דברי ריבות קט״וDivrei Rivot 115
א׳אחר העיון והדרישה בטענות השתי כתות נראה לע"ד כי הדין עם האחים הנתבעים והטעם כי עם היות שהוא אמת כי הטענה שטוען התובע באומרו כי כבר האמינוהו האחים הנתבעי' כמו שכתוב בשטר הראשון שהאמינוהו כשני עדים כשרים כל זמן שלא יהיה קרוע קרע ב"ד ובודאי שהיא טענה חזקה שבועות דף מ"ב פ' שבועות הדיינין ההוא דאמר ליה לחבריה מהמנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פריענא אזל פרעיה באפי תלת' אמר רב פפא כבי הימניה המיניה כבי תלתא לא הימני' אמ' ליה רב הונא בריה דרב יהושע אימור דאמרי רבנן דאזלינן בתר רוב דיעות הני מילי לענין אומדנא דכמה דנפישי בקיעי טפי אבל לענין עדות מאה כתרי ותר' כמאה וכן איפסיקא הלכתא וכן פסקו כל הפוסקים ונוטל בלא שבועה וכמו שכתב הטור סי' ע"א וז"ל ואם כתב תהא נאמן עלי כשני עדים אפילו הביא מאה עדים הוא נאמן מהם ונוטל בלא שבועה.
1
ב׳וגדולה מזאת כתב הרשב"א בתשובותיו סי' תתקכ"ב שאפילו הוציא הלוה שובר חתים כנגד השטר לא מהני כלל מאחר שהאמינוהו למלוה כשני עדים א"כ בנדון דידן היה ראוי לומר שהדין עם התובע ושהוא נאמן בכל מה שטוען כיון שהאמינוהו כשני עדים.
2
ג׳ליתא והטעם שכבר פסקו הפוסקים דמאי דאמרי' אפילו הביא מאה עדים נאמן דוקא שהעדים מעידים בפנינו פרע לו אבל אם יעידו בפנינו הודה שנפרע נאמנים שלא פסלם אלא לפרעון אבל הודאה מילתא אחריתי היא ובזה לא פסלם וכן פסק רב אלפס בתשובה והרמב"ם פרק ט"ו הלכות מלוה ולוה כתב זה שהאמין למלוה כשני עדים מה תהא תקנתו כשיפרע יקרע השטר או יעיד זה המלוה על עצמו שקבל כל חוב שיש לו אצל פלוני וכתב מגיד משנה נראה שדעת רבינו ז"ל הוא שזה שהאמין המלוה לומר לא נפרע דוקא לענין פרעון שאם יאמרו עדים בפנינו פרעו אינן נאמנין אבל לענין הודאה לא פסל העדים רוצה לומר שאם הם מעידים שהמלוה הודה בפניהם שנפרע הודאתו הודאה וזה דעת קצת מפרשים וכן פסק הטור ח"ה סי' ע"א וכן ברמזים פרק שבועת הדיינין סימן כ' וכן אפשר לדקדק מתוך דברי ה"ר יוסף קולון שרש פ"ט וז"ל כל זמן ששטר זה יוצא בדלא קריע קרע בית דין יהא בתקפו וחזקו ולא אני ולא שום אדם נאמן לטעון פרוע הוא לא כלו ולא מקצתו הרי דבהדיא דלענין נאמנות נכתב התנאי ההוא אבל היכא דאיכא הודאת בע"ד דחשיב כמאה עדים פשיטא דלא יועיל בו התנאי כלל הרי שבתחלה כתב שהתנאי הוא שיהא השטר בתקפו ולא יהיה שום אדם נאמן משמע אפילו עדים ועם כל זה כתב לבסוף אבל היכא דאיכא הודאת בעל דין פשיטא דלא יועיל התנאי.
3
ד׳אף כאן בנדון דידן העדים מעידים בשטר השני איך התובע הודה שנפרע מהחוב בקבלת הספרים הידועים אצלו שהעדים לא ראו לא סופרים ולא ספרים וכן נראה מתוך לשון השטר נפרעים בזה האופן לפי שר' פלוני קרוב לאחי' חפץ חסד הוא להוליך עמו קצת ספרים מאותם אשר בין האחים ובין פלוני בשותפות ולמוכרם בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו ולהתפרע מכל החוב וכו' הרי שמעידים איך הודה בפיו שלעשות עמהם חסד היה נפרע מהספרים הידועים ובזה לא האמינוהו ולאו כל כמיניה לומר לא היו דברים מעולם כי אני נאמן בכל מה שאטעון אע"ג דאיכא כמה אשלי רברבי דפליגי עלייהו ואמרו דאפילו לענין הודאה פסל כל העדים שבעולם כמו שכתב מגיד משנה בשם הרמב"ן והר"ז פרק ט"ו הלכות מלוה ולוה וכן כתב הר"ר ישעיה הביאו הטור סימן ע"א וכן פסק הרשב"א בתשובותיו סי' תתקכ"ב מ"מ כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא פשיטא דהמוציא מחבירו ע"ה ואוקי ממונא בחזקת מריה.
4
ה׳ועוד בר מן דין לבי אומ' לי לע"ד דכולי עלמא מודו בנדון דידן שהשטר השני קיים ולאו כל כמיניה של תובע לומ' לאו כלום הוא כי אני נאמן יותר מהשטר השני מכח הנאמנות הכתוב בשטר הראשון והטעם כי השטר השני אינו נוגע שום דבר בנאמנות הכתוב בשטר הראשון ולא בא כי אם לפרש שאותו החוב יהיה נפרע בזה האופן וכן נראה מלשון השטר השני שאומר נפרעים בזה האופן וכו' ולכן לו הונח שנאמן התובע לומר לא נפרעתי מכח הנאמנות הראשון מ"מ כשבא ליפרע לא יפרע אלא בזה האופן הכתוב בשטר השני מהספרים הידועים וההלבשה יהיה שלו טובה או רעה שכן התובע הקפיד על זה כנראה מתוך השטר השני וזה התנאי רוצה לומר אופן הפרעון אינו מכחיש הנאמנות כי הנאמנות לא היה כי אם שלא יוכלו לטעון האחים פרוע הוא לא כלו ולא מקצתו אבל לפרוע לו במעות בעין לא האמינוהו אלא אדרבה התנו עמו בשטר השני שיהיה נפרע מהספרים ולכן אף אם יהיה התובע נאמן לומר לא נפרעתי כפי דעת החולקים מ"מ לא יפרע אלא ממה שהלביש הספרים כי כן התנה עם האחים והם האחים חייבים לסלק כל מערער וטוען כנגדו ככתוב בשטר השני.
5
ו׳ולמה שטוען עתה התובע כי הוא לא רצה להתפרע מהספרים ולא מדמיהם והרויח זמן ההלואה לאחים ובשביל הרוחת הזמן אין ראוי שיפסיד זו אינה טענה וראיה דאמרינן פרק שבועת הדיינין ההוא דאמר ליה לחבריה כי פרעת לי פורען באפי בי תרי דתנו הלכתא אזל פרעיה בין דיליה לדיליה אתניסו הנך זוזי אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה אין קבולי קבילתינהו מיניה דרך פקדון ואמינא ליה גבאי פקדון עד דמתרמי בי תרי דתנו הלכתא ומקיים תנאיה אמר ליה כיון דקא מודית דודאי שקליתינהו מיניה פרעון מעליא הוי ודברים שבלבך לא הוו דברים אף כאן בנדון דידן כיון שעדים מעידים שהודה בפיו שקבל הספרים בתורת פרעון לאו כל כמיניה לומר לא נפרעתי אלא הרוחתי להם זמן הלואה ובפרט עכשיו דאיתניסו זוזי זה נראה לעניות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
6
