבוא מהם משפחות ובתי אבות וי"ל נמי על חיי' כי האבות ע"ה חיו הרבה. מאת כל נשיאיהם הם אשר מנשאים מגשמיות עב. איש את שמו כו' כי השפע או מע"ט של האדם יש לו צורה של אדם העושה וגם שמו נכתב שם: ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי לשון לוי' ליחד כנ"י עם ה' ואין להקשות הלא להיחוד צריך גם משה. לזה [אמר] כי מטה אחד לראש בית אבותם יהי' מספיק שפע א' לפעול תרווייהו להעלות את כנ"י ולקרבו ית' לכנ"י כמו שמואל כנ"ל. וי"ל עיקר הי' המ"ן ועיקר הי' המ"ד. וזה י"ל מטה של יהודא הי' הוא כנ"י כידוע והוא פשוט. וי"א של משה הי' הוא המ"ד הי' העיקר. וקשה כי פרח אותיות רפ"ח ניצוצים שמעלים במ"ן ואם הי' המ"ד מהו פרח. וזה אמרו מעצמו פרח. ולפי הנ"ל נמי פרשנו (תלים קי ב) מטה עוזך ישלח ה' מציון כו' כי עוז פרשו רז"ל על עושר כמו עשיר יענה עזות וידוע הנוטר ברית זוכה למלכות והוא עושר כמו שפרשו רז"ל על שולחן זר זהב הוא כתר מלכות וידוע הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ויפשוט כמו יוסף זן את העולם ואת ישראל העשיר ונתן להם אחוזה וזה מטה התפשטות של עוז ועושר. ישלח ה' מציון הוא חותם ברית. וי"ל עוד לשון שוערים המצוינים בהלכה אותיות הכלה מתניתא מלכתא (וי"ל עוד כי אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד) ועי"ז רדה בקרב אויביך כי מזוני ועושר בא מדינים המותקים ולשון נמתק ולא נתבטל כי הדין הוא על שונאי ישראל. וזה פרשנו תערוך לפני שולחן נגד צוררי. וזה רדה בקרב אויביך: ובזמן אחר הרחבנו הדבר בזה:

ז׳והנחתם באהל מועד כו' דהנה ידוע חבלי משיח מפני שתהי' גאולה גדולה ונפלאה תהי' קודם החבלים. אך יש תקוה דאיתא כינס לצדיקים נאה להם ונאה לעולם. והנה נאה הוא פי' תפארת מד"ר ממילא ניצל מחבלי משיח. וזה והנחתם תעשה להם נייח באהל הוא האור [כמו שפי' רש"י ז"ל במסכת שבת דף פ"ח ע"א על ומשה יקח את האהל] מועד של כינס לצדיקים. וזה תהיה לפני העדות הם הנסים הגדולים שתהי' בעת הקץ ונסים נקראים עדות כמו כמנורה נר מערבי עדות לישראל. וזה לפני העדות אשר אועד לכם שמה פי' קודם הגאולה תהיה ע"י זה נייח והצלה מחבלי משיח. והיה האיש אשר אבחר הוא משיח בן דוד וכמו שכתיב ויבחר בדוד עבדו מטהו יפרח מטה לשון ממשלה כמו מטה עזך ישלח ה' מציון אז והשיכותי מעלי את תלונות כו' שמתרעמים על מיעוט כבוד שמים כי אז תהי' ישועה מוחלטת:

ח׳שם והיה האיש אשר אבחר בו כו' דהנה מצינו כי יעקב בחר לו יה כו' וכן משה בחירו כו' וביעקב מצינו ויעקב איש תם כו' פי' שהיה מקיים כדאיתא וענוה צדק למד תורה בלא גאוה ח"ו אשר על ידה נעשה האדם בעל מום כדאיתא על הרים גבנונים וכדפי' הרב ר"מ אלשיך ז"ל על תמים תהי' עם כו'. ויעקב איש תם יושב אהלים למד בענוה ע"כ יעקב בחר לו יה ובמשה שעמד בפרץ כו' נקרא בחירו וכדאיתא וזה והי' האיש אשר אבחר בו מטהו לשון ממשלה יפרח הממשלה שלו יעשה פירות לפעול גדולות הבורא ב"ה ע"י זה והשכותי מעלי כו' אשר הם מלינים עליכם כשיראו גדולות הבורא ב"ה וה' עמכם:

ט׳וינח משה את המטות כו' דהנה הקב"ה הראה למשה דור ודורשייו כו' למה זה כדי להמשיך עליהם אור משורשו והגם שהראה לו גם דור ומחריביו ולצניו לימשך משם אליו ניצוצות הקדושה שלא תהיה להם כח כ"כ להרע. והנה ידוע כי מ"ט שערי בינה נתנה למשה והוא עניו ונקרא חכם. וזה וינח משה את המטות הם המושלים בכל דור פרנסי הדור לפני ה' הוא הבינה שוריש התשובה כמו ולבבו יבין ושב ושרשו משם אהי' שהוא שורש להתגלות שם הוי' דנקרא על הויות העולמות אהי' לשון להיות הויה וע"כ הוא שורש תשובה אהי' טוב כי הוי' מי שקיים תרי"ג מצות שמי עם יו"ד ה"א כו'. ומי שלא נשלם בהוי' צריך בשם אהי' לתקן להיות שלם בהוי'. וזה וינח כו' לפני ה' באהל העדות הוא חכמה ג"כ כי הוא נקראת אהל לשון אור. העדות נסים ונפלאות כנ"ל. כי איתא פליאות חכמה ע"כ משם הוא שורש הנפלאות שיהי' יכולם לפעול תמיד נפלאות:

י׳ועוד פרשנו את המטות [נראה] שמיותר את. כי הנה כתיב כי יקרא קן צפור כו' דהנה השכינה עמנו תמיד בגלות להגן עלינו ולחופף עלינו בכנפי השכינה מהאומות. והנה בגלות נקרא צפור כמו כצפור נודדת מן קינה כו' כי לכל מקום שישראל נוסעים ובאיזה מקום מתישבים השכינה מגינה עלינו וזה כי יקרא [קן צפור] כו' בדרך הוא חוץ לארץ בכל עץ הוא בני תורה עץ חיים או על הארץ בעלי מעשים. אפרוחים שיש להם כנפים הוא אהבה ויראה. או בצים שעדיין אין להם אבל מעותדים. והאם רובצת הוא שיש להם רב המדריכם כו'. לא תקח כו' שלח תשלח את האם פי' הדינין והסט"א שעם האם וזה לשון את האם כו'. וזה וינח משה את המטות הם אשר עם הצדיקים המושלים ביצרם הם תלמידים. לפני ה' באהל העדות כמו שפי' על וגם אמנה כדאיתא בזוהר על סימנא דיחודא. כי הנה יש שמתפללים רק על תשובה לדור אבל לא זה הוא האמת כי מעורר דין ח"ו הדרך הנכון הוא להמשיך נסים ונפלאות לטובת ישראל וישובו מאהבת הנס כמו בימי מרדכי ואסתר קימו מה שקבלו כבר. וכן פרשנו על כימי צאתם מא"מ אראנו נפלאות וזה וגם לרבות אמנה האמונה ע"י אחותי לשון מאחה התחברות בא בת אבי הוא חכמה להמשיך נפלאות כי פליאות חכמה כנ"ל וחכמה נקרא אב כי כולם בחכמה עשית וכמו בן [הוא] בכוח בשורש המוח אב ומוח הוא בחכמה וזה בת אבי אך לא בת אמי הוא תשובה כי אם לבינה תקרא. ע"י זה ותהי לי לאשה כנ"ל מאהבת הנס וזה וינח משה את המטות לפני ה' באהל העדות ע"י נסים ונפלאות מחכמה כנ"ל:

י״א[עוד לפסוק] וינח משה את המטות כו'. לכאורה הוא מיותר הל"ל רק ויעש משה כאשר צוהו ה' ע"כ נראה רמז. דהנה מטה לשון גבורה כמו בפרעה במדרש על המטה וכן במשה מזה שבידך אתה חייב ללקות. והנה ידוע תשובה קדמה לעולם כי לולא כן א"א להתקיים אם ח"ו לא היה מועיל והנה הוא רחמים גדולים אעפ"כ מרומז בה דין אם לא ישובו רק השורש הוא רחמים כדי שישובו ויכופרו ע"כ התשובה שורש הדינין הגם שבעצמה היא רחמים כנ"ל. והנה תשובה מבינה כדכתיב ובלבבו יבין ושב קדמה לעולם חסד יבנה ואיתא הבן בחכמה כו' כי הכל רעין דלא מתפרשין הוא שכל. והנה איתא בס"י פליאות חכמה משם בא פלאי פלאות (וכדאיתא בספר שער אורה) וזה וינח משה את המטות הם הגבורות לפני ה' הוא שורש התשובה שקדמה לעולם אשר יתב' נקרא הוי' על שמהוה העולמות באהל העדות הוא החכמה האהל לשון אור כדאיתא [ברש"י במס' שבת על ומשה יקח את האהל] העדות הוא פלא כמו פרכת העדות על הנס של נר מערבי. וי"ל וינח לשון נייח כי כשהגבורות נמתקים בשורשם ע"י פלא כנ"ל לא מבעי' שאין דין אדרבה בא הדין על שונאי ישראל וגם בא פרנסה בריוח כשנמתק הצפון בא מצפון זהב שולחן בצפון ונפתח הרעה על שונאי ישראל וזה וינח משה את המטות כו' כנ"ל:

י״בויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד. לשון פני פשוט הוא למזרח כידוע פנים במזרח אך מה מרמז בזה. אך הנה פרשנו על משה ואהרן בכהניו כו' שאינו מובן לשון בכהניו וכן לשון בקוראי שמו ולשון קוראים לשון הוה. פרשנו דאיתא משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא משה המשיך יתב' לישראל ואהרן קירב את ישראל לאביהם שבשמים והנה הגם שבמשה [כתיב] גם [כן] ויוצא משה את העם לקראת האלקים כו' וכן אהרן נקרא עמוד צלותהון ודאי המשיך ג"כ רחמים (אך הוא עיקר שלו זה והוא עיקר שלו זה) והנה מי שדרכו ורוצה כן לקרב כנ"י לה' ית' וכן ליחד אותו ית' בכנ"י בא לו בסוד העיבור ניצוצי משה ואהרן. וזה משה ואהרן בכהניו כי הם נקראים כהנים משרתים ליחד ושמואל בקוראי שמו הרוצים להמשיך חשיבותו של שמו יתב' כמו בשמואל אקרא אל ה' כו' וכן המתפללים בעד הדור כמו שמואל גם אנכי חלילה לי מחטא כו' מחדול להתפלל בעדם בא שמואל לו להמתנהג כן בסוד העיבור כידוע ע"י זה קוראים אל ה' והוא יענם בעמוד ענן הוא ענוה כמו הוה קבל וקים שע"י שענוה להם אין בא להם גאוה ח"ו וזה בעמוד ענן ידבר לשון הנהגה כי זה נקרא עמוד דבוק בה' שה' את [הא דם] שדעתו שפלה עליו. שמרו עדותיו פי' כמו ואביו שמר מצפים עדותיו לפעול נפלאות להרבות כבוד שמים ולקרב לב ישראל ע"י זה לאבינו שבשמים. וחק ג"כ מצפים לקיים את התורה וכן לפרנסה להעולם כמו ואכלו את חקם. נתן למו יתב' מה שמצפים. וזה ויבא משה ואהרן אל פני כמו פני הדור הם הצדיקים אהל המאיר בכל זמן זה לשון מועד בא להם משה ואהרן כנ"ל כדי להיות כח יותר לפעול כל טוב כנ"ל:

י״גונחשב לכם תרומתכם כו' דהנה תפלות כנגד תמידין תקנום מסתמא מוספים כנגד מוספים ויש לרמז זה בכאן דהנה אלמלא מעמדות כו' חסר הסיום: